כשאני יצאתי לחופשה, אשר כללה בתוכה גם רגעים טובים ומאושרים אך גם רגעים של בעיות ותיסכול, ושאלו אותי: "איך היה?", אז עניתי: "היה בסדר".
מסתבר שבשבילי המילה "בסדר" היא סך כל החוויות, השליליות והחיוביות כאחד. היא הממוצע, האמצע, האיזון.
הספר הזה עונה בול להגדרה של "ספר בסדר". הוא גם מעולה, גם טוב, גם לא משהו וגם ביזבוז של זמן. וגם בסדר, כמובן. בקיצור: ספר בסדר.
את הספר התחלתי בסקפטיות. ניתן לומר שאת 50 העמודים הראשונים קראתי בחשדנות משהו. "נו, מה כבר הספר הזה יכול לחדש לי בתחום הפנטסיה? נשמע בנאלי למדי". עם זאת, את 50 העמודים הראשונים קראתי במהירות רבה. לא כי הם היו מעניינים במיוחד, אלא כי לא היה לי זמן פנוי. מחכים לי ספרים נוספים על המדף, אני רוצה להגיע מהר לאמצע, לראות אם שווה לי להמשיך לקרוא.
כשעברתי את ההתחלה, הספר התחיל לצבור תאוצה. הרגשתי שיש בו מן קסם. שהוא קצת מכל מני ספרי פנטזיה אחרים, אך מרכיב בתוכו משהו מקורי משלו.
אבל אז, לקראת הסוף, התחלתי לאבד עניין. יכול להיות שחיי האישיים עברו דברים יותר מעניינים במהלך הקריאה, אבל כנראה מדובר בחלק קטן מהסיבות לכך שלקראת ה-80 עמודים האחרונים התחלתי לאבד בו עניין ואף נטשתי אותו.
הוא פשוט נמרח, הקסם התחיל קצת להיאבד, במקום לעלות בקצב ולהשתפר הוא נשאר באותו קצב, מה שיצר תחושה של ירידה בקצב, כי מקובל שעם הזמן הקצב עולה. והרגשתי שהבנאליות, שדווקא לא הייתה בהתחלה למרות הספקות מהתקציר, השתלטה לה על הספר.
מדובר בסיפור על בחורה ושמה סוזן, שנוסעת ללונדון כדי למצוא את אביה. היא לא יודעת עליו הרבה, אך במהלך המסע היא נחשפת לעולם אחר ואפל שבשנים האחרונות לא הגיח הרבה אל תוך העולם הרגיל, אך בעקבות כניסתה ללונדון, יצורים מהעולם האחר מגלים בה עניין וסקרנות. מסתבר שאביה הוא כנראה יצור קדמון בן אלמוות בעל כוחות ואולי גם היא לא בת תמותה גמורה. היא מכירה במהלך מסעה מספר אנשים, הנקראים מוכרי ספרים (מחולקים ל"שמאליים" ו"ימניים") שתפקידם בעיתות שגרה הוא לשמש כמוכרי ספרים, אך ברגעים שבהם העולם האחר מגיח הם משמשים בתור עושי סדר ומניעת כאוס (קצת כמו מורי, אם חושבים על זה...). הם עוזרים לה למצוא את אביה מבלי לסכן אותה עם כוחות עוצמתיים ואפלים בעלי כוונות נסתרות ומסתוריות.
אז מה יש לי עוד לכתוב על הספר? בסך הכל, בשורה התחתונה, שהוא ספר בסדר. הכתיבה חביבה אבל הרגישה לעיתים קצת פרווה, וזה הפריע בעיקר בקטעים עם אקשן שלא אמורים להרגיש פרווה (עם זאת, בתחילת הספר היה קטע מסקרן שהצלחתי לגרום לו לקבל רוח של חיים בתוך הראש שלי, אבל זה מעט מדי עבור ספר של מעל 300 עמודים), ולפעמים היו תיאורי סרק של מה ואיפה הם רוצים לאכול, ועוד דיאלוגים חסרי טעם כאלה ואחרים שהיה ניתן לצמצם. עם זאת, בספר יש בהחלט אווירה מעניינת ולמרות התקציר הכללי הבנאלי יש בו חלקים מקוריים למדי ומסקרנים. טיפה יותר משלושה כוכבים (לאורך הקריאה דירגתי אותו בראש במספר אחר של כוכבים, לרוב זה נע בין 2 ל-4, היו חלקים מעטים שאולי חשבתי 5, ובסוף, כשנטשתי אותו, 1 - והרי נוטשים ספר כשמרגישים שהוא ביזבוז של זמן).


















