• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
אל עצמי: סיפורו של ילד עזוב

אל עצמי: סיפורו של ילד עזוב

מאת גלילה רון-פדר-עמית

הביקורת של לקרוא ברון - חנות ספרים

תמונה של לקרוא ברון - חנות ספרים
אל עצמי: סיפורו של ילד עזוב
הוצאה לאור:מודן
0
קטגוריה:ילדים 12-9
הקודמת
rita
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 7 שעות•2 דקות קריאה

ברצוני להמליץ על סדרת הטלוויזיה אל עצמי, שמשודרת בערוץ ניקולאודיון. על אף שאינני שייכת לקטגוריית נוער, עקבתי אחריה בעניין ואהבתי.
אומנם תמיד עדיף המקור בעיניי (הספר שיצא בשנות ה 70 והסרט שיצא בשנות ה 80). עם זאת נראה כי היה הכרחי להתאים את הסדרה לשנות האלפיים ולנוער של היום. למרות שאני אוהבת נוסטלגיה, אני חושבת שהסדרה לא רעה בכלל ואם יש לכם ילדים שהם בני נוער, מומלץ בחום לצפות יחד איתם.
הסדרה כללה עד עתה שתי עונות, אך כבר הוכרז כי בקיץ הבא תשודר העונה השלישית. לצד ליעד פאר שמגלם את ציון בחינניות רבה, משחקים עוד כמה בני נוער מוכשרים כמו: יהלי ווטסון המוכר בטיקטוק כזמר ששיריו שברו את הרשת. בנוסף אציין לטובה שחקנים ותיקים יותר כמו: חנה אזולי אספרי בתפקיד הסבתא, צחי הלוי בתפקיד האבא של ציון, יעל שרוני ועומר עציון בתור הורי המשפחה האומנת.
הערה: עומר עציון מוכר כטראמפ בארץ נהדרת וגם בסדרה אל עצמי הוא מביא לא מעט אתנחתות קומיות.
בכלליות, עדיין מדובר על ציון הילד ממשפחת המצוקה מבית שאן ולכן עדיין יש קטעים עצובים, אך הסדרה הרבה יותר קלילה, אופטימית ומעלה חיוך מאשר הספר או הסרט. כך למשל ציון וניר הפכו לצמד חמד, מה שלא קרה כל כך במקור. בנוסף, בסדרה זוכים הצופים להכיר את אבא של ציון כאב אוהב שעושה מאמצים להשתקם ולחזור למוטב בעיקר למען בנו. כמו כן בסדרה הסבתא הרבה יותר דומיננטית בחייו של ציון, היא דמות צעירה ברוחה שצברה המון ניסיון חיים והיא חכמה מספיק להעביר לו מניסיונה בעזרת מטבעות לשון קצרות וקולעות. אלו דברים שלא נכללו בספר או בסרט ומאד שמחתי שהוסיפו אותם בסדרה.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של דנה
דנה
1קורא|גיל ממוצע56|100%נשים

על המבקרת

תמונה של לקרוא ברון - חנות ספרים

לקרוא ברון - חנות ספרים

ותיקה
חברה מזה 13 שנים
246 ביקורות•1 נבחרות•1,231 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מקורית•ספרות מתורגמת•ספרות קלה - רומנים
תמונה של לקרוא ברון - חנות ספרים
לקרוא ברון - חנות ספרים
ותיקה
חברה באתר מזה 13 שנים
ביקורות246
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבלה1,231
דירוג ממוצע4.9 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מקורית82ספרות מתורגמת59ספרות קלה - רומנים38

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של לקרוא ברון - חנות ספרים

בקצב הלב

בקצב הלב

קולין הובר

זהו הספר הראשון של קולין הובר שאני קוראת ובהחלט מרגישה שזה לא יהיה האחרון. ספר עצוב ובגלל זה נגשתי אליו בחשש (כי גם ככה עצוב לי בזמן האחרון ולהוסיף עוד לא נראה לעניין). מצד שני משהו בספר משך אותי ואני לא מתחרטת שהתגברתי על החשש והחלטתי לקרוא בכל זאת. בכלליות, יכולה להעיד כי הספר מרגש ומצליח לגעת בנימי הנפש העמוקים.
הספר כתוב כיומנה של נערה בת 18 בשם לייקן, אך לטעמי הוא אינו ספר נוער קלאסי וגם מבוגרים יוכלו להתחבר אליו בקלות, משום שמדובר בנערה בוגרת לגילה. לייקן התבגרה בעל כורחה, כמעט בין לילה, עקב מותו הפתאומי של אביה, שהותיר אותה עם אח קטן בן תשע ועם אמא שבורת לב שעל אף הקושי עושה הכל כדי להותיר את המשפחה עם הראש מעל המים, גם מהבחינה הכלכלית. האם מתקבלת למשרה טובה במישיגן, דבר שמאלץ את המשפחה לעקור מהבית שבו גדלה לייקן. לייקן ממורמרת מהמעבר, אך מבינה כי לא הייתה ברירה.
כבר ביומה הראשון בשכונה החדשה, פוגשת לייקן בוויל, בחור קצת יותר גדול ממנה שגר בבית ממול. הם נפגשים בזכות האחים הקטנים שלהם שהתחברו מיידית. גם לוויל יש אח בן תשע שיותר מאוחר יתברר ללייקן שהוא כל עולמו. בהתחלה הם נפגשים בצורה אקראית, מפגשים קצרצרים מתוקף היותם שכנים. הדבר שמשנה את התמונה הוא נסיעה משותפת למכולת, שבמהלכה נפתחת לייקן בפני וויל. באופן שמפתיע גם אותה היא מספרת לו על אביה. כנראה הפתיחות שלה עושה משהו בליבו של וויל, שמזמין אותה לדייט שבמהלכו חושף מעולמו.
מתברר שהחיבור ביניהם מתחזק באותו דייט שמבחינת לייקן יכול היה להימשך לנצח. החיבור מתרחש בערב סלאם שוויל לוקח אליו את לייקן. גם אני לא ידעתי מה הם ערבי סלאם, מתברר שאלו ערבים בהם עולים אנשים על הבמה ומקראים מיצירותיהם באור הזרקורים, לרוב מדובר בטקסטים של שירה מדוברת ומתלווה להקראות גם תחרות, אך זה פחות משמעותי בעיני.
בערב זה נחשפת לייקן לסיפורים לא קלים. וויל חשב שהוא ולייקן יהיו רק צופים, אך בסופו של דבר עולה על הבמה עם "משהו ישן" ואז מתגלה ללייקן שגם הוא עבר דבר או שניים בחייו.
"אנחנו מסתכלים זה לזה בעיניים. פתאום אנחנו הופכים לשני האנשים היחידים בחדר, כל הרעש החיצוני מתפוגג ונעלם".
בשלב הזה אפסיק לכתוב על עלילת הספר. מה ביגר את לייקן הקוראים יודעים כבר מהתקציר ומה ביגר את וויל?
הספר חשף אותי לעולם חדש ולא מוכר ולצעיר וצעירה קצת שונים מצעירים שאני רגילה לפגוש כיום. לא נראה לי שצעירים רבים כיום, היו מתעניינים בערבי שירה מדוברת. כמו כן, לא נראה לי שרבים היו מסוגלים לשאת על כתפיהם את כובד האחריות שנושאים וויל ולייקן על כתפיהם.
השוני והייחודיות בוויל ובלייקן ריגשו אותי וחיברו אותי אליהם ביתר שאת. מתישהו בסיפור משהו אילץ אותם להיפרד, אך כקוראת קיוויתי בכל ליבי כי החיבור שנוצר ביניהם ימשיך להתפתח לכיוונים טובים, לרפא כל אחד מהם ולשרוד את החיים הלא קלים של שניהם.

אתמול•לקרוא ברון - חנות ספרים
סבתא בורחת מהבית

סבתא בורחת מהבית

מאירה ברנע-גולדברג

שלום חברים
עם בוא סוף שנת הלימודים, התחלתי קריאה של ספר חדש יחסית והפעם למבוגרים. אומנם מאירה ברנע גולדברג ידועה יותר כסופרת ילדים ונוער. בעיקר תודות לסדרה כראמל, אבל היא כתבה כמה ספרי מבוגרים ואחד מהם יצא לאור השנה. בעלי ואני היינו בהרצאה שלה. היא מרצה בחסד עליון, ההרצאה מתובלת בהמון קסם אישי ועטופה בהומור, אבל למעשה דנה בנושאים חשובים ורציניים. מאירה מעלה על נס את החשיבות לזכור את הדורות הקודמים, לפני שילכו לעולמם.
למאירה יש סבתא בת 98 ויום אחד במשפחה התפשטה ידיעה כי בכוונת הסבתא לברוח מהבית. בסופו של דבר הסבתא במציאות לא ברחה, אך בראשה של מאירה כבר נרקם סיפור הרפתקאות שממחיש מה היה קורה אילו תוכנית הסבתא הייתה יוצאת לפועל. הסבתא בסיפור יוצאת למסע בעקבות סוד משפחתי מוזר. למסע הבריחה היא מגייסת לעזרתה את הנכדים ואת העובדת הזרה שלה, שבתחילה היא רואה בה פולשת.
הספר חשוב לדעתי, הוא מראה את נקודת המבט של קשישים שלא מרבים לדון בה. בדרך כלל כשמדובר בקשישים, ממהרים לפתור עבורם את הצד הטיפולי ופחות חושבים על עולמם הפנימי/ רגשי. כלומר: אם לקחת תרופות ויש מי שיטפל בך את בסדר. האם אכן זה כך?
מאירה מודה שהיא פחות בצד הטיפולי. אך לעולמה הפנימי/ רגשי של סבתה, היא צללה לעומק וזאת בזכות שיחות ארוכות ועמוקות שניהלה איתה ועליהן בעצם מבוסס הספר. ההתחלה משעשעת ואת מאירה אני מחבבת מאד. כל מי שסבתא וסבא בליבו מומלץ שיקרא את הספר. גם אני מאד מתגעגעת לסבתא וסבא שלי שכבר אינם ומקווה שהספר יתרום לי בעניין.
ולסיום ציטוט נבחר: "מי שמטפל בזקניו זוכה בעץ החיים".

לפני שבועיים•
★★★★★
•לקרוא ברון - חנות ספרים
דרושים

דרושים

יעל בן-ברוך

"זה לא כמו לחפש עבודה וכל פעם אומרים לך שאתה לא מתאים".

ספר נוער שבמרכזו הנער רמי שעומד בפני מעבר מרגש, אך מלחיץ במקצת מחטיבת הביניים לתיכון. העניין הוא שעל השלב הזה בחייו מעיבים שני גורמים עיקריים:
1. המצב בבית מהבחינה הכלכלית לא כל כך טוב - אביו מובטל כשנה, בעקבות סגירת המפעל בו עבד. מסתמן כי אביו אינו מרים ידיים ועדיין שולח קורות חיים למודעות דרושים שנתקל בהן בעיתון. כמו כן לעיתים הוא מוזמן לראיון עבודה זה או אחר, אך לרוב חוזר הביתה בתחושה של מפח נפש, לא מפני שאינו מוכשר או מפני שאין לו את הניסיון הדרוש, אלא מפני שלרוב בסופו של דבר, נבחרים המועמדים הצעירים יותר. הספר מתחיל בצורה עצובה: רמי פוגע באביו מבלי להתכוון, בכך שאומר לו את המשפט שהובא לעיל.
2. המשפט נאמר בזמן שאביו ליווה אותו לפגישת היכרות בתיכון שבו רמי אמור להמשיך את לימודיו בשנה הבאה. האב אומר לו: עד שלא יהיה לך נייר חתום מהם, אל תבנה תוכניות ואז רמי אומר את מה שאומר והאב נפגע ונסגר בפני בנו. בסופו של דבר רמי מתקבל לתיכון בתנאי שישפר את הישגיו במתמטיקה וכאן נכנס לחייו של רמי הגורם השני המעיב על חייו, בדמותו של הדוד זיו. זיו הוא האח הצעיר של אביו. הוא אמנם גאון במתמטיקה ורמי נשלח אליו על מנת לקבל שיעורי תגבור לקראת המבחן הגדול. בהתחלה רמי אכן מצליח ללמוד מעט, אך תודות לדודו שאינו יציב באישיותו וכן מסובך עד מעל הראש בעסקים מפוקפקים, מתגלה בפני רמי גם הצד הפחות יפה של החיים. הצד שאותו הוריו ובעיקר אימו ניסתה להסתיר מפניו בכל כוחה.
מה יהיה על רמי? האם יצליח בסופו של דבר להתקבל לבית הספר הנכסף? האם תתגבר המשפחה על הקשיים הכלכליים אותם היא חווה כעת והאם רמי יצליח לצאת לטיול סוף חטיבת הביניים אותו הוא משתוקק לחוות? צאו למסע התבגרות חמוץ מתוק וגלו בעצמכם.
אני חושבת שלמרות שהספר נכתב לפני שנים לא מעטות, הוא רלוונטי גם לנוער של היום ומומלץ בחום.

לפני 4 שבועות•
★★★★★
•לקרוא ברון - חנות ספרים
לשים את הכעס בקופסהcd

לשים את הכעס בקופסהcd

וידס תיקי

"כשהתעצבנתי זה לא היה מצחיק בכלל", אמרתי.
"נכון", אמרה אמא, "הכעס מגרש את הצחוק".

מי מאיתנו לא כועס לפעמים? זה קורה לכולנו ואם למבוגרים קשה להתמודד עם הכעס, על אחת כמה וכמה לילדים צעירים.
במרכז הספר הילד מיקו, שקם בבוקר יום ההולדת שלו במצב רוח טוב, אבל דווקא אז התחילו הדברים להשתבש: אחותו הקטנה שרק רצתה לעזור, הפילה את שולחן הממתקים, מיקו רדף אחריה בכעס וניתקל במגדל הלגו שבנתה השכנה, מה שהוביל לשבירת אגרטל הפרחים, עליו עמלה האחות הגדולה לקראת יום ההולדת. מיקו ברח לחדרו והרגיש מאד לבד, אבל אז הגיעה סבתא ואת המצב הצילה ואחריה השלימה אמא את העבודה. איני רוצה לכתוב ספויילרים, אך אני מבטיחה, הסיפור אולי מתחיל צולע, אך הוא יסתיים בצחוק מתגלגל.
הסיפור נכתב ופונה לילדי גן ופותח סדרה של ספרים לגיל הרך שעוסקת ברגשות (לרוב שליליים), אך גם אם אתם גדולים יותר ואפילו מבוגרים ואתם זקוקים לדרכי התמודדות ולכלים לשיפור / לשינוי מצב הרוח שלכם או של אחר הזועף בסביבתכם, זהו הספר בשבילכם.
יודעת מניסיון (כי גם אני כועסת לפעמים), שאין זה פשוט לשים את הכעס בקופסה, אך כאן שוב תתבקשו לסמוך על המילה שלי: בסופו של דבר התהליך ישתלם.
כאן המקום לפרגן גם למאייר, שאיוריו המוחשיים, מאד מוסיפים לעלילה החשובה.

לפני חודש•לקרוא ברון - חנות ספרים
ואז הכל התהפך

ואז הכל התהפך

יעל בן-ברוך

"אני לא באמת תינוק, אני כבר כמעט בן 13, אבל אני לא יודע אם אני חזק כמו שאבא חושב".
במרכז הספר הנער זיו, שמה שהוא אמור להתגבר עליו נראה לו כעת כסוף העולם, אך למביט מהצד זה עלול להישמע כדבר לא כזה עצוב וכואב. הזמן הוא תחילת החופש הגדול, זיו ושני חבריו עופר ושי נמצאים בעיצומן של ההכנות לקראת היציאה למחנה קיץ בגולן. יומיים לפני הנסיעה, זיו מגלה שהוא נשאר מאחור ושני חבריו נסעו בלעדיו למחנה קיץ אחר. מרגע זה ואילך הכל מתהפך עבורו. הוא פגוע מאד מסתגר בחדרו ואין לו חשק לכלום. הוא מנסה להבין למה ואיך זה קרה ולא מצליח, הניסיונות של משפחתו ובעיקר של הוריו לנחמו, מוערכות אך מעיקות עליו יותר.
זיו בעיקר נפגע משי שאותו החשיב לחברו הטוב ביותר. תוך ניסיונותיו להבין איך הגיעו הדברים לאן שהגיעו, הוא משחזר את יחסיו עם שי מתחילתם ואז מגלים הקוראים כי משפחתו של שי אינה משפחה רגילה. הדבר שעמו מתמודדת המשפחה של שי מכניס עוד עומק לסיפור ועוד נושא חשוב לדון עליו עם ילדים ובני נוער והוא: קבלת השונה.
זאת בנוסף לנושא הבולט יותר שהספר כולל שגם עליו חשוב לדון עם ילדים ובני נוער והוא: מהי חברות טובה, איך אמור להתנהג חבר טוב? הנושא הזה חשוב לאור נושא החרמות ששומעים עליו כיום רבות ואולי יותר מאשר בעבר. נושא זה חשוב גם לאור העובדה כי ידוע שבני נוער נוטים לראות דברים בשחור ולבן ועל כן סיטואציה שלנו המבוגרים יכולה להיראות זניחה, הילד/ה שבאחריותנו יכול/ה לקבל באופן מאד קשה. לסיום אוסיף שבמקרה הספר מתאים לתקופה, משום שהעלילה מתרחשת בחופש הגדול. מאחלת לכם, ילדים ובני נוער חופש נעים ומהנה, מי ייתן כי פתיחתו תהיה מוצלחת יותר מהפתיחה לה "זכה" זיו.
להורים מאחלת כי התקופה המאתגרת (החופש הגדול וילדים בתחילת גיל ההתבגרות - שני גורמים המהווים אתגר לא פשוט עבור הורים רבים) תעבור בקלות יחסית.

לפני חודש•לקרוא ברון - חנות ספרים
מה שהלב רוצה

מה שהלב רוצה

סנדרה הבה

היום בערב יודלקו מדורות ויצוין ברחבי הארץ ל"ג בעומר. לגמרי במקריות התחלתי לפני מספר ימים את הספר "מה שהלב רוצה", אשר מפגיש על סט הצילומים של הסרט: להבה ואש, שחקן ושחקנית צעירים. הוא: נואה ווייט, שחקן אוסטרלי שבארצו הוא מפורסם מאד, אבל בתעשיית הוליווד זה ניסיון ראשון עבורו. היא: איבי ווסט שהגיעה עם אמה מפורטלנד להוליווד לפני כ - 4 שנים ומאז עושה את דרכה מעלה באופן כמעט עצמאי לחלוטין, מבלי שיש לה תמיכה, היות שבמהלך השנים אמה נהרגה בתאונת דרכים ולמעשה נותרה ללא משפחה מאחוריה.
גם נואה חווה קשיים הקשורים בעיקר לטראומה שהוא סוחב איתו מהעבר ומונעת ממנו בעיקר לנסות ולפתח קשרים עם בנות המין השני (וזה לא שאין כאלה שרוצות - גם באוסטרליה וגם על הסט לא מעט עוזרות הפקה מתגודדות סביבו).
איבי מתקבלת לאחר האודישן לתפקיד הנשי הראשי, נואה מתקבל לתפקיד הגברי המשני, כשמולו אמור לשחק בתפקיד הראשי, שחקן ותיק ומנוסה בהוליווד, שאיבי לא סובלת. האודישן של נואה עובר מצוין, אך תקוותו באשר לקבלת התפקיד מעטה, היות שהשחקן הראשי עויין אותו. בסופו של דבר קורה מה שקורה. נואה ואיבי נפגשים על סט הצילומים כששניהם נדרשים למלא את התפקידים הראשיים ומחזיקים את הצלחת הסרט על כתפיהם. נואה כלוחם אש קשוח וסקסי בטירוף ואיבי כבת זוגו של החבר הטוב של לוחם האש, שמנסה להילחם ללא הצלחה במשיכתה ללוחם האש עצמו.
אהבתי את זה שיש סיפור בתוך סיפור, שהמציאות של הגיבורים והסרט שבו הם משחקים מתערבלים יחדיו. בנוסף אהבתי שלכאורה הספר משתקף כספר קליל, אך בסופו של דבר הוא מעלה לדיון נושאים רבי משמעות כמו: התמודדות עם טראומה או הישרדות בתעשייה לא קלה כשנשארת למעשה די לבד בעולם.
ציטוט שאהבתי: "יש חוקים שנכתבו, רק כדי לבחון מתי יהיה לך האומץ לשבור אותם".
לסיום אפרגן לסופרת: זהו לא הספר הראשון שלה שאני קוראת. עד כה אהבתי את ספריה ויש עוד על הכוונת.

לפני חודשיים•
★★★★★
•לקרוא ברון - חנות ספרים
אבא שלי היה

אבא שלי היה

נטלי יעל

אבא שלי היה / נטלי יעל

ספר לא פשוט לקריאה ולראייה מתחיל במילים: "אני לא מרגיש טוב". עם זאת הספר עוסק בנושא חשוב, שגם מבוגרים מעדיפים פעמים רבות להימנע מלדון בו. התמודדות עם אובדן לא קלה לאף אחד מאיתנו ואם היא לא קלה למבוגרים, אז בטח ובטח שלילדים היא קשה, אולי אף יותר.
לפני כשבועיים, אבי הלך לבלי שוב ולמרות שהספר כבר די הרבה זמן על המדפים, (יצא לאור בשנת 2017), רק עכשיו נתקלתי בו. אמרתי לעצמי שאולי זהו רמז, אולי אבי שלח את עיניי אליו על מנת שיעזור לי להתמודד, לכן הייתי חייבת לקרוא ואמנם קראתי אותו עם דמעות בעיניים, אבל מרגישה שהקריאה אכן עזרה. אמנם איני ילדה קטנה ובכל זאת מצאתי את עצמי מזדהה עם הילד ועם המצבים שהוא חווה. המצבים המובאים בספר מתארים את התחושות והרגשות בצורה כל כך מדויקת והאיורים מדויקים אף הם ומעצימים את המסר.
בנוסף העזרה באה לידי ביטוי בכך שעצם זה שאני כותבת את הסקירה הזו, אני מנציחה את זכרו של אבי ולו במעט. ועכשיו לעלילה:
במרכז הספר ילד (שמו לא נאמר אולי בכוונה תחילה, כדי שכל ילד שחווה אובדן יוכל למצוא את עצמו בסיפור). הילד איבד את אביו, (גם לאבא אין שם ולא נאמרה הסיבה שהלך לעולמו וזה דווקא טוב לדעתי. שוב כי לא משנה מי האבא ומה הסיבה לפטירתו, העיקר הוא שכל ילד שכואב לו יוכל להתחבר).
הספר מעלה למרכז הבמה מצבים יומיומיים שעלולים להחזיר את הילד אחורה: הוא משחק עם חברים ופתאום נזכר ועולות לו דמעות בעיניים, אבל הוא מתבייש ועושה מאמצים לעצור אותן. (גם כאן מובאים נושאים חשובים כמו: בנוסף לאבל הילד גם צריך להתמודד עם העובדה שהוא מתבייש להראות שעצוב לו, שהוא מתבייש בגעגועים שלו לאבא). הוא במכולת מתבלבל בעודף והמוכר אומר: "מה אבא לא לימד אותך חשבון?" ועוד.
הספר מנגיש לילדים את הנושא ולדעתי זה ניסיון אמיץ, עם זאת אין בו פתרונות קסם וגם זה אמיץ לדעתי:
האמא אמרה לילד שאבא נפטר ולא ישוב גם בעוד 50 שנה (כלומר האמא לא מייפה את המציאות עבור הילד), אבל אין זה אומר שהיא לא מנסה לנטוע בו תקווה ואכן הספר מסתיים בתקווה ובמילים מרגשות עד מאד.
אני חושבת שדווקא בתקופה זו, שבה לצערנו לא מעט ילדים נותרו יתומים, (החל מהשביעי באוקטובר וכלה במלחמה עם אירן שמי ייתן ולא תשוב), הספר הזה עשוי לשמש כלי חינוכי / טיפולי משמעותי במיוחד. זאת ועוד, כתבה את הספר יועצת חינוכית שהשתמשה בחוויותיה, תחושותיה ורגשותיה שלה עצמה, כפי שהיא זוכרת אותן, כשהיא עצמה התייתמה מאב כילדה צעירה.
מי ייתן ואף אחד מאיתנו לא ידע עוד צער וכאב.
לעילוי נשמת מיכאל בן אסתר, תהא נשמתו צרורה בצרור החיים לעד, אמן.

לפני חודשיים•
★★★★★
•לקרוא ברון - חנות ספרים
כאב לב מרפא

כאב לב מרפא

ג'יי מקלין

"כשהעולם הכי חשוך... אז הקסם מופיע".
הספר הזה הוא ספר המשך לספר תקוות לב שבורה. במרכז שני הספרים, אווה וקונור, נער ונערה שלכל אחד מהם שק על גבו. אווה היא בת לאם, המתמודדת עם הפרעת דחק פוסט טראומטית, היות ששבה משדה הקרב, קטועת יד עם פנים מושחתות ועם פגיעה מוחית. קונור הוא בן לאב יחידני ואביו תולה תקוות רבות בהצלחתו בתחום הכדורסל. כמובן שגם קונור עצמו מאד רוצה להצליח וככל שמתקדמת העלילה, הקורא עד להצלחתו שרק הולכת ומתעצמת. היה אפשר לצפות כי הצלחתו תשמח אותו והיא אכן משמחת ולמרות זאת קונור הוא נער די עצוב.
הוא עצוב כי בספר הנוכחי, הקוראים פוגשים את קונור ואת אווה כשהם כבר לא יחד. הם מנסים לשמור על ניתוק מוחלט, ההחלטה הזו מגיעה בעיקר מצידה של אווה, המרגישה מחויבת להקדיש את כל כולה לטיפול באמה. במקביל קונור מקדיש את כל כולו לכדורסל, אבל מעבר למטרה להוציא אותו ואת אביו מהקשיים הכלכליים, הוא מתאמץ להצליח בתחום הכדורסל, מתוך סיבה נוספת, חבויה.
לאורך כל הספר קונור ואווה אוהבים, אך מנסים לשמור על מרחק ללא הצלחה. משהו תמיד מחזיר אותם זה לזרועות זו.
זהו סיפור נעורים חמוץ / מתוק שכאמור מעלה למודעות נושא חשוב - פוסט טראומה והשלכותיה, על האדם שמתמודד איתה ועל סביבתו. בגלל שאהבתי את קונור ואווה עוד מהספר הראשון, גם את הספר השני אני מחבבת, אם כי הוא פחות מוצלח לדעתי.

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•לקרוא ברון - חנות ספרים
הפיל שרצה להיות הכי

הפיל שרצה להיות הכי

פאול קור

זהו סיפור עם מסרים חשובים, חרוזים נחמדים ואיורים שללב נכנסים. הסיפור מספר על פיל קטן ונחמד שהיה חלק מעדר של פילים אפורים, אבל בניגוד לפילים האחרים שהיו מאושרים ושמחים, הוא תמיד היה עצוב והתלונן, בעיקר כאשר הביט במראה. בעיניו היה הצבע האפור משעמם ומכוער והוא הרי רצה להיות הכי....
פגשה בו ציפור והחליטה לבוא לעזרתו. לא אומר מה עשתה למענו - את זה תצטרכו לגלות בעצמכם. אם אתם הורים לילדים שלא תמיד שמחים בחלקם ולא טובים בלקבל את עצמם כפי שהם, זה הזמן לחשוף אותם לסיפור הנוגע ללב הנ"ל. נוגע ללב מכמה בחינות:
ראשית, ההתעניינות באחר והושטת העזרה, כפי שעשתה הציפור מכל ליבה.
שנית, מסר חשוב: לא תמיד מקבל האדם בחייו (במקרה הזה הפיל), את הקלפים אותם היה רוצה לקבל, אך כמעט תמיד קורה שבסופו של דבר הוא מגלה שקיבל את הקלפים המתאימים לו ומכאן למסר נוסף, חשוב לא פחות: כל אדם עובר בשלב זה או אחר של חייו תהליך של קבלה עצמית וככל שייקדם, כך ייטב.
ומסר חשוב אחרון שלדעתי כולל הסיפור: החשיבות הקיימת בהשתייכות לקבוצה, אם זו משפחה, כיתה, מדינה, (במקרה זה עדר של פילים). אומנם הקבוצה, חשוב שתקבל לתוכה את השונה ומצד שני חשוב שתהיה לאדם גם היכולת להתאים עצמו לחברה שבה הוא חי.
לסיכום: אני אהבתי, מקווה שתאהבו גם אתם.

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•לקרוא ברון - חנות ספרים

ביקורות נוספות על "אל עצמי: סיפורו של ילד עזוב"

אל עצמי: סיפורו של ילד עזוב

אל עצמי: סיפורו של ילד עזוב

גלילה רון-פדר-עמית

בין שתיים לארבע אף ילד לא העז להרעיש בשכונה שלי. קדושת השלאף שטונדה. אסור היה לי להתאמן בנגינה בפסנתר, בטח שלא לשחק בכדור מחוץ לבניין. שידורי טלוויזיה לילדים לא היו בשעות כאלו. יכולת לישון או לקרוא. אתם יכולים לנחש שאני קראתי.
את "אל עצמי" וכל הספרים האחרים בסדרה קראתי בלהיטות בשעות השקטות הללו. אלו היו ספרים קצרים יחסים, מתאימים בדיוק למרווח הזמן שעמד לרשותי לפני שפרצתי החוצה עם הכדור שלי.

הייתי מזוהה מן הסתם עם ניר שרוני, אבל אני הזדהתי עם ציון כהן. בתור ילדה לא מקובלת חברתית, שמשפחתה שונה מהמשפחות האפייניות לשכונה, היה לי קל לדמיין את ציון כהן מגיע בפעם הראשונה לכיתה החדשה וסופג את הלעז והבוז של הילדים על צורת הדיבור שלו. הערכתי אותו על שלא פחד לעמוד מול כולם, והרביץ לכל מי שפגע בו. כל כך הושפעתי ממנו עד שגם אני התחלתי להרביץ למי שפגע בי. בחיי. וזה עזר. זה עזר כי לא הייתי ציון כהן מעיירת פיתוח, אלא ילדה טובה ירושלים ותלמידה מצטיינת שהמורים אוהבים. אז הרבצתי למציקים, ואחר כך הלכתי להתלונן עליהם. כך יצא שהם גם חטפו עונש וגם מכות. אחר כך לא הציקו לי יותר.
*******************************
שנים עברו. הספר נדד אתי לכל בית שעברתי אליו, ובשמחה העברתי אותו ואת האחרים בסדרה לבתי הבכורה. גם היא נשבתה בקסמו, היא רק לא האמינה שבאמת היו ילדים כמו ציון כהן. אפשרות כזאת לא עלתה על דעתה. השנה הספר הועבר כספר קריאת חובה (שונאת את המושג הזה!) בכיתה. מזל שזה היה כבר אחרי שבתי קראה את כל הסדרה. אתמול התכנסנו, הורים ותלמידים, למופע של הזמר מיכה ביטון, שהוא הילד עליו כתבה גלילה רון פדר את הסדרה. מודה שהייתי סקפטית לחלוטין. חשבתי שאני באה לסבול מסלסולים מזרחיים (מצטערת, זה ממש לא הטעם שלי), ומישהו ממורמר שיספר על האפלייה של המזרחיים והעוול הנורא שנעשה לו. טעיתי בגדול. מיכה ביטון הוא אדם כובש עם קסם אישי מתפרץ, רהוט וחכם. נראה מאושר, וממש לא ממורמר. הוא סיפר את הסיפור האישי האמיתי שלו, עם הדומה והשונה מהספרים.

מיכה ביטון גדל בשדרות, עשרה ילדים בבית בין שני חדרים. אמו התחתנה בגיל 12!!!!! כמעט בכל שנה נולד ילד נוסף. כל שלושה ילדים ישנו על מזרן אחד – ראש לעקב. "מי שנגמל, השתין על כולם בלילה. לא היה הבדל בין הגמולים ללא גמולים. ידעת שממילא בבוקר תקום רטוב. כשאמא שלי הייתה פותחת את דלת החדר, היא הייתה עפה מהריח." כשאביו נפטר (מיכה היה בן 9), הבית התפרק. האם לא הצליחה להסתדר ולפרנס את המשפחה הענקית. מיכה התחבר ל"חברה רעה" והפסיק ללמוד. כך בעצת העובדת הסוציאלית הוחלט להעבירו למשפחה אומנת. ככה, ללא שום הכנה והודעה מוקדמת, הוא ארז תיק והשאיר את חייו מאחור. הסיפור על הלילה הראשון שלו לבד בבית של גלילה רון פדר, בחדר משלו, עם מיטה ענקית ושולחן, ללא אחיו ואמו, השאיר אותי דומעת. כך גם ההתמודדות שלו לבד לגמרי בסביבה חדשה ושונה כל כך ללא שום תמיכה מבית הספר וללא הכנה לילדי הכיתה. הרי ברור שזה לא יכול לצאת טוב.

זהירות ספויילרים בפסקה הבאה (עד הכוכביות)!

אני אקצר כאן, ואסכם בספויילרים. בתיה היא ילדה שמיכה הכיר כשברח מהבית של גלילה. אלא שבניגוד לספר הוא לא פגש אותה בים אלא בשכונה אחרת בירושלים. היא לא בישלה לו דגים אלא כיבדה אותו בביסלי. והכי עצוב – היא ממש לא היתה חלק חשוב מחייו. איזו אכזבה!
ובנוסף - מסתבר שניר שרוני הוא פיקציה. לא היה ילד כזה. גלילה רון פדר המציאה אותו לצורך הסיפור. שאר הפרטים דווקא היו נכונים, והספרים המתקדמים בסדרה הם כבר באמת חייו של מיכה ביטון.

**************************

המסקנה של מיכה מילדותו היא שאפשר להסתדר בכל מצב. הסיפור שלו לא שיפוטי ולא מאשים. לא את הוריו, ולא את המקומות שגדל בהם. הוא לא הרגיש שמישהו הפלה אותו. אף אחד לא התכוון לרע, אלו פשוט היו נסיבות החיים. הוא בחר לשמור על המקורות שלו, וגם לקחת את הטוב מכל מקום אליו הגיע. הוא אמר לילדים (וגם להורים) לא לוותר על החלומות, ולזכור שתמיד אפשר להצליח, לא משנה מהיכן באת.

עכשיו הסיפור האמיתי מצטרף אצלי לספר שהשפיע עלי כל כך, ואני ממש שמחה שראיתי שציון כהן האמיתי ראוי מאין כמוהו לשמש גיבור.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•בלו-בלו
אל עצמי: סיפורו של ילד עזוב

אל עצמי: סיפורו של ילד עזוב

גלילה רון-פדר-עמית

ספר אהוב עליי מאוד כנה ונוגע ללב. קראתי את הסדרה בגיל 12 בערך ומיד המשכתי לסדרה מנ'ק מבטה של בתיה וגם לסדרה מנ'ק מבטו של ניר שרוני.מומלץ לקרא את כל הספרים בסדרה. זאת סדרת הנעורים היפה ביותר שנתקלתי בה,ממליצה בחום לכל אחד בגילאי 12-18,יש קסם מיוחד בסדרה היפה הזו,שנדמה לי שמבוגרים יותר לא כ'כ יוכלו לזהות..
בציון התאהבתי כמעט מיד, היה ונשאר דמות אהובה שיש לה מקום חם ומתגעגע אצלי ,דמות של גיבור נעורים אמיתי,ובלתי נשכח.
מומלץ מומלץ. סוחף ביותר. לא תתאכזבו.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•מיס פ
אל עצמי: סיפורו של ילד עזוב

אל עצמי: סיפורו של ילד עזוב

גלילה רון-פדר-עמית

ספר מעולה. מאד אהבתי את הספר שהייתי קטן
ציון, הגיבור - אחד הדמויות הכי סוחפות בספרות הנוער הישראלית

חזרתי אליו לפני מספר שנים שחנכתי ילד בפרויקט פר"ח - קראנו יחד את הספר. הייתי צריך לשחד את הילד כדי להתחיל לקרוא את הספר- ההמשך כבר זרם מעצמו
זה ספר ראשון לדעתי שהוא קרא בעצמו ( טוב, לא בדיוק , אני קראתי חלק ) אם כי אני לא בונה שזה יגרום לו להמשיך לקרוא

גם היום אני חושב שזה עדיין אקטואלי ועדיין ספר מדהים לילדים ונוער

לפני 16 שנים•
★★★★★
•איתי 81
אל עצמי: סיפורו של ילד עזוב

אל עצמי: סיפורו של ילד עזוב

גלילה רון-פדר-עמית

"אל עצמי" היא סדרת ספרים המגוללת בפרטנות את סיפורו הקשה של ציון כהן, ילד עזוב שמגיע אל ביתה של גב' שרוני, ולומד על בשרו שהחיים הם לעולם לא קלים.
אני ממליצה לכל ילד - ואני גם משדלת את ההורים להציע את סדרת הספרין לילדהם - לקרוא אותם וללוות את ציון כהן במסע הקשה של ילדותו, בעליותיו ובמורדתיו, וכמובן... בדרכו לחיפוש הסוף הטוב.

זהו ספר מקסים ביותר, שכתוב מנקודת מבטו האמינה ביותר של ילד צעיר ומרוקאי, שנופל לביתם של אשכנזים - פולניים, ומנסה להשתלב אבל עדיין לשמור על הזהות העצמית שלו.
ציון, לא מפסיק להיקרע בין השכונה קשת היום ממנה הוא הגיע לבין שכונת העשירים אליה נזרק בירושלים.

למי שלא ידע, הספר מבוסס על סיפור אמיתי לחלוטין, והדמות הראשית שבו - ציון כהן, היא בעצם מיכה ביטון.
מיכה ביטון הגיע אל גלילה רון פדר כשהיה עוד ילד, ילד מרוקאי עם מבטא מרוקאי לחלוטין שמגיע ממשפחה בעלת 10 ילדים, עם אמא צעירה ואבא שנפטר. מיכה, היה אהוב ליבה של גלילה, שאימצה אל חיק ביתה עוד ילדים עזובים כמוהו.
וכאן בדיוק מתחיל הסיפור עליו - אותו כתבה גלילה, ולמרבה הפלא, ערך מיכה.

כיום מיכה - ציון, נשוי באושר, וגר בירושלים בבית מבוסס ועמיד ביותר. הוא עוסק במוזיקה (אפשר לחפש ביוטיוב) והוא עומד להוציא בשבועות אלו את אלבום הסולו השלישי שלו,
"נשימות עמוקות"



*מומלץ לכל אחד. כל מי שלא קורא, פשוט מפסיד!*

לפני 16 שנים• ~דניאל~
אל עצמי: סיפורו של ילד עזוב

אל עצמי: סיפורו של ילד עזוב

גלילה רון-פדר-עמית

כילדה כל כך אהבתי את הסידרה
את אהבה הראשונה בין ציון ובתיה
כל כך קיותי שציון יצליח בלימודים ובחיים
סידרה שהיא חובה לכל ילד וילדה!

לפני 14 שנים•יפעת
אל עצמי: סיפורו של ילד עזוב

אל עצמי: סיפורו של ילד עזוב

גלילה רון-פדר-עמית

הספר בהתחלה היה די משעמם הוא בכלל לא לגילי אל הכריחו אותי לקרוא אותו וקראתי הספר לא היה עד כדי כך גרוע לא גם עד כדי כך טוב ספר בסדר טוב לילדים בכיתות ב-ד ספר דיי חינוכי אם מישיהי מחפש או מחפשת ספרי יומנים הספר מדבר אליו אליי לא כי בדרך כלל גם אם אני קוראת ספרי יומנים הם חייבים לקלול 150 עמודים ומעלה אחרת אני אגמור תספר תוך חצי שעה המקסימום זה שעה וגם זה אם אני משהו באמצא הקריא בס"כ ספר בסדר

לפני 10 שנים•
★★★★★
•מרינה
אל עצמי: סיפורו של ילד עזוב

אל עצמי: סיפורו של ילד עזוב

גלילה רון-פדר-עמית

אחד מספרי הנוער המצוינים שנכתבו בשפה העברית. למרות קוצר יריעתו הספר זכור לי כארוך מאד, אולי בגלל שקראתי את כל הסדרה, אבל משהו בספר הראשון, בחייו הראשוניים של ציון והמעבר הראשון לבית אומנה הצליחו להפוך לי את הקרביים. גברת שרוני מלאת החמלה, ניר שרוני החשדן שהופך לחבר טוב, ההסתגלות לחיים החדשים.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•עושים רוח
אל עצמי: סיפורו של ילד עזוב

אל עצמי: סיפורו של ילד עזוב

גלילה רון-פדר-עמית

עוד ספר ילדות, ספר שלמרות שקראתי אותי לפני שנים,
זכור בזיכרוני, ספר מקסים מומלץ לקרוא,

לפני 15 שנים•
★★★★★
•כרובי
אל עצמי: סיפורו של ילד עזוב

אל עצמי: סיפורו של ילד עזוב

גלילה רון-פדר-עמית

ספר מעולה! את סוף הסדרה קראתי מהספרים של בתיה..יש סוף גם בספרים של ציון?
ועוד משהו..הספר נכתב על מיכה ביטון או לא? חוץ מזה הוא זמר מציון עם קול מדהים!
אני ממש אהבתי את הספר הזה למרות שקראתי את הספר הראשון לפני שנתיים או 3..

לפני 15 שנים•
★★★★★
•GOD

אל עצמי: סיפורו של ילד עזוב

מאת גלילה רון-פדר-עמית

הביקורת של לקרוא ברון - חנות ספרים

תמונה של לקרוא ברון - חנות ספרים
דירוג
5.0
לפני 18 שנים

“"אל עצמי" זהו הספר שאני הכי אוהבת ומתחברת עליו. הסיפור המרתק שיש בספר סוחף את הקורא לעולומות מדה”

20/27
ביקורות על אל עצמי: סיפורו של ילד עזוב
הבאה
sima17
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 14 שנים

“ספר יפה ספר חמוד מאוד”