ביקורת ספרותית על אמני הזיכרון מאת ג'פרי מור
הביקורת נכתבה ביום שני, 15 במאי, 2017
ע"י זה שאין לנקוב בשמו


מכירים את ההרגשה הזו, שאתם הכי טובים באיזה משהו מסויים מכל החבר'ה שמסביבכם, אבל פתאום בא לשכונה איזה בחור חדש, ומסתבר למרבה העצבים שהוא יותר טוב מכם במשהו המסויים הזה, ואתם נדחפים, שלא כרצונכם, למקום השני והמעצבן?
אז ככה קרה לי עם הספר הזה.

יש לי זיכרון מעולה. אני בקושי מתכונן למיבחנים ולבגרויות (וזו הסיבה גם שאני כותב עכשיו סקירה לספר הזה, למרות שיש לי מחר מתכונת באזרחות...) ולמרות זאת מוציא ציונים טובים (למרות שהמורים אומרים לי, שאם הייתי מתכונן יותר, הייתי מוציא ציונים עוד יותר טובים). הסוד להצלחה שלי, הוא לא רק זיכרון טוב, אלא גם השתתפות במהלך השיעורים. יש לי את היכולת לזכור חומר מדברים שלמדנו בשיעורים בבית הספר במהלך השנה, ולהביא את הזיכרון לידי ביטוי במבחנים.
אבל אז בא הספר הזה. ואיתו גיבורו נואל, המבוסס על דמות אמיתית, שיש לו, מה שנקרא, "סינסתזיה" - משהו שהוא לרוב גנטי, ושההסתברות לנשים עם סינסתזיה גבוהה יותר משל גברים, שמאפשר לו לא רק לזכור דברים בצורה פנטסטית, על-טיבעית, לא נורמלית וקיצונית, אלא הוא גם מקבל כל מני גירויים מהסביבה שאנשים רגילים לא ממש מרגישים אותם, ועוד כל מני דברים הזויים אחרים.
אז עכשיו בטח הבנתם - יש לי זיכרון טוב, אבל הזיכרון הטוב שלי רחוק מלהיות ברמה של הסינסתזיה שיש לנואל. בצער רב, ובעל כורחי, נדחפתי למקום השני, ונואל נכנס במקומי למקום הראשון...

טוב נו, גם מקום שני זה מכובד.

***

אבל האמת היא שההתלהבות שלי מהספר נמשכה הרבה פחות זמן, מאשר ההתלהבות שלי מנואל. הפרק הראשון היה מצויין, והבטיח ספר עם פונטציאל עלילתי טוב. שם מסבירים על נואל, על הדברים שהוא מרגיש בקשר לסינסתזיה שיש לו, על סבתא רבא שלו שגם לה כנראה הייתה סינסתזיה, על הרופא שבא ומבשר לו על הסינסתזיה, ומסביר שהיא יותר ברכה ופחות קללה.
אבל אז הגיע הפרק השני, ו... לא יודע, הוא היה קצת שונה מהפרק הראשון. פתאום התחילו לדבר בכל מני מושגים שלא הבנתי, הספר נהיה משעמם כתוצאה מכך, וכבר איבדתי ריכוז ולא הבנתי מי זה מי, מה קורה פה בכלל, ומשהו לא זרם לי.
לדעתי היו יכולים לבצע את הסיפור בצורה הרבה יותר מעניינת, ובלתי נשכחת. אבל בפועל, קראתי את הספר, ומיד איך שסיימתי לקרוא את הפרקים הראשונים שלו, עברתי לספר אחר. לא נראה לי שאזכור אותו לעוד זמן רב...


הערה: בזמן האחרון אני נוהג לא לקרוא עד הסוף את הספרים שאני קורא. מזל רע, מה שנקרא. אבל, כל מי שלא אוהב את זה שאני כל הזמן נוטש ספרים שאני לא מתלהב מהם, יכול כעת להירגע - כי הספר שעכשיו אני קורא, זה שהתחלתי לקרוא מיד איך שסיימתי את הספר הנוכחי, הוא ספר יפה מאוד, זורם, מרגיש שהוא מתחיל להתפתח למקומות מעניינים ומסעירים (אני רק בהתחלה שלו) ויש לו פונטציאל גדול לקריאה עד הסוף וסקירה חיובית ב'סימניה'...

אז יש למה לצפות.
30 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 4 חודשים)
תודה!
סקאוט (לפני 4 חודשים)
ושכחתי לומר: בהצלחה במבחנים! (:
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 4 חודשים)
דני בר - אני אמנם מקום שני ולא ראשון, אבל זה עדיין לא מספיק כדי לשכוח אותו... והאמת היא שזה לא ספר רע, ויש ספרים שהרבה יותר גרועים שהייתי שמח לפגוש.
פפריקה - תודה על המידע. כנראה שלא הבנתי נכון.
כרמליטה - את צודקת, גם מדברים על זה בספר. כנראה. תודה! אם גם את לומדת, אז בהצלחה גם לך!
סקאוט - מעניין. לי זה אף פעם לא קרה עם הצבעים, אבל אני מכיר את התופעה.
אירית - לא מגלה ולא מגלה! זה סוד! תגלי בקרוב...
מחשבות - חחח האמת היא שזה לא חדש. אני לא הראשון שפותח את הסקירות במילים אלו
חני - גם אני, ואיך שזה נראה עכשיו, אני כנראה אסיים. בהצלחה לכל נתמכי הזיכרון :)

זה שאין לנקוב בשמו (לפני 4 חודשים)
אוי, שכחתי לגמרי מזה שכתבתי סקירה ושאני צריך להגיב כאן לאנשים... מבטיח לעשות זאת, כשיתפנה לי הזמן. בינתיים אומר רק תודה :)
חני (דולמוש) (לפני 5 חודשים)
אז מקווה שאת הבא תסיים. כי אתה נראה לי מכור להתחלות.
ובדיוק אנחנו עובדים בבית על תומכי
זיכורן עם כל הבגרויות.
הלחץ הזה איך עומדים בזה.
ובגרויות ב 14:00 בצהרי היום
מה נסגר אתם.
מחשבות (לפני 5 חודשים)
אתה מתחיל סקירה כמו סטנדאפיסט: מכירים את ההרגשה הזו...
אירית (לפני 5 חודשים)
זשל"ב, גלה גלה איזה ספר אתה קורא עכשיו ...
סקאוט (לפני 5 חודשים)
אני מסכימה עם פפריקה, אלה שני דברים שונים. וזשל״ב בדרך כלל זיכרון יתר הוא יותר אסון מאשר ברכה, כי הם זוכרים הכול לפרטי פרטים, אפילו דברים שהיו מעדיפים לשכוח.
כתבת יפה.

אגב, אני חושבת שלכל אחד יש משהו קטן מהתופעה הזאת, פשוט לאנשים מסויימים יש ברמה גבוהה יותר.
למשל אני מילדותי התאמתי לימי השבוע צבעים, יום ראשון ורביעי ירוק, שלישי כתום, שני וחמישי כחול, שישי לבן ושבת.. לבן או שחור
כרמליטה (לפני 5 חודשים)
זכרון טוב הוא מעלה. זכרון יתר - חסרונותיו עולים פעמים רבות על מעלותיו.
כנראה שנחנת במידה הנכונה של הזכרון. תבורך.

בהצלחה בבגרויות!
פַּפְּרִיקָה (לפני 5 חודשים)
הסינסתזיה היא רק הערבוב החושי, קבלת רשמי צבע מגירויי קול וכדומה.
הזיכרון המופלא של נואל לא קשור אליה: יש לו גם היפרמנזיה, זיכרון יתר.
דני בר (לפני 5 חודשים)
זשל"ב- תראה איזה מזל שנדחקת למקום השני עם הזיכרון המופלא שלך, כך תוכל לשכוח מהר את הספר הזה !!!





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ