ביקורת ספרותית על מטוסים - סדרת ראשית מידע - ראשית מידע # מאת כללי
הביקורת נכתבה ביום שני, 17 ביולי, 2017
ע"י רויטל ק.


את הביקורת הזו כתבתי לפני ארבעה ימים.
בערך.
פער זמנים וקצת ג'ט לג, לא סגורה על זה.
בין אם תגחכו בבוז מתנשא ובין אם תחושו הזדהות, שמחה לבשר שהחלק הראשון של החוויה מאחורי

***

אתמול היה לי מבחן.
אני לומדת אליו כבר תקופה, והייתי קצת לחוצה ממנו, כדרכי לפני מבחנים.
זה טיפשי. את הקורס עשיתי להנאה בלבד, הציון הוא חסר משמעות, אך מאחר ואני לוקה בפרפקציוניזם קל - אני בכל זאת נלחצת. קצת.
וחיכיתי שיעבור כבר המבחן, ואוכל להירגע, והיו לי כל מיני תוכניות לימים שאחרי.
---כאן נכנס הפתגם הידוע ההוא, ביידיש---
ואז הסתבר שאני צריכה לטוס.
להודו.
ובבת אחת, המבחן הפך לאפיזודה שולית וחולפת.
הרים של ביורוקרטיה, גבעות של תקווה - אולי בכל זאת יתבטל...
אבל לא.
אני טסה.
ועכשיו... עכשיו אני *באמת* לחוצה.
אני לא מפחדת מטיסות. אפילו הקלאוסטרופוביה שלי לא מתעוררת כשאני עולה על מטוס.
אם כל המהות של הטיסה היתה רק הימצאות באויר בתוך המכונה המעופפת, הייתי די סבבה עם זה.
אני מפחדת משדות תעופה.
הם יצורים ענקיים, רועשים, מבלבלים.
אני נלחצת משדות תעופה גם כשאנחנו טסים יחד, כל המשפחה.
מעבירה להילוך אוטומטי והולכת אחרי בעלי... הייתי אומרת בעיניים עצומות, אבל עיניים עצומות בשדה תעופה, עם ארבעה ילדים, זה מתכון לאסון.
אז לבד?
כרגע, כל הלחץ מתנקז לנקודה אחת:
קונקשן של שעה וחצי באחד משדות התעופה היותר גדולים בעולם.
איך יודעים לאן ללכת?
איך עוברים את הבדיקות הבטחוניות במהירות?
איך מוצאים את השער הבא?
אבל יש עוד המון איים של לחץ בדרך, המלון, תחבורה, העבודה...
הם בטח יתפרצו אחרי שאעבור את הקונקשן בשלום.
רובכם עכשיו ודאי מרימים גבה. איזה עניין היא עושה מקונקשן... ומשדה תעופה...
אכן. כזו אני. פרובנציאלית חסרת תקנה.
"אלפי אנשים בעלי איי קיו נמוך משלך, שאינם דוברי אנגלית או את השפה המקומית עושים את זה כל יום" תוהה בעלי. "למה שאת לא תצליחי?"
ואין לי תשובה. לך תסביר פוביה.
מה שכן, מסתבר שקשה להיות בלחץ משתי סיבות במקביל: הלחץ מהמבחן נדחק לאי שם.
זה כנראה יהיה כשלון מפואר ומהדהד.

***

את הספר הזה, קניתי לקראת אחת הטיסות המשפחתיות הראשונות שלנו.
הוא מערב הסברים על המטוסים עצמם ועל שדות תעופה, הדרך שבה הם עובדים והתהליך שעוברים בהם.
זה נשמע מרשים, אבל מדובר בספר לילדים, אולי אפילו פעוטות, כך שאלו בעיקר פירורי מידע.
היינו קוראים את הספר ביחד לפני אותה טיסה, והייתי מסבירה לילדים איפה יהיו תורים ונצטרך לחכות בסבלנות, איפה ננפנף לשלום למזוודות שלנו, באיזה שלב נעלה למטוס.
בסך הכל, ספר חביב, כמו כל ספרי הסדרה שיצא לי להיתקל בהם, ומתאים לילדים קטנים.
האם הילדים למדו ממנו?
מסתבר שכן.
בשיחת טלפון אחרונה לפני הטיסה, כשאחותי התקשרה להיפרד ושאלה איפה אנחנו התחלתי לגמגם שאנחנו ב... אמ, נו, המקום הזה, שמחכים בו...
"אנחנו באולם ההמראות" הכריז הבן שלי בקול רם וצלול.
ללמדכם שהלחץ ההיסטרי שפוקד אותי בשדות תעופה לא עבר, ככל הנראה, לדור הבא. איזה מזל.

***

עכשיו אני בהודו, במבט לאחור, איזה כיף, הלחץ נראה אכן מיותר.
קונקשן של שעה וחצי הסתבר כדי והותר, הרבה הותר, אפילו אם לא מחשיבים את האיחור של הטיסה.
מקווה שזה אומר שתהיה לי טיסה חזור נעימה ורגועה יותר...
וקצת עבודה, בין לבין.
34 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רויטל ק. (לפני 5 חודשים)
תודה שירת העשבים
שירת העשבים (לפני 5 חודשים)
תודה על מה שכתבת ממש נחמד להיתקל במשהו אישי כל כך, ואנושי, סתם ככה ביום של חול.
רויטל ק. (לפני 5 חודשים)
תודה דני :)
דני בר (לפני 5 חודשים)
הייתי מגדיר את הביקורת הזו כסיפור קצר ואפשר לצרף אותו לספר ששילה 1973 כתבה עליו ביקורת עכשיו.
סיפור מקסים!!
מסתבר שלסיפורים האישיים שאנחנו מביאים לכאן יש חיים משל עצמם, ומשקל ספרותי לא קטן מזה של הספרים והסופרים שאנחנו מבקרים.
רויטל ק. (לפני 5 חודשים)
רץ, מזדהה גלמרי...
רץ (לפני חצי שנה)
גם אני פחדתי משדות תעופה, זה היה בצערותי, תקופה בה נסעתי לבד לתחרויות, הי לי סיוט לא הגיוני, שעלתי למטוס הלא נכון וכעת אני בטיסה ליעד אחר ואני לא יודע.
רויטל ק. (לפני חצי שנה)
תודה:-)
Pulp_Fiction (לפני חצי שנה)
תודה, מצחיק ומרתק
רויטל ק. (לפני חצי שנה)
תודה :-) חזרתי היום.
לא יודעת להגיד אם ממש נהנתי, אבל לא סבלתי, ועל הדרך עברתי טיפול יסודי ביותר בפוביית שדות התעופה שלי.
האופה בתלתלים (לפני חצי שנה)
איזה חמוד! ואני בצד שחולה על שדות תעופה. אבל ממש. מתה על זה.
תהני למרות הכל...
אפרתי (לפני חצי שנה)
איזה ילד!!! מדהים.
טוב, התפוח וכו'
רויטל ק. (לפני חצי שנה)
והנה שיחה (אמיתית!) שלי עם בן השש שלי
הוא: אמא, נכון, הנסיעה הטרידה אותך, אז זה עדיין מטריד אותך?
אני: לא חמוד, הכל בסדר
הוא: אני יודע למה. כי לפני שנסעת לא היית יכולה לדמיין איך זה, ועכשיו את כבר יודעת!

מה שנכון...
רויטל ק. (לפני חצי שנה)
תודה לייב:)
רויטל ק. (לפני חצי שנה)
תודה חני:-)
אני מקבלת חוויית הודו הכי סטרילית שאפשר: מלון-מונית-עבודה-מונית-מלון...
מזג האויר פה דווקא מצוין, ואוכל הבאתי מהבית בגלל הכשרות:-)
רויטל ק. (לפני חצי שנה)
תודה בר,
תהני בתאילנד:)
אני כאן למטרות עבודה... אז תכלס לא ממש חווה את הודו.
רויטל ק. (לפני חצי שנה)
תודה אנקה, אני לא עם המשפחה...
הגעתי לפה מטעם העבודה, לבד.
(אם כי בן ה-6 מאוד רצה לבוא איתי. "מה הבעיה, את תעבדי ואני אראה סרטים כל היום")
רחלי (live) (לפני חצי שנה)
רויטל תהני לך, ומאחלת לך טיסה נעימה בחזרה.
חני (לפני חצי שנה)
הייתי נותנת עכשיו המון בכדי לדעת אייך שם.איך את מסתדרת עם החום והצחנה והאוכל המתובל ופרות באמצע המדרכה ופושט היד.
בדיוק ראיתי סרט שהכינו על המרכיב הסודי בחיים שלנו והשאלה מהו?
הסרט כולו על הבעלים של המסעדה 24 רופיז.זה היה מעניין.
ולך המון הצלחה.
סקאוט (לפני חצי שנה)
אין בעיה (:
בר (לפני חצי שנה)
כל סגנון שיהיה קליל ונעים להעביר בו חופשה מול הים ;)
אם יש לך הצעות, אשמח שתכתבי לי בהודעה :)
סקאוט (לפני חצי שנה)
תהני! (: ואני אשמח להמליץ לך, רק תאמרי לי מה הסגנון שלך
בר (לפני חצי שנה)
סקאוט, מהצבא השתחררתי לפני שנתיים בדיוק.
לא עשיתי טיול גדול של אחרי צבא מכל מיני סיבות ובעיקר כי הייתה לי קריירה בעולם המחול שלא יכולתי להזניח.
זה טיול קצר וקליל של שבועיים וחצי עם חברה טובה לנוח ולהשתחרר מלחצים.
עדיין מתלבטת לגבי הספר שאקח לשם :)
סקאוט (לפני חצי שנה)
בר, תהני ותחזרי לשלום! האם זה טיול שלאחר הצבא?
בר (לפני חצי שנה)
רויטל כתבת מאוד יפה.
גם אני סובלת מפרפקציוניזם קל, אחוות הזדהות.
דווקא משדות תעופה אין לי פוביה אבל אני לגמרי יכולה להבין ולהתחבר למה שכתבת כאן. בעוד שבוע וחצי אני על המטוס בדרך לתאילנד וזה בהחלט קצת מלחיץ.
אבל אני בטוחה שאת עושה חיים בהודו המקסימה והקסומה.
תהנו!!!
אנקה (לפני חצי שנה)
הודו עם המשפחה. איזה כיף. תבלו ותיהנו.
רויטל ק. (לפני חצי שנה)
תודה שרהל'ה
לולא היו לנו סבא וסבתא בחו"ל (סבא וסבתא של הילדים שלי, לא שלי...) מניחה שגם אנחנו היינו מוותרים על נופש בחו"ל:)
רויטל ק. (לפני חצי שנה)
תודה יעל.
אני דווקא אוהבת חו"ל...
אבל לחופש, ולא לבד.
ואם אפשר בלי שדה תעופה - עדיף.
שרהל'ה (לפני חצי שנה)
נחמד מה שכתבת. נחמד - כמוני כמוך או שאני אפילו יותר גרוע - קשה לי במטוסים, קשה לא אוהבת. מעדיפה לנפוש בכנרת או בנהריה חחחחח להגיע במכונית עם ההגה אצל בעלי חחחחח
yaelhar (לפני חצי שנה)
אני מבינה אותך לגמרי
שדות תעופה היו הקוץ באליה כשעוד נהגתי לטוס. לא בגלל הלחץ - בגלל הצפיפות והרעש. הם הראשונים שלא חסרים לי בכלל מאז הכרזתי על שחרור מחו"ל...
אפרתי (לפני חצי שנה)
בדיוק לזה התכוונתי. בישראל אני נהנית מכל רגע, גם בתורים. בחו"ל אני צריכה לדעת איפה הגייט שלי, כדי ליהנות מדיוטי פרי...
רויטל ק. (לפני חצי שנה)
תודה סקאוט!
סקאוט (לפני חצי שנה)
ורויטל, איך הודו? היא מעניינת?
רויטל ק. (לפני חצי שנה)
תודה אפרתי,
בפעמים הראשונות - התלהבתי משדה התעופה.
אבל עם השנים, ככל שמגיעים לשם עם יותר ילדים וככל שמגיעים לשם עם פחת זמן...
הקסם התפוגג.
הבעיה שלי, בכל מקרה, היא לא עם השלב האחרון, שבו את מגיעה לדיוטי פרי, יודעת איפה השער שלך ויש לך עוד זמן להגיע אליו.
הבעיה שלי היא בדרך לשם, במעברים, בבדיקות במסדרונות הארוכים-ארוכים מלאי שלטים מבלבלים...
רויטל ק. (לפני חצי שנה)
בדיוק כך אוקי...
אבל לשמחתי, נראה לי שהיא מאוד פחתה אחרי הניסיון המוצלח מהימה(?) האחרונה.
נראה אם עדיין ארגיש כך בעוד כמה ימים, בדרך חזרה...
ותודה:)
סקאוט (לפני חצי שנה)
העיקר שתחזרי לשלום!
אפרתי (לפני חצי שנה)
אבל אני אוהבת שדות תעופה! במיוחד את בן גוריון לפני הטיסה... הרבה פחות כשחוזרים עייפים ומרוטים.
אפרתי (לפני חצי שנה)
מבינה אותך. עד שאני לא יושבת בבטחה וממתינה לעלייה למטוס גם אני בלחץ.
אוקי (אורית) (לפני חצי שנה)
פוביה היא פוביה, ולרוב נראית לא הגיונית (וזה הגיוני) לסביבה. תהני ובהצלחה בהודו, רויטל, ו.. טיסות טובות בחזרה הביתה.





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ