הוצאה לאור›עוץ

כשמתרגמים עוד ספר ישן של דיאנה ווין ג'ונס, אי אפשר לדעת מה נקבל.
היא סופרת מקורית ואמנם כל הספרים שלה הם ספרי פנטזיה, אבל כשקוראים אותם מגלים עד כמה הקטגוריה הזאת רחבה.
שלושת הספרים האחרונים שתורגמו לעברית, עיר הזמן, כוח השלושה ואדרות הלחש היו כולם קצת מאכזבים מבחינתי.
זה לא אומר שהם לא היו טובים, זה אומר שיש רף גבוה שהציבו הספרים הקודמים שלה שתורגמו (הטירה הנעה, מגדלים פורחים באויר, סדרת קרסטו

כשאני יצאתי לחופשה, אשר כללה בתוכה גם רגעים טובים ומאושרים אך גם רגעים של בעיות ותיסכול, ושאלו אותי: "איך היה?", אז עניתי: "היה בסדר".
מסתבר שבשבילי המילה "בסדר" היא סך כל החוויות, השליליות והחיוביות כאחד. היא הממוצע, האמצע, האיזון.
הספר הזה עונה בול להגדרה של "ספר בסדר". הוא גם מעולה, גם טוב, גם לא משהו וגם ביזבוז של זמן. וגם בסדר, כמובן. בקיצור: ספר בסדר.

את הספר התחלתי בסקפטיות. ניתן לומ

כולם יודעים שזה לא מנומס לרצוח ובטוח שזה לא משהו שליידי תעשה ,אבל בפנימית הבנות דיפדין באנגליה 1934 התרחש רצח. לכאורה, כי לא נותרו ראיות וגופה. מה שאומר שהבלשיות הייזל וונג ודייזי וולס, תלמידות שנה שלישית יצטרכו להוכיח שהיה רצח ומי רצח.
זה שדרוג של מועדון הבילוש שלהן והן יצטרכו לעשות זאת בלי להחמיץ שיעורים , בלי לאחר לארוחות ובלי להסתובב אחרי כיבוי אורות, אחרת הן תהיינה בצרות.
הספר מוגדר כספר יל

"אין פה רוחות רפאים" הוא ספר ילדים/נוער ברוח התקופה.
רוחות הרפאים בעולם שהוא מתאר אמנם מפחידות ועלולות לגרום לנזק אבל המומחים המטפלים במצב אינם חלילה לוחמים נועזים אלא "מומחי פיוס" שתפקידם הוא להכיל, להבין ולפייס את הרוחות עד להשכנת שלום בינן לבין בני האדם.
רעיון חביב שמאפשר לכתוב ספר שיש בו מן האימה אבל הוא בכל זאת פוליטיקלי קורקט ב-100% ואין חשש שמישהו יטיל בו דופי מכל סוג, יטען שהוא מיליטריס

הספר מספר על נערה צעירה, המגיעה בטעות ללוויה באחוזה כלשהי על יד ביתה, שם היא מכירה בחור בשם לין, איתו היא מתידדת, ויחד הם בוראים לעצמם בראש עולמות דמיוניים. היא גם גונבת כמה תמונות יקרות ערך מהאחוזה באותו יום, דבר הקושר אותה לעולמו של מר לין ולאנשים המקיפים אותו, ולא נותן לה מנוח. אותו עולם מתערבב בעולמה המוכר הכולל את חברותיה וחבריה מבית הספר, אמה, אביה וסבתה.
זה ספר שהוא לא תמיד ברור, ושיא המו

כשלורה רובי שמעה את סיפור חייה של חמותה, שגדלה בבית יתומים בימי מלחמת העולם השניה כי אביה לא היה יכול לפרנס אותה, היא החליטה לכתוב על זה ספר.
אם היא היתה סופרת שגרתית יותר היא היתה כותבת ספר מהסוג שבו אשה צעירה מוצאת בעליית הגג מכתב או יומן שמצית את סקרנותה ויוצאת למסע ובעקבותיה גם הקוראים מזגזגים בין הסיפור הסמי היסטורי להווה ובין הטרגדיה של העבר להפי אנד של האשה הצעירה בת ימינו שבמהלך החיפוש נע

שני ספרים של דיאנה ווין ג'ונס זכו לתרגום לאחרונה, לאחר מותה.
את כוח השלושה לקחנו מהספריה,  ואת עיר הזמן שלא הגיע לספריה קניתי (לילדים לאפיקומן, איזה כיף שיש ילדים...)
לו היה אפשרי - הייתי מחליפה ביניהם, כי עיר הזמן היה אמנם חביב, אבל מכוח השלושה נהנתי הרבה יותר והייתי שמחה שיישאר בבית.

הספרים של דיאנה ווין ג'ונס מלאים בקסם ובאיזו מופרעות חיננית, קווי עלילה בלתי צפויים, דמויות עגולות ומפתיעות,

המעשה הוא בגנב שיודע את מלאכתו, ויש בו בעיני הרבה עיסוק בשאלה של נאמנות כתכונה. ספר שכתוב אחרת, ולטובה. היה לי מעניין מאוד לקרוא, ההרגשה היא שהסופרת חושפת אותנו לחלק מהתמונה כל הזמן, וזה היה כיף בעיני. סיפור בשפה פשוטה, בלי תיאורים מוגזמים ובלי קישוטים, ובכל זאת דמויות שאהבתי, מציאות מציאותית מאוד שבה גם הפלאות נתפסים כחלק מציאותי וסביר. נהדר

כל אחת יש לה זכרונות משלה לגבי ספרי ילדות. הספרים האלה שעכשיו כשאנחנו קצת יותר גדולות לוקחים אותנו אחורה בחיוך, לתקופה שהיינו ילדות. יש ספרים שמושכים אותי כל כך חזק אחורנית בזמן, שאני נופלת אל זכרונות נהדרים של ריצה בשדות או ביערות, העמדת פנים שאני לוחמת, או דרקונית או מלכה של שבט פראי.
אחד מהספרים האלה, הוא גברת פריסבי ועכברושי מב"ן. הוצאת עוץ, שמוציאה ספרי ילדים מקסימים, ורבים מהם, הוציאה את הק