ביקורת ספרותית על הרומנטיקן מאת מַריוֹ וַרגַס יוֹסָה
ספר בסדר

---

#
טלנובלה - את זה הוא אמר, אני רק מצטטת. יש לז'אנר הזה כללים ידועים: הוא מביא גיבורים שאפשר להזדהות איתם, מספר סיפור שיוצא לדרך, מתעכב להתבונן בפרחים ופרפרים, מנסה לשמור על מתח, מתחבר לסיפורים אחרים ונפרד מהם, לוקח את הזמן, ובסופו של דבר (אחרי 254 פרקים, שחקנית ראשית שנכנסת להריון ושחקן ראשי שחוזהו מסתיים) מחבר את הקצוות ואת הגיבורים לאיזה מין קשר שמשאיר כמובן פתח להמשך, סוף.

בספר הזה יש מכל וכל. חשדות ותככים, פשיעה אלימה וגם עלובה, סקס, שקרים, פנטזיות, יחסי ילדים-הורים ולהפך, סודות... אפשר לומר שכל סיפורי התנ"ך מצאו דרכם לספר שאינו עב כרס במיוחד.
אז מה יש לנו? שתי עלילות המתרחשות במרחק רב האחת מהשניה, נראות לא קשורות אבל הקורא יודע שהם ייקשרו יחד בסוף. בלימה חי מנהל מכובד ונשוא פנים של חברת ביטוח גדולה, העומד בפני פרישה לגימלאות ומפנטז כבר על החיים הנפלאים שיחיה אחרי אבל נתקל במכשולים לביצוע תוכניתו, בעיירה רחוקה משם חי בעלים של חברת הובלה, שבא מרקע עני ביותר ובנה בשתי ידיים מעמד ואמידות. יש בסיפור גם תאורים מצחיקים של המשטרה שבתחילת הסיפור מדגימים עליבות וחוסר יכולת או רצון לפתור שתיים ועוד שתיים, ובאמצע הספר הופ! מטמורפוזה. פתאום הם פותרים את התעלומה, לקורא אין מושג איך (אולי הם הטילו על זה צו איסור פרסום...)
מה עוד? תאורים אמינים של החברה הפרואנית, שלפי הספר הזה מתנהלת לפי בסיס פלטה צבעונית. ככל שצבע עורו של האדם כהה יותר, הוא נמצא נמוך יותר בסולם החברתי. יש די הרבה גוונים במפת המעמדות המתוארת בסיפור.

הסיפור מעניין למדי, כתוב בסדר, לפעמים מצחיק, לרוב בעל משמעויות עגומות. יוסה אמר "כל פעילות אנושית שאינה תורמת, ולו באופן עקיף, להתחממות בין שחלות לאשכים, למפגש בין זרע לביצית, היא חסרת ערך" ובספר הזה הוא מקפיד על די הרבה מפגשים בעלי ערך... חשבתי שהספר סביר, אפשר לקרוא אותו. חשבתי שאם שמו של הסופר היה אחר - לא "זוכה נובל לספרות בשנת 2010" הספר היה נעלם לו בין אלפי ספרים אחרים בלי להותיר רישום מיוחד. ממה שראיתי רבים התלהבו ממנו - אז אל תקחו אותי כדוגמה. 357 עמודים זה לא הרבה לטלנובלה.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על הרומנטיקן