“עוד ספר בסדרת הספרים המפדחים שכדאי לדחוף לחלק האחורי... של הספרייה.

נין טוענת כבר למין (אה, איזה משחק מילים משובח!) ההתחלה שהחומרים הכתובים בספר הם tongue in cheek. הם נכתבו לבקשתו של אדם שמשלח ידו, מעבר למובן מאליו, הוא הוצאה לאור.

ביקום המופלא של נין כולם ברנשים וחתיכות. גם הכמרים. כולם גומרים בצורה סינכרונית. כולם מתעוורים באותו הזמן לנוכח נחש הקונדליני שדופק ת'מוח.

הנרי מילר זה לא. אין פה מחשבות על החיים, היקום וכל השאר (שערכם בעידן המודרני עולה על פני פורנוגרפיה כתובה) וחבל.

יש פה מגוון די רחב ונועז, אחד מהם מטריד- אבל לא משהו שאי אפשר לראות בקולנוע הקרוב לביתך בכל סרט מיינסטרימי מהוליווד. ניסיתי, ניסיתי וניסיתי- אבל לגמור את הספר לא הצלחתי. אולי לא הייתי צריך לעשן בו זמנית ולהתעלם בחינניות מהאזהרה לגבי אין אונות. ואולי זה סתם סימן שבמקום ויאגרה אני צריך ריטלין.

ולמרות הכל, הספר נכלל ברשימת ה1001 ספרים שאתה חייב לקרוא לפני שאתה מת וכמובן תחת כותרת מחייבת שכזו, עבדכם הנאמן (והו - איזו עבדות מופלאה זו- לקרוא ספרים כל היום) לא בוחל בשום ספר על מנת למצוא פיסות חוכמה טהורות אשר יקרבוהו צעד אחר צעד אל עבר ההבנה של נבכי הנפש והעולם בו אנו חיים.

בסיטואציה כזו נמדדת באמת מידת הראציונליות של האדם- האם לבזבז על ספר כזה כסף או להיות "ההוא שמשאיל פורנוגרפיה מהספרייה העירונית". מזל שיש חנויות ספרים יד שנייה.”