ההיסטוריה הקצרה של כמעט הכל? ובכן, אם את "כמעט הכל" אפשר לדחוס אל תוך ספר של 687 עמודים (559 ללא הנספחים), אז למה שלא אכתוב ביקורת ספרותית על הספר "ההיסטוריה הקצרה של כמעט הכל", אשר תימנה מספר שורות בודדות בלבד?

אז בקצרה: אני בדעת מיעוט לגבי הספר הזה. רבים מצאו בו ספר עמוס בפרטים מדעיים אך לצד זה גם נגיש לקוראים, קליל והומוריסטי, מה שיוצר בסופו של דבר ספר מדעי מרתק ומוצלח. אני, לעומת זאת, מצאתי אותו כספר מדעי כבד ומשמים. ייאמר לזכותו שהנושא שלו (פיסיקה - של העולם ושל האנושות) גם כך כבד בשבילי, אך מכיוון שהובטח לי שהספר יהיה נגיש קליל והומוריסטי, ציפיתי שלפחות זה יקליל אותו ויגרום לי כן ליהנות מקריאתו בחלקים מסויימים ועל הדרך גם להחכים ולרכוש ידע חדש, מה שלצערי לא קרה. הספר לא נגיש בעיניי, כמו שהמדינה לא נגישה לנכים על כיסאות גלגלים. המקסימום שיש מצידו של ביל ברייסון זה פנייה אישית וחביבה לקוראים, מה שיוצר רושם שהסופר שכתב את הספר הוא אדם נחמד מאוד לבריות, אבל ליצן הכיתה או המצחיקן (או על פי הספר הזה, המקלילן), פחות.

לביל ברייסון יש ספר שנקרא "הגוף", אשר עוסק בגוף האדם. שמתי עליו עין (בהמשך אשים עליו גם את שאר הגוף), ולמרות ש"ההיסטוריה הקצרה של כמעט הכל" לא עשה עליי רושם מוצלח במיוחד, אולי הנושא המעניין יותר, ישפר אצלי את הרושם המאכזב מהספר הנ"ל.

לסיכום, יובל נח הררי כותב קולח הרבה יותר.



*** מקדיש את הביקורת למפץ הגדול, שלא רק שהביא לי את הספר הזה אלא גם הביא לי את העולם כולו. הספר הזה אולי לא פיצוץ, אבל אתה כן!

פרופורציות. זה העניין.
הנה, למשל, משנודע למי שנודע שהמרחק שלנו מהשמש הוא 150 מיליון ק"מ ולכן חם, הוא הלך והמציא את המזגן. פשוט עד כדי כך. אנחנו משכללים את זה ביצירת המרחקים הקצרים ביותר בין המזגן בבית למזגן באוטו ומשם למזגן בעבודה. ואם אין מזגן בעבודה? זה הזמן להחליף עבודה. 150 מיליון ק"מ בלבד זה בהחלט חם ומסרטן.
ההיסטוריה הקצרה של כמעט הכל הוא ספר מאלף. מניוטון ועד איינשטיין, מהאבל, מנדלייב, אבוגדרו, קפלר, הבנתם את הרעיון, היו ממש אנשים שטרחו ובדקו מה הולך בשכונה. הם לא קיבלו דברים כמובנים מאליהם ומאז יש לנו גיאולוגיה, אסטרופיזיקה, כימיה, פיזיקה, תרמודינמיקה, מטאורולוגיה ותחזיות שאינן קולעות.
ביל ברייסון קרא את כולם, שמע על כולם ואף טרח להביא לקדמת הבמה מדענים נשכחים בזמנם הם. כאחד שקרא הכל על הכל (ברייסון, לא אני), החיבור שהביא לנו רחב אופקים, מצחיק (עד כמה מצחיק תוכלו להווכח בעצמכם בעמודים 115 ובמשך 9 עמודים מופרעים, וכן במשך הספר כולו), מאיר עיניים ויש בו מִזְרָק מידות כזה שהחושים שלנו מסרבים לקלוט ואז או שאנחנו מגחכים או סתם משועשעים. גם לי בא פתאום לזרוק לכם מידה ברוח הדברים: לנו באמת נוח לחיות ממש בין 15-25 מעלות צלזיוס. פחות מזה קר מדי ויותר מזה מזיעים. כשנהפוך את זה לקלווין, זה נע בין 288-298 מעלות ומכאן שמשרעת הטמפרטורות הנוחות לנו היא רק 3.47%. פלא שאנחנו מפונקים?
ברייסון אינו עוסק באמונות הבל, אם כי הוא בהחלט מזכיר אותן לעיתים. הוא צולל לגרעין הקשה (הארד קור, בעברית) של המדע ומוציא עבורנו את הערמונים מן האש. המעשיות החביבות בספרי הדת לאורך ולרוחב היום מקבלות אור חדש: אפלה מוחלטת. בואו ניקח את גיל כדור הארץ. קחו כמה שתרצו, אבל זה לא התשע"ט, אלא תשעטו יותר לכיוון המיליארדים, ארבעה מיליארד ליתר דיוק. ומה היה לפני כן? אתם שואלים שאלת קיטבג. טוב, לפני כן היתה נקודה סינגולרית. תתמודדו.
האם הספר שווה לכל נפש? בהחלט שווה לכל נפש חפצה. הוא קריא, משעשע וצלו"י (צריך לסמן וי, שקראנו) לגמרי. צריך לקרוא כדי להאמין שהקיום האנושי תפס בדיוק את הכוכב הנכון. במילים אחרות, הכוכב שלנו הצליח בתרכובותיו הכימיות להפיק בני אנוש, שהרבה יותר מאוחר השכילו לחקור ולכתוב על כך ספר. תן וקח הוגן והקרדיטים במקומם מונחים.
חייב רגע להחזיר אתכם לעניין הפרופורציות. בנקודה מסויימת שנגעה לגזי החממה, למרות שהספר עדכני מאוד, לא התקבלה תשובה חד משמעית האם גזי החממה באמת אשמים בפגיעה באטמוספירה והאם רק אנחנו, העצלנים מהמזגן, אשמים. התחמקות שלא לשם התחמקות. לגבי דברים אחרים, ברייסון בהחלט מביא תשובות מאירות עיניים לשאלות מן ההפטרה. זה לא שמחקר נוסף לא ישפוך אור ויגדיל דיוק בשקל תשעים, מדובר בהמלצה תמידית למחקר נוסף, אף כי מה שמופיע בספר, יהא זה איינשטיין או כומר חובב אסטרונומיה, די בו להעמיד באור מגוחך ממש סכסוכים על דת, גבול וטריטוריה. ודי לחכימא ברמיזא.
או אז מגיע ברייסון למוצא האדם, ותניחו לרגע לקופים בשקט. זה יותר בעניין הצבים. אבל אולי ישמח אתם באמת לדעת שהיו סוגי אדם שונים, אבל זה בו אנחנו הכי גאים הוא ההומו סאפיינס, האדם הנבון ומוצאו, נו נחשו? נכון, מישראל. זה אולי נראה לכם לא הגיוני שיש אדם נבון בישראל, אבל היה.
זוכרים את המזגן שבהתחלה? מתברר בכלל שאנחנו בעידן קרח. לא היתה תקופה בהיסטוריה בה היו כיפות קרח בקטבים. בעידן קרח מלא גם בקו המשווה היו סימנים לקרח. אם אין עידן קרח, הקטבים נקיים אף הם.
כאמור, הספר קריא מאוד, זורם ומרתק. יש הטוענים כנגדו שברייסון עצמו אינו מדען ואם הוא נתקל בנושא מורכב, הוא חוסך אותו מהקורא, שאולי יתקשה להבין וחבל על ההסבר. יש הטוענים גם בביקורתם, שאם רוצים לקרוא על מדע ממש, יתכבדו בספר על או מאת איינשטיין או הוקינג. וזה בדיוק העניין, שהקורא האינטליגנטי דווקא ירצה להרחיב את אופקיו, אך לא ירצה להתמקצע בתורת היחסות. הכל יחסי בחיים.

כבר הללו ושיבחו את הספר הזה לפני, ועשו זאת בחן רב, ולכן אני מוסיף את דעתי הצנועה: פשוט ספר ניפלא!!
מאותם ספרים שאני מקדים לשוב הביתה בגללם. אם יש בכם ניצוץ של סקרנות כלפי היקום וברואיו המגוונים, צללו לתוך הספר
הזה ותזכו בשיכרון מעמקים אמיתי. תענוג שנגמר מהר מדי אבל ...היי, תמיד אפשר לחזור ולדפדף...

מה דעתכם על ספר אחד שמכיל את כ----ל ההיסטוריה, את כל הפרה-היסטוריה, שמסביר את כל ההיבטים של העולם שאנחנו חיים בו, איך הכל נוצר, ואיך הגענו לכאן בכלל? אפשר לקרוא לו "החיים, היקום, וכל השאר". נכון שנשמע רעיון טוב? החיים קצרים, העבודה מרובה, ולמי יש כוח ללמוד גם אסטרופיזיקה, גם גיאולוגיה, גם ביוכימיה, גם אבולוציה וגם פרה-היסטוריה? אין זמן. ספר אחד, קצר מספר ממוצע של קן פולט, שיביא אלינו הכל, נשמע נהדר. אז זה מה שמנסה לעשות ביל ברייסון בספר "ההיסטוריה הקצרה של כמעט הכל". להתחיל משאלות היקום יצירת היקום, הגודל, הכוכבים, הפלנטות. להכינס בזום אל כדור הארץ ולנסות לענות על שאלות התנאים ליצירת החיים ואיך בדיוק הם התחילו. ומשם לכל השאר - מהחיים הבסיסיים שנוצרו אל המגוון הגדול שהתתח, ואל הצלע הצדדית, הצרה, של האבולוציה, שהובילה איכשהו אל אבינו הקדמון, ההומו-סאפיינס.

נתחיל עם קצת חישוב: אם ניקח 559 עמודים של ספר מודפס, בהנחה שיש בממוצע 250 מילים בעמוד, ואם נדע שהספר מדבר על היקום, וגיל היקום הידוע היום הוא 4.5 מיליארד שנים, נקבל בחישוב מהיר שיש בספר בערך מילה ל- 32,000 שנים.
ביל ברייסון משתמש בהמון פריטי מידע מהסוג הזה, של גדלים שנמדדים במספרים ממש ממש ממש גדולים, ועם המחשות שיסבירו לנו באמת עד כמה המספר הזה גדול. זה נחמד לי שאוהב את זה, אבל לוחשים לי באוזניה שרוב האנשים לא ממש אוהבים שמדברים אליהם במספרים. הם מעדיפים דברים אחרים. למשל לדבר על אנשים שעושים דברים. וגם את זה ברייסון מביא - סיפורי המדענים שחקרו במהלך הדורות את סודות היקום. אלה מהם שמפורסמים וידועים, ואלה שההיסטוריה נוטה לנטוש בצידי הדרך, וברייסון חופר וקצת מרים אותם. בניגוד להרבה ספרי מדע פופולרי שעושים את זה, איכשהו מתחת הפריזמה של ברייסון הסיפורים האלה הופכים להיות אנושיים וחמים ולא רכילותיים וצהובים, ומובאים בהומור.
מעבר למספרים ולסיפורים, מביא ברייסון מידע. מה אנחנו יודעים על העולם. אלא שהחלק הזה בספר הופך להיות קצת מאכזב. ההסברים המדעיים של ברייסון נוטים להיות שטחיים למדי, וזה במסגרת הז'אנר. הוא מעמיק יותר כשהוא רוצה לתאר את הדברים שבהם אין למדע תשובות. כלומר מה אנחנו יודעים שאנחנו לא יודעים. וזה הופך להיות, ככל שהספר מתקדם, להיות מייאש משהו.

עם זאת הספר נהיר וברור, הומוריסטי מאוד, ויכול להוות פתח התחלה למי שרוצה להעמיק וללמוד יותר.

ג'רלד דארל בספרו המופלא והמומלץ משפחתי וחיות אחרות סיפר איך בילדותו באי קורפו אימו ניסתה הכל כדי שילמד משהוא שהוא לא רק חקר טבע, מורה אחר מורה נפלו במשימה עד שהגיע המורה להיסטוריה שהבין שכל פרט היסטורי צריך להיות מטובל בפרטים על ממלכת החי וג'רלד דארל הילד מספר בגאווה שרק חוקרים מעטים ידעו את שמותיהם של כל הסוסים האישיים של ג'ינגיס חאן ואופן הטיפול בה.
כך עושה ביל ברייסון (שמעולם לא הכרתי אותו לפני) ואת ההיסטוריה של כמעט הכל הוא מטבל במידה גדולה וראויה של בדיחות והומר עצמי (על האנשות) - כאשר קוראית את הצינית לעובדה שלאחר שאלברט אינשטיין סיים בצעירותו 3 עבודות שישנו את פני האנשות לנצח - הוא עדיין לא קיבל משרה קבועה במשרד הפטנטים , לא התקבל כמרצה לאוניברסיטה שבה עבד וכו וכו ...
וכך בין סיפור משעשע לסיפור משעשע אנחנו למדים עוד כמה פרטים מעניינים על עולמנו ועל הדרך שבה התגליות על עולמנו קרמו עור וגידים כמו מה משקלו של כדור הארץ, איך מפרקים אטומים ומה המשמעות של המרחק בין היבשות וגלקסיות.
אני בעווני מכור קצת לספרי ידע, אבל האופן שבו מפרק ביל אמיתות וקביעות נחרצות מרומםאת הנפש. ממש צר לי שהוא לא רב מכר בישראל וחבל, כל ילד בישראל יהנה לפחות מפרק אחד או שניים. אני למשל עברתי עם ילדי על הפרק של הדינוזאורים ומאוד נהננו.
זה ספר קריא בגובה העיניים, נטול חשיבות עצמית שלפעמים מלווה ספרים כאלה ואני ממליץ עלי ובחום, שישכב לו על יד המיטה ומידי פעם לקרוא פרק משכיל ומהנה שמחדד את העובדה שכבני אדם יש לנו הרבה מזל.

פיזיקה, כימיה, פלאונטולוגיה, אסטרונומיה, גיאולוגיה ועוד ועוד, הספר הזה מכיל כמעט כל תחום מדעי שקיים.
המון עובדות ונתונים שזורים באינספור סיפורים, שמות ותאריכים, נותן חשק למרקר כל משפט שני.
מעשיר ברמות הגבוהות ביותר, כתוב בצורה נפלאה.
חמישה כוכבים קל

ההיסטוריה הקצרה של כמעט הכל, ביל ברייסון
סוגה: מדע לייט
במילה אחת: ויהי אור (ע"י הטבע)
דירוג: 5 כוכבים

בקצרה: תיאור מפורט אך קליל מהמפץ הגדול ועד היווצרות האדם, ובאמצע גיאולגיה, פיזיקה, כימיה ועוד. וכן, מה יביא באמת לקץ האנושות (רמז, לא פצצה גרעינית).
ביל ברייסון כותב את הסיפור הזה בדרך קלילה אך מדויקת, בהירה ומלאת הומור. הוא משלב בו עובדות מדעיות, עם סיפורים מדהימים על מגלים וממציאים, אלה שקיבלו הכרה והוקרה ואלה שלא זכו לה — ועל הכול מרחפת רוחו הטובה, אוהבת האדם ובעלי החיים.
מתאים ל: מי שמתעניין בשני הפרקים הראשונים של קיצור תולדות האנושות של יובל נח הררי (שכנראה קרא את הספר הזה, בין השאר, לפני שכתב את שלו).
ספרים נוספים בסגנון (שקראתי): הפרקים הראשונים של קיצור תולדות האנושות של יובל נח הררי.
סיכום: מתי באמת הופיע האדם הנבון הראשון ואיפה? איך נוצרו כאן החיים? ואיך נראה כדור הארץ לפני שהייתה כאן אטמוספירה ניתנת לנשימה (מישהו דיבר על האנשת מאדים?)? ואיך לכל הרוחות במאה ה – 18 בלי חשמל וטכנולוגיה הצליחו להגיע להישגים מדהימים כאלה באסטרונומיה ופיזיקה.
הנושא נשמע כבד ומפחיד אנשים שאינם חובבי מדע. אבל, ברייסון פשוט יודע לכתוב טוב. כל פרק מתחבר לפרק הבא בצורה הכי זורמת. כל נושא כתוב בצורה ברורה. למעט כמה דפים שבאמת הוא חפר עמוק מידי בפיזיקה/כימיה ועליהם רפרפתי בקריאה מהירה, כל השאר פשוט מרתק. Must Read.

הספר מתאר את התפתחות המדע והידע אודות העולם והאדם
מעולה מרחיב דעת כתוב קליל וידידותי