ביקורת ספרותית על סופה של אליס מאת גלית דהן קרליבך
ספר טוב

---

רומן מרוקאי

למירי רגב יש טענה למאיר שלו המעז לכתוב את ספריו, כמו רומן רוסי ולספר בו על נהלל, מבלי להזכיר את מגדל העמק השכנה שלה. שלו בציניות האופיינית לו השיב, גברתי כשאני מספר על נהלל, אני מספר על שנות העשרים של המאה הקודמת, ואילו מגדל העמק הוקמה בראשית שנות החמישים.

למרות שמירי רגב משתמשת בקונפליקטים בתרבות הישראלית, בכדי להצית מחלוקות פוליטיות, יש גרעין אמת בטענתה כי מגדל העמק ונהלל, מייצגות שתי תרבויות שנות במרקם הישראלי השברירי.

גרעין האמת של רגב, יצר בי פתיחות לספרות אחרת, המספרת על עיירות פיתוח ומושבי עולים, זנוחים ומאובקים, השונים מהמושבים הוותיקים להם מעמד מיוחס בתרבות ובמיתוסים הישראליים.

גלית דהן קרליבך, בספרה סופה של אליס, לקחה אותי למסע קסום, למושב נידך ודמיוני של יוצאי מרוקו, בשמו המשונה אבריים שרכבת המשא החולפת לידו, היא רק תזכורת עגומה ועצובה לפרפריה נשכחת, למושב המאוכלס בטיפוסים הזויים וזנוחים, החיים בשוליים חברתיים, בבועה כבעיר מקלט מסוגרת האוספת אותם לחיקה.

אליס האם וביתה סופה, חיות לבדן. האם מיילדת פיראטית וסוג של מכשפה. ביתה סופה צעירה חנונית התקועה בכפר בגלל פחדי אימה, האמתיים או המדומים, שתכליתם למאן לשחרר את סופה מחיבוק הדוב שלה. האם מסדרת לה עבודה כדוורית המושב, מי שכותבת את מכתבי התושבים, בענייני אהבה, מריבות על אדמה, או בקשות מהשלטונות. סופה מציצה למכתביהם ובכך היא הופכת להיות האדם שכל צפונות הישוב גלויים בפניה. היא לא מסתפקת בכתיבת מכתבים, אלא מבקשת להיות סופרת. סופה שולחת את כתב ידה להוצאות ספרים, אך נידחת. גם את המשאלה הזאת מנסה האם לקלקל בטענה, כי לסופה אין כישרון ספרותי. האם הכתיבה מהווה לסופה סיכוי לחיים אחרים?

לסופה שתי מערכות יחסים, האחת עם מיכאל בן גילה יליד המושב, שאותר כמחונן, ובגיל עשרים הוא דוקטורנט להיסטוריה, העומד לקראת פוסט דוקטורט ברומא. הוא מציע לסופה להצטרף אליו. מערכת היחסים שלהם היא על יסוד היכרות ארוכה של שני צעירים בישנים ואצורים, כי אימה תמיד טענה שגברים הם מטרד וסכנה פוטנציאלית.
כמו במערבון, לעיירה שכוחת האל, מגיע זר מסתורי, על פניו צלקת, עברו אפוף מסתורין, הרוכש בית ומשפץ אותו בחוסר טעם. הוא מביא אתו שומר ראש וכלב, ונוסע ברכב מנקר עיניים. מיהו הזר, הבוגר מסופה בעשרים שנים? סופה מרגישה משיכה למירון הזר. איך ייפתר המשולש הרומנטי בו מעורבת האם המנסה להשפיע על סופה בבחירת הגבר שבחייה?

הספר הזה מכשף לכל אורכו, בשפתו המיוחדת, במבנהו הספרותי, ובשם המושב אבריים, שהוא מטפורה וחידה למי שמבקשים אתגרים כנדבך נוסף לספר.

מהו מקור השם אבריים, ומה משמעותו לסיפור העלילה? אני ניסיתי לחפש משמעות לשם הספר.

אברה, היא כנף ציפור. האם מדובר באנשים הכמהים לפרוס כנף ולצאת למרחבים הרחק ממקום הולדתם? אני סבור שההסבר מורכב יותר וניתן למצוא אותו דווקא בשרכים השייכים למשפחת האברתיים, המאופיינים בעלים גדולים דמוי נוצת ציפור - אברה, הידוע שבהם שערות שלומית מצויות.

על שערות שולמית קיימת אגדה. לפני שנים רבות שלומית היפיפייה, בת המלך, התאהבה ברועה צאן. המלך ששמע על כך, אסר עליה להיפגש אתו. שלומית ברחה לאהובה, והמלך שלח אחריה את חייליו. במנוסתם הם הגיעו לפתח מערה וקפצו לתוכה, מה שגרם לשערותיה להיתפס בפתח המערה. חיילו של המלך עדיין מחפשים אחר זוג האוהבים. כך נבראה אגדת שערות שולמית, כביטוי לאיסור הורה את אהבת ביתו.

שלומית, היא הנערה בשיר השירים שאת יופייה מהלל הנער המאוהב - הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, הִנָּךְ יָפָה. שלומית מתוארת לא פעם כמקבילה של ונוס ואפרודיטה מהמיתולוגיה היוונית, אלת אהבה והיופי שנולדו מתוך קצף הגלים. כך סופה נולדה מתוך חול הים. האם אימה של סופה יכולה לעצור את אהבת ביתה בה היא רואה התגלמות אסון. האם סופה לנצח תישאר עקודה לכפרה, כמו אנדרומדה הכפותה לסלע, ללא יכולת לממש אהבה? האם הגורל והיעוד חזקים מרצונה של האם?

לספר הזה יש יסודות מיתולוגיים, ואזכורי אגדות על אהבה, כישוף, קללה וגורל, הם רק ממתינים לעיתוי בו הם יופיעו. האם האגדה ועולם המסתורין מרמזים על הגאולה אותה אנו מייחלים לסופה?

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על סופה של אליס