ביקורת ספרותית על הנסיכה הכי גרועה מאת אנה קמפ
ספר טוב

---

לא מזמן העליתי כאן סקירה על הספר של ג׳וליה דונלדסון, ״זוג והרופאים המעופפים״. הבוקר הקראתי לשלושת ילדיי את ״הנסיכה״, וקצת אחרי שהתחלנו לקרוא, קם בני י׳ וציין בפני שהספר דומה מאוד לספר של דונלדסון, בעודו ניגש ומצביע עליו על מדף הספרים.

אז כן, אני מנצלת את הבמה הזו כדי להשוויץ בזיכרון הטוב של בני בן ה-5, שלמרות שקראנו ב״זוג״ לפני כחודש וחצי, עדיין זוכר היטב את העלילה, אבל גם כדי להצביע יחד איתו על הדמיון הזה בין הספרים, ולומר כמה אני מברכת על ספרים כאלה, פמיניסטיים, שצצים והולכים עוד ועוד לאחרונה, ומנסים לנפץ נורמות סקסיסטיות וסטריאוטיפים מגדריים שאבד עליהם הכלח, ולחנך את ילדינו (גם בנות וגם בנים, אגב) לכבד את האישה כאינטליגנטית, חזקה ועצמאית.

״הנסיכה הכי גרועה״ הוא פרפראזה על ספרי הנסיכה והאביר למינהם, כגון ״רפונזל״ או ״הנסיכה והצפרדע״. מי-טל הנסיכה מחכה כבר מאה שנים לנסיך שיבוא ויציל אותה מבדידותה במגדל הגבוה. בזמן זה היא קוראת ספרים וקולעת את צמתה הארוכה. יום אחד מופיע נסיך, המתפאר בהישגיו הצבאיים (הוא לחם בצפרדעים, שפנים וגמדים....) ומי-טל מתלהבת ועולצת. אלא מה... מסתבר שהנסיך לוקח אותה עמו ל.. מגדל, בו הוא כולא אותה ודן אותה לשגרה של ״שממון מלכותי״.

אך מי-טל לא מוותרת, ובראשה עולה רעיון: היא רוקמת מזימה עם הדרקון הנחמד שנמצא בסביבה, ושניהם גוברים על הנסיך ומתעופפים משם יחדיו אל עבר חיים משוגעים, מהנים וחופשיים..

הספר מצחיק, אירוני, כתוב בחריזה, מאוד קולח וכיפי. בני צחק במיוחד כשהנסיך אמר לנסיכה שהיא ״יפה כמו אפונה״. הבנים שלי היו קצת המומים שנאמר על הנסיך שהוא ״אידיוט״, וגם אני הופתעתי מהשימוש במילה הזו בספר ילדים, אבל בסך-הכל הספר כתוב יפה, האיורים מוצלחים מאוד והולמים את האוירה השטותניקית.

אז לא, אין כאן איזה מוסר-השכל עמוק של אצילות-נפש מסוג זה או אחר, אבל הספר כן מדבר על תכונות כמו אומץ, נחישות ונאמנות לעצמך. מאוד בולט כאן הנושא המגדרי, המדגיש את עליבותו של הנסיך שמייצג ביריונות, שוביניזם וחוסר אינטליגנציה רגשית עצום, אל מול רוחה החופשיה והשמחה של הנסיכה המייצגת בדיוק את ההיפך.

מומלץ לפרינצסות הקטנות ולאבירים הצעירים.

» ביקורות נוספות של MishaEla
» ביקורות נוספות על הנסיכה הכי גרועה