בכל העולם יש רק עיירה אחת שאין בה רוחות רפאים. אז למה דווקא העיירה הזאת, אִינְגוֹט, מבקשת להעסיק את המומחית מספר אחת לפיוס רוחות, אָתֶנָה דִיאִס? רוֹסָה דִיאִס היא בתה של מומחית הפיוס. היא לא רצתה לעבור דירה לעיירה נטולת רוחות. היא לא מבינה למה אמא שלה נענתה להזמנה לעבור לאינגוט ולשבת בבטלה גמורה. והיא כועסת. לעומתה, גַ’סְפֶּר שֶׁבָלְייֶה נולד באינגוט, ואף פעם לא ראה רוח רפאים במו עיניו. הוא התגורר כל חייו בעיירה, וכמו רבים מתושביה, רגיל לקחת חלק פעיל בפסטיבל הרנסנס המפורסם המתנהל בה בכל קיץ. הוא דווקא סקרן לראות פעם רוח רפאים… עד היום שבו ג’ספר פוגש את רוסה, ובבת אחת מתהפך עולמו. כי עיירה שאין בה רוחות רפאים היא דבר לא נורמלי. משהו לא בסדר בה. ורוסה צריכה את עזרתו של ג’ספר להבין מה הבעיה – לפני שיהיה מאוחר מדי....

מרוב רוחות רפאים, רוסה דיאס לא יודעת מנוחה. רק לא מזמן היא הצילה את תושבי העיירה אינגוט בכך שנתנה דרור לכל רוחות הרפאים שגורשו ממנה. כעת, כמו כל שאר העולם, אינגוט מלאה רפאים ויצורים רדופים. אבל לתושבים החיים של אינגוט אין מושג איך להתמודד עם החידוש הזה, ויש בקרב הרוחות כאלה שעוד מטפחות טינות בנות מאה שנה. כשגורם על-טבעי כלשהו מתחיל לגזול מילדים את קולותיהם, נופל על רוסה לגלות מי או מה עומד מאחורי חטיפת הקולות. לא עוזר שכמה מבני כיתתה עוד כועסים עליה כי שיחררה את רוחות העיירה. וגם לא החשד המתעורר ברוסה, שרוח אחת מסוימת רודפת דווקא אותה… ובינתיים חברה הטוב ג’ספר מתמודד עם מה שנשאר מפסטיבל הרנסנס, שהיה בעבר מקור הגאווה ומוקד התיירות העיקרי של אינגוט. רוחות עתיקות מההיסטוריה נאבקות כעת ברוחות הפסטיבל, ואתר היריד הפך למקום מסוכן. האם ייתכן בכלל לפייס את כולן? רוסה וג’ספר יזדקקו לכל כישוריהם ולמלוא תושייתם כדי לשמר את העיירה שלהם בריאה ושלמה, בספר ההמשך המותח ל“אין פה רוחות רפאים“....