מכתבי יוני מחודש

ספר שלקח לי הרבה מאוד זמן לשים עליו ידיים, בעיקר כי הוא אף פעם לא נמצא בחנויות ובטח לא במדורי המבצעים שאני נוהג לקנות בהם.
אבל אחרי המון קריאת ציטוטים וכתבות הצלחתי במשימה, וזה לגמרי לא היה מה שציפיתי.
קודם כל הקונספט - כן, ברור מהשם של הספר שמדובר על מכתבים, אבל כבר יצא לי לקרוא ביוגרפיות שסובבות סביב פתקים ויומנים והם היו כתובים אחרת.
במכתבי יוני אתה מתמודד למול יוני עצמו, בלי התגובות שהוא מקבל על המכתבים שלו עם פערים של חודשים לפעמים בין פרק זמן כזה לאחר, יש נקודות רבות מספור שאתה רוצה לשמוע עוד, להכיר יותר לעומק את הסיפור אבל אתה לעולם לא זוכה אליהם.
אבל מה שבאמת תפס אותי בספר הזה והביא לי את הסטירה זה את העובדה שלאורך הספר המכתבים של יוני לא עוברים ליטוש, אתה נחשף גם לצדדים הקשים, המתוסכלים והמעוררי תגובה של יוני נתניהו. פתאום, הוא כבר לא הדמות גיבור האולטימטיבית שהתרגלתי לשמוע עליה בחדשות ובבית ספר וזה מעט מצמרר.
זה ספר שצריך לבוא אליהם בגישה פתוחה, שאתה לא הולך לגלות את כל הסיפור, שתמצא את עצמך גולל בארבע לפנות בוקר אחרי כתבות וסיפורים נוספים באינטרנט בשביל לפענח את הבן אדם שקראת את מכתביו האישיים ביותר.

לסיכום, קשה לי לדרג ספר שהוא כל כך לא "ספרותי", אני לא מסוגל לתת ציון למכתביו האישיים שלא ציפה קרוב לוודאי שיקראו כל כך הרבה שנים אחרי.
אבל זה חומר קריאה מעניין, שהייתי ממליץ לקרוא בין אם לאדם המגבש את תפיסתו הפיקודית, הניהולית או סתם ללמוד על חשיבה של עוד אדם.

המנון / הימנון - תרגום חדש

איין ראנד

ספר מעולה! אחרי שנים של ניסיונות אל מול איין ראנד סוףסוף הבנתי את האני מאמין שלה ואת פילוסופיית חייה, את הרצון שלה להדגיש את האחד ואת חוסר חיבתה המופגן כלפי סוציאליזם. הסיפור ברור, אין בו מטאפורות עמוקות או ניסיונות להסתיר רעיונות מאחורי משפטים עמומים. הדברים נאמרים בפשטות וקיצוניות.
חייב לציין שהדרך שבה הסיפור מסופר היא מהממת בעיני והצלחתי להכנס אליה בתוך שניות, אך היא יכולה להיות מעט מבלבלת עבור אנשים מסויימים.

הגרסה הזאת מגיעה גם עם הקדמה מעניינת שמספרת את סיפורה של איין ראנד, פתח דבר שאחרי מחשבה קלה עדיף לקרוא לאחר שסיימתם את הסיפור והסבר לכך שהגרסה שאנו קוראים כעת היא לא הגרסה הראשונה של הספר שנכתב אי שם ב1937 (הצילו, מדובר בתאריך שעולה רק בשיעורי היסטוריה!).בקצרה, את הגרסה הזאת של הסיפור היא העדכון המשופר והמחודד, לעלילה שעלתה במוחה של איין ראנד לפני שנים, תוך כדי כתיבה של כמעיין המתגבר.

אז אם כבר נתתם צ'אנס לספריה של איין ראנד והייתם צעירים מדי להבין את הנעשה בהם, או שאתם אוהבים ומוקירים את כתיבתה, זהו ספר נהדר (וקצר למדי) שמומלץ לכל הקיצוניים ואלה שבאמצע.

ולסיכום,
--- חצי ספויילר, או ליתר דיוק ציטוט מעולה:

"איני חייב דבר לאחיי, ואיני גובה חובות מהם. אינני מבקש מאיש לחיות למעני, ואיני חי למען אחרים. איני מתאווה לנפשו של איש, ונפשי אינה מושא המאווים של אחרים."

זה שהיה כאן קודם

אורי לברון

עוד ספר ברשימת הספרים הדיגיטליים שקראתי בשבועיים האחרונים והכול בחסות הקורונה שהצליחה ללמד אותי לאהוב קריאה בדיגיטל (ומי יסרב כרגע לבידור זול יותר ממה שהוא רגיל).

אבל לענייננו, ה-ספר.
משהו בתקציר שלו משך אותי בהחלט, לפחות במבט ראשון לא מדובר בספר ישראלי קלאסי שמרגיש לי שתמיד מדבר על אחד הנושאים צבא והשפעותיו או רומן כלשהו.
ופה היה ספר מתח עם רעיון קצת יותר מעניין.
סך הכל מדובר בעלילה כתובה היטב עם תפניות מעניינות שלא צפיתי את רובן, שהצלחתי לגמוע די מהר ואפילו לרצות לחזור לספר, מה שדי מרשים בסטנדרט של הקורונה.
לא מדובר ביצירת מופת מטורפת שחובה להחזיק בכל בית, אבל אם אתם רוצים כמה שעות של שקט וקריאה רצופה, זה בהחלט ספר שיעשה את העבודה.
וכשמדובר בספר כחול לבן זה בכלל פלוס מבחינתי (מודה שזה הספר הראשון שקראתי של אורי לברון וכעת אני מתפתה לרכוש אחד נוסף).

ילדה של אחרים

עינת דנון

זה מסוג הספרים שרק הקורונה יכולה להוביל אותי לקרוא, זה והתרבות הישראלית שלימדה אותי לא להגיד לא לבחינם. קודם לקחת ואז לבדוק את הסחורה.
בקיצור, אפליקציית עברית נתנו אותו במתנה ואני החלטתי שזה הזדמנות טובה לנסות להתמודד עם קריאה במכשיר אלקטרוני (תוצאות הניסוי הן שזה יותר טוב ממה שזכרתי אבל לא יכול להתחרות בשום צרה בקסם של ספרים אמיתיים שאתה משאיר בהם את חותמך וסימניות אבודות).

אבל רגע, לגבי הספר. הוא שונה לחלוטין מהסוג שאני קורא, אבל גם בלי לקרוא את הז'אנר הזה אני יכול להגיד שהוא מיוחד. הוא כתוב מכמה זוויות, מספר את אותו הסיפור בקפיצות מכמה דמויות וזמנים, אבל עושה את זה באלגנטיות בלי שנרגיש שאנחנו נלקחים בברוטליות למוח אחר ותקופה שונה. כמעט כאילו אנחנו בסרט או סדרה ערוכה היטב.
גם העלילה עצמה מעניינת ומחזיקה את עצמה לאורך כל הספר. מי היה חושב על הרעיון של לרשת מזוג חברי עבר את הבת האמריקאית שלהם כשאתם חיים שוב בארץ והבת שלהם לא מבינה למה היא צריכה להתקע דווקא אתכם.

אז לא זה לא ספר מופת משנה חיים, אבל זה ספר על החיים עצמם שלפעמים מביאים הרפתקאות הזויות וסודות עבר שהדחקנו. אם יש לכם זמן פנוי ואתם רוצים ספר קליל, אז תנו צ'אנס לילדה של אחרים.

שם הרוח

פטריק רותפס

בתור קורא פנטזיה בשלב מסויים אתה מגיע למצב שאתה מרגיש שאין כבר לאן להמשיך. זה לא הם, זה אתה שקראת כבר עשרות ספרים על אנשים משוייכים מהתחתית של התחתית שמגלים בעצמם את הכוח העוצמתי ביותר בעולם וביחד עם שולייה אחת או שניים הופכים את החיים על פיהם ונהפכים לאגדה. אז אתה מתרחק מהז'אנר הזה, אתה קורא לעצמך חובב פנטזיה ומדי פעם נזכר בחיוך בהארי פוטר, פרסי ג'קסון או קלאסיקות עתיקות יותר אך לא יותר מזה.

למזלי, עם מעט לחץ חברתי מחברים ומצב מביך שבו לא היו לי ספרים אחרים בהישג יד התחלתי לקרוא את שם הרוח והוא תפס אותי מהשלוש מילים הראשונות, וככל שהמשכתי לקרוא לא יכולתי להפסיק. קראתי אותו בכל רגע פנאי שהיה לי כי הוא כישף אותי. כי רציתי לדעת מה הלאה, מה קורה בחייו של קוותה הצעיר ואיך הוא מתמודד עם מה שנופל בחלקו.

הספר עצמו כתוב בשני סגנונות, בגוף ראשון מפי קוותה ובגוף שלישי של מספר כל יודע שמשתלבים נהדר בספר.

בקיצור, ספר נהדר לכל מי שרוצה לחזור וליפול לעולמות הפנטזיה!

סולם הערכים

דייוויד מנשה

בתור התחלה הוא נשמע כמו ספר קיצ'י קלאסי, אדם העומד למות הולך לחפש האם הייתה משמעות לחייו. בספר הזה הוא מורה, אז בהתאמה לכך, הוא פונה לחפש אחר התלמידים שהוא לימד בעבר. הספר הזה כמעט ונשאר בחנות הספרים, אך בשל המזל הטוב שהיה לי לאחרונה עם ספרי ביוגרפיה החלטתי לאמץ אותו לחיקי וטוב שעשיתי זאת.
הסיפור של דיוויד הוא אדיר, הוא מוכיח שוב ושוב שחינוך נוגע במקומות שלא רואים, שהמעשים הקטנים שאתה עושה וככל הנראה לא תזכור הם אלו ששינו את מסלול חייו של האדם שעומד מולך. שכמה מילים או מעשים בשנייה הנכונה הם אלו שהפכו אותך לאדם מוערך ובעל ערך בחייו של מישהו.
ודיוויד מנשה הוא מורה כזה, הוא בן 34 עם סרטן, עוזב את אשתו ונוסע בדרכים לא דרכים, ישנים בדירות סטודנטים ומקומות אקראיים שלא היית מצפה מאדם הנוטה למות למצוא בהם נחת אבל הוא עושה את זה בגבורה ותוך כדי אנחנו זוכים להצצות מהחיים שקרו בכיתה שלו במהלך השיעורים שהעביר והמסרים בהם הוא מאמין

יפים כמו שהיינו

רון לשם

שוב רון לשם עושה את זה, כותב ספר מעניין שאני לא מצליח להוריד מהידיים. הספר מספר על דניאל בשתי תקופות בחייו במקביל, באחת הוא נער מתבגר שמחפש את דרך חייו תוך כדי הדילמות שנופלות עליו ובשנייה הוא כבר בוגר, בטיול של אחרי הצבא. לאט לאט, כל פרק בסיפור חייו המוקדם מסביר וחושף את ההתנהגות בפרקים של חייו המאוחרים. עד ההתנגשות הסופית בין שני חלקי חייו לקראת סוף הספר.
אם אהבתם את "אם יש גן עדן", תפנו לעצמכם זמן לקרוא גם את הספר הזה. הוא שונה, הוא לא סובל מתסמונת העלילה החוזרת שהיום הרבה ספרים וסופרים נופלים בה.
הוא מעניין, מחדש עם רעיונות שיגרמו לכם להרהר על מה אתם הייתם עושים בסיטואציות שונות. בקיצור, מומלץ!

שמיים שאין להם חוף

יפעת ארליך

כשלקחתי את הספר לראשונה לידים, אפילו לא ראיתי על כך שהוא מדבר על בניה שראל, מה שמשך אותי בהתחלה היה בכלל השם של הספר. רק כשהתחלתי לקרוא את העמודים הראשונים הבנתי שאני מחזיק בידי את סיפור חייו של בניה שראל. וסיפור חייו ריתק אותי לספר שכתוב בצורה מדהימה.
סיפור חיים קצר מדי, של אדם שעשה המון. אני שמח ש"נפלתי" על הספר הזה, הוא היה מרתק וגרם לי לעצור ולחשוב על נקודות בחיי.

הנווטת

רזיאל ממט

ביוגרפיות של אנשים הם תמיד אתגר, מצד אחד החיים של אף אחד לא יכולים להיות משעממים מדי, מצד שני רבות הביוגרפיות שהופכות למסמך יבש על תולדות חייו של האדם, עם פרטים משמימים ולא מעניינים עבור הקורא. הרי הרבה פחות מעניין לדעת באיזה בית ספר בדיוק למד האדם, מאשר מה הוא חש, הרגיש או מי השפיע עליו באותו בית הספר.
רזיאל ממט מצליח בצורה מדהימה לספר את הסיפור של תמר אריאל, הביוגרפיה כתובה בצורה מדהימה, מעניינת, מלמדת, גורמת לך לחשוב על עצמך ומה אתה היית עושה באתגרים בהם עמדה תמר. זה ספר שגומעים בשקיקה, לא עוצרים לרגע, למורות הסוף הידוע. הוא מעניין, עוצמתי וגורם לך לתהות על חייך.

קולו של המלאך

הביקורת של ליאו ואדלס

קולו של המלאך

הביקורת של ליאו ואדלס

הביקורת

מי אהב את הביקורת

על המבקר

ליאו ואדלס

דיון על הביקורת

ציפיות מגיום מוסו? נו באמת.

ביקורות נוספות של ליאו ואדלס