הכריכה הטעתה אותי, לא קראתי את התקציר, גם שם הספר בלבל מעט, שילוב של הכריכה עם השם נתן לי לחשוב שמדובר כאן באיזה סיפור אהבה.
התחלתי לקרוא את הספר, רק לאחר כמה עמודים הרגשתי שאני חייבת לקרוא את התקציר, תחילת הספר שואבת אותך לעולם זר, לא מוכר, ואפילו מטריד.
כשסיימתי לקרוא את התקציר, התלבטתי אם להמשיך לקרוא את הספר, הנחתי אותו בצד, וחזרתי אליו, הלא נודע, סקרן אותי, משך אותי אליו. העלילה היא על נשים בדורותיהן, לא נשים רגילות, נשים חזקות בעלות כוחות שקשה מאוד להסביר במילים, זהו סיפור על שושלת , על צוואה שעוברת מדור לדור, לחשים, כשפים, עשבי מרפא וחזיונות.

שליטה נשית, כוח נשי, כוח מאגי, עולם נסתר.

בתחילת הספר עלול הקורא להרגיש מעט מבולבל, אתה לרגע לא מצליח להבין מה אתה קורא...ליילה, חושך בחוץ, היא קוראת לה, בואי! מכאן מתחילה העלילה, שבין אם רצית או לא לוקחת אותך למסע אל הלא נודע, אל עולם שבו החיים והמתים מתקשרים, עולם בו למילים יש כוח, ברגע שהן יוצאות מהפה, הן מתקיימות, ולכן על הנשים להיזהר בלשונן, לא למעוד, לא להסס, להגיד את כל המשפט בצורה ברורה ונכונה אחרת...

בית הנשים, כל גבר שנכנס, סופו למות, האהבה סופה להביא לאבדון. הבית ששוכן על הגבעה, עליו מגנות הנשים בכל כוחן, בתפילותיהן.
מיהי נעמי, אותה בעלת האוב שבכוחה לדבר עם המתים? שבכוחה לרפא מכאובים? שעל פיה יישק דבר?

מדוע נתנה לבתה את השם "אוב" ? מיהו אותו ארם? ומיהי עדולה? ודבורה? ויונה?
כל כך הרבה דמויות, כולם קשורות זה בזה, ממתינות, חוששת, מייחלות, להתרת הקשרים.

מלכת השמים – האלה עשתורת , מקדשים, רוחות, מנחה, כל אלו מובילים את הקורא לחוויה לא רגילה.
להרבה דברים בספר יש הקשר אלינו, היהודים, גם אנחנו מאמינים (חלקנו לפחות) בהלנת המת, אומנם אצלנו זה נעשה אחרת, גלגול נשמות, סיאנסים, הוצאת "רוחות" רעות, קמעות, עליה לקברות צדיקים, ומתן צדקה .

זו הפעם הראשונה שאני קוראת ספר כזה, אני עדיין לא יודעת לאן לשייך אותו, אני כן יודעת שהכתיבה בו מיוחדת מאוד, השפה בה בחרה הסופרת להשתמש הזכירה לי מאוד את השפה התנכית, והשירים שמופיעים בספר כמו קינת הנשים, שיר שמחה על הולדת הבת, שירי אהבה, תורמים לעלילה רבות.

ספר מעט שונה, ולא רגיל.
לשיקולכם.

הכריכה הטעתה אותי, לא קראתי את התקציר, גם שם הספר בלבל מעט, שילוב של הכריכה עם השם נתן לי לחשוב שמדובר כאן באיזה סיפור אהבה.
התחלתי לקרוא את הספר, רק לאחר כמה עמודים הרגשתי שאני חייבת לקרוא את התקציר, תחילת הספר שואבת אותך לעולם זר, לא מוכר, ואפילו מטריד.
כשסיימתי לקרוא את התקציר, התלבטתי אם להמשיך לקרוא את הספר, הנחתי אותו בצד, וחזרתי אליו, הלא נודע, סקרן אותי, משך אותי אליו. העלילה היא על נשים בדורותיהן, לא נשים רגילות, נשים חזקות בעלות כוחות שקשה מאוד להסביר במילים, זהו סיפור על שושלת , על צוואה שעוברת מדור לדור, לחשים, כשפים, עשבי מרפא וחזיונות.

שליטה נשית, כוח נשי, כוח מאגי, עולם נסתר.

בתחילת הספר עלול הקורא להרגיש מעט מבולבל, אתה לרגע לא מצליח להבין מה אתה קורא...ליילה, חושך בחוץ, היא קוראת לה, בואי! מכאן מתחילה העלילה, שבין אם רצית או לא לוקחת אותך למסע אל הלא נודע, אל עולם שבו החיים והמתים מתקשרים, עולם בו למילים יש כוח, ברגע שהן יוצאות מהפה, הן מתקיימות, ולכן על הנשים להיזהר בלשונן, לא למעוד, לא להסס, להגיד את כל המשפט בצורה ברורה ונכונה אחרת...

בית הנשים, כל גבר שנכנס, סופו למות, האהבה סופה להביא לאבדון. הבית ששוכן על הגבעה, עליו מגנות הנשים בכל כוחן, בתפילותיהן.
מיהי נעמי, אותה בעלת האוב שבכוחה לדבר עם המתים? שבכוחה לרפא מכאובים? שעל פיה יישק דבר?

מדוע נתנה לבתה את השם "אוב" ? מיהו אותו ארם? ומיהי עדולה? ודבורה? ויונה?
כל כך הרבה דמויות, כולם קשורות זה בזה, ממתינות, חוששת, מייחלות, להתרת הקשרים.

מלכת השמים – האלה עשתורת , מקדשים, רוחות, מנחה, כל אלו מובילים את הקורא לחוויה לא רגילה.
להרבה דברים בספר יש הקשר אלינו, היהודים, גם אנחנו מאמינים (חלקנו לפחות) בהלנת המת, אומנם אצלנו זה נעשה אחרת, גלגול נשמות, סיאנסים, הוצאת "רוחות" רעות, קמעות, עליה לקברות צדיקים, ומתן צדקה .

זו הפעם הראשונה שאני קוראת ספר כזה, אני עדיין לא יודעת לאן לשייך אותו, אני כן יודעת שהכתיבה בו מיוחדת מאוד, השפה בה בחרה הסופרת להשתמש הזכירה לי מאוד את השפה התנכית, והשירים שמופיעים בספר כמו קינת הנשים, שיר שמחה על הולדת הבת, שירי אהבה, תורמים לעלילה רבות.

ספר מעט שונה, ולא רגיל.
לשיקולכם.