ביקורת ספרותית על ללכת בדרכך - טרילוגיית אני לפניך #1 מאת ג'וג'ו מויס

---

ספר מרגש ונוגע. אך עם כל ההבנה ולעיתים ההזדהות ועם כל הכבוד להתמודדות הכרוכה בחיים עם נכות, אני עדיין חושבת שהספר לא עושה שירות טוב, לא לנכים עצמם (לנכים במציאות, הכוונה לא לגיבורי הספרים) ולא להסתכלות האנשים הלא נכים על האנשים הנכים.
די קשה לי להסביר מדוע ובכל זאת אנסה:
ראשית ההסתכלות על נכות היא כדבר מאד קודר. זה כאילו שאם הגוף דואב אין כל טעם לחיים. מיד עולה בראשי הדוגמא ההפוכה: פרופ' הוקינג שעם כל המגבלה הפיזית הקשה לא ויתר לעצמו והפך לפיסיקאי הידוע בעולם וגם בפן האישי התחתן והביא ילדים, כלומר עם המגבלות חיי כגבר רגיל ומעבר לכך. גם אצלנו בארץ יש כאלה שלא ויתרו על החיים עד לרגעם האחרון, ממליצה מאד על הספר בסוף יבוא מלאך של רונן פורת ז"ל (שגם הוא התחתן והביא ילד ) ועל הסרט 18 קילו של אהבה המביא את סיפורו של אנימטור מוכשר שלפני מותו הטבעי, נסע כנגד כל הסיכויים לטיול גדול בארהב. אלו המודלים שאמורים להיות נר לרגלי הנכים ולא כאלה המעודדים אותם להרים ידיים, לוותר להתאבד. ומבחינת החברה, הדמות של וויל רק מונעת מהחברה לדגול בערכים של שילוב. איפשהו בספר לואיזה מביאה רשימה של דברים בלתי אפשריים עם נכות.
א. לדעתי הרשימה הזו לא מעודכנת בכלל, בארץ הנגישות פחותה בהרבה מאשר בחול ובכל זאת היא אומרת שם דברים כמו אי אפשר לנסוע ברכבת או ללכת למסעדות - דברים שאני כבחורה נכה עושה בארץ כל הזמן.
ב. אם לואיזה ככ נקשרה לוויל וכלום לא עוזר, וויל עדיין מחזיק בעמדתו והיא נותרת שבורת לב. גם ככה יש הסוסים רבים לפני תחילתו של קשר בין נכה ללא נכה. הספר עלול להשבית לחלוטין את רצונו של אדם לא נכה להתקרב ולהקשר לאדם נכה לכן מי שלא נכה וכן רוצה לעשות זאת, עם יד על הלב, לא כדאי שיקרא את הספר.
לסיכום: מאבקם של נכים רבים כיום, מתמקד ברצונם להוכיח שהנכות אינה הדבר היחיד שמגדיר אותם ואילו הספר מביא טענה הפוכה שלמרות הכל ואחרי הכל כיסא הגלגלים הוא הדבר הכמעט יחיד שמגדיר את וויל וזה מקומם ועצוב, עצוב מאד.

» ביקורות נוספות של לקרוא ברון - חנות ספרים
» ביקורות נוספות על ללכת בדרכך - טרילוגיית אני לפניך #1