ביקורת ספרותית על סופה של אליס מאת גלית דהן קרליבך
ספר טוב

---

ספר שונה , בעלילה, מבנה הסיפור, הליהוק והעיקר השפה: דימויים והעברית השופעת.
המקום: כפר אבריים במקום נידח בארץ, לידו מחנה צבאי שאנשי אבריים החליטו כי שם מפותחת פצצת האטום ולא בדימונה.

לידם , איך לא , קיבוץ.
היחסים בין הקיבוץ והכפר הם " תן וקח".
הקיבוץ ה"חרים" אגם ודורש דמי כניסה, ואילו בני אבריים גונבים .. סוקולנטים ( יש הסבר בספר), לטיפוח ליד ביתם.
הם שומרים מכל משמר שמורת דודאים, כך שאפילו חברי האגודה "לשמירת הדודאים בארץ", המורכבת משני בני קיבוץ, אינם מורשים להיכנס אליה.
כל מה שתיארתי כאן, הם רעשי רקע לעלילה שגיבוריה , סופה, שכותבת ספרים ומנסה לפרסם אותם, אמה , אליס, שעוסקת במיילדות בבית.
שני מחזרים לסופה: מירון המבוגר ומיכאל הסטודנט ל...לטינית, שניהם בני הכפר שיצאו ממנו למסלולים שונים המתוארים בספר .

ומסביב אוסף של דמויות אקצנטריות המתוארות בנטייה לעוות והגזמה.
הכותבת נוטה לתת להם שם שמדגיש את ה"יחוד " שלהם. כמו:
אוגר הקז'קל – מכור להטבות כרטיסי אשראי, מזמין כל מוצר שמוצע בחינם. ולפי המחברת: " ביום שבו האוגר ילך לעולמו, החברה תפשוט את הרגל והכלכלה בסין תתמוטט".
הצולע מאימת הביטוח הלאומי – מנסה כל חייו לשמר קיצבת נכות, שאם יפסיק לצלוע, יקפצו עליו הפקחים של הביטוח הלאומי.

קרן צרות רבות ורעות- מקומון שתפקידו לפאר את ראש המועצה, ובסופו יש פניה נרגשת לתרום לחשבון בנק מסוים כדי להצילו.

הסופרת מצליחה בכישרון רב, לקשור את כולם לעלילה שכדאי לקרוא אותה.

יש בספר הרבה אירוניה ולעג בנוסח שלום עליכם, על העליבות של המקום, ובמידה רבה, אנשיו.
לדוגמה: חברי אגודת הדודאים מנסים לגדל "שמורה" בקיבוץ. על כך אומרת הכותבת " אבל הטבע לא טיפש! איזה טבע מטומטם מספיק כדי לגדל בתוך תקנונים וועדות קליטה?"

ושוב מבט ביקורתי נוסף :על מירון המנסה לשנות את הכפר ומשקיע בשיפוץ " סוכת דויד הנופלת" שהיא חנות המכולת ,ובחזות המקום , רואה בזה המחברת :" בזמן שאבריים שינה תדמית מחור פרובינציאלי לחור פרובינציאלי זוהר..."
מזכיר את פרויקט "שיקום השכונות"?

והסתכלות על ה" ממוסדים מבחוץ".
אל אליס מגיעה נדין, אישה ששהתה בעיר האורות. על כך כותבת המחברת : " לא היו שום קשיי קליטה.....נדין אכלה אוכל פשוט, ולא גילתה שום חיבה לצלפים קפריסאים או לבריוש שמורכב משמונה ביצי חופש"

ועל העיתונות:
התפרסמה כתבה על מיכאל בעיתון ארצי. על כך אומרת אליס :" נו, מה חשבת? הכל חינם? הוא צריך לשלם והוא שילם, כמו זונה הוא שילם.
אנשים צריכים חיית מחמד, ומיכאל, תראי כמה שהוא מתאים להיות חיית מחמד, איך חביבה אומרת? בזעעת." ( כך במקור)

הספר ערוך בפרקים שמציגים דמויות ואירועים בעלילה. מבנה הפרק מכיל דף מבוא שמכיל את השקפת עולמה של הכותבת והכוונה לקריאת הפרק.
לדוגמה : הפרק העוסק בראבב ( כלי נגינה בדווי), נכתב לאחר תכונותיו התרומיות :"שירתו מתחרה בשירת הציקדות".

הספר כאמור, הוא ביקורת חברתית, גם על אוכלוסיית הכפר ששקועה באמונות שלה ואינה ממריאה, ועל הסביבה החיצונית שכפר כזה פשוט לא מעניין אותם.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על סופה של אליס