ביקורת ספרותית על הרומנטיקן מאת מַריוֹ וַרגַס יוֹסָה
ספר טוב

---

הטלנובלות שייכות לכאורה לנישת ה"גילטי פלז'ר " (ביטוי מעצבן יש לציין) ובתרגום חופשי לעברית- הנאה טעונת אשמה. ביטוי זה מיוחס לכל אותן הנאות המהולות באשמה שיש לאנשים בכל מיני תחומים בחיים: טלוויזיה, אוכל, סרטים, מוזיקה, קניות ולמעשה כמעט כל "חטא" שגורם הנאה אבל משום מה קשה לאנשים להודות בכך כי לא נעים, ולאחרים קשה להכיל את זה ולכן זהו עונג שרווי ברגשי אשמה או מבוכה.
בכל הקשור לבידור ותרבות אזי בשם ה'אינטלקטואליות' או ה'התיפיפות', תלוי איך מסתכלים על זה, לאנשים לא נעים להודות שהם אומנם רואים "עובדה" אבל קורצים ל "אח הגדול' כי זה "ניסוי טלוויזיוני חברתי מרתק"; שומעים את הביטלס אבל מסמסים בו זמנית ל "כוכב הבא"; רואים את החיות הרצות ב "נשיונל ג'יאוגרפיק" אבל רצים במקביל עם ה"מרוץ למיליון" או עם השורדים ב"הישרדות"; קוראים את עמוס עוז אבל נהנים גם מג'וג'ו מויס.....
זה לא אומר שאין מדרוג לאיכותיות וחשוב העומק, התוכן והתחכום אך צריך לדעת גם להשלים שהנאה יכולה לנבוע גם מאותם דברים פשוטים, מבדרים ומאווררים, כל עוד זה במינון הנכון ולהתייחס לכך בביקורתיות והמידתיות הנדרשת ולדעת לקבל ולהכיל את המנעד הרחב של התענוגות ללא רגשות אשמה ואולי אזי אפשר יהיה להיפטר מהאשמה ולהישאר עם ההנאה ולהפסיק להתעסק בתירוצים.
חבל לו לאדם אשר קורא, צופה או נהנה מתוך תחושת אשם או מפלה בין הנאה להנאה. מה גם שבעידן השוקובו והגומיגם כנראה שה"גילטי" חלף, הלך לו מן העולם.....:)

עלילת הספר שלפנינו מתרחשת בפרו ויש לה ניחוחות של טלנובלות אך להבדיל מהגיבורים הצעירים והיפים שיש בטלנובלות הרי שגיבורי הספר שלפנינו הם האנטיתזה לכך: גברים בגיל העמידה הנאחזים במיניותם או במה שנשאר ממנה.
סיפורם של שני גיבורים החיים חיים שלווים עד אשר מאורע המתרחש בחייהם מטלטל את עולמם. הסיפור מסופר בצורה יפה ושנונה והסופר מודע לנגיעות הטלנובלה שבסיפור ואף קורץ לכך בספר כאשר אחת הדמויות בעצמה מתבדחת, ספק במרירות ספק בציניות, כי מציאות חייהן הפכה לטלנובלה: "אלוהים, איזה סיפורים מזמנת לנו המציאות. לא יצירות מופת, אלא סיפורים שדומים יותר לטלנובלות מוונצואלה, ברזיל, קולומביה ומקסיקו מאשר ליצירות של סרוונטס או טולסטוי. אבל הם לא כל כך רחוקים מאלה של אלכסנדר דיומא, אמיל זולא, צ'רלס דיקנס או פרס גלדוס" ( עמוד 265).
הסופר יודע לטוות סיפור עלילה ולשזור בו רגעי מתח וסיפור בלשי שהיה לעיתים די צפוי אבל היו הפתעות בסופי פרקים שהותירו מימד של סקרנות לפרקים הבאים. הדמויות המשניות אף הן מעניינות ומגוונות: צמד-חמד של קציני משטרה, מאהבת צעירה, ילדים בעייתיים, משרתת ממזרה, אישה כעורה, מגדת עתידות, כומר.... והדיאלוגים אף משעשעים. הסיפור נוגע ברבדים שונים של מציאות החיים בדרום אמריקה: היררכית מעמדות חברתיים וגזעיים – עשיר-עני, שחור-לבן, שחיתות שלטונית – שוחד של שוטרים ושופטים, נאמנות- בגידה, יחסי הורים-ילדים, אהבה וזוגיות, סקס ומיניות...
הסוף הרגיש לי קצת פספוס בכל הקשור לסיום הסיפור של בנו של ריגוברטו, פונצ'יטו, ולעיתים נדמה היה כי יש קצת ערבוביה בדיאלוגים של הדמויות. קראתי את ספרו הקודם של הסופר, " תעלוליה של ילדה רעה", אשר היה לא פשוט אבל עוצמתי ואילו הספר הזה הוא אחר ושונה ומתחברים אליו די מהר, אם כי הוא אינו מותיר את הרושם כמו הספר הקודם אבל עדיין מסופר בצורה יפה ומרשימה.

קצת על העלילה:
הסיפור מתאר שתי עלילות נפרדות המתרחשות בשתי ערים שונות ואשר משתלבות יחדיו לקראת סופו.
פליסיטו, בעל חברת הסעות מהעיר פיורה, מקבל בוקר אחד מכתב סחיטה לדמי חסות בתמורה להגנה על חברת ההסעות שבניהולו. פליסיטו, אדם בעל עקרונות החי במיוחד לאורה של עצה שקיבל מאביו על ערש מותו " לעולם אל תיתן שירמסו אותך..." מסרב להיכנע לדרישת הסחטנים, אולם אירוע המתרחש בחייו מעמיד את ערכיו במבחן המציאות.
ריגוברטו מהעיר לימה, עו"ד בחברת ביטוח המחליט לפרוש לפנסיה מוקדמת, מתבקש מהבוס שלו וידידו איסמאל קררה, אלמן קשיש , לשמש לו כעד ביום חתונתו למשרתת שלו הצעירה ממנו בכ- 40 שנה למורת רוחם של בניו המייחלים בקוצר רוח למותו על מנת לרשת אותו. הסכמתו של ריגוברטו פותחת לו חזית מול בניו של אסמאל.

מהו החוט המקשר בין שתי העלילות וכיצד הן מתפתחות.....? קראו ותגלו.

קריאה מהנה!

» ביקורות נוספות של Tamas
» ביקורות נוספות על הרומנטיקן