“"יום סמק הגדול", עליו מבוסס הסרט "בית" (אותו לא ראיתי לכן לא אתייחס אליו כאן), הוא חיבורה של טיפ טוצ'י בת ה-11, הנועד להיקבר בקפסולת זמן ולספר לתושבי העתיד על פלישתם של החייזרים הבובים בחג המולד, שהפך ליום סמק הגדול. טיפ, ילדה חכמה, מגניבה ובעלת תושייה, נאלצת לעבור עם כל תושבי ארצות הברית לפלורידה בהוראת הבובים, שגם העלימו את אמה. היא אוהבת לנהוג, ולמרות גילה הצעיר היא נהגת מעולה, ולכן היא מחליטה להגיע לפלורידה בדרכה שלה בחברת חתולתה פיג ולא להשתגר לשם יחד עם שאר בני האדם. אך הדרך לפלורידה הרחוקה רצופת מכשולים, מהמורות ומפגשים שונים ומשונים, כולל פלישה של גזע חייזרי נוסף ועוד פחות נעים מקודמו, והצטרפותו של חבר לא צפוי למסע – בוב תועה המכנה עצמו "ג'יי-לו".

אם העלילה קצת מזכירה לכם את גירוש תושבי אמריקה הילידיים, כלומר האינדיאנים, על-ידי האדם הלבן – אינכם טועים. העלילה אמנם כיפית, מקורית ומלאת הומור, אך גם לא חוסכת בביקורת חברתית אנטי-גזענית ואנטי-קפיטליסטית המשולבת בה בצורה מוצלחת ביותר.

אין ספק שזהו ספר נוער מוצלח ואיכותי שגם מבוגרים ייהנו לקרוא בו, עם או בלי ילדיהם. אי אפשר לסרב לדמותה של טיפ, ילדה אמיצה עם ראש על הכתפיים שכל ילד וילדה ישמחו להזדהות עמה. (בכלל אני אוהבת ספרי ילדים עם גיבורות) ובונוס נוסף הם הציורים היפים וקטעי הקומיקס המשובחים המשובצים בעלילה. שאפו למתרגמת נעה שביט על עבודה מעולה ולהוצאת "עוץ" על עוד בחירה ספרותית משובחת.

הסתייגות אחת - עיצוב העטיפה מאוד לא מושך לדעתי וביחד עם השם המוזר והלא קליט יכול ממש להרחיק קוראים פוטנציאליים, וחבל.”

“הסיפור החמוד והמקסים הזה מספר על העולם שלנו אי שם בעתיד שבו יגיעו חייזרים לכדור שלנו למטרות שימוש במשאבי העולם ומה יקרה עם האנושות אז. הספר הוא אפוקליפסי במקצת עם נגיעות הומור רבות (שכנראה מופנות אל בני נוער כי לא ממש התחברתי לחידודים הלשוניים שלו). הסיפור הוא קצת אפל, ויש בו תיאורים "רעים" על העולם העתידני, שמספרים על הרוע האנושי והחייזרי שיתרחש בסיטואציה של הפלישה.
הספר מלא בתיאורים חמודים וקישוטים כמו בקומיקס שמתארים את דרך התקשורת הייחודית בין החייזר לנערה בת האנוש שיוצאים להציל את העולם מגזע חייזרים אחר - רע יותר. הסיפור מתרחש ברחבי ארצות הברית, בערים הגדולות, ביישובים הקטנים, בכל המקומות על הדרך ואפילו בשמורות טבע רבות, יש המוני אזכורים על החיים שלנו היום אבל זה מרגיש כאילו החיבור לא ממש משנה ומשמש רק כתפאורה. הסיפור מוביל את החייזר והנערה יחד למציאת פתרונות יצירתיים לכל מיני בעיות שמתגלגלות להם לאורך העלילה, והדמויות מקבלות נפח ועומק ונקשרות אחת לשנייה למרות ההבדלים הרבים ביניהן.
רקס כותב בצורה יפה וזורמת, מלאה בזריקות הומור (שכאמור כנראה מכוונות לקהל צעיר יותר) שמכניסות את הקורא למין מוזה חיובית קופצנית שתסתדר עם הדמויות החיוביות והקופצניות שלו. הרעיונות המד"ביים בספר ממש מצויניים, עם פנינות חכמה רבות שאפשר גם לקחת לחיים שלנו וללמוד מהם רבות.
מכיון שראיתי את הסרט לפני שקראתי את הספר אין לי דרך להשוות בין הדברים מנקודת מבט נכונה כי הסרט מבוסס על הספר. החוויה בסיום הקריאה היא כי הספר והסרט לא דומים כל כך וניתן לקרוא או לצפות באחד ללא השני.
בכל מקרה נהניתי מהכתיבה ומהסיפור וזה בהחלט הפוגה קומית נחמדה ומרעננת ברשימות הקריאה הרגילות שלי.
תהנו...”

“ראיתי את הסרט "בית" המבוסס באופן רופף על הספר הזה לפני כשנה ונהניתי מהקסם וההומור הילדותיים שבו. כאשר בני לקח את הספר הזה מהספרייה חשבתי שאולי כדאי לקורא אותו ולא התאכזבתי. למעשה, שתי החוויות הן משלימות (ושונות מאוד) והספר הוא אחד מהמהנים יותר שקראתי השנה.
כדור הארץ נכבש על ידי הבוב, גזע חייזרי מוזר ומעט מטופש, אשר בכל זאת משתלט על כדור הארץ ללא שפיכות דמים בשל הטכנולוגיה שלהם. הבוב מפנים את האנושות, אשר אותם הם רואים כילידים פרימיטיביים, למקומות שהבוב לא אוהבים כמו פלורידה או אריזונה. תשר "טיפ" טוצ'י בת האחת עשרה נאלצת לשרוד בכוחות עצמה (עם החתול שלה פיג) והיא נוסעת לפלורידה כדי למצוא את אמה שנחטפה על ידי החייזרים. בדרך היא פוגשת חייזר שקורא לעצמו ג'יי לו (שם אנושי נפוץ, מזכיר את פורד פרפקט של אדמס) ויחד הם מצילים את העולם מהגורג, גזע אלים שהוא כנראה האיום האמיתי.
הספר מלא קסם, הומור, פיקחות והשתטות (או אולי אפילו שטותניקיות). הבסיס הוא ג'יי לו המקסים והמטופש שקשה לא להתאהב בו והדמות הראשית טיפ, נבונה ורבת תושייה. דמויות המשנה מהנות ומשעשות באותה מידה, כמו למשל האינדיאני הלא משוגע צ'יפ דוב צועק ומשוגעי העב"מים של רוזוול. הספר מצטיין גם באוסף מטמונים קטנים של כיף כמו דפים של קומיקס (צורת אומנות עילית עבור הבוב) או דף שלם של מיאו. אני כנראה נהנה משטויות וחלק ממש הצחיקו אותי.
אבל אולי החלק המהנה יותר הוא שמאחורי ההשתטות יש שכבות של תחכום, הן של חוש ההומור והן של משמעות נוספת. חלק מהבדיחות עוברות הרבה מעל קהל היעד של גילאי 9 עד 12 וזה מצוין בפני עצמו. אבל מעבר לכך, מוסתרות לעיני כל גם התייחסויות ופרשנויות על קולוניאליזם, שלטון, חברה ונושאים כמו התחממות גלובלית והדרך שבה האנושות משתמשת במשאבי כדור הארץ. איזו דרך נהדרת להעביר את המסרים האלה. קצת חבל שעל הדרך כל הדמויות המבוגרות כל כך חסרות תועלת, אבל אני מניח שזה חלק מהכיף.
ילדים יאהבו את הספר הזה מהעמוד הראשון. למבוגרים יכול לקחת כמה עמודים להתאהב, אבל לדעתי זה שווה את המאמץ. ארבעה כוכבים מתוך חמישה, במיוחד אם ראיתם את הסרט ורוצים עוד אבל כמובן גם אם לא.”

“ספר חמוד נורא.
קראתי אותו עכשיו כיוון שלא יכולתי להתרכז בספרים אחרים כי אני לומדת לקראת בחינות סמסטר והראש כמובן לא במקום.
נכון ספר נוער/ילדים... אז מה.
לפעמים דווקא הספרים האלה יכולים להוציא אותנו מהשגרה ולנקות את הראש.
הספר מספר על ילדה בת 11 שפתאום שמה לב שאמא שלה קצת השתגעה. מצד אחד היא טוענת שנחטפה ע"י חייזרים ואח"כ היא מתנהגת מוזר.
זמן מה אחר כך פולשים לכדור הארץ באמת יצורים חייזרים ואת אימא שלה חוטפים לילה לפני.
לילדה קוראים טשר או טיפ, מעניין עם גם באנגלית יש משחק מילים עם השם (אותה מילה לשירות "טיפ").
טיפ מחליטה לקחת את האוטו המשפחתי ולנסוע למקום שבו האנשים אמורים להתאסף בקליפורניה ולא ע"י מכשיר הטלפורטציה.
היא לוקחת את החתולה שלה פיג ואז...
בפועל בדרכה מגלה בוב (ככה נקראים החייזרים) שבורח מבני עמו אחרי שעשה..... תגלו לבד....
ויחד הם נוסעים למצוא את אימא שלה בפלורידה.
שווה לקרוא מצחיק מאוד על תנסו להבין הרבה מעבר, זה ספר קליל שאמור להעביר את הזמן וליהנות בתקופה שאין ראש לקרוא ספר "רציני" או סתם. תנסו ותיהנו.”