“זהו ספרה השני של הילה ארוון שאני קוראת. ספרה הקודם "סודות באחוזת השושנים" זכה לאהבה ושבחים מהקוראים.
בספר "הדרך הביתה" הילה נוטלת שתי דמויות מנוגדות לחלוטין וממגנטת אותן. הדרך למגנוט מלווה בדרך כלל באי-הבנות, חששות, סיטואציות מביכות ומשעשעות, עיצורי תקשורת ועוד.
את כל המרקחת הזו הילה עוטפת באטמוספרה ישראלית ודמויות משנה ססגוניות.
ניכר שהילה ארוון אוהבת אנשים מכל צבעי הקשת. בספר הנוכחי תמצאו את אנשי העיר, הכפר, הקיבוץ, חקלאים, תעשיינים, פרסומאים, אנשי הייטק, חייל צה"ל, תלמידים ומחנכים.
העלילה מתחילה בינואר 2011, קופצת למאי 2014 שבארצנו אווירת פיגועים, חטיפת שלושת הנערים, מבצע "צוק איתן", וההישרדות של תושבי דרום הארץ ועוטף עזה. סיום העלילה באוגוסט 2015. לא שהיה לנו אז קל במדינה... אבל לפחות באותו חודש היה פיצוץ מבוקר... "גשר "מעריב" פוצץ באופן מבוקר, והחלו עבודות התשתית לרכבת הקלה בת"א.
וככה זה מתחיל...
יום חורפי, מזג האוויר קודר, טיפות גשם כבדות הולמות על גבי גג מכוניתה של שירלי, שיצאה לפני דקות אחדות מביקור אצל רופאת הנשים. את הבשורה על ההיריון שירלי תודיע לבעלה בסופ"ש, בצימר צפוני שתכנן לה בעלה.
אבל,,, כידוע, האדם מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק מלמעלה...תוך כדי נהיגה שירלי הסיטה את מבטה לעבר הטלפון הסלולארי ו.... ב-ו-ם....
לא היה מנוס מהתנגשות עם המשאית שהאטה בהפתעה לפניה.
המכונית של שירלי הסתחררה, הצמיגים צרחו תוך כדי מאבק באספלט החלק...
המכונית נמחצה תחת כובד משקלה של המשאית. כל מה ששירלי שמעה היה התנפצות של זכוכיות ואז אפלה...
כשלוש שנים לאחר הטרגדיה, מצטרפת דמות חדשה בשם גאיה הדר. גאיה נהגה במכוניתה החדשה לבית הוריה המתגוררים במושב רננים בדרום הארץ. לזנב מכוניתה נדבק טנדר לבן, וסנוור את עיניה, כדי שתפנה את הדרך... גאיה לא נכנעה, המשיכה בדרכה, ולא התייחסה לנהג שביקש לפנות לו את הדרך.
לבית הוריה, גאיה הגיעה במסגרת חופשה שנטלה לעצמה, שרונן בן-זוגה היה אמור להצטרף אליה בסופ"ש.
כמו שקורה ברוב הספרים הללו, "ב-מ-ק-ר-ה" נהג הטנדר המסנוור – סער רוזן, ניראה בגינת הוריה משוחח עם אימה-גילה.
המפגש בין גאיה הדר וסער רוזן טעון היסטורית. גאיה נזכרת באירוע מימי התיכון ומתחפרת בתוכו. פצעיה נפערו מחדש והתנהגותה כלפי סער, מנותבת לאורך העלילה, על ידי אותו אירוע טראומתי.
למרות התנהגותה הבלתי הגיונית ומוסברת, סער מצידו המשיך לנהוג כלפי גאיה באיפוק.
שניהם היו מאוד שונים, היא-קופצנית, רגשנית, חשדנית, צמחונית וניזונה מאוכל בריא, והוא לעומתה רגיש, מאופק, מחוספס, לעיתים ציני, ואוכל בתאווה גדולה סטיקים.
המפגש ביניהם משנה את חייהם. שניהם יוצאים למסע אישי על רקע "מבצע צוק איתן" ופיגועים, ומנגד הנופים הפסטוראליים של מושב רננים.
גאיה ייצגה את הבחורה הישראלית, שעוזבת את חיי המושב לטובת החיים התוססים ב"עיר ללא הפסקה". היא יחצני"ת בחברת הייטק, מנהלת זוגיות עם רונן, ומתכננת להם עתיד משותף וורוד.
בניגוד לגאיה, סער מצולק רגשית וכל עולמו היא דפי-ביתו. הוא ייצג את החקלאי, הרפתן שטוב לו עם הפשטות והשקט של הכפר.
הספר "הדרך הביתה" מגולל מגוון של דמויות במשפחה הישראלית, וביחסים המורכבים שבינו לבינה.
בניגוד לספרים אחרים שעוסקים בסוגת הרומן הרומנטי, הילה ארוון נמנעת בספריה כמעט מסצנות מין. חיצי כתיבתה מופנים לרגשות, לאווירה, ולנתיבים שהאדם בוחר לעצמו.
אהבתי את בחירת השמות לדמויות הראשיות:
גאיה-אלת האדמה והארץ.
סער-זכה לסערה בחייו וגם ידע להסעיר.
לגאיה לא התחברתי, משום שהיא שיקפה בעיניי סוג של ילדותיות, חוסר בגרות, עיוורון ותמימות שגובלת לעיתים בחלמאות.
למרות, שכריכת הספר המעוצבת מעוררת תשומת לב בערמת הספרים בחנות, אני הייתי בוחרת דווקא עיצוב שונה..
אם תקראו תבינו את הקשר בין המשולש: שירלי, גאיה וסער.
בשורה התחתונה: "הדרך הביתה" הוא סיפור ישראלי קליל, קולח המתמודד עם אגו, משקעים היסטוריים , סוגר מעגלי חיים, ונגמע בשלוק אחד.
נהניתי? כן, התאים לי לתקופה הזו.
אהבתי? כן, למרות שהעלילה צפויה..
אזכור אותו? לא, כי בעוד כמה שעות כבר אהיה שקועה בספר אחר.
בשורה התחתונה: ספרות קנ"ש-קראתי, נהנתי, שכחתי.
מומלץ לקריאה לימים שהריכוז נמצא בשלב האחרון של הסולם.
לי יניני
רומן מקור, הוצאה עצמית , 324 עמודים, שנה: 2016”
