“אין כמו לקרוא סיפור הנקרא כמו סיפור אגדה, ובמיוחד בימינו, עידן הציניות ואיבוד התמימות. נכון שיש בספר קטעים שחייכתי ביני לביני בסלחנות ושאלתי עצמי האומנם?
אבל רגע... גם בסיפורי האגדות של ילדותנו היו דברים בלתי סבירים בעליל.
דלעת שהופכת לכרכרה? אצלי - הכי רחוק שהגיעה הדלעת היה לסיר, שם הפכה למרק כתום משובח.
אז ככה:
צ'רלי וונג, בת להורים מהגרים מסין, חיה בצ'יינטאון עם אביה שהתאלמן מאמה, ואח”