“אחותי מצאה את הספר באחת מעגלות הספרים הציבוריות.
הוא הגיע אלינו כבר מתפורר, עם העטיפה הזאת בדיוק, וכאשר המחיר רשום בגב העטיפה מצויין בלירות ישראליות. כן, כן, זה עותק עד כדי כך ישן שבשלב מסוים בקריאה שלי, הדף האחורי של הכריכה נתלש.
התרגום שקראתי הוא מאוד מיושן, ולפעמים הקשה על הקריאה, אבל למרות הכול התרגום מעביר בצורה טובה לדעתי את ההומור של או הנרי. לאורך הסיפורים היו הרבה קטעים שצחקתי בקול.
הספר מורכב מהרבה סיפורים קצרים (אגב, או הנרי כתב רק סיפורים קצרים מתברר) ומתארים הרבה פעמים דמויות פשוטות. העלילה נעה בדרך כלל בגלל אופיין של הדמויות שמעוררות החלטות מסוימות ומבוילות את העלילה לכיוון מסוים. הסיומים תמיד עם פאנצ', טוויסט או סתם משעשעים ביותר וחלקם אפילו מפתיעים.
אפשר לחשוב על הסיפורים של א הנרי כסיפורים קלילים ותו לא, משהו לקרוא בשירותים או בטיסה, קל לעיכול, ולשכוח ישר אחרי. אבל יש המון אנושיות בסיפורים שלו, תקווה ואופטימיות. חלק מהסיפורים נוגעים גם בחוויות לא פשוטות כמו מחלות, מוות, נישואין, כסף וחברות. אז מתחת למעטה הלכאורה משעשע מסתתרות אוצרות ספרותיים רבים עם תובנות על כל מה שציינתי.

מבין הסיפורים תמצאו את "מתנות חכמי קדם" שמתאר מה קורה כששני בני זוג מסורים אחד לשני עד כדי כך שיקריבו עבור האחר את החשוב להם מכול (ואת התוצאה הקומית של זה); הסיפור "העלה האחרון" שמספר על המשמעות של חברות, הכוח של אומנות והקרבה ברגע שחברה נופלת למשכב; ומבין האהובים עליי ביותר "כופר נפשו של הצ'יך האדום" שמראה גירסה מציאותית (לפחות ככה זה הרגיש לי) של סיפור החטיפה הקלאסית ומעמיד בספק את ההנחה הבסיסית של סיפורים מעין אלה: שהחטוף הוא מישהו שרוצים לשלם עליו כסף בתמורה לחזרתו.

בקיצור לדעתי הסיפורים מקסימים, ובכל אופן רובם דיי קצרים וקלילים לקריאה, אז זה נחמד למי שרוצה משהו לקרוא עם הקפה של הבוקר.”