ביקורת ספרותית על הנורמלי האחרון מאת רותי קפלר
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 15 באוגוסט, 2017
ע"י נתי


ביקורת ספר.
הנורמלי האחרון, אחרון הנורמלים.
נזכרתי בבדיחה העבשה- משהו. ראש ממשלה נכבד שנסע לו לבקר את ידידו בבית החולים לחולי הנפש ("בית חולים לבריאות הנפש!!"), ושם פגש ידיד ותיק שנהג לחקות אותו במדוייק. אממה? שעד היום לא ידוע מי משניהם יצא משם בדיוק...

חשבתי גם על המעשיה החיננית של רבי נחמן. אודות המלך וסגנו שאכלו את החיטה הבריאה, ונשארו הנורמלים היחידים שלא השתגעו, מתוך עולם שלם של אנשים שאכלו ואכלו את החיטה, והשתגעו. ואז, בוקר אחד עגמומי- דפקו שניהם את ידיהם על ראשם בתדהמה: מה הטעם לחיות לבד בעולם כזה? בו אנחנו לא מכירים ולא מבינים איש? כבר עדיף לאכול גם כן מהחיטה החולה, לפחות נהיה כמו כולם... לפחות נבין את ההגיון הפנימי של העולם, במקום לבוז לו וללעוג לו..
יש לסיפור מספר פרשנויות, מהן סותרות, אגב.
הפרשנות המקובלת היא שעדיין, כדאי וכדאי לא לאכול את התבואה ולהשאר נורמלי, גם אם זה אומר להשאר הנורמלי האחרון.

בספר "הנורמלי האחרון" של הגב' קפלר מוצגות בזה אחר זה חברות אנושיות שונות, דעות קדומות, והמון המון צביעויות שונות. מכל הסוגים. רק לבוא ולקחת. אה, ויש כמה אמיתות על הדרך. לא תקחו?
בעוד שהמחברת יכלה לקבל יד חופשית למדי בתהיות אודות שאר העולם, כלפי המגזר החרדי היא לא ממש יכלה. המגזר מימן ומממן את סיפוריה! אז מה עושים?
כמה נחמד, מלבישים את כל הביקורת והתובנות על בני הגונ'גל שיוצאים ממנו, מגלים את העולם המערבי התוסס, בזים לכפר ששם נולדו מאידך, ואכולי געגועים מצד שני...


ביטוי ספרותי מוכר גורס: דרוש אומץ רב לשחוט פרה קדושה. אם כן: כמה אומץ צריך לשחוט רפת שלמה של פרות קדושות?

הספר התגלגל בסביבתי זמן רב, לא ממש טרחתי לקרוא אותו. רצתה ההשגחה העליונה, קרה מה שקרה, ולא נשארה ברירה, והמערוך הונף מעל ראשי ונתבעתי: קרא!
קראתי.
קראתי.
קראתי.

הספר טוב, טוב מאוד. הכתיבה? משובחת. הנושאים? מעניינים! הדמויות? מרתקות! ההומור? מעולה!
ככלל.
כל הדמויות 'חיות' ושוות יחס. כולן. הספורט הלאומי: לקרוא את הדמויות, ולהבין בין השורות את מה שלא יכול להיכתב בין השורות. נסו, זה מהנה.


כל מיני לא נורמלים. כל מיני נורמלים- שחוץ מהם אף אחד לא חושב שהם נורמלים. (אוי, האבסורד המילולי!)

אולי כולנו כאלה? אולי אם יום אחד כולנו נדע את הסודות של הזולת- נהיה בטוחים שאנחנו היחידים שנורמלים בעולם משוגע?

ואם כן, מה אז?

****

שלוש ציטטות לסיום.
1- "אולי הם לא יאמינו גם בדברים אחרים, כן נכונים וכן חשובים"

"אם כן, אז אולי הגיע הזמן לחנך אותם מראש רק לדברים החשובים, או לפחות ללמד אותם להפריד בין הדברים החשובים לשאינם..."

2- "השילוב של הרבה אמונות תפלות עם קצת ידע תורני, יוצר טיפשות שאי אפשר להתמודד איתה"

3- "יש הרבה צבעים בעולם", אמרה ילזבטה, בת חמישים וחמש, מכפר קטן ליד וויוואק. "ואני שכחתי שיש כאלה צבעים. אני שכחתי!!"
6 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
נתי (לפני 3 חודשים)
משעשע! כתבתי כאן באתר כמות נאה של ביקורות, ודווקא הביקורת הזו מעלה כאן דיון נרחב כל כך...
העולם מפתיע, אין מנוס מלהודות בכך:)
חגית (לפני 3 חודשים)
יעל, זה בדיוק מה שקרה גם לי.
yaelhar (לפני 3 חודשים)
נסיתי לקרוא את הביקורת במתכונתה הראשונה וכשלתי.
עכשיו היא יותר ברורה, אם כי כתיבתך הספרותית גורמת לי לפעמים לתהות למה התכוונת.

והערה קטנונית: לטעמי יש להשתמש בציטוטים מהספר בזהירות ובמשורה, לשם המחשה של דבריך (לא של דברי הסופר. בשביל זה צריך לקרוא את הספר). ציטוטים 1 ו-3 הם סתמיים ואינם אומרים לי דבר. וציטוט 2 אומר לי ההפך ממה שהבנתי מדבריך...
רויטל ק. (לפני 3 חודשים)
עכשיו הביקורת הרבה יותר מובנת...
אבל לא סיפרת לנו מהי הביקורת שעולה מבין השורות, כפי שנדמה לי שניסית לעשות בגרסה הקודמת.
חגית (לפני 4 חודשים)
סקאוט, מדובר על סקירה קודמת, שלאור התגובות כאן קוצרה.
גם זו הארוכה וגם זו הקצרה מסורבלות, לטעמי, בהעברת המסר.
סקאוט (לפני 4 חודשים)
אומנם לא קראתי את הסקירה אבל לא הבנתי למה היא ארוכה? הרי יש הרבה כותבים בסימניה שכותבים ביקורות ארוכות..
חגית (לפני 4 חודשים)
הציטטות אינן מרשימות, ותלושות לגמרי.

גם אני לא הבנתי מה הקשר ולאן?
הביקורת התקצרה, אולם עדיין הרבה מהכתוב לא ברור.
שונרא החתול (לפני 4 חודשים)
הביקורת התקצרה פלאים. יותר מדי אפילו. היו כמה מעשיות שאפשר היה להשאיר אך להוסיף להן ביאור, הסבר ונמשל.
לא הבנתי האם הכותבת היא חרדית שכותבת על חוזרים בשאלה. מיהם הנמשלים לבני הג'ונגל?
בכנות, אף אחת מהציטטות לא מרשימה. אולי מס' 2 אך גם היא קצת סתומה. מיהו הדובר ולמי הוא לועג: לבעלי האמונות התפלות או לאלו שאינם דתיים מספיק?
שונרא החתול (לפני 4 חודשים)
כל כך הרבה היה לנו והיה לנו והיה לנו וכל כך הרבה כולנו מכירים וכולנו מכירים וכולנו מכירים.
לא הבנתי כלום. לא מה רצה המשורר להגיד ולא מה רצה המחבר להגיד.
פספוס ענק.
נתי (לפני 4 חודשים)
למגיבים! חברים, תודה על הפידבק. תודה רבה לכולכם.
ערכתי, קיצרתי, תיקנתי.
והרי הביקורת לפניכם.
נעמי (לפני 4 חודשים)
אני מסכימה עם האמירה הראשונה,
אבל אני לא מסכימה שמי שכותב כאן מכוון דווקא לקהילת חברי סימניה.
אחרי הכל סימניה היא בין הדפים הראשונים שעולים בגוגל כשמחפשים ספר,
ואני מאמינה (אבל אולי אני טועה לגמרי) שגם אנשים חיצוניים נהנים מהביקורות כאן.
רויטל ק. (לפני 4 חודשים)
נעמי, גם כשכותבים ניתוח לספר אפשר להוסיף הסברים שיבהירו לקרוא במה מדובר.

בפרט כשבמקרה הזה מדובר ככל הנראה בספר שרובנו (הקוראים הפוטנציאליים של הביקורת) לא קראנו.
דני בר (לפני 4 חודשים)
מתפתח כאן שיח מעניין ומרתק!!
וכמו בספרים, כך גם בביקורות, כל אחד חווה אותה אחרת, וזה נהדר וזה מרתק.
קליידוסקופ במיטבו..
יש שיאמרו- רשומון!!
נעמי (לפני 4 חודשים)
אפשר לקרוא לזה ניתוח של הספר, ולא ביקורת שמיועדת לחשוף קוראים לספר.
בכל מקרה ברור שהכותב נמצא עמוק במגזר, ויש לו בטן מלאה...
פַּפְּרִיקָה (לפני 4 חודשים)
לא ארוך מדי או חופר, ואפילו מעניין. אבל מה שרויטל, וגם, אני כל כך שונאת את ההכאה על החזה הקולקטיבי:
"היה לנו את הנערים ששרפו בית או שניים בירושלים. עם בלוני גז. ובצדק, לא? "ערבים צריכים למות, שימותו כולם". כמה מתוכנו באמת חושבים ככה? הרבה, זה בטוח. אז מה אם חלק מהערבים בכלל לא בעניין של האלימות, וחלק אחר מהם פשוט 'תקוע' במצב שנולדו לתוכו? לא רלוונטי, אדוני!"
או
"רגע, יכול להיות ש'גוי' הוא גם כן בנאדם?"

אתה שם פה אמירות מכוערות מאוד בפיו של ציבור שלם שלא בדיוק יקום לתבוע את עלבונו. רוצה לדבר על עצמך, מה טוב. להגיד: כולנו בעצם כאלה, אבל בעצם האבחנה המוסרית להוציא את עצמך מכלל הברברים, זה מרגיז.
רויטל ק. (לפני 4 חודשים)
בניגוד לקודמי, אני לא חושבת שהביקורת ארוכה מדי או חופרת מדי.

אבל התקשתי מאוד להבין אותה, כי נראה שאתה מניח היכרות של הקורא עם הספר, עם החברה, עם התופעות (המתוארות? המבוקרות?) בספר.
ומכיוון שאין לי היכרות כזו, לא הצלחתי להבין חלקים גדולים מהביקורת...
פסקה כמו זו:
"היה לנו את איציק החתן. רעיון גדול! איציק הרי לא יכול להתפייט על נישואיו ועל אופיה של אשתו. אז מה עושים? פתרון נחמד! איציק מחלץ מעברונה מוכת הנפט צביה קטנה. על צביה- מותר להתפייט? מותר. לאיציק- מותר להתלוצץ? מותר. התוצאה? איציק מתפייט על אשתו, בתנאי שמדובר על צביה. נחמד. גאוני אפילו."
היא פסקה שמאוד קשה להבין למי שלא קרא את הספר.
למה איציק לא יכול להתפייט על נישואיו? למה הכוונה ב"צביה קטנה"? מה הגאונות פה, לא הבעיה ולא הפתרון מובנים...
ניכר שיש לך הרבה מה לומר על הספר ועל תופעות שונות הקשורות אליו, אבל צורת הכתיבה מאוד מקשה להבין מה רצית לומר.
חגית (לפני 4 חודשים)
מסכימה עם קודמיי.
אולי עדיף כבר לקרוא את הספר?
לי יניני (לפני 4 חודשים)
מסכימה עם קודמיי... במיוחד לחסרת סבלנות וזמן כמוני ... :-)
מחשבות (לפני 4 חודשים)
דני, מסכים. חפירה שאני לא מבין אותה.
דני בר (לפני 4 חודשים)
נתי- מתנצל לומר את זה, אבל הסקירה ארוכה...ארוכה מידי וגם אם יש בה דברי טעם וחכמה, ויש בה, לפחות עד לחלק שכן הצלחתי לקרוא, עדיין זה ארוך מידי..לכולנו , אני מניח, וזו הסיבה שלאחר התלבטות החלטתי להעיר על זה כאן ולא בפרטי.



6 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ