הוצאה לאור›כתב

"כך כך, דון בניטו – מנעול ומפתח – אכן סמלים רבי־משמעות."

אני ממשיך לקרוא יצירות על העבדות מזמן אמת, והפעם הנובלה של מלוויל מתהילת "מובי דיק", שעוסקת בסיפור אמיתי על מפגש בין קפטן אמריקאי תמים לבין ספינת עבדים ספרדית, אי שם באוקיינוס השקט, אבל משהו בספינה מוזר..

"בניטו סרנו" היא נובלה מרתקת, אפילו שלצערי ספיילרתי לעצמי את הסיום לפני הקריאה, אז לא הרגשתי את האימפקט של הגילוי ההדרגתי והטוויסטי

סיפורה האוטוביוגרפי של רויא חקאקיאן, נערה מתבגרת, יהודיה מטהרן, על חייה וחיי משפחתה בימי חילופי השלטון - מאיראן תחת שלטון השאה לשלטון המוסלמי של חומייני.
חלקו הראשון והעיקרי של הספר מספר על חייה וחיי משפחתה תחת שלטון השאה - חיים טובים, שלווים, ימי עבודה ולימודים וקיום חופשי של המסורת היהודית. זו איננה משפחה ציונית, אלא, משפחה האוהבת את המולדת איראן.
החלק השני מתאר את המהפך הפוליטי והדתי של איראן

העברתי את הדפים הראשונים ונתקלתי בהקדשה "לאימי שחיה את דברי פרמנידס: מה שישנו ישנו, ומה שאיננו איננו". תהיתי כיצד השחקנית המדשדשת, גיבורת העלילה, מתקשרת לדברי הפילוסוף היווני פרמנידס. כשהתחלתי לקרוא הבנתי שהגיבורה סופיה היא בת למשפחה יוצאת העיר טריקלה ביוון. רק בסוף קריאת הספר הבנתי שכל מה שיש לסכם לאחר שעוברים את כל המסעות של הגיבורה ומשפחתה מגיעים לתובנה של פרמנידס אותה "חלק" עם אימא של הסופרת

לפני שנים רבות הזמינו אותי בני משפחה להופעה של דודו טופז. לא אהבתי את סגנון ההופעות שלו ולא רציתי ללכת. (כמה פעמים כבר אפשר לשמוע את 'מוישה אורנג'דה' ודומיו) אבל היו כבר כרטיסים וגם מקום טוב, כמו שאני אוהבת, הובטח לי. אז הלכתי. וכמו שחשבתי המערכונים פשוט עיצבנו אותי אבל מה שהציל את מצב הרוח שלי היו הקטעים הקצרים שלו שבין המערכונים. קטעים בהם תיאר סיטואציות קטנות מהחיים של כל אחד. בין היתר הוא הסבי

הספר עונה על כל הכללים של איך ספר ילדים צריך להראות (כריכה קשה, איורים צבעוניים וכו'), אבל אני פשוט לא מסוגלת להאמין שהספר הזה באמת מיועד לילדים, שווה לנסות מתישהו להקריא את זה לילד...האמת שקניתי אותו בשביל עצמי - ההומור הציני המשובח, הציורים המשעשעים...לא מפתיע שאנשים שהם הרבה מעל גיל הגן ביקשו לראות את הספר ושקעו בו...פשוט קורע מצחוק, מעביר מסרים נוקבים ביותר, וכיף גדול לקרוא! מומלץ למבוגרים ואו

שירי דרור" אפוף באווירה אגדתית ותיאטרלית. ליצנים, דמיות מיתיות ואפוסים רודפים אחריך בכל פינה, גם אתה תר אחריהם בעיניך אך מביט מדי עמוד אחורה לבדוק שאין איש מביט מאחורי הקלעים ובוחן את צעדיך במשעול המילים, הדובר ב"שירי דרור" הוא גם מספר כל יודע, המבקר, מנהל ההצגה והעורך, אך אם תשאלו אותו- הוא בכלל מעדיף לחלום.

מיהו בעצם? לץ או פנטום האופרה? סאטיריקון נוקב מ"בגדי המלך החדשים" או דיוגנס וודי אלני

אני חובבת שירה מזה שנים רבות ועניות דעתי מדובר באחד מספרי השירה המשובחים שיצאו לאחרונה.

הדיסק המצורף שבו כל גדולי הזמר העברי מקריאים משירתו של זיו כל כך מרשים.

ממליצה בהתלהבות רבה!

ט.