ביקורות ספרים על הספר אגדת ברונו ואדלה

ספר משעמם, מוזר ומיותר. לא ברור מה רצה גוטפרינד לכתוב או למסור בספר הזה. זב לא ספר מתח, כי הוא לא מותח. זה לא ספרות טובה כי אין כאן סיפור. המון מילים בלי כלום... המשך לקרוא

עומר ציוני

אגדת ברונו ואדלה- אמיר גוטפרוינד אמיר גטפרוינד תמיד היה אהוב עלי. היה, כי לצערי הוא הלך לעולמו בשנה שעברה וזה מעציב שאדם צעיר במלוא יופייה של המילה נדם. "שואה שלנו" היה ספר נהדר בכל קנה מידה וספרו בעיני הוא עומד בכל קטגוריה של ספרות ישראלית משובחת. עם הזמן קראתי ספר נוסף שלו שהיה פחות מרתק בעיני אבל עקבתי אחר המסע המרשים שלו בעולם הספרות ולי היה ברור שהוא הולך להיות יהלום. גוטפרוינד נתפס כסופר עם איכויות נהדרות ודמיון נפלא ובספר זה העולם הדמיוני של אמיר בא היטב לידי ביטוי. מוזיקה מלוה את חיי בכל דרך ומעשה. אני כותב עם צלילים, רץ וקורא, נושם עם צלי... המשך לקרוא

דרור

**** אמיר גוטפרוינד מת. וזה מוזר לאללה, הרבה יותר מוזר מסופרים מתים אחרים. כי אמיר גוטפרוינד הוא לא איזה תרח בן תשעים שהיה חולה מלא שנים וראה את המאה התשע עשרה ועכשיו הוא מת ערירי ומריר בדירתו הישנה ברמת גן. הוא משלנו, הוא כותב על אס.אמ.אסים ואינטרנט, הוא מדבר על תל אביב וחיפה והערבה, הגיבורים שלו הם כאן ועכשיו (וגם אז ושם ופעם, אבל בכל זאת כאן ועכשיו), וזה מוזר, כי אמיר גוטפרוינד הוא כבר לא 'כאן ועכשיו' יותר. הוא לא ייקח את הלפטופ שלו ל"ארומה" במרכז ביג בכרמיאל ויכתוב שם את הספר הבא. וזה מוזר, מוזר לאללה. מובלעת של מוות מטופש באמצע החיים מסרטן, כשהוא היה... המשך לקרוא

אלון דה אלפרט

שני אירועי רצח מתרחשים והם קשורים אחד לשני. על הקיר מופיעים קטעים משיריו של הסופר ברונו שולץ. על פענוח המקרים ממונה מרלין שמתייעץ עם ראי ציטרין מומחה לגרפיטי שלא ממש מסייע ובחורה צעירה שהתבגרה מהר מדיי שהייתה נוכחת עם אחד הנרצחים לילה אחד לפני. אני יודעת להגיד שלא הייתי קונה את הספר הזה שוב- אבל לא בגלל שהוא לא היה מעניין או כתוב טוב, אלא בגלל שהוא היה פשוט מדיי. לאחר שאנו קוראים כל כך הרבה עלילות מורכבות ומעוררות פתאום לקרוא ספר שמתרחש בצורה כזאת קלילה נראה בשבילי משהו לא מסעיר וחוויתי כלל. למרות זאת, הקטעים בין פתרון העלילה לבין ה"דיאלוג" של ה... המשך לקרוא

puapua

שנת 2016 התחילה אצלי בסימן ספרים טובים. ארבעה ספרים טובים ברצף, הוא לא דבר של מה בכך ומכיוון שעל שלושת הספרים הראשונים לא היה לי כח לכתוב ביקורת, מההמלצה על "אגדת ברונו ואדלה" כבר לא הצלחתי להתחמק. זה לא ספר מתח רגיל, אלא סוג של דרמת מתח, אם תרצו. יש רצח ולא אחד, הגופות נערמות אחת אחרי שנייה בקצב מהיר למדי, אך פתרון הרציחות הוא לא העיקר, אלא אמצעי להתחקות אחר הלך נפשם של גיבורי הספר. הפסיפס של הדמויות כאן נהדר. אף אחד לא חף מפגמים, לא "הטובים" - זואי נחושתן, בת העשירים המרדנית ונפש רגישה, הצמאה לדמות אב, ראי ציטרין, המתלבט לגבי זהותו המינית והבלש יונה מרלין, ח... המשך לקרוא

נתי ק.

מתימר להיות מתוחכם אך בעיקרו בלבול מוח.... המשך לקרוא

רוני pery

הכרתי את אמיר גוטפרוינד מהספר שואה שלנו שעורר בי השתאות . איך אדם מצליח לכתוב ספר על השואה שיש בו הומור וחן כל כך גדולים. את מזל עורב גם קראתי ונהניתי ממנו על אף המלנכוליות. בספר הזה נהניתי במיוחד מדמותה של זואי ומהתיחסות לברונו שולץ שגרמה לי להתעניין בו. שמעתי בעבר על הסופר בעיקר בשיעורים במגמת ספרות - סופר שאהב את ברונו שולץ והושפע ממנו. הוא ספר קריא מאוד משעשע במידה מסוימת , הדמויות לא עמוקות במיוחד יותר אנקדוטיות . נהניתי מהספר - מהסגנון , מאיזה קלילות שהיתה בו למרות נושאים כבדים כמו שואה ונקמה. אהבתי את העניין שיש חידה שהמפתח לה הוא ספרותי שזוא... המשך לקרוא

חסונוס

על ברונו שולץ הסופר והצייר היהודי-פולני שמעתי עוד בבית הוריי לפני שנים רבות. כשהגיע ספרו החדש של אמיר גוטפרוינד לידי וראיתי ששמו של שולץ הוא חלק מהעלילה ידעתי שזה יהיה ספר טוב. מה שלא ידעתי זה,שזה יהיה ספר מעולה! תחילתו של הספר מיד הביאה אותי למחשבות רבות. מהו הגרפיטי,למה הכוונה,מי כתב ולמה? והשאלות לא פסקו לכל אורך הקריאה. כל פעם תשובה נוספת נחשפה ושאלה חדשה צצה. כבמטה קסם נחשפות עוד ועוד דמויות בספר. כל דמות היא אריג אנושי בפני עצמה. כל דמות מרתקת ומעניינת וזה אחד הדברים הבולטים בספר.השילוב שנעשה בין הדמויות גם הוא מרתק בפני עצמו ומשאיר את הקור... המשך לקרוא

avigailpc

קשה להגדיר את הספר הזה, אבל מי אמר שחייבים להגדיר? לחלק מחובבי גוטפרוינד, כפי שראיתי בסקירות הקודמות על הספר הזה,זו עלולה להיות חוויה מבלבלת ומתסכלת. יש בספר מנות מדודות של כל מה שאהבתי בספרים הקודמים - דמויות בעלות עומק, יריעה היסטורית. מעל הכול - גוטפרוינד משחק כאן יפה בניגודים ובהפתעות. כך יכולה נערת הליווי להיות בת עשירים, מעריצת ספרות המכירה בעל פה את יצירותיו של ברונו שולץ. דווקא אנשים הנמצאים בצללים ובשוליים מתגלים כבעלי אומץ וכושר ניתוח. מחווה יפה ומפתיעה לברונו שולץ. נהניתי מאוד מהקריאה.... המשך לקרוא

נוריקוסאן

את "בשבילה גיבורים עפים" לא סבלתי. יותר מזה,לא הצלחתי לקרוא מעל 10 עמודים. את הספר הזה קראתי עד הסוף ובהנאה רצופה. כתוב טוב. מצחיק. מעניין. ובדיוק כמו התקציר,לא מתח. לא רומן. לא קומדיה. קצת מכל דבר!... המשך לקרוא

שירן

"מה לכל הרוחות מתרחש שם, בקרקעית מלאת הצללים של נפש האדם?" כנראה שהתשובה לא נמצאת באגדת ברונו ואדלה. מה כן נמצא שם? מספר רב של דמויות משונות. אף שהסופר מקדיש עמודים רבים לתיאור מחשבותיהם, קשה למצוא בהם עומק או אמינות - שוטר חד הבחנה המכור לקופונים, נערה בת עשירים אשר מגיל 14 מסתובבת בברים במקום בבית ספר, שוכבת עם גברים בני 40, אבל יודעת לצטט סופר פולני מלפני מאה שנה (שהיתרון היחיד של הספר הוא ההיכרות עם יצירתו), איש מבוגר המתכנן רציחות ברחבי המדינה ומשאיר גרפיטי של ציטוטי אותו סופר מבלי שלגמרי ברור למה (גם למה לרצוח וגם למה הציטוטים) ועוד הכתיבה בנויה מפ... המשך לקרוא

albert

לפני כשנה התחלתי לקרוא את "מזל עורב" של אמיר גוטפרוינד. המוכרת בחנות המליצה, ולמרות שהתקציר לא ממש נראה לי, החלטתי לנסות. אחרי חצי ספר בערך הפסקתי. הספר דיכא אותי. אני לא אוהבת ספרים מדכאים ומלנכוליים עוד מאז "מיכאל שלי" בבית הספר. ואולי בעקבות "מיכאל שלי". אבל הבנתי שאמיר גוטפרוינד יודע לכתוב. לכן כשקראתי את התקציר של "אגדת ברונו ואדלה", החלטתי לנסות שוב. גוטפרוינד מחבר כאן בין עלילה בלשית המתרחשת בתל אביב, לבין חייו של הסופר היהודי ברונו שולץ שנספה בשואה. מספר גופות מתגלות במרכז הארץ, כשעל הקיר לידן מתנוססות כתובות גרפיטי של משפטים הלקוחים מספרו של ב... המשך לקרוא

גל

למה, למה, למה, למה, אני לא מבצע את שתחושת הבטן שלי מספרת לי, תגידו לי ? אל ספרי אמיר גוטפרוינד הקודמים נמשכתי מרחוק - והם לא אכזבו. להפך אהבתי. ואת אגדת ברונו ואדלה התחושה אמרה לי - עזוב, לא נראה לי. ואם אתה מתעקש, לפחות חכה לביקורות, תקרא קצת חוות דעת - אל תקפוץ, אתה יודע מי קופץ בראש קצת דחיית סיפוקים זהו שלא הקשבתי לתחושה - קניתי, קראתי, התאכזבתי, יאללה למחזורית. לגופו של עניין זה לא מותחן, לא דרמה, לא מעניין, לא תופס אותך, לא מפעיל רגשות, לא מעלה חיוך - השאיר אותי אדיש ומפוהק עזבתי אותו והלכתי לבדוק מבחנים - וזה אומר דרשני גדול. (אמיר גוטפרוינד עובר תקופ... המשך לקרוא

למרות הקושי להגדיר את הז'אנר,אהבתי מאוד את הספר. כחובבת ספרי מתח קראתי טובים יותר אבל הוא לא באמת מתח ולא ממש סיפורת. כתוב טוב,לא חופר אבל מעורר מחשבה גם לאחר סיום הקריאה. ולא פחות חשוב,עושה הכרה וחשק לקרוא את ברונו שולץ. ... המשך לקרוא

לוליטה