ביקורת ספרותית על אלוהים משחק בקוביות מאת מיכאל אברהם
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 26 באפריל, 2017
ע"י האח הגדול


לפני הרבה זמן קראתי את ספרו של דוקינס "יש אלוהים?" , ולפני זמן קצר יותר נחשפתי לסופר מיכאל אברהם בספר "מדעי החופש". מאוד נהניתי משני הספרים. ולכן, זה היה רק עניין של זמן שאגיע לספר שעומד בצומת בין שני הספרים, הוא הספר "אלוהים משחק בקוביות". רצוי לקרוא את דוקינס לפני - זוהי המלצתי הראשונה.

הספר של מיכאל אברהם ארוך ומפורט. התרשמותי היא שהוא מנסה לספק ביקורת מלומדת ומדויקת לדוקינס. עשיתי כמיטב יכולתי לעקוב אחרי החשיבה המתוארת בספר, ומצאתי בו סקירה פילוסופית מעניינת של הוגים מהעבר וגם ישום של חשיבה כזאת בביקורת על דוקינס ועל מדע האבולוציה. למדתי הרבה, ללא ספק. כך שהייתי ממליץ על קריאת הספר גם למי שרוצה להעמיק את הבנתו באבולוציה וגם למי שמתעניין בהגות פילוסופית. כלומר - הרבה דיבורים , הרבה מבוכה ומעט מסקנות. אני נהניתי משני ההיבטים.

בהסתכלות לאחור, די מביך להבין עד כמה שניהם נשמעו לי משכנעים, כל אחד בתורו. המסקנה היחידה שאני לקחתי הלאה היא: אני לא ממש יודע מה הולך כאן (אפילו שלרגע חשבתי). אומרים שזהו הצעד הראשון בדרך להארה.

הבעיה המרכזית היא שהספר מרוכז סביב מענה לספר אחר, אבל לא ממש ממוענת למחברו - דוקינס. עושה רושם שזה נסיון לעזור לנבוכים מקומיים לצלוח את המבוכה מקריאת דוקינס. יש לי גם הרגשה שדוקינס אפילו לא מודע לקיומו של מיכאל אברהם, ומהיכרותי עם היהירות הבריטית, לא מודע בכלל למדינת ישראל. דוקינס מגיע מעמדת סופר-סטאר, (כמו גם איינשטיין שהמציא את האמירה על אלוהים וקוביות ). יש משהו קצת נואש להתווכח עם סופר-סטאר תקשורתי בכלים כמו הגיון ודיוק. נותר למיכאל אברהם רק יתרון הבייתיות.


לגבי התשובה הניצחת לגבי מציאותו של זה שאין לקרוא בשמו, אני ממליץ לא לפתח ציפיות. מדובר בשני אנשים מלומדים, שהצליחו להוכיח את הנחת המוצא שלהם, כל אחד בגזרתו הוא. המדע המודרני לבש צורה של כנסיה, כמו שכבר דיבר הספר "זן ואומנות החזקת האופנוע" , כך שאפשר לראות בכך ויכוח בין שני אנשים דתיים - אבל לא מאותה דת. החזות של מדעיות או מושכלות לא מצליחה להסתיר את העובדה שבתחום הזה (אלוהים וכו') כולנו נמצאים בתחום האי-ידיעה העמוקה ביותר. קשה לקבוע מי "מנצח" בויכוח, אבל בודאות דוקינס הרוויח הרבה יותר כסף מהספר שלו. היות ושניהם אנשי אקדמיה,הרי שכולנו משלמים להם בעקיפין את משכורותיהם. :)

לאחר הקריאה, הפנמתי את ההבנה שספרו של דוקינס לא היה ספר מדע פופולרי, אלא יותר חלק ממסע "שיימינג" לשרידי הכנסיה (ואולי שאר הדתות). לאחר אלפי שנים בהם הדתות רדו באנושות, אפשר לאמר שהן הרוויחו את הביוש הפומבי בצדק. אברהם מיכאל מעיד על עצמו כבן הדת היהודית הראשון שניסה לענות לדוקינס וחבורתו. המענה של מיכאל אברהם נראה לי כמו קרב מאסף אפולוגטי וקצת מיתמם, של זרם מחשבה שעידנו הולך ותם (הוא מודה בכך אי שם).

(דרך אגב, יובל הררי נשמע לי כאחד מהחבורה של דוקינס בהזכירו את המושג "אלוהי הפערים". מעניין לשמוע גם אותו בנושא. אני חושב שהוא מציין את העובדה שהיו הרבה מלחמות דת אבל עוד לא הייתה מלחמת מדע. מי יודע - אולי גם זה יקרה .)

בהיותי נוטה לזרם התומך במדע, עדיין אני רואה בביקורות הבריאתנות על האבולוציה, על גווניהן השונים, דבר מועיל ופוטנציאל תרומה אדיר למדע. לדעתי הספר הזה יכול לתרום הרבה, לכולנו. אני משווה את זה לתרומה של איינשטיין לתורת הקוונטים, אשר בהיתנגדותו אליה עזר לקדם אותה מאוד. (לכל המעוניין - אני בעיקר מתכוון לניסוי איינשטיין-פודולבקי-רוזן שפתח את הדרך להצפנה קוונטית ותקשורת קוונטית מאובטחת). מבחינת " הא לקלל ויצא מברך..".


באופן כללי - הספר הוא מעין קריאת השכמה לכל חפץ דעת שמעוניין לרענן את ידיעתו על מה זה לדעת , ומה בכלל אנחנו יודעים.
המצב מאוד מביך, אבל אני מעודד לדעת שיש לגזע האנושי עוד הרבה מה להשיג בתחום הידע. יש פרנסה להרבה מדענים וחושבים לעוד הרבה שנים. העניין הוא שכל עוד יהיה פער ידע גדול, יהיה פתח לדתות ואמונות. חשוב בינתיים לא לשרוף את הכדור.

ואם בסוף תהיה התגלות אמיתית מול בני האדם - אז בכלל יהיה פה שמח. לך תדע, בעולם המשוגע הזה.

ואם הספר ארוך מדי (רמז - הוא ארוך מדי) , היטיב לקצר ולתמצת
http://gadieid.blogspot.co.il/2011/06/god-is-playing-dice.html

ולחובבי המדיה החזותית - כבוד הרב מופיע בוידאו
https://www.youtube.com/watch?v=tfwbW7mgJlw

והנה רשימת חבטות ממש משעשעות נגד הספר , כתובות פה
http://secularisrael.blogspot.co.il/2011/06/blog-post_29.html




7 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
בת-יה (לפני 9 חודשים)
כתבת ביקורת מצויינת, תודה.
נעמי (לפני 9 חודשים)
ביקורת רהוטה, מנומקת היטב ומעניינת.
שמחה שלא גלשת להתלהמויות מיותרות.
קראתי לפחות מאה עמודים אבל הפסקתי לכמה זמן ועכשיו איבדתי את החוט, מתכוונת להתחיל שוב
נונו (לפני 9 חודשים)
העולם משוגע? נראה לי שזה יותר בני האדם(:





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ