“לפי מה שכתוב על העטיפה, זהו ספרו הראשון של הרלן קובן בעברית. ואולי זה בכלל ספרו הראשון. בכל מקרה - זה ספר שמראה את יכולותיו הגדולות של קובן לייצר סיפור מתח טוב עם תפניות לא צפויות (פחות-או-יותר). מהנה, זורם ומותח. כמו שספר מתח טוב צריך להיות.”

“ספר מתח רגיל של הסופר הידוע והמפורסם בסיפרי המתח שלו, תהנו לכם, אכן קל ונחמד לקרוא שלום רב או רוב שלומות כפי שלמדתי מ חיים שגר בשפר עכשיו הוא היסטוריון מתרגם את הספר הזה ניראה לי קיבלתי מ אוקסנה וואלה לא זוכרת עכשיו אולי מ גילה הכול יכול להיות, ניזכרת שמצאתי סיפריית גינה ציבורית חדשה לי, איך הבת שלי לא סיפרה לי שיש ב גן החבל בשוהם מדף ספרים כזה לרווחת ציבור התושבים המבקרים הקוראים כמו שהיה לנו ב נווה אביבים בגינות הציבוריות בעיקר בגן פוליטי, טוב טרם הצצתי במדף אמש החלטתי שקודם אסיים את הערמות שיש לי אני לאט לאט מתקדמת בהן, מהספרים הקלים הניקראים בקלות אל היותר מסובכים ומאתגרים אם שהם ישנים והסופרים מסובכים גם וגם. זהו הספר הרביעי בסדרת הספרים שעכשיו מסיימת לאט לאט אחד אחד = יופי לי הוריי היידד ובקשר לספר הספציפי הזה, אז כן ספר אמריקאי ומה ששם מתואר על השחיתות והמשטרה ניראה לי אמיתי למדי שם וגם כאן וגם ההתנהלות של התערבות ההורים בחיי הילדים בתחרות בין כולם בבתי הספר, וואלה השיטה הורסת, וכל כך שמחה לקרוא הפי אנד שיש נשמה טובה שעוזרת והצדק נעשה אם גם לא יוצא לאור ובדרך יש כל כך הרבה נזק וטראומה לכולם, באסה מבאס, לא אופטימי בכלל תאחלס, והנאיביות התמימות והרצון לעשות טוב של הגיבור במיקצועו של האנשים הרעים שניצלו אותם כי בעצם היו טובים והתדרדרו לאופל מפאת הנסיבות וחוסר היכולת שלהם לעמוד מולו כראוי גם מבאס ובאסה אמיתית. מזל שיש סופטוב בסוף והחף מפשע ניצל נעזר ניתמך ויוצא מזה וגם ילדיו, יופי טוב מה עוד אפשר לכתוב על זה אינני אוהדת וגם לא מכורה לספרים שלו מידי פעם כשמזדמן לי קוראת ונהנת, לא מחפשת אותם אולי פעם הייתי, מסביבי היו קוראים אותו בשקיקיה אולי אחותי אז שמחה שעבר לי בטוב הספר הזה הפעם. זהו חמישי שמח 22-06-2023 11:03”

“אני לא מתכוונת להשקיע בביקורת הזאת יותר מאשר את המינימום ההכרחי. הרלן קובן כתב כמה ספרים טובים והשאר בינוניים למדי. את כל ההסתייגויות כבר כתבתי בביקורות שלי על ספריו. בשנים האחרונות, התעשייה ששמה הרלן קובן הפיקה סדרה של ספרים שמביישים את קובן המוקדם. ספרים כמו דיו חיוור, הנעלמים, אל תגלה, משחק הצייד, הזדמנות אחרונה, היער, הבטיחי לי, הם ספרים מצוינים. כל השאר נעים על הסקאלה שבין טובים מינוס ועד בינוניים. רבים מבקרים את קובן על הנוסחתיות שלו. ובכן, נוסחתיות היא לא מגרעת גדולה כשמדובר במוצר מצליח. בספרים שמניתי לעיל, קובן כותב היטב וגם מציג נוסחת פשע מורכבת ומפתיעה עם תעתועים ופתרונות מוטעים עד העמוד האחרון. בספריו האחרונים, כולל שש שנים, אדם זר והנעדרים, פג הקסם. הכתיבה רשלנית יותר, החורים גדולים יותר וההפתעה בסוף קטנה יותר. ובספר הזה היו גם כמה שגיאות כתיב, שבהן אי אפשר להאשים את קובן. אני לא מבטיחה שאנטוש את קובן, מפני שעדיין הוא מסב סוג מסוים של הנאה ושומר על מתח גבוה. אבל אם הייתי המו"ל שלו, הייתי ממליצה לו שיכתוב פחות ספרים וינסה להיות פחות "קול".”

“דב"ט ביקורת ראשונה, איזו התרגשות, בבקשה בבקשה בבקשה תקראו. מרגיש כאילו אני הולך לנאום בפני אולם ענק מלא אנשים , חבל על פחד הבמה שיש לי. גילוי נאות: קראתי את המהדורה השנייה באנגלית(הספר תמיד ישאר בליבי עם התואר "הספר הראשון שסיימתי באנגלית"). זאת הפעם הראשונה שאני קורא את קובן, הבן אדם יודע לכתוב אבל ציפיתי ליותר. הספר הרגיש עם פוטינציאל ליותר. הסוף סגר את הספר בצורה מעולה, אך טיפה כאב לי שהוא לא היה יותר משולב באמצע-סוף הספר כעלילת המשנה שלו. אני די לא מסכים עם יסמין בעניין האמינות של הספר. חוץ מכמה פרטים ודמויות, הספר כן מציג סיטואציה די אפשרית. אחד מהדברים שהכי אהבתי בספר, זה שהוא מתאר איך איש אחד(בחרתי במילה "איש" כי לגיבור קוראים "אדם" וזה מבלבל לכתוב את זה בעברית XD) יכול לאתר ובעצם לחפש מישהו זר לגמרי דרך שימוש באינטרנט ובגורמים אחרים בשביל המטרה הזאת. מה שהופך את אדם פרייס לסוג של בלש(לא, לא טיפש. כרגע זה רק אני). הספר מתואר גם מהמבט של "הזר" ודי התפספס לי שקובן נותן את השם המלא שלו בסצנה שלא קשורה בכלל לגיבור וכך אנחנו לא מגלים עם הגיבור מי "הזר". על פי ויקיפדיה, כתוב שיש הופעת אורח למיירון בוליטר ששמעתי רבות עליו. אם יש, תגיבו לי את מספר הפרק כי לי לא זכור שהשם בכלל הוזכר. מבחינת אנגלית, הספר כתוב עם שפה קלילה ונוחה. למי שלא ממש טוב באנגלית בשפה טיפה גבוהה, כן צריך להשתמש במורפיקס אבל הניסוח של המשפטים בהחלט מובן. לסיכום, ספר טוב אבל לא שווה את הכסף, אם יש בספרייה ואין לכם מה לקרוא, קחו אותו. ועד כאן הביקורת הראשונה שלי :) מבוסס על הסצנה הראשונה בספר: "לא היית מוכרח/ת לקרוא את הביקורת," אמר הזר. למרות שאתם כבר יודעים את התשובה, שאלתם את האיש, "אתה מדבר אלי?" הבחור היה צעיר ורזה, עם עיניים כחולות גדולות ומבט מחודד. היידים שלו היו לבנות עם רמז קל לקעקוע מתחת לאחד השרוולים. הוא לבש כובע בייסבול. הוא לא היה היפסטר, אבל היה משהו בגישה שלו, כמו מישהו שניהל את מחלקת הטכנולוגיה ולא ראה אור יום. "הוא אמר לך שזאת הביקורת הראשונה שלו, נכון?" שאל האיש והמשיך, "זה למה קראת. בלש טיפש אמר לך שזאת הביקורת הראשונה שלו." "אני מכיר/ה אותך?" שאלתם את הזר. "הוא אמר לך שזאת הראשונה שלו," המשיך הזר מבלי להתייחס לשאלה, "בלש טיפש, אני מתכוון. הוא אמר לך שזאת הביקורת הראשונה שלו וביקש שתקרא." אך לפני שהיה לכם אפשרות להגיב לו בחזרה, "הרגשת מחוייב/ת לקרוא, אני צודק?" "אני לא יודע/ת מי לעזאזל--" "הוא שיקר לך." האיש הצעיר דיבר בשכנוע רב, לא כאילו הוא רק ידע, אלא שבסופו של היום, היו לו רק אינטרסים טובים בלב בנוגע אליכם. "בלש טיפש המציא את הכל. זאת לא הביקורת הראשונה שלו." המילים המשיכו לנחות כמו אגרופים, מהממים אתכם, משאירים אתכם רועדים ומבולבלים. רציתם להאבק חזרה, לתפוס את הבחור בחולצתו, לזרוק אותו לצד השני של האתר על איך שהוא מעז להעליב את בלש טיפש. "מי אתה?" שאלתם. "זה משנה?" "כן, זה כן" "אני הזר," אמר, "הזר עם ידע חשוב. הוא שיקר לך. בלש טיפש. זאת לא הביקורת הראשונה שלו. הכל היה רק כדי שתקרא." טילטלתם את הראש מצד אחד לשני ובניסיון להשאר רגועים ורציונלים אמרתם, "בדקתי את הפרופיל. ראיתי שזאת הביקורת הראשנה שלו פה." "זיוף" "מי לעזאזל אתה?" "תחשוב/בי עלי כהמושיע שלך. או חבר ש-שחרר אותך מהכלא." "אתה מלא בחרא." "את/ה צריך להודות לי," אמר האיש. "על מה אתה מדבר?" לראשונה, הזר חייך. זה היה, ולא יכולתם שלא להבחין, חיוך ידידותי, חיוך של מרפא, של מישהו שרק רוצה לעשות את הדבר הנכון. "את/ה חופשי/ה." "אתה שקרן" "את/ה יודע/ת יותר טוב," אמר בזמן שחייך והמשיך, "אני חייב לזוז עכשיו," לחש. "אבל אם את/ה חייב/ת הוכחה, תבדוק באתר FXP. תחפש/י אשכול בשם 'הספר האחרון שקראתם: בואו לדון על ספרים!'." "רגע--" אבל הזר כבר הסתלק. _______________ בסימניה ובחיים זה כן הביקורת הראשונה הלגיטימית על ספרים שאני כותב. ואין לי עתיד בתרגום :\”

“לפי מה שכתוב על העטיפה, זהו ספרו הראשון של הרלן קובן בעברית. ואולי זה בכלל ספרו הראשון. בכל מקרה - זה ספר שמראה את יכולותיו הגדולות של קובן לייצר סיפור מתח טוב עם תפניות לא צפויות (פחות-או-יותר). מהנה, זורם ומותח. כמו שספר מתח טוב צריך להיות.”

“ספר מתח רגיל של הסופר הידוע והמפורסם בסיפרי המתח שלו, תהנו לכם, אכן קל ונחמד לקרוא שלום רב או רוב שלומות כפי שלמדתי מ חיים שגר בשפר עכשיו הוא היסטוריון מתרגם את הספר הזה ניראה לי קיבלתי מ אוקסנה וואלה לא זוכרת עכשיו אולי מ גילה הכול יכול להיות, ניזכרת שמצאתי סיפריית גינה ציבורית חדשה לי, איך הבת שלי לא סיפרה לי שיש ב גן החבל בשוהם מדף ספרים כזה לרווחת ציבור התושבים המבקרים הקוראים כמו שהיה לנו ב נווה אביבים בגינות הציבוריות בעיקר בגן פוליטי, טוב טרם הצצתי במדף אמש החלטתי שקודם אסיים את הערמות שיש לי אני לאט לאט מתקדמת בהן, מהספרים הקלים הניקראים בקלות אל היותר מסובכים ומאתגרים אם שהם ישנים והסופרים מסובכים גם וגם. זהו הספר הרביעי בסדרת הספרים שעכשיו מסיימת לאט לאט אחד אחד = יופי לי הוריי היידד ובקשר לספר הספציפי הזה, אז כן ספר אמריקאי ומה ששם מתואר על השחיתות והמשטרה ניראה לי אמיתי למדי שם וגם כאן וגם ההתנהלות של התערבות ההורים בחיי הילדים בתחרות בין כולם בבתי הספר, וואלה השיטה הורסת, וכל כך שמחה לקרוא הפי אנד שיש נשמה טובה שעוזרת והצדק נעשה אם גם לא יוצא לאור ובדרך יש כל כך הרבה נזק וטראומה לכולם, באסה מבאס, לא אופטימי בכלל תאחלס, והנאיביות התמימות והרצון לעשות טוב של הגיבור במיקצועו של האנשים הרעים שניצלו אותם כי בעצם היו טובים והתדרדרו לאופל מפאת הנסיבות וחוסר היכולת שלהם לעמוד מולו כראוי גם מבאס ובאסה אמיתית. מזל שיש סופטוב בסוף והחף מפשע ניצל נעזר ניתמך ויוצא מזה וגם ילדיו, יופי טוב מה עוד אפשר לכתוב על זה אינני אוהדת וגם לא מכורה לספרים שלו מידי פעם כשמזדמן לי קוראת ונהנת, לא מחפשת אותם אולי פעם הייתי, מסביבי היו קוראים אותו בשקיקיה אולי אחותי אז שמחה שעבר לי בטוב הספר הזה הפעם. זהו חמישי שמח 22-06-2023 11:03”

“אני לא מתכוונת להשקיע בביקורת הזאת יותר מאשר את המינימום ההכרחי. הרלן קובן כתב כמה ספרים טובים והשאר בינוניים למדי. את כל ההסתייגויות כבר כתבתי בביקורות שלי על ספריו. בשנים האחרונות, התעשייה ששמה הרלן קובן הפיקה סדרה של ספרים שמביישים את קובן המוקדם. ספרים כמו דיו חיוור, הנעלמים, אל תגלה, משחק הצייד, הזדמנות אחרונה, היער, הבטיחי לי, הם ספרים מצוינים. כל השאר נעים על הסקאלה שבין טובים מינוס ועד בינוניים. רבים מבקרים את קובן על הנוסחתיות שלו. ובכן, נוסחתיות היא לא מגרעת גדולה כשמדובר במוצר מצליח. בספרים שמניתי לעיל, קובן כותב היטב וגם מציג נוסחת פשע מורכבת ומפתיעה עם תעתועים ופתרונות מוטעים עד העמוד האחרון. בספריו האחרונים, כולל שש שנים, אדם זר והנעדרים, פג הקסם. הכתיבה רשלנית יותר, החורים גדולים יותר וההפתעה בסוף קטנה יותר. ובספר הזה היו גם כמה שגיאות כתיב, שבהן אי אפשר להאשים את קובן. אני לא מבטיחה שאנטוש את קובן, מפני שעדיין הוא מסב סוג מסוים של הנאה ושומר על מתח גבוה. אבל אם הייתי המו"ל שלו, הייתי ממליצה לו שיכתוב פחות ספרים וינסה להיות פחות "קול".”

“דב"ט ביקורת ראשונה, איזו התרגשות, בבקשה בבקשה בבקשה תקראו. מרגיש כאילו אני הולך לנאום בפני אולם ענק מלא אנשים , חבל על פחד הבמה שיש לי. גילוי נאות: קראתי את המהדורה השנייה באנגלית(הספר תמיד ישאר בליבי עם התואר "הספר הראשון שסיימתי באנגלית"). זאת הפעם הראשונה שאני קורא את קובן, הבן אדם יודע לכתוב אבל ציפיתי ליותר. הספר הרגיש עם פוטינציאל ליותר. הסוף סגר את הספר בצורה מעולה, אך טיפה כאב לי שהוא לא היה יותר משולב באמצע-סוף הספר כעלילת המשנה שלו. אני די לא מסכים עם יסמין בעניין האמינות של הספר. חוץ מכמה פרטים ודמויות, הספר כן מציג סיטואציה די אפשרית. אחד מהדברים שהכי אהבתי בספר, זה שהוא מתאר איך איש אחד(בחרתי במילה "איש" כי לגיבור קוראים "אדם" וזה מבלבל לכתוב את זה בעברית XD) יכול לאתר ובעצם לחפש מישהו זר לגמרי דרך שימוש באינטרנט ובגורמים אחרים בשביל המטרה הזאת. מה שהופך את אדם פרייס לסוג של בלש(לא, לא טיפש. כרגע זה רק אני). הספר מתואר גם מהמבט של "הזר" ודי התפספס לי שקובן נותן את השם המלא שלו בסצנה שלא קשורה בכלל לגיבור וכך אנחנו לא מגלים עם הגיבור מי "הזר". על פי ויקיפדיה, כתוב שיש הופעת אורח למיירון בוליטר ששמעתי רבות עליו. אם יש, תגיבו לי את מספר הפרק כי לי לא זכור שהשם בכלל הוזכר. מבחינת אנגלית, הספר כתוב עם שפה קלילה ונוחה. למי שלא ממש טוב באנגלית בשפה טיפה גבוהה, כן צריך להשתמש במורפיקס אבל הניסוח של המשפטים בהחלט מובן. לסיכום, ספר טוב אבל לא שווה את הכסף, אם יש בספרייה ואין לכם מה לקרוא, קחו אותו. ועד כאן הביקורת הראשונה שלי :) מבוסס על הסצנה הראשונה בספר: "לא היית מוכרח/ת לקרוא את הביקורת," אמר הזר. למרות שאתם כבר יודעים את התשובה, שאלתם את האיש, "אתה מדבר אלי?" הבחור היה צעיר ורזה, עם עיניים כחולות גדולות ומבט מחודד. היידים שלו היו לבנות עם רמז קל לקעקוע מתחת לאחד השרוולים. הוא לבש כובע בייסבול. הוא לא היה היפסטר, אבל היה משהו בגישה שלו, כמו מישהו שניהל את מחלקת הטכנולוגיה ולא ראה אור יום. "הוא אמר לך שזאת הביקורת הראשונה שלו, נכון?" שאל האיש והמשיך, "זה למה קראת. בלש טיפש אמר לך שזאת הביקורת הראשונה שלו." "אני מכיר/ה אותך?" שאלתם את הזר. "הוא אמר לך שזאת הראשונה שלו," המשיך הזר מבלי להתייחס לשאלה, "בלש טיפש, אני מתכוון. הוא אמר לך שזאת הביקורת הראשונה שלו וביקש שתקרא." אך לפני שהיה לכם אפשרות להגיב לו בחזרה, "הרגשת מחוייב/ת לקרוא, אני צודק?" "אני לא יודע/ת מי לעזאזל--" "הוא שיקר לך." האיש הצעיר דיבר בשכנוע רב, לא כאילו הוא רק ידע, אלא שבסופו של היום, היו לו רק אינטרסים טובים בלב בנוגע אליכם. "בלש טיפש המציא את הכל. זאת לא הביקורת הראשונה שלו." המילים המשיכו לנחות כמו אגרופים, מהממים אתכם, משאירים אתכם רועדים ומבולבלים. רציתם להאבק חזרה, לתפוס את הבחור בחולצתו, לזרוק אותו לצד השני של האתר על איך שהוא מעז להעליב את בלש טיפש. "מי אתה?" שאלתם. "זה משנה?" "כן, זה כן" "אני הזר," אמר, "הזר עם ידע חשוב. הוא שיקר לך. בלש טיפש. זאת לא הביקורת הראשונה שלו. הכל היה רק כדי שתקרא." טילטלתם את הראש מצד אחד לשני ובניסיון להשאר רגועים ורציונלים אמרתם, "בדקתי את הפרופיל. ראיתי שזאת הביקורת הראשנה שלו פה." "זיוף" "מי לעזאזל אתה?" "תחשוב/בי עלי כהמושיע שלך. או חבר ש-שחרר אותך מהכלא." "אתה מלא בחרא." "את/ה צריך להודות לי," אמר האיש. "על מה אתה מדבר?" לראשונה, הזר חייך. זה היה, ולא יכולתם שלא להבחין, חיוך ידידותי, חיוך של מרפא, של מישהו שרק רוצה לעשות את הדבר הנכון. "את/ה חופשי/ה." "אתה שקרן" "את/ה יודע/ת יותר טוב," אמר בזמן שחייך והמשיך, "אני חייב לזוז עכשיו," לחש. "אבל אם את/ה חייב/ת הוכחה, תבדוק באתר FXP. תחפש/י אשכול בשם 'הספר האחרון שקראתם: בואו לדון על ספרים!'." "רגע--" אבל הזר כבר הסתלק. _______________ בסימניה ובחיים זה כן הביקורת הראשונה הלגיטימית על ספרים שאני כותב. ואין לי עתיד בתרגום :\”