ביקורת ספרותית על ממבו בצ'יינטאון מאת ג'ין קווק

---

אין כמו לקרוא סיפור הנקרא כמו סיפור אגדה, ובמיוחד בימינו, עידן הציניות ואיבוד התמימות. נכון שיש בספר קטעים שחייכתי ביני לביני בסלחנות ושאלתי עצמי האומנם?
אבל רגע... גם בסיפורי האגדות של ילדותנו היו דברים בלתי סבירים בעליל.

דלעת שהופכת לכרכרה? אצלי - הכי רחוק שהגיעה הדלעת היה לסיר, שם הפכה למרק כתום משובח.

אז ככה:

צ'רלי וונג, בת להורים מהגרים מסין, חיה בצ'יינטאון עם אביה שהתאלמן מאמה, ואחותה הצעירה גרייס. הספר מתאר יפה את חיי המהגרים, את החיים והמנטליות הסיניים, את הקשר ההדוק לאלים, את חיי המשפחה ההדוקים, הקשר להורים, מסורת עתיקת שנים אל מול הקדמה, ובכלל אל מול המנטליות האמריקאית. הפער הוא חד. הספר נוגע בכל אלו, אבל בצורה קלה, לא יורד לעומקם של הדברים, רק בליטוף עדין, מרפרף.

בעוד אביה של צ'רלי נטוע עדיין בסין, הן בליבו, והן בדעותיו השמרניות, צ'רלי בת העשרים ושתיים כבר יותר אמריקאית מסינית, אבל נאלצת לזגזג בין כיבוד האב, לבין רצונותיה שלה.
אביה של צ'רלי הוא עושה אטריות במסעדה סינית, בעוד צ'רלי עובדת באותה המסעדה כשוטפת כלים. עבודה קשה ומתישה, עם בוס מתעמר וקפדן, שעות על גבי שעות, עד שחוזרת הביתה ברגליים רצוצות, ידיים בעלות עור גס אדומות ומודלקות, וחלומות בלב למצוא עבודה אחרת ולצאת מהמעגל הזה.

והשינוי מגיע בצורת מודעה בעיתון, מודעה שמצאה גרייס, אחותה של צ'רלי, ובה כתוב שסטודיו לריקודים סלוניים באפ-טאון מחפש פקידת קבלה.
צ'רלי ניגשת לראיון ומתקבלת.אבל צ'רלי מתגלה כקלמזית לא קטנה, ולא ממש מצליחה למלא את התפקיד בצורה משביעת רצון. והנה פה מתחילה האגדה - יום אחד, כשלא היה מי שיעביר שיעור לכיתת המתחילם, צ'רלי גוייסה למשימה, והנה התגלה אצלה כישרון גדול,לצד יכולת, כששני אלו עטופים ברעב אדיר של צ'רלי לרקוד, דבר שתמיד ידעה שקיים בה. ולצד אלו מגיע גם סיפור אהבה מרגש ויפה.

זה הספר השני של הסופרת שתורגם, גם בספרה הראשון העלילה באותו נושא של מהגרים וההתערות באמריקה. דבר נחמד שאהבתי זה שהסופרת הכניסה את הדמות הראשית מספרה הקודם (קימברלי צ'אנג) בספר הנוכחי. זה תרגיל נחמד, כמו לקבל דרישת שלום מספר שקראת בעבר.

לסיכום: ספר כיפי. כן, אגדות יש גם היום מסתבר.

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על ממבו בצ'יינטאון