ביקורת ספרותית על אסון - מלחמת הנפילים #3 מאת ברנדון סנדרסון

---

לא הכי פייר לכתוב ביקורת על הספר האחרון בטרילוגיה בלי להזכיר את השניים הקודמים.
בפרט, כשמהספר הראשון נהנתי הרבה יותר.
אז אשלח אתכם לקרוא את הביקורת של אלון על לב-פלדה, ואמשיך מכאן.
----------
ובכל זאת, קצת רקע.
בעולם דיסוטופי, בעקבות "האסון", אנשים מן השורה מקבלים כוחות על, שאם להשתמש בהגדרה של אלון "נלקחו כמדומה ממוחו הקודח של ילד היפראקטיבי ורב-דמיון בן שבע שגדל על דיאטה של סוכרים וקונסולות משחקים". האנשים האלו, עם כוחות העל, מכונים נפילים.
למרבה הצער, כוחות העל, מגיעים עם אכזריות, אגואיזם מוחלט ורצון לשלוט.
למרבה המזל - הם מגיעים עם חולשה אחת סודית שיכולה להפיל את הנפיל.
הטרילוגיה מספרת על עלילותיו של דיויד, נער בעל אובססיה לנפילים. ולמטאפורות.
דיויד להוט להצטרף לחבורת "הנוקמים" - היחידים בעולם שמתקוממים נגד הנפילים ומצליחים לפגוע בהם, ולעזור להם לחסל את לב-פלדה שהרג את אביו.
הניסיון לגלות את החולשה של לב-פלדה ואת הדרך להשתמש בה, היא סוג של תעלומה בלשית, שגרמה לי לחייך חיוך גדול בסיום הספר. יופי של תעלומה, שכל הרמזים לפענוחה נמצאים מול עיני הקורא לאורך כל הקריאה, ובכל זאת - לא עליתי על זה.
בנוסף, אקשן, הומור (הרבה ממנו מבוסס על המטאפורות שהוזכרו לעיל. יכול להיות שאיגוד המורים לספרות בארה"ב משלם לסנדרסון תמורת החדרת מושגים ספרותיים למוחותיהם של התלמידים בדרכים יצירתיות?) ושניים או שלושה טוויסטים מפתיעים יותר או פחות הופכים את הקריאה לחוויה מהנה.
***
ואז הגיעו השניים הבאים, ואמנם אי אפשר להגיד שהיו רעים, אבל גם לא שהם עמדו בציפיות.
הספרים הבאים עומדים בסימן המשבר של כל טרילוגיה דיסוטופית בהסתיים הספר הראשון: אוקיי, הצלחנו. עכשיו מה?
לב-פלדה נהרג, דיויד הצטרף לנוקמים, אבל העולם עדיין מלא בנפילים אכזריים ושתלטנים, וקשה יותר לגבש תוכנית ברורה ופשוטה לטיפול במצב.
בכל זאת, במרכזו של כל ספר עומדת איזושהי תוכנית, אבל משהו מהקסם... עובד הרבה פחות.
יש הומור, יש קסם, יש דמות ראשית של חנון לכאורה שהוא תכלס סוג של גיבור.
אבל הטוויסטים פחות מפתיעים או דרמטיים, יש עדיין כל מיני כוחות על, אבל כוח העל המרכזי שהספרים סובבים סביבו לוקח את כל הסיפור לכיוון... אחר. ולא מפתח אותו מספיק, חוץ מאיזו תוספת דביקה ולא נחוצה להפי אנד שיגיע בסיום. תעלומות נפתרות, ואז נפתחות מחדש, ובסוף נשארתי קצת מבולבלת: רגע, אז אנחנו יודעים או לא יודעים מה גורם לחולשות של נפילים? הבנו או לא הבנו איך נפיל יכול להתגבר על האכזריות והאנוכיות שמגיעות עם הכוחות?
לגבי דיויד, אפשר אולי לומר שהוא מתפתח, מהחנון שהוא היה בספר הראשון לחנון גיבור בעל כישורי מנהיגות. עיקר ההתפתחות שלו, בכל אופן, נעןץ בכך שהוא סוף סוף לומד את ההבדל בין מטאפורה לדימוי. מורים לספרות, כבר אמרתי?
***
אבל אני חושבת שמה שהיה הכי חסר לי הוא שבסופו של דבר... לא היה אכפת לי מספיק מהדמויות ומה יקרה להן.
הומור, שנינות ויכולות אלתור - הכל נחמד, אבל לא מספיק בשביל ליצור דמות שתתממש מול העינים ושיהיה לי באמת אכפת ממנה. גם דיאלוגים משעשעים ונשיקה פה ושם לא יוצרים מערכת יחסים מעניינת מספיק.
אני לא מתלוננת פה על מחסור בעומק רגשי ופסיכולוגי, כן? לא בז'אנר הזה. מדובר במשהו, שאין לי מושג איך להגדיר אותו, אבל יש לא מעט כותבי רבי מכר נוסחאתיים שיודעים ליצור אותו. ולגרום לקוראים להפוך דף אחרי דף כדי לדעת את התשובה לשאלה הכי בסיסית: מה קרה לגיבור בסוף?
וכאן זה לא כל כך קרה. כלומר, הרבה סקרנות מה יקרה בסוף, אבל לא מה ייקרה לדמויות אלא לעולם שנוצר כאן, למעגלים שנפתחו וצריכים להיסגר איכשהו.
אולי זו אני, אולי זה מצב הרוח שאיתו הגעתי לקריאה, ברור שבסופו של דבר זה עניין של טעם.
אבל אני נזכרת במה שכתבתי על הספר האחרון של הערפילאים, ותסלחו לי שאני מצטטת את עצמי:

ואחרי כל זה, הסוף קצת ביאס אותי.
לא לגמרי סגורה על הסיבה, ומכאן עלולים להיות ספוילרים.
קצת כי ניחשתי מההתחלה מי הוא גיבור העידנים.
קצת כי הסוף פשוט... מבאס. עצוב קצת.
וקצת להפך, בגלל שהסוף לא העציב אותי, איכשהו. בדרך כלל אחרי שנקשרים לגיבורים ואוהבים אותם, כשהם לא מקבלים את ההפי אנד שלהם זה נורא עצוב, ופה זה איכשהו לא עבד.

אז כאן, סנדרסון טווה הפי אנד מחושב היטב, כזה שמדלג על כמה דמויות משנה כי די, נו, כמה קיטש אפשר להיות, אבל נותן לדמויות המרכזיות את מה שהן רוצות.
ועדיין, לא מספיק אכפת לי.
ואני מתחילה לחשוב שסנדרסון מצליח לבנות דמויות קצת פגומות, עם סיפור חיים נוגע ללב, והרבה פוטנציאל על סף התממשות, ולאורך הטרילוגיה הופך אותן לדמויות הראיות מדי, לא מתפתחות מספיק, לא מעניינות מספיק. עד שבסוף - כבר לא באמת אכפת לנו.
ואפילו ההומור לא מצליח לפצות על זה.

» ביקורות נוספות של רויטל ק.
» ביקורות נוספות על אסון - מלחמת הנפילים #3