ביקורת ספרותית על טבעת האש מאת יובל ליבליך
ספר בסדר

---

אני לא תמימה. הייתי כזאת עד גיל שנה בערך ואז נולד אחי.
ומאז שנולד הייתי צריכה להילחם על תשומת הלב באמצעות תחבולות קטנות ובלתי מזיקות.
למשל: כשהייתי מודעת לתהליכים שקדמו לארוחת הצהריים שלו; אמא מחממת את הבקבוק ב״צ׳יקו״. הוא ניזון דייסה מיוחדת ללא סוכר שתתאים לקיבתו הרגישה מאכל, שאנינת טעם שכמותי לא היתה מעולם מכניסה לפיה הקט (הייתי בעלת תיאבון בריא עם העדפה למזונות מתוקים).
האח קשור בעגלה ממתין בקוצר רוח, אולי קצת מנדנד.
אמא נכנסת לרגע לחדר, להביא לו סינר ואני מדדה לכיוון המכשיר, מנתקת בקלות את הבקבוק החמים ומנכסת את התכולה המגעילה לקרבי, ככה, בבת אחת.
הפעולה לוקחת כ 20 שניות ובסיומה אינני שוכחת להחזיר את הבקבוק הריק למקומו.
האם מגיעה מחדר השינה המשותף, לוקחות לה 40 שניות למצוא את פריט הלבוש המבוקש.
היא רוכסת אותו בעדינות לצווארו וממהרת למחמם הבקבוקים אך אויה! הבקבוק ריק וזהבה נעלמה מהעין, היא יושבת על השטיח ומשחקת בסוסון העץ האהוב עליה כאילו לא קרה דבר.
את המעשייה הזאת ועוד רבות אחרות שמעתי מאמי; היא מספרת אותן בטון כמעט מעריץ משום שהייתי באותה עת כמעט בת שנתיים.
ומה פעוטה בגיל זה מבינה? כנראה שהרבה מאוד...
עברו שנים, בית ספר-תיכון-צבא ותגדל אמתכם ומחכמה ביום הפכה לחכמה בלילה.
מביטה על העולם בעיניים מצומצמות, בעיקר משום שראייתה משובשת אך גם כי היא חשדנית ויודעת שקיימות סיבות עמוקות, בלתי נראות לדברים שקורים סביבנו, בעולמנו.

על המושג BDSM שמעתי בפעם הראשונה בביקורי בברלין אחרי הצבא.
לאחר שחרשנו את העיר, חברתי ואני הגענו לאכסניה מאוחר בלילה.
זרקנו את התרמילים, דפקנו מקלחת והתכוננו לקראת היציאה הליילית.
לבשתי שמלת מיני שחורה ומגפיים שחורים ארוכים ללא תכשיטים וקישוטים ופיזרתי את שיערי המתולתל שגלש עד לישבני.
לקחנו מונית, גמגמנו אזור דיסקוטקים ואז זה התחיל.
הנהג הביט בי בידענות משום מה, חייך ואמר דבר מה שכמובן לא הבנתי.
כדי לצאת גדולה אמרתי ״יה״ והוא הסיע אותנו לרחוב חשוך שרק מספר מועט של רמזורים האירו את אנשיו, קינח ב- ״גוטן אבנד״ ונסע.
אנו עומדות, חוששות והרגשה רעה מתגנבת לראשינו, הולכות מספר צעדים ונתקלות בטיפוס מרשים וגבוה הלבוש כשוטר אלא שבגדיו שחורים ועשויים עור.
לראשו כובע מצחייה מבהיק ובידיו אלה.
הוא פונה אלי בחיוך מלחיץ ונותן בידי כרטיס ביקור. עוד לפני שאני מתחילה לגמגם דבר מה, הוא פותח דלת יש מאין, הנפערת מתוך מה שמסתבר לנו ככנסייה עתיקה.
על הסף עומד גברתן בולדוגי, זרועותיו חושפות קעקועי גולגולת וחרבות מדממות.
הוא מביט בי בהערכה ומבקש את הכרטיס, מעיין בו ועושה תנועה של Willkommen

אנו נכנסות בחשש.
לא ארחיב לגבי הפעילות הליילית בה חזיתי, רק אומר שדקה אחרי שקיבלתי שוט מסוגנן הרגשתי איך מיצי קיבתי מטפסים במעלה הושת ולכיוון הפה.
שמטתי את הנשק, אחזתי בידה של חברתי שהיתה קרה כקרח וברחנו מהמקום כל עוד נפשנו בנו. ביום שלמחרת, נפגשנו עם ידידה מקומית שהבהירה את כל העניין והרגיעה כי בפירוש לא נקלענו לזירת רצח.

התמימות ממני והלאה ושומדבר אינו כפי שנראה.
המקרה המוזר בכנסייה המתפוררת לימד אותי מעט אודות רצונות ותשוקות כמוסות של אנשים. בעיניי אין דבר כזה: משפיל ומושפל מתוך בחירה, הם עושים זאת כי אין ברירה.
לאחר שקראתי מידע בעניין ובפרט התמקדתי באינטראקציה בין המענה למעונה הגעתי למסקנה שהתפקיד נקבע לנו מראש ולאו דווקא ע״י החלטה מודעת של הבנאדם.
נהג המונית, ״השוטר״ ושומר הסף היו בטוחים שאני סוג של מיסטרס, דומינטריקס, מלכה שולטת. עד היום אני מנסה להבין מדוע חשבו כך.
משהו בהליכה? במבט? בהתנהלות?

ספרו של יובל ליבליך ״טבעת האש״ עוסק ביחסים שכאלו.
מורטימר פרימן המכונה מורט, הינו עו״ד בחברה מבוססת הממוקמת במנהטן, ניו יורק.
יהודי שחייו הפרטים אינם מעניינים אף אחת.
חסר בת זוג, שלומיאל ומשועמם הוא מחפש מסיבות מרתקות על מנת להפיח חיים בקיומו העלוב. הוא נקלע למסיבה הנושאת פן סאדו-מזוכיסטי ופוגש את אלקטרה שתהפוך למלכה הדומיננטית בחייו. היא משפילה אותו, מועכת את שרידי הכבוד העצמי שלו ומגרה את חושיו.
אני בדרך כלל נמנעת מלקרוא את הז׳אנר הספציפי הזה. התיאורים המוחשיים לא מייצרים בי ציפיות או תחושות חזקות אך במקרה הזה גיליתי עניין מכיוון שקראתי בקדימון שיש בכתיבתו מעין דמיון לכתיבתו של ליאופולד זאכר-מאזוך ואף פוגל, אהובי משכבר ימים אוזכר, אז למה לא?.
ובכן, לא מצאתי שום דמיון, לפחות לא לפוגל.
״חיי הנישואין״ מתעלה על כל הספרים האפלים והחשוכים שקראתי בימי חיי.
כשקראתי את פוגל, סבלתי מצירים מדומים. נכנסתי לדיכאון ורציתי לחזור בזמן לווינה ולעקור את הגיבור מזרועותיה של הרודנית.
אך חשוב לציין כי העלילה משכנעת, המציאות טופחת בכל עוצמתה על פני הקורא והתיאורים אינם זולים ונשנים כשל רומן אירוטי מהזן הנחות.
הקריאה היתה קולחת אם כי הדמויות היו מעצבנות ושטוחות כקלף.

אני סמוכה ובטוחה שלא אקרא רומנים מסוג זה בעתיד הקרוב אך היתה זו עבורי טבילת אש מוצלחת, לא נכוותי והזמן חלף בנעימים.

» ביקורות נוספות של shila1973
» ביקורות נוספות על טבעת האש