הוצאה לאור›אדם

הספר "בקצה מדרכת הרחוב" מלווה אותי למעלה מ-30 שנה. אני אוהבת את סגנון הנונסנס של של סילברסטיין. עבדתי לאורך השנים עם הטקסטים שלו בסדנאות כתיבה שהנחיתי. מעניין לגלות שהטקסטים מדברים לכל הגילאים ללא יוצא מן הכלל. ההומור, הישירות, החוצפה ורוח השטות הנבונה כל כך חוצים גבולות של גיל, מגדר ועוד.
למרות העובדה שנכתב לפני שנים ארוכות עדיין לא נס לחו. אהבת האדם והאופטימיות השורה על שירי הספר מתאימה לימים א

פעם חלמתי חלום. ובחלומי (או שיותר נכון, בסיוטי) אני פותח לי את את דלת ביתי. ואת מי אני רואה שם, מקדמת את פניי? את אמא שלי.
אבל שם, בסיוט הזה, היא פתאום מתחילה להתנהג בצורה מוזרה, אחרת ממה שאני מצפה מאמא שלי. היא מתחילה להיות מרושעת, מפלצתית ממש. הפנים שלה מתעוות לכדי חיוך מרושע כזה ומפחיד. היא רק רוצה לעשות לי דברים רעים, מרושעים ונבזיים...

וזה הרגע שבו אני מתעורר מהסיוט, הכל כל כך מפחיד שאני

קיבלתי את הספר הזה עם המלצה חמה מדודתי מצד אמי. תוך כדי הקריאה בו, אליה נשאבתי בקלות, חשבתי כל הזמן על המשותף לרבים מהדור הזה, של אמי, דודתי ושל המחבר, למרות המרחק הגיאוגרפי. אמי ומשפחתה עלו לארץ מעיראק בשנות ה-40 וה-50 וחוו ניתוק מההורים למשך כמה שנים, נתק שהיה קריטי לכמה מהם (כמו לאמי, שעלתה בגיל 7). המחבר היה ילד באירופה בעת פרוץ מלחמת העולם השניה, והוחבא במנזר למשך המלחמה, במהלכה מתו הוריו בנס

הייתי מתה להיות צפרדי אבל אני קרפד.
הייתי רוצה להיות גבוהה, ירוקה, טובת מזג ושלווה, שלמה עם עצמי ועם החיים.
אבל אני גוצה, חסרת צבע עצלה ועצבנית, רגישה מדי לדעת הזולת, ילדותית וקפריזית-
אם כי כל זה יכול להתגמד כשיש לי חבר צפרדי שאוהב אותי.

ולעניין- אני כל כך אוהבת את סדרת הספרים על צפרדי וקרפד, שנכנסו איכשהו להגדרה הקצת מצמצמת של ספרי ראשית קריאה ובעיני הם בדיוק מה שספרי ילדים אמורים להיות (

עוד ספר בסדרת הספרים המפדחים שכדאי לדחוף לחלק האחורי... של הספרייה.

נין טוענת כבר למין (אה, איזה משחק מילים משובח!) ההתחלה שהחומרים הכתובים בספר הם tongue in cheek. הם נכתבו לבקשתו של אדם שמשלח ידו, מעבר למובן מאליו, הוא הוצאה לאור.

ביקום המופלא של נין כולם ברנשים וחתיכות. גם הכמרים. כולם גומרים בצורה סינכרונית. כולם מתעוורים באותו הזמן לנוכח נחש הקונדליני שדופק ת'מוח.

הנרי מילר זה לא.

הקריאה במחזה הזה מתישה וזוהי ללא ספק כוונת המחבר.
הסיפור הוא לכאורה על שני נוודים שממתינים לדמות שתציל אותם מעצמם.
אבל למעשה זהו סיפורו של העולם לאחר מלחמת העולם השנייה.
עולם שבו משמעות הדברים איננה ברורה לפתע.
ועל כן בסיפור הזה כל הדמויות פרט לאחת אינן זוכרות כלל מה קרה ביום הקודם.
שהרי זה לא משנה.
המין האנושי מתגלה כאן, לצערי, במלוא כיעורו.
פרט לאדם אחד, כל השאר מתעניינים אך ורק בעצמם.

ספר מגוחך הוא ספר ניפלא, מקסים ואפילו מעולה!!! בספר יש כמה סיפורים.
יש בו מישחקי מילים, אבל גם בדיחות על איברים פרטיים ולכן ההורים צריכים לחשוב מתי לתת לילדים
תהנו!!!

יכול להיות שהבעיה היא אצלי ואני לא אוהב פילוסופיה, בכל אופן כותב מה שהרגשתי.. אחד הספרים המעיקים והמטרחנים שקראתי, הגעתי במאמץ רב לשלושת רבעי הספר אבל פשוט לא יכולתי להמשיך, דן באובססיביות על פרטים ומאפיינים שברורים אינטואיטיבית לילד בן 3, אבל גם לא מביא שום חידוש בעקבות דיון זה, מציג כל מיני תיאוריות משונות ומסביר למה הם נוקשות וחסרות פשר ואז מביא תיאוריות שרירותיות אחרות במקומן, אין שום חידוש בס

ספר המוכר מתקופת הנעורים ובית הספר, סיפור העלייה של בחור בשם אלכס, אשר עלה לארץ ישראל, מפרט את התחושות, הרגשות ולעיתים את החוסר אונים של עולה חדש אשר מגיע לארץ חדשה.