1.
אלינור ופארק / ריינבו ראוול
הספר היה אמור לקבל נקודות זכות על העיסוק בנושאים של דחייה חברתית, אלימות במשפחה, הזנחה הורית והטרדות מיניות. בפועל, גודש האומללות שמונחת על ראשה של אלינור יוצר תחושה של ניסיון לסחוט דמעות יותר מאשר לדון ברצינות בנושאים האלו.
2.
ארוחת הערב / הרמן קוך
ספר שאמור להיות מזעזע, מטלטל, טורד, עוכר שלווה וכו' וכו'. אני נותרתי מרוחקת ואדישה.
לא הבנתי איך ובמה הסיטואציות הקיצוניות המתוארות בספר רלוונטיות לחיי.
3.
באדולינה - איורים: איילת זורר / גבי ניצן
הכותרת של הרשימה הזו היא לגמרי אנדרסטייטמנט במקרה הזה.
זה לא שלא נהנתי.
סבלתי.
4.
בלי לומר שלום / לינווד ברקלי
הייתי מסבירה למה לא התלהבתי, אבל אני לא זוכרת כלום מהספר. ממש כלום.
טוב, זה גם סוג של הסבר, לא?
5.
בשורות טובות - נבואותיה הנחמדות והמדויקות של אגנס נאטר,מכשפה / ניל גיימן
אני יודעת, אני יודעת. אלו ניל גיימן וטרי פראצ'ט, וזו בוודאי אשמתי ואני לא מספיק חכמה או עמוקה או בעלת חוש הומור או אין לי מושג מה פספסתי אבל הספר לא הכי שיעשע אותי, לא הכי עניין אותי ובאופן כללי לא הבנתי מה ההתלהבות הגדולה. זה לא אתם, זו אני, אבל אחרי כמה וכמה ניסיונות - התייאשתי מלנסות להנות מהזוג הזה, ביחד או לחוד.
6.
בתו של שומר הזיכרון / קים אדוארדס
7.
גוף מארח / סטפני מאייר
סיפור מד"ב מרתק!
גזע חייזרי הצליח להשתלט על האנושות ולהשתיל את בלה בתוך גופה של בת אנוש אחרת!
טוב, היא אולי קצת פחות פאסיבית מבלה, אבל לא פחות אלטרואיסטית ומעצבנת.
לחובבי הרומנטיקה הגאומטרית (משולשים וריבועי אהבה).
לא לחובבי מד"ב.
8.
גינת בר - רישומים וציורים מאת רפאלה שיר / מאיר שלו
לא מספיק מעניין לקריאה רצופה, לפחות אם אין לכם עניין בגננות.
בקריאה לאורך זמן הוא סביר, נחמד לפרקים, טרחני ומעט מייגע לפרקים אחרים.
שלו לא חוסך מקוראיו שפע של תובנות, רעיונות, ביקורת ושיפוטיות כלפי בני אדם ותופעות שונות, מי שמזדהה איתו ועם דעותיו כנראה יהנה יותר.
שזור בהומור עדין, מחמצמץ, הקטע היחיד בו ממש צחקתי היה ציטוט של אביו, יצחק שלו.
אספתי מתחנת מסירה, הוא חיכה בבית שנה, עוד חודש לקח לי לקרוא ובסופו של דבר - החזרתי לתחנת המסירה, לטובת אנשים שאולי יהנו ממנו יותר ממני.
9.
גלנקיל - מותחן כבשים - ספריה לעם #592 / לאוני סוואן
10.
גנבת הספרים / מרקוס זוסאק
"דל שואה" ותודה לגילית חומסקי על המונח.
https://musaf-shabbat.com/2014/04/25/%D7%93%D7%9C-%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%94-%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%AA-%D7%97%D7%95%D7%9E%D7%A1%D7%A7%D7%99/
11.
האי של סופייה / ויקטוריה היסלופ
12.
האמת על פרשת הארי קברט - סדרה לספרות יפה # / ז'ואל דיקר
איפשהו, עמוק עמוק בתוך ערימת הקיטש, השמאלץ, היומרנות, הקלישאתיות והדמויות השטוחות והלא אמינות - מסתתר פוטנציאל לספר מתח לא רע.
13.
האפיפיורית יוהנה / דונה וולפולק קרוס
כמה שהחיים פשוטים וקלים: הרעים רעים מאוד, וגם טיפשים וקנאים וסובלים מרגשות נחיתות.
הטובים מושלמים.
המסרים חד משמעיים.
הפיהוקים בהתאם.
14.
הגולם והג'יני / הלן וקר
רומן במשקל נוצה שמתחפש ללא הצלחה למשהו עמוק יותר. אפשר לוותר.
15.
החור שברעש - עטיפה חדשה - כאוס מהלך #1 / פטריק נס
כתוב היטב ובעל מסרים בעייתיים למדי.
16.
המסע הבלתי סביר (בעליל) של הרולד פריי / רייצ'ל ג'ויס
אם אני הייתי צריכה לבחור שם לספר, הייתי קוראת לו "המסע הבלתי מעניין (בעליל) של הרולד פריי".
אולי הוא גם בלתי סביר, לא יודעת. נשברתי לפני שהגעתי לחלקים הבלתי סבירים (בעליל).
17.
המסע המופלא של הפקיר שנתקע בארון של איקאה / רומן פוארטולס
השילוב בין הומור קליל וצירופי מקרים בלתי מתקבלים על הדעת, לעיסוק בטרגדיה האנושית של העולם השלישי לא עובד טוב.
תוסיפו לזה התנשאות מערבית ותקבלו ספר מעצבן בעליל.
18.
הנער בפיג'מת הפסים / ג'ון בוין
19.
הסכין והרקיע - כאוס מהלך - כאוס מהלך #3 / פטריק נס
20.
הצרה עם עזים וכבשים / ג'ואנה קאנון
יותר מדי גימיק, יותר מדי צדקנות.
21.
הרוחות של בלפסט / סטיוארט נוויל
זכה לביקורות נלהבות, לא ממש הבנתי למה. הוא לא רע, הוא מעניין, הוא מותח במידה מסויימת, הוא מעניין היסטורית אם הסיכסוך בצפון אירלנד מעניין אתכם, אבל לא מצליח להשיאר חותם משמעותי
22.
התאונה - קייט מור #1.5 / כריס פאבונה
23.
התיקונים - ספריה לעם #517 / ג'ונתן פראנזן
24.
חזית הסערה - תיקי דרזדן #1 / ג'ים בוצ'ר
שילוב של בלש פרטי בסגנון ריימונד צ'נדלר - זאב בודד קשוח מלנכולי ומבריק בתוך עולם של פנטזיה היה נשמע ממש טוב כרעיון, מהביצוע לא התפעלתי במיוחד.
25.
חלק בעולם / ספי שיבק
טוב לא יודעת אם אני בדעת מיעוט פה. הספר עניין אותי מאוד כי הוא שיקף, מהצד השני, את חוויית המפשג שלי עם חברות מעיירות פיתוח בשנות הפנימיה שלי. תובנה עיקרית שלי ממנו היתה שבסופו של דבר, לא מדובר באמת בעניין עדתי. זה לא אשכנזים מול ספרדים. זה המקושרים והמכירים מול האאוטסיידרים, אלו שמבחוץ. בת הרב של ההתנחלות תרגיש בבית בפנימיה, גם אם אבא שלה לא אשכנזי. מי שאבא שלה לא למד עם ראש האולפנה בישיבה ואמא שלה לא הסתחבקה עם המורות במכללה - תרגיש בחוץ, לא משנה מאיפה היא מגיעה.
כספר עלילתי הוא היה סתמי בעיני. סיפור חיים לא מאוד מעניין, כתיבה סבירה ולא יותר.
26.
חשוב על מספר - דייב גרני #1 / ג'ון ורדון
הרעיון העומד מאחורי התעלומה המרכזית מוכר מהונאות מפורסמות, לבלש לוקח יותר מדי זמן לגלות את הרוצח והוא גם קצת מהורהר מדי.
ספר מתח לא רע, אבל גם לא טוב במיוחד.
27.
לבד בברלין / הנס פאלאדה
הדמויות שטוחות, הגרמנים כולם אנשים טובים שבסך הכל מנסים לשרוד תחת מתקפת החייזרים שנחתה עליהם, ההם, נו, איך קוראים להם? כן, נאצים. נחתו על גרמניה משום מקום, לך תבין.
28.
מחר ועוד מחר ועוד מחר / גבריאל זווין
הוא עשה הכל כל כך נכון, בנה מתח ועלילה, בחר גיבורים קצת אאוטסיידרים ופגומים שיהיה אפשר להזדהות איתם, שם בפי הגיבורים את המשפטים הנכונים או הפוצעים, אבל בסוף הכל ביחד לא התכנס לפצצת הרגש שזה היה אמור להיות. הכל נשאר נכון מדי, יותר מדי לפי הספר, לא מגיע לעומק של שום דבר.
29.
מלכה אדומה - מלכה אדומה #1 / ויקטוריה איוויארד
more of the same
יאללה, כותבי ספרי נוער, תתקדמו כבר.
30.
מפגש עם חוליית הבריונים - ספריה לעם #665 / ג'ניפר איגן
ספר מעניין, שכתוב היטב ובטכניקה מאוד מעניינת, אבל בי, לפחות, הוא לא הצליח לגעת.
31.
מפלצת הזיכרון - ספריה לעם #752 / ישי שריד
יותר מניפסט מספר פרוזה, הרבה אג'נדה ולא הכי משכנעת.
32.
משאלה אחת ימינה - עמודים לספרות עברית # / אשכול נבו
33.
נוילנד / אשכול נבו
סלט ישראלי כמיטב(?) המסורת הנוילנדית. תובנות שחוקות ושטוחות, קיטש וצירופי מקרים, והרבה יותר מדי יומרה לא ממומשת
34.
נוכרייה - נוכרייה #1 / דיאנה גבלדון
35.
סודות באחוזת השושנים / הילה ארוון
המסגרת: גאווה ודעה קדומה וואנאבי. הוא עשיר, חתיך ויהיר, היא יפהפיה, חכמה ודעתנית, הם יריבים שמתאהבים באופן כה מפתיע ובלתי צפוי.
הרקע: עלק רקע היסטורי, מאכזב מאוד, היה יכול להתרחש בכל מקום ובעשרות תקופות שונות, אפס שחזור היסטורי.
סך הכל: מרוח, דרמטי, מיליון צירופי מקרים בלתי סבירים ויותר מדי תיאורי בגדים ואוכל והו, הפיצה הזו תחרב את גזרתה הנאה של גיבורתנו הנאווה.
36.
סוכנות הבילוש של דירק ג'נטלי / דאגלס אדאמס (אדמס)
אני יודעת, דאגלס אדאמס והכל, אבל הספר נתן לי תחושה של אוסף סיטואציות שנתפרו זו לזו בכוח ולא תמיד בחינניות.
37.
עזאזל - תיבת פנדורין #1 / בוריס אקונין
38.
עם הנצח לא מפחד / שני בוינג'ו
39.
עשן ומראות / ניל גיימן
אני יודעת(2), ניל גיימן והכל, אבל מה לעשות. לא התלהבתי. חלק מהסיפורים היו מוזרים, חלק נראו מוכרים, כמו מיליון דברים אחרים שקראתי. בהחלט יכול להיות שגיימן היה הראשון וכל השאר חקיינים, אולי כשהספר יצא לאור הכל היה חדשני ומקורי, אבל המידע הזה לא תורם להנאה מהספר.
40.
פרויקט X - פרויקט איקס #01 / גרג הורביץ
ג'יימס בונד, מקגייוור וריצ'ר נפגשו בדמות אחת.
נשמע כמו פתיחה של בדיחה?
אכן אכן.
41.
צלה של הרוח - בית הקברות לספרים נשכחים #1 / קרלוס רואיס סאפון
42.
קורליין / ניל גיימן
כן, אני יודעת, זה ניל גיימן והוא גאון והכל.
ודווקא אהבתי את "לעולם לא עולם" ואת "למרבה המזל, החלב" ואת "אבקת כוכבים" (הסרט).
אבל הספר הזה היה... סתמי.
בעולם שבו פנטזיה הפכה לברירת המחדל של ספרות נוער, שבו כל גיבור ספר ילדים שני נאבק עם רוע מסוג כזה או אחר, לא הצלחתי להבין מה מיוחד בספר הזה.
כן, יש עלילה, והיא אפלה, בסדר. מה עוד?
לא התלהבתי.
43.
רודף העפיפונים / חאלד חוסייני
גיבור הספר הזה הוא אדם שעשה כמה מעשים נוראים בחיים שלו, והוא מספר עליהם בטון מצטדק ויללני.
עכשיו, אין לי בעיה עם גיבורים לא מושלמים שלוקים בחולשות אנוש. ואני מבינה גם את הניסיון לגרום לקורא להזדהות עם הגיבור כי כולנו לוקים בחולשות אנוש, ומי מבטיח לי שאני הייתי מתנהגת באופן יותר מוסרי.
מה שמפריע לי זה שכשיש גיבור כזה, אני מצפה לאיזשהו פער בין המספר לבין "המחבר המובלע", מי שעומד מאחוריו. פער אירוני שיאפשר מבט ביקורתי על המעשים של הגיבור ובעיקר על הטון הצדקני שבו הוא מספר עליהם.
אבל לא מצאתי שום פער. התחושה היא שהצדקנות אופפת את כל הספר.
הספר לא מכיר בחולשה האנושית מתוך ביקורת וחמלה כלפיה, הספר כאילו טוען שאין שום אפשרות להתנהג אחרת. אנחנו חייבים להזדהות עם הגיבור והחולשות שלו לא כי אלו חולשות שאולי גם אנחנו לא נצליח להתגבר עליהן אלא כי ככה זה, ואין טעם בכלל לנסות להתגבר עליהן.
אם מספר לא מהימן הוא מספר שיש פער בין מערכת הערכים שלו למערכת הערכים של המחבר המובלע, המספר בספר הזה היה מהימן וייצג את מערכת הערכים של הספר לפיה ההתנהגות שלו אכן מוצדקת.
44.
שואה שלנו / אמיר גוטפרוינד
מאחורי הכתיבה הנהדרת והסיטואציות הנוגעות ללב מסתתר מסר פשטני להפליא.
ה"פואנטה" של הספר, שמתגלה לקראת סיום, נכתבה טוב יותר ע"י סביון ליבריכט בסיפור הקצר "החתן המושלם של רוחל'ה" (שגם עובד להצגה נהדרת).
45.
שומר אמונים / ג'ון לה-קארה
46.
שומרת אחותי / ג'ודי פיקו
לכאורה, דרוש הרבה אומץ כדי לעסוק בכל מה שעוסק הספר הזה.
הורים שעומדים מול ילדה חולה וכואבת. היחסים בין האחים במשפחה עם ילד חולה.
איך יכולים ההורים להתמודד עם הילדים ה"רגילים" ובעיותיהם ה"רגילות" כאשר יש ילדה אחת עם בעיות "אמיתיות"?
ואלו יחסים נוצרים בין האחים?
ועל כל זה עוד נוספת המערבולת של הילדה שבאה לעולם במיוחד כדי לעזור לאחותה להחלים... איך היא מרגישה? ומה הלאה?
לוותר על כליה כדי להציל את אחותה?
איך אפשר לבקש כזה דבר, בידיעה איזו השפעה דרמטית יכולה להיות לזה על החיים שלה?
ואיך אפשר לא לבקש כזה דבר, כשחיי אדם, בת ואחות, מוטלים על הכף?
ומה זה עושה ליחסים בין האחיות?
נושאים כבדים, מדכאים, מעוררי קונפליקטים.
באמת צריך המון אומץ, או... המון רצון לכתוב רב מכר.
למרבה הצער, לג'ודי פיקו היה בעיקר את השני.
וכן, כאן יתחילו הספוילרים.
כי בסופו של דבר, ג'ודי פיקו לא הולכת עד הסוף.
בסופו של דבר היא בכלל לא רוצה להתמודד עם הדילמות האלו.
בסופו של דבר יש לנו קיטש מתקתק, משפחה שבה כולם אוהבים אחד את השני כל כך ומוכנים לעשות הכל האחד למען השני.
לתרום כליה או לחילופין, לתבוע את ההורים.
האח הפירומן בכלל לא סובל מהזנחה הורית, מה פתאום. רק מדאגת יתר לאחותו.
היחסים בין האחים, בעצם, הם מושלמים, וזה בהחלט אפשרי ויתכן, אבל כשזה מגיע על תקן הפואנטה בסוף הספר - אין שום דיון במורכבות, בקושי, בדרך שעברו ההורים והאחים כדי להגיע למצב הזה.
הספר יוצר מצג שוא של אוירה מתוחה בין האחים ובין ההורים, כדי לספר לנו בסוף שבעצם אף אחד לא כועס על אף אחד, כולם אוהבים אחד את השני, אה, ואין שום צורך בדיון על המורכבות של הסיפור הזה, תודה שבכיתם, שלום.
ואם היה לנו ספק לרגע האם יש פה יותר מאשר ספר שנכתב על פי נוסחה לכתיבת רבי מכר, נוסף גם הרומן הקיטשי להבחיל בין עורך הדין והאפוטרופסית של אנה, שמהווה שלט ניאון מהבהב שצועק "אני רב מכר נוסחתי!" רק למקרה שלא שמנו לב.
