ביקורת ספרותית על לוח חלק מאת נתן שחם
ספר טוב

---

אני אוהבת להתבונן בשיירות של נמלים. משהו בתזוזה המהירה שלהן ובהליכה בסך, לשני הכיוונים, מרגיע אותי. כאילו הן אומרות: מה שהיה הוא שיהיה ואף אחד לא ישנה את דרכינו כל עוד העולם קיים. "לך אל נמלה עצל..." מצווה כותב המשלים ב'משלי' "תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה..." יפה, ככה באמת צריך לחיות, עם תכנון וחשיבה מראש על הצפוי. רק מה? חבל שאף אחד לא סיפר לנמלה שיום אחד של גשם שוטף עלול להשמיד את כל מה שבנתה, וגם אם היא תספיק להימלט המזון שלה יעלם. ולא חייבים גשם לצורך השמדת קן הנמלים - מספיק לשפוך עליו מי שטיפה מתוך דלי, והנה שיטפון שמטביע עולם שלם.
ובני האדם? רבים השקיעו בעבודה קשה, גם כדי שיהיה להם כסף לעת זיקנה. והנה, קופת הפנסיה 'נעלמה' או שהבוס פשט את הרגל, ושוב כמעט ואין כלום כדי לחיות בכבוד ראוי.
פשיטת הרגל הזאת הייתה גם מנת חלקם של הקיבוצים. אנשים מבוגרים שכל ימי חייהם היו בטוחים שיוכלו לסיים את חייהם בנחת, בתוך אחווה של שיתוף, 'נזרקו' פתאום לעולם שהם לא ממש הבינו. לעולם שכל חייהם ניסו לברוח ממנו מתוך השקפה של שוויון בין בני האדם. היו ביניהם שאמרו שמעולם לא היה שוויון, כי תמיד היו החרוצים שעבדו ולצידם הטפילים, אבל כולם הסכימו על שהיתה תמיד ערבות הדדית ועזרה.
ועתה גם חנן, הצייר של הקיבוץ, צריך לעת זיקנתו להוכיח שציוריו יכולים לפרנס אותו, וזאת בשעה שאשתו שוכבת פצועה אחרי תאונה בבית ההחלמה של הקיבוץ, ומוחה המתעתע מעלה זכרונות מימים עברו. כי כמו אצל זקנים רבים הזכרון הקצר הוא שנפגם ומה שנשאר הוא הזכרון מהטווח הרחוק. וזכרונות אלה מחזירים גם את חנן הצייר לימים עברו, לימים בהם שירת את המדינה במלחמות ובעבודה קשה כשבקושי היו תנאים מינימלים למחייה, ולהבדיל, לימים בהם הציע לו מליונר יהודי לעזוב את הקיבוץ כדי שיוכל רק לצייר, ולחיות מן הציורים בכבוד, ואולי גם עם שם עולמי.
'לוח חלק' הוא ספר זכרונות על עולם שהיה ואיננו, אין בספר מתח או צפיה למשהו חדש ומעניין, ומכיוון שכך אומר שזה ספר שמתאים למבוגרים, למי שכבר למדו על בשרם את תהפוכות החיים, והם מכירים בכך ש"רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום" או במילים של סבתא שלי ע"ה 'הבן אדם מתכנן - ואלוהים צוחק'.

» ביקורות נוספות של בת-יה
» ביקורות נוספות על לוח חלק