הביקורת נכתבה ביום ראשון, 15 באוקטובר, 2017
ע"י קרפ צרפתי
ע"י קרפ צרפתי
"הָיִיתִי בִּדְמֵי הַיְגוֹנִים מִתְבּוֹסֵס
עִתִּים חָלוּם עִתִּים גּוֹסֵס
וְלֹא הָיָה לִי נֵס לְהִתְנוֹסֵס...
וּמָנַעְתִּי אֶת לִבִּי מִכָּל שִׂמְחָה
וְהָאֲנָחָה הָיְתָה לִי לַאֲרוּחָה".
(עמנואל הרומי, מחברות עמנואל, מחברה ראשונה).
אז "איש ישן".
מדובר בספר קצר שכולו ארוחה דשנה של מלנכוליה עם קינוח של "נס להתנוסס" בסוף.
ספר שהוא דיכאון מבלי שהמילה דיכאון תופיע בו פעם אחת. פרק המוכשר שוזר במילותיו את הדיכאון ועושה זאת בצורה מאוד חזקה על ידי טכניקה ספרותית העושה שימוש אך ורק בגוף שני - "אתה", שהוא הגיבור.
ואתה, הקורא, לא יכול שלא לחוש את תחושת המחנק עולה בך בזמן הקריאה. אתה לא יכול שלא להישאב לתוך תודעתו של אדם שבחר במיתותא תוך גסיסה איטית של יצר החיים עד אשר מבזיקה בו התובנה כי הוא "אסיר מזויף" אשר דלת חדרו, שהיה מרכז עולמו ובו הסתגר, דלת זו הייתה פתוחה תמיד.
לדעתי, אפשר לחלק את הספר לשני חלקים: תקופת ה"אין אונות" (חוסר תפקוד בחיים, לאו דווקא מיני) ותקופת ה"גם זה יעבור" (כפי ששר הפילוסוף האקזיסטנציאליסט הידוע - "טונה").
תקופת ה"אין אונות" מתוארת כך: "ואז, ביום כמו היום, קצת מאוחר יותר, קצת מוקדם יותר, אתה מגלה ללא הפתעה שמשהו לא בסדר, ואם להתבטא בלי חשש, אתה לא יודע לחיות, לעולם לא תדע" (עמוד 17).
"לעולם...", זה לא העולם ולא "אתה".
מאידך, תקופת ה"גם זה יעבור" מתוארת כך: "ביום כמו זה, קצת מאוחר יותר, קצת מוקדם יותר, הכול מתחיל מחדש, הכול מתחיל, הכול ממשיך" (עמוד 119).
זה העולם, ו"את העולם נתן בליבם" (קהלת, ג, יא).
אולי הספר משנה חיים ואולי לא, אל תצפו לכך. אחרת, תתאכזבו.
"איש ישן" הוא אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי על דיכאון ועיקר הספר בעיני עומד על זרם התיאורים המדויקים של הדיכאון. מומלץ לקרוא גם את הביוגרפיה של הסופר ("חיים במילים"/ דיוויד בלוס), שם מוקדש פרק על תקופת דיכאונו של הסופר ועל כתיבת הספר "איש ישן", וכמו כן מובהר יותר הקשר בין חייו של הסופר והפרפקציוניזם שלו לבין דיכאונו, על הנוירוזה כנובעת מהפער בין הרצוי למצוי.
ז'ורז' פרק הוא מבריק אבל בספרים אחרים יכול להתיש בשל שכלתניות היתר בהם. אני חושב שבספר זה קל יותר להרגיש את הצד הרגיש של פרק ואת נבכי נשמתו הבודדה.
קישור לסקירה מצוינת:
http://www.e-mago.co.il/Editor/literature-944.htm
9 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
כרמלה
(לפני 8 שנים)
קרפ -
"Good men must not obey the laws too well" - על זה אמר אריך פרום בספרו אי-ציות, שגם לפי היהדות וגם לפי המיתולוגיה היוונית הציביליזציה התחילה באי ציות: אכילת עץ הדעת ע"י אדם וחוה וגניבת האש ע"י פרומיתאוס.
|
|
|
חני
(לפני 8 שנים)
תודה על התשובה, אמנם הדרך שענית גרם לי לקחת תרמיל ומקל אך התשובה רחוקה מלהקל בה את ראש.
"כלל, לדעתי צריך לקרוא רק ספרים שצורבים ודוקרים. אם הספר שאנו קוראים אינו מעורר אותנו כמהלומה הניחתת על הראש, למה לקרוא אותו? כדי שיגרום לנו אושר, כפי שאתה כותב? אלוהים אדירים, הרי היינו מאושרים גם לולא היו לנו ספרים, וספרים הגורמים לנו אושר יכולנו, לו היה לנו צורך בהם, לכתוב בעצמנו. אבל אנחנו זקוקים לספרים הפועלים עלינו כמו אסון, ספרים המכאיבים לנו כמו מותו של מישהו שאנו אוהבים יותר מאשר את עצמנו, ספרים המעוררים בנו תחושה שגורשנו אל היער, הרחק מנוכחות אדם, כמו התאבדות: ספר צריך להיות גרזן המבקע את הים הקפוא בתוכנו: זו דעתי." (פרנץ קפקא, מכתבים, 27 בינואר 1903 ). מאה ושלוש רשימות אישיות על הספרים הגדולים של המאה העשרים: כאלה שחוללו שינוי מהפכני בתפישות עולם; כאלה שלימדו אותנו להתבונן בעצמנו באופנים חדשים ומפתיעים; כאלה שבראו שפות חדשות של כתיבה וקריאה, וגם כמה ספרים שבסוף המאה עדיין גורמים לנו אושר גדול."
|
|
|
קרפ צרפתי
(לפני 8 שנים)
תודה על השיתוף כרמליטה.
גם אני לא תמיד נוהג לפי ה"חוק" שעשה לעצמו קפקא ;) Good men must not obey the laws too well. |
|
|
כרמלה
(לפני 8 שנים)
תודה על הסקירה.
השימוש בגוף שני "אתה" הוא רב עוצמה ומאחד את הקורא ביתר שאת עם ליבת ההתנסות. כך קרה לי בפרק "אתה האיש" בספרו של מולינה "ספרד" , בו הוא הופך את קורא למושא התנסויות השואה. השפעתו עלי כל כך גדולה, שאני זוכרת בע"פ את מספרי הדפים הרלוונטים, חוזרת אליהם מפעם לפעם, ואפילו מדקלמת בע"פ קטעים ממנו.
אהבתי מאד את הציטוט של קפקא שמובא בקישור, אם כי לא תמיד אני נוהגת לפיו. אני מרבה לקרוא ספרי שואה - תיעוד ופרוזה, ספרים על העבדות ושאר עוולות בעולמנו. לעומת זאת יש לי רתיעה מלקרוא את הספר הזה, כמו גם את "לילה ענוג" שנסקר כאן אתמול. |
|
|
קרפ צרפתי
(לפני 8 שנים)
מחשבות - תודה ששיתפת.
חני (דולמוש)- לשאלתך, אני מצרף לך קישור לספר מסוים. כדאי לקרוא את התקציר (וגם את הספר)... https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=604 |
|
|
חני
(לפני 8 שנים)
נשמע דיכאון רציני.
רק מלקרוא את הסקירה החכמה והיפה אמנם
העור הופך חידודין בגלל האפרוריות. למה לקרוא ספר כזה? |
|
|
מורי
(לפני 8 שנים)
ספר איום ונורא.
|
9 הקוראים שאהבו את הביקורת
