ביקורת ספרותית על הדרך הביתה מאת הילה ארוון
ספר לא משהו

---

החמצה אחרי הסופרלטיבים סביבו ולמרות הרגעים היפים והישראליות.
על רקע 'צוק איתן' וירי על עוטף עזה- סיפור אהבה צפוי (וקיטשי) למדי שנראה בלתי אפשרי, כמובן.
גאיה הדר היא באמצע שנות העשרים וגדלה במושב סמוך לעזה שעברה למרכז בעקבות עבודתה, יש חבר ומדי פעם מבקרת את משפחתה. באחד מביקוריה היא פוגשת באקראי את ה'נמסיס' מהתיכון סער רוזן שהיה מוקף חבורה מעריצה בשל חיצוניותו הנאה והכריזמה. היא נותרה מחוץ למעגל הזה ומדי פעם מושא ללעג.גם כעת סער נתפס בעיניה תחילה כבעל בטחון עצמי מופרז ויהיר.
בביקוריה סופג האזור רקטות ומפלס החרדה גואה. היא מתיידדת עם דפי,ילדה צעירה ומתברר שהינה בתו של סער. למרות יחסה השלילי כלפיו ותפיסות העולם השונות (כולל היותם רפתן טורף סטייקים וצמחונית) היא מוצאת בו צדדים אחרים ונקשרת מאד לבת. עם ספקותיה כלפיו נוכחת בהדרגה שהתבגר והשתנה גם בשל טראומה שחווה. התפתחויות פתאומיות לא קלות בחייה מחוץ למושב משנות הרבה ועליה להחליט לאן מועדות פניה.
ואיך אפשר בלי הרכלניות הזקנות המרושעות של המושב עם רעיונות ואג'נדה משלהן והאמא ה'יאכנע' הדאגנית לבתה הרווקה.
-אממה, הכתיבה מחרבת. לפעמים הרגשתי שחזרתי בזמן לשיעורי חיבור ביסודי. משפטים ארוכים ותיאוריים עד גיחוך ואין ספור פסיקים מיותרים. סער חובש כובע רחב שוליים- "מה הוא חושב לעצמו, שהוא קאובוי בטקסס?" השמש השוקעת במערב וקרניה צובעות את השמיים בצבעים עזים, ניחוח המטעמים של אמא על צלחת ששוליה בצבע זהב והלימונדה הצוננת, "הריצפה הזו מזמן לא ראתה את סמרטוט הספונג'ה מקרוב"; "המאוורר הישן נאבק לצנן את האוויר החם שנכנס פנימה דרך החלון ומשב הרוח החמים הביא עימו את ציוץ הציפורים יאדה יאדה יאדה..."- ממש על קצה המזלג.
שוב ושוב 'בריכות עיני הטורקיז' של סער ובתו.
כאמור, יש רגעים יפים והיה יכול להיות הרבה יותר טוב אם היה פחות נמרח וקיטשי כולל שיחות בין הדמויות והגיגיה של גאיה בינה לבין עצמה.וחבל, כי מדובר בסיפור הכי ישראלי המוכר לכולנו-הסכסוך עם חמאס, צבא, מרכז מול פריפריה, עיר מול מושב,משפחתיות וסחבקיות, הישראלי היפה והמתנדב ואירועים שהחיים יכולים לזמן- שהכתיבה מרדדת.

» ביקורות נוספות של ראובן
» ביקורות נוספות על הדרך הביתה