מרתק לראות איך במהלך השנים הטיעונים של דוקינס מפסיקים להחזיק מים , הכל עניין של גישה .
דוקינס רוצה להגדיר את תהליכי היווצרות המציאות כרנדומלים ומיכאל אברהם טוען שמדובר בתהליך השגחה שנראית לנו רנדומלית
בגלל חוסר היכולת שלנו לראות שנים של תהליכים בטבע שיכולים לקחת עשרות , מאות או אלפי שנים כדי להתפתח .

ספר נוראי ולא רק בגלל הפרשנות הדתית שמחבר הספר מנסה לדחוף לכל דבר אפילו כשזה לא מסתדר. זהו ספר נוראי כיוון שהמחבר עושה מעשה תרמית כדי למשוך אליו קוראים חילוניים ואז להטיח בפרצופם דברי חזרה בתשובה פשטניים ביותר. בכריכה האחורית של הספר וגם במבוא טוען המחבר שהאבולוציה היא עובדה מוגמרת אולם הדת לא סותרת אותה. כלומר יש לחשב מחדש את מסלול ההבנה של התורה הטומנת בחובה את רעיון האבולוציה בעצמה. לא אכנס כאן לכשלים הרבים שהתפיסה הזאת מציגה רק אומר שאבולוציה לעולם לא תוכל להסתדר עם הדת כי היא נוגדת את המהות הדתית עצמה: הבריאה. לא משנה כמה מחזירים בתשובה יאנסו את התורה כדי שתתאים איכשהו לתורת האבולוציה, ישבשו ויסלפו פסוקים בתורה ובגמרא שכביכול מתאימים לה, עדיין האבולוציה מדברת על התפתחות. על זרימה רבת שנים של פיצול מינים והיווצרותם אין דבר מזה הנוגד את כתבי הקודש ומהותו הבריאה שמשמעה יצירה יש מאין.

כבוד הרב מיכאל אברהם מבין את זה. ולכן לאחר שהוא טוען כי האבולוציה היא תורה מוכחת כמעט לגמרי הוא מקדיש דפים רבים כדי לנסות ולהפריך אותה. זהו מעשה תרמית כלפי הקוראים ומוכיח את חולשתם של אנשי הדת בעודם מנסים להתאים בין דת ומדע. שאר חלקי הספר הוא ניסיון התמודדות עם ספרו של ריצארד דוקינס "יש אלוהים?" אך זוהי התמודדות ילדותית המכוסה בעגה אקדמאית מזוייפת ולא מחקר מעמיק רציני. דבר נוסף, מיכאל אברהם יוצא בהצהרה כי כאשר הפילוסופים יוכיחו שיש אלוהים, הדרך להוכחה כי התורה (התנ"ך) היא אמת והאלוהים המופיע בו הוא האל האמתי היא קצרה. זוהי עוד הצהרה ילדותית ורדודה, וגם בה יש תרמית.

אני אדם חילוני שיצא בשאלה, מה שמכונה דתל"ש. אני חי בעולמנו בתפיסה שאין אלוהים. אך זאת אינה דעה חלוטה. אני קורא ולומד גם דברים המנוגדים לתפיסתי כל עוד זה נעשה בצורה מכבדת ואיכותית. התאכזבתי מאוד מהספר הזה. מיכאל אברהם אינו אדם טיפש הוא פשוט שרלטן.

לפני הרבה זמן קראתי את ספרו של דוקינס "יש אלוהים?" , ולפני זמן קצר יותר נחשפתי לסופר מיכאל אברהם בספר "מדעי החופש". מאוד נהניתי משני הספרים. ולכן, זה היה רק עניין של זמן שאגיע לספר שעומד בצומת בין שני הספרים, הוא הספר "אלוהים משחק בקוביות". רצוי לקרוא את דוקינס לפני - זוהי המלצתי הראשונה.

הספר של מיכאל אברהם ארוך ומפורט. התרשמותי היא שהוא מנסה לספק ביקורת מלומדת ומדויקת לדוקינס. עשיתי כמיטב יכולתי לעקוב אחרי החשיבה המתוארת בספר, ומצאתי בו סקירה פילוסופית מעניינת של הוגים מהעבר וגם ישום של חשיבה כזאת בביקורת על דוקינס ועל מדע האבולוציה. למדתי הרבה, ללא ספק. כך שהייתי ממליץ על קריאת הספר גם למי שרוצה להעמיק את הבנתו באבולוציה וגם למי שמתעניין בהגות פילוסופית. כלומר - הרבה דיבורים , הרבה מבוכה ומעט מסקנות. אני נהניתי משני ההיבטים.

בהסתכלות לאחור, די מביך להבין עד כמה שניהם נשמעו לי משכנעים, כל אחד בתורו. המסקנה היחידה שאני לקחתי הלאה היא: אני לא ממש יודע מה הולך כאן (אפילו שלרגע חשבתי). אומרים שזהו הצעד הראשון בדרך להארה.

הבעיה המרכזית היא שהספר מרוכז סביב מענה לספר אחר, אבל לא ממש ממוענת למחברו - דוקינס. עושה רושם שזה נסיון לעזור לנבוכים מקומיים לצלוח את המבוכה מקריאת דוקינס. יש לי גם הרגשה שדוקינס אפילו לא מודע לקיומו של מיכאל אברהם, ומהיכרותי עם היהירות הבריטית, לא מודע בכלל למדינת ישראל. דוקינס מגיע מעמדת סופר-סטאר, (כמו גם איינשטיין שהמציא את האמירה על אלוהים וקוביות ). יש משהו קצת נואש להתווכח עם סופר-סטאר תקשורתי בכלים כמו הגיון ודיוק. נותר למיכאל אברהם רק יתרון הבייתיות.


לגבי התשובה הניצחת לגבי מציאותו של זה שאין לקרוא בשמו, אני ממליץ לא לפתח ציפיות. מדובר בשני אנשים מלומדים, שהצליחו להוכיח את הנחת המוצא שלהם, כל אחד בגזרתו הוא. המדע המודרני לבש צורה של כנסיה, כמו שכבר דיבר הספר "זן ואומנות החזקת האופנוע" , כך שאפשר לראות בכך ויכוח בין שני אנשים דתיים - אבל לא מאותה דת. החזות של מדעיות או מושכלות לא מצליחה להסתיר את העובדה שבתחום הזה (אלוהים וכו') כולנו נמצאים בתחום האי-ידיעה העמוקה ביותר. קשה לקבוע מי "מנצח" בויכוח, אבל בודאות דוקינס הרוויח הרבה יותר כסף מהספר שלו. היות ושניהם אנשי אקדמיה,הרי שכולנו משלמים להם בעקיפין את משכורותיהם. :)

לאחר הקריאה, הפנמתי את ההבנה שספרו של דוקינס לא היה ספר מדע פופולרי, אלא יותר חלק ממסע "שיימינג" לשרידי הכנסיה (ואולי שאר הדתות). לאחר אלפי שנים בהם הדתות רדו באנושות, אפשר לאמר שהן הרוויחו את הביוש הפומבי בצדק. אברהם מיכאל מעיד על עצמו כבן הדת היהודית הראשון שניסה לענות לדוקינס וחבורתו. המענה של מיכאל אברהם נראה לי כמו קרב מאסף אפולוגטי וקצת מיתמם, של זרם מחשבה שעידנו הולך ותם (הוא מודה בכך אי שם).

(דרך אגב, יובל הררי נשמע לי כאחד מהחבורה של דוקינס בהזכירו את המושג "אלוהי הפערים". מעניין לשמוע גם אותו בנושא. אני חושב שהוא מציין את העובדה שהיו הרבה מלחמות דת אבל עוד לא הייתה מלחמת מדע. מי יודע - אולי גם זה יקרה .)

בהיותי נוטה לזרם התומך במדע, עדיין אני רואה בביקורות הבריאתנות על האבולוציה, על גווניהן השונים, דבר מועיל ופוטנציאל תרומה אדיר למדע. לדעתי הספר הזה יכול לתרום הרבה, לכולנו. אני משווה את זה לתרומה של איינשטיין לתורת הקוונטים, אשר בהיתנגדותו אליה עזר לקדם אותה מאוד. (לכל המעוניין - אני בעיקר מתכוון לניסוי איינשטיין-פודולבקי-רוזן שפתח את הדרך להצפנה קוונטית ותקשורת קוונטית מאובטחת). מבחינת " הא לקלל ויצא מברך..".


באופן כללי - הספר הוא מעין קריאת השכמה לכל חפץ דעת שמעוניין לרענן את ידיעתו על מה זה לדעת , ומה בכלל אנחנו יודעים.
המצב מאוד מביך, אבל אני מעודד לדעת שיש לגזע האנושי עוד הרבה מה להשיג בתחום הידע. יש פרנסה להרבה מדענים וחושבים לעוד הרבה שנים. העניין הוא שכל עוד יהיה פער ידע גדול, יהיה פתח לדתות ואמונות. חשוב בינתיים לא לשרוף את הכדור.

ואם בסוף תהיה התגלות אמיתית מול בני האדם - אז בכלל יהיה פה שמח. לך תדע, בעולם המשוגע הזה.

ואם הספר ארוך מדי (רמז - הוא ארוך מדי) , היטיב לקצר ולתמצת
http://gadieid.blogspot.co.il/2011/06/god-is-playing-dice.html

ולחובבי המדיה החזותית - כבוד הרב מופיע בוידאו
https://www.youtube.com/watch?v=tfwbW7mgJlw

והנה רשימת חבטות ממש משעשעות נגד הספר , כתובות פה
http://secularisrael.blogspot.co.il/2011/06/blog-post_29.html

האם השאלה רלוונטית?
כל כך הרבה ספרים וויכוחים סביב שאלה שאין עליה תשובה.
לא מאמין נחשב לכופר יחרימו אותך ואפילו ירצחו אותו.
נשאלת השאלה אם האל מעונין שירצחו את אלו שלא מאמינים בו? אם הוא אל רחום וחנון לא יאהב את הרציחות.
ואם הוא אל לא רחום וחנון כל אדם יעדיף להתרחק ממנו.
אם הוא לא קיים או לא מתענין בבני האדם אז מדוע כל הבלגן.
אז בעצם בני אדם פוגעים זה בזה בשם האל כביכול משום שזהו אופיו של האדם.
אז לא עדיף לקרא תיאוריה בעד או נגד הדרוויניזם מבלי לשלב זאת בדת.
אבל אם לא יערב את אלוהים את מי זה יעניין?מי יקנה את הספר?
אז כתב והכניס את האל לעניין והקורא התמים שמחפש תשובה למכאוביו ולפחדיו יקנה יקרא ןיחשוב בליבו במרבית המקרים אווו כמה תבונה בספר וימליץ לחבריו...

עדכון: מיכאל אברהם פורש את משנת ספרו בויינט: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4099744,00.html.
עד כה, אפשר רק להגיד שהחלק הראשון היה לא רע והחלק השני בעייתי נורא.
------
בהתייחס לטענה המרכזית של הספר כפי שפורסמה בויינט. אני מדגיש:
זוהי לא ביקורת מלאה, לא על הספר ולא על הטענה המלאה אם יש עוד חומר הרלוונטי לה בספר (יש לו גם הרצאה ביוטיוב שצפיתי בה במלואה, לא הוסיף לה).

הכתבה מתחילה במילים "האבולוציה היא תהליך שיש לו כיוון...יוליך לתוצאה הכרחית קבועה מראש". עכשיו יכול להיות שה"רוחנית" היא כזאת שמטאפיזית היא כזאת (יש כאלה שיגידו שכך סובר הרב קוק), אבל זוהי לא תאוריית האבולוציה במובן המקובל של המילים (תאוריית האבולוציה המודרנית הביולוגית) אף על פי שהוא מציג אותה ככזאת, והטעות הזאת תחזור על עצמה מס' פעמים בטקסט ("התוצר של התהליך האבולוציוני ה"עיוור" הוא חיים, כלומר תוצאה חיובית וייחודית"). היסטורית הייחוד של דארווין בין היתר הוא בכך שהציג תאוריית אבולוציה "עיוורת", שאינה קשורה במהומתנות (בניגוד ללמרק, ספנסר, צמברס והתנועה הגרמנית נטורלפילוסיפן) - וזה כמובן מה שמיכאל אינו מציג בספרו.
עמוק מזה, הוא מציג כהנחה שביקום מובנה ערך לבני אדם. הנחה שהוא לא גירד אפילו את פני השטח שלו, שלא נדבר על ביסס.


http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4086098,00.html

כאן בעצם אפשר להפסיק (המשל שלו גם נופל באותה הטעות) - כל הטענה עם המשל נופלים. אבל השימוש המוזר שלו במושגים מתורת ההסתברות והיצוג המעוות של המכניזם האבולוציוני שווים הערות לדעתי.

לאחר מכם הוא מתחיל עם המשל ולסירוגין מוסיף עליו (השאול מהביולוג סטיבן גולד). משהו שלא תפסיקו לשמוע מכהני דת ולכן לא מפתיע אותי. לסיפורים האלה יש כוח רטורי רב (בניגוד להצגה מסודרת של סילוגיזם למשל - שהוא דל מאוד, אבל יתרונו בכך שהוא מדויק ונהיר מאוד).
"מוטציה לא חיה מוליך להפסקה מוחלטת של התהליך" האם זהו ייצוג של תאוריית האבולוציה המודרנית או עוד דחליל? על כך יאיר רזק כותב בבלוג שלו לטעמי: "למה אברהם, שיש לו את הרקע להבין אותם, לא מתעמת עמם במקום עם קריקטורות עלובות? כמובן שבמודלים אלו, האבולוציה לא נפסקת רק בגלל שהתרחשה מוטציה הרסנית ביצור מסוים."

לאחר מכן הוא מוסיף מימד הסתברותי באופן מובהק אף יותר.
מילים כמו "אקראיות" וכו', שאין לי מושג איזה פירוש של תורת ההסתברות צריך לחתום על- בשביל לתת למילים האלה משמעות בהקשר הזה או איך לייחס התסברות לאירועים/אמונות כאלה.
אבל גם אם נקבל אותו על פניו, הוא בעייתי להפליא. אתר "שפינוזה" כותב על כך: "נמוך ככל שיהיה הסיכוי למצב הנוכחי, הוא זהה לסיכוי עוד אינספור אפשרויות אחרות שאליהן המינים היו יכולים להתפתח. באותה מידה ששרדנו, יכולנו לא לשרוד, או לשרוד בצורה אחרת. כל מצב שאליו היו מגיעים פני הדברים היום, היה מצב בעל סיכוי נמוך – ולכן לא מפתיע שהגענו למצב עם סיכוי נמוך." (ביקורת מלאה כאן באת "שפינוזה": http://alturl.com/thja7)

אחרון חביב זה שגם אם נקבל את כל הסיפור בלי הביקורות האלה, למה אלוהים? למה מישהו בכלל? הוא מציין שכך "זה מתחייב". נקודה, אין נימוק. יש מס' היפוטזות רב, לי זה נשמע כמו טענה מבורות (הוא יכל להציג בריק הזה טענה טענה מאנלוגיה, כמו השען המפורסם של פאלי).

מכאן אני לא מעוניין להרחיב, כי הרמה הכללית ירודה (אני לא רואה דרך להציל את הטענות האלה) ושטחית (קונספטואלית, אלוהים יכול בכלל לנהל את הברירה הטבעית? הוויכוח הזה התקיים עוד ב1868).
הבעייתיות כאן לא נעוצה באינטלגנציה של הכותב, השאלה כאן היא לא של יכולת. הבעיה נעוצה בפסיכולוגיה שלו, באידיאולוגיה שמניעה אותו לחור שחור אינטלקטואלי. במקרה הזה, זאת היהדות האורתודוכסית. אבל אל תטעו, כל אמונה שמוחזקת באופן קנאי, מושרש מדי, קנאי מדי תוביל למה שפסיכולוגים קוראים לו Motivated Reasoning. יכול להיות שיום אחד תנוסח טענה חזקה לקיומו של אלוהים/נכונותה של היהדות, תשמרו על ראש פתוח וכנות אינטלקטואלית. אני מנסה.
אני מקווה שחבר ישאיל לי את הספר שאוכל לקרוא את כולו ולתת לכולו ביקורת ודירוג.

אני באמצע.

ספר מעולה, קצת כבד.
צריך לשבת ולקרוא ,לא כלאחר יד

מומלץ