את הביקורת הזו כתבתי לפני ארבעה ימים.
בערך.
פער זמנים וקצת ג'ט לג, לא סגורה על זה.
בין אם תגחכו בבוז מתנשא ובין אם תחושו הזדהות, שמחה לבשר שהחלק הראשון של החוויה מאחורי

***

אתמול היה לי מבחן.
אני לומדת אליו כבר תקופה, והייתי קצת לחוצה ממנו, כדרכי לפני מבחנים.
זה טיפשי. את הקורס עשיתי להנאה בלבד, הציון הוא חסר משמעות, אך מאחר ואני לוקה בפרפקציוניזם קל - אני בכל זאת נלחצת. קצת.
וחיכיתי שיעבור כבר המבחן, ואוכל להירגע, והיו לי כל מיני תוכניות לימים שאחרי.
---כאן נכנס הפתגם הידוע ההוא, ביידיש---
ואז הסתבר שאני צריכה לטוס.
להודו.
ובבת אחת, המבחן הפך לאפיזודה שולית וחולפת.
הרים של ביורוקרטיה, גבעות של תקווה - אולי בכל זאת יתבטל...
אבל לא.
אני טסה.
ועכשיו... עכשיו אני באמת לחוצה.
אני לא מפחדת מטיסות. אפילו הקלאוסטרופוביה שלי לא מתעוררת כשאני עולה על מטוס.
אם כל המהות של הטיסה היתה רק הימצאות באויר בתוך המכונה המעופפת, הייתי די סבבה עם זה.
אני מפחדת משדות תעופה.
הם יצורים ענקיים, רועשים, מבלבלים.
אני נלחצת משדות תעופה גם כשאנחנו טסים יחד, כל המשפחה.
מעבירה להילוך אוטומטי והולכת אחרי בעלי... הייתי אומרת בעיניים עצומות, אבל עיניים עצומות בשדה תעופה, עם ארבעה ילדים, זה מתכון לאסון.
אז לבד?
כרגע, כל הלחץ מתנקז לנקודה אחת:
קונקשן של שעה וחצי באחד משדות התעופה היותר גדולים בעולם.
איך יודעים לאן ללכת?
איך עוברים את הבדיקות הבטחוניות במהירות?
איך מוצאים את השער הבא?
אבל יש עוד המון איים של לחץ בדרך, המלון, תחבורה, העבודה...
הם בטח יתפרצו אחרי שאעבור את הקונקשן בשלום.
רובכם עכשיו ודאי מרימים גבה. איזה עניין היא עושה מקונקשן... ומשדה תעופה...
אכן. כזו אני. פרובנציאלית חסרת תקנה.
"אלפי אנשים בעלי איי קיו נמוך משלך, שאינם דוברי אנגלית או את השפה המקומית עושים את זה כל יום" תוהה בעלי. "למה שאת לא תצליחי?"
ואין לי תשובה. לך תסביר פוביה.
מה שכן, מסתבר שקשה להיות בלחץ משתי סיבות במקביל: הלחץ מהמבחן נדחק לאי שם.
זה כנראה יהיה כשלון מפואר ומהדהד.

***

את הספר הזה, קניתי לקראת אחת הטיסות המשפחתיות הראשונות שלנו.
הוא מערב הסברים על המטוסים עצמם ועל שדות תעופה, הדרך שבה הם עובדים והתהליך שעוברים בהם.
זה נשמע מרשים, אבל מדובר בספר לילדים, אולי אפילו פעוטות, כך שאלו בעיקר פירורי מידע.
היינו קוראים את הספר ביחד לפני אותה טיסה, והייתי מסבירה לילדים איפה יהיו תורים ונצטרך לחכות בסבלנות, איפה ננפנף לשלום למזוודות שלנו, באיזה שלב נעלה למטוס.
בסך הכל, ספר חביב, כמו כל ספרי הסדרה שיצא לי להיתקל בהם, ומתאים לילדים קטנים.
האם הילדים למדו ממנו?
מסתבר שכן.
בשיחת טלפון אחרונה לפני הטיסה, כשאחותי התקשרה להיפרד ושאלה איפה אנחנו התחלתי לגמגם שאנחנו ב... אמ, נו, המקום הזה, שמחכים בו...
"אנחנו באולם ההמראות" הכריז הבן שלי בקול רם וצלול.
ללמדכם שהלחץ ההיסטרי שפוקד אותי בשדות תעופה לא עבר, ככל הנראה, לדור הבא. איזה מזל.

***

עכשיו אני בהודו, במבט לאחור, איזה כיף, הלחץ נראה אכן מיותר.
קונקשן של שעה וחצי הסתבר כדי והותר, הרבה הותר, אפילו אם לא מחשיבים את האיחור של הטיסה.
מקווה שזה אומר שתהיה לי טיסה חזור נעימה ורגועה יותר...
וקצת עבודה, בין לבין.

סוף כל סוף ספר ילדים ראוי באמת! ראוי לכל גן, בית ואפילו כיתות א'-ב' על מנת להעביר לילדים דברים שחשוב להם לדעת על אותה "מכונה" שפועלת בשבילם, גוף האדם.
הספר 'הגוף שלנו' הוא ספר אחד מסדרה של ספרי ידע לילדים. בספר הזה תוכלו למצוא מידע מגוון לגבי רוב המערכות בגופנו עם הסברים מצויינים וקולעים בדיוק לטעמם של ילדים. הבונוס בספר הזה והיופי שבו הם הציורים שמציגים את גופנו ממש כמכונה ענקית בה יש עובדים בני אנוש אשר מבצעים פעולות שונות על מנת לגרום לגוף לעבוד.
לדוגמא, פעולת השרירים מוצגת ע"י אנשים שמושכים את השרירים עם חבלים, או הזרמת דם ללב נעשית ע"י שאיבה של הדם בעזרת שני עובדים, סינון הדם במערכת הכליות במסננת ענקית וכו', כך לכל אורך הספר.
נכון שמדובר בפישוט ממש נרחב של הדברים ואופן פעולתם האמיתי וההסברים גם כן הם פשטניים ובסיסיים, אך הבה לא נשכח שמדובר בספר לילדים אשר אמור להציג בדיוק באופן הזה את הדברים – הכל על מנת למשוך את הילד לקרוא ולהחכים.
ההורים/הגננות יכולים/ות לשבת עם הילדים ולהפליג במתן ההסברים וההדגמות שכן אין גבול לדמיון בספר. הקריאה בו עושה את הכל הרבה יותר פשוט ומהנה לילד וכמובן גם להורה שיכול באופן נהדר למדי לגרום לילד להתעניין בנושא כה חשוב שיש להכיר ולהכניס את הילד לעולם המדע.
ספר מצוין בעיניי, מומלץ ביותר!

מי לא היה רוצה להתכרבל עכשיו עם איזה דוב פנדה מתוק, להתחמם מפרוותו העבה, וליהנות ממשמעותו ההפוכה של הביטוי "חיבוק דוב"? :-)
דובים, ספר טבע נוסף של דני ספרים, מלמד את ילדינו בשפה ברורה, בתמציתיות ותוך כדי המחשה בתמונות, על עולמם של הדובים.
הספר מסביר על סוגי הדובים השונים, ועל מאפייני גופם, התנהגותם, מזונם ומחייתם בכלל. כאן תוכלו להבין טוב יותר כיצד משיג הדוב את מזונו, כיצד הוא נוהג לשחק - לבד או עם בני מינו, אילו חלקים בגופו מסייעים לו לצוד דגים ואילו להשיג דבש, איך נולדים גורי דובים ומה עושה הדובה לפני הלידה כדי להגן עליהם, כיצד מתמודדים הדובים השונים עם עונות השנה, או מה הם עושים כשמגרד להם בגב..
בסוף הספר ישנה רשימת מילים שכדאי לזכור ופירושן.
על כל זאת ועוד, מעניק ספר זה מידע חשוב ומעשיר. הוא כתוב באופן שמתאים לילדי גן החובה וכיתה א', המתחילים ללמוד לקרוא. הספר מלא באיורים מעוררי התפעלות וחיוך משועשע של החיה הענקית הזו. בספר מצויים גם צילומים אמתיים של דובים בסביבתם הטבעית, וזה מרהיב.
ילדים צעירים יותר עשויים להשתעמם איתו, שכן בסגנונו הספר די איטי, אך זה לא פוגם הרבה בהנאה. הורים מוזמנים להעניק להקראה נופך נוסף כדי לרתק את ילדיהם, נופך של התלהבות ומחוות שילוו את ההקראה וניתן להדגים, למשל, פעילויות מסוימות של הדוב, מהמתואר בספר.
מומלץ בדוב.

הגוף שלנו הוא ספר מצוין להורים ומחנכים הרוצים לתת לילדיהם מידע ראשוני וכללי, אך מדויק, על גוף האדם, המערכות שבו ופעולותיהן.
הספר מחולק לפרקים העוסקים באנטומיה, ברמה המתאימה בדיוק לגיל הרך (3.5 ומעלה). בני בן ה-6, למשל, האזין ברוב קשב. למדנו על מבנה השלד ועל העצמות, על המוח ותחומי האחריות שלו, על חוש השמיעה והראייה, על עצבים ותיפקודם. הבנו יחד את מסלול המזון במערכת העיכול, את האופן בו הגוף נפטר מעודפי מים באמצעות הכליות, קראנו על תפקידי העור שלנו ועל חיידקים.. ועוד.

האיורים בספר נאמנים לאופן בו נראים האיברים במציאות, אך ישנם איורים נלווים שהנם חביבים אמנם, וממחישים את הנאמר באופן הומוריסטי, אך חוטאים לריאליות של הדברים, ובכך מפריעים לדעתי להבנה ישירה של החומר. לדוגמא, איור של פועלים / כבאים על סולמות ומנופים, האמורים להמחיש את עבודת הכליות או עור התוף.. לנו ההורים ההקבלה מאוד ברורה, אך זה דרש ממני להסביר לילדיי שזוהי רק הדמייה.

הספר מצטיין בהקפדה על רמת הסבר הולמת לגיל צעיר, ומומלץ לגני חובה ולמשפחות, כאמצעי לרכישת בסיס הידע החשוב על המכונה המופלאה שהיא אנחנו.