“יותר קל לי להתחבר לספרים שיש בהם משהו מעבר לסיפור הפשוט. משהו הגורם לך להרהר, לחשוב, ולקחת צעד קדימה את העלילה, את ההתרחשות ולמעשה את המפגש בין הקורא לסיפור המעשה, ובין הקורא להתרחשויות חייו הוא. סיפור אשר יכול לקבל פרשנויות שונות, לפתח את הדמיון ואת היצירתיות, לעודד יוזמה ואקטיביות, לפרק צורות חשיבה ולקחת את הקורא אל מקום אחר ממה שהוא היה רגיל להיות בו. רוצה לומר: אני מרגיש את חוויותיך, הרשה לי ואקח את ידך יחד איתי. אל תחשוש, אלא תן לפחד לחיות בתוכך. לך איתו, יחד איתי ובוא נצא למסע.
שלדון אלן 'של' סילברסטיין יודע לכתוב סיפור (עוזר לכך התרגום המעולה של מולי מלצר), באופן מינימליסטי להפליא. הסיפור הוא על מישהו ש "הייתה חסרה לו חתיכה. והוא לא היה מאושר" – מדהים! כמה מינימליזם ועומק במשפט אחד! התמונה הריקה של החתיכה הלא שלמה, על דף ריק עם קו תחתון מתחת, מעצימה מינימליזם זה ומאלצת את הקורא להשלים בעצמו את הפער, בין מה שנכתב למה שקיים: מה זו החתיכה החסרה? איך אפשר למצוא חתיכה זו? מה הכוונה בלא היה מאושר? היה עצוב רוב הזמן? איך הוא יוכל להיות מאושר?
המספר מתייחס ל 'הוא', כזה התר אחר החתיכה החסרה. הכתיבה בגוף שלישי מאפשרת לקורא לקחת קצת מרחק ועם זאת מאפשרת אנונימיות בעלת יכולת של הזדהות: הוא יכול להיות כל אחד – בכל אחד קיים החיפוש, אף אחד לא מושלם, ובפרט – אני. יש בכך גם אוניברסאליות – הבעיות שלי אינן רק שלי. להרבה אנשים קשיים ודאגות הדומים לשלי.
'הוא', יוצא למסע בעקבות החתיכה החסרה. עובר התרחשויות שונות בדרך. מכשולים, אכזבות, תקוות, התרגשויות שונות. המכשולים ש 'הוא' עובר בדרך, המינימליזם התיאורי, הציורי, האיורים בשחור לבן, מאפשרים לקורא להפעיל את הדמיון, את המחשבה, את היצירתיות.
ברוב הספר, אין דו שיח ו 'הוא' פוגש חלקים היכולים להתאים ולמעשה אינם מתאים. חתיכות היכולות להתאים ולבסוף לא מתאימות.
באחד מרגעים אלה, מתגלה לו דו שיח והמודעות עולה שלב, בשאלות ותשובות כגון:
"את אולי החתיכה החסרה של מישהו?"
"אני לא מכירה מישהו כזה"
"טוב, אז אולי את רוצה להיות חתיכה של עצמך?"
"אני יכולה להיות של מישהו וגם של עצמי".
מקסים!
אילו תובנות במספר משפטים מינימליסטיים יפהפיים!
סיפור המסע של 'הוא' בעקבות החתיכה החסרה, הוא מסע של חיפוש, חיפוש זוגיות, חיפוש עבודה, חיפוש משמעות, חיפוש ערך עצמי בעולם, חיפוש אחר מקום מתאים ומאפשר.
כל אחד יכול לקחת את זה לאיזה כיוון שיחפוץ בו.
את הספר קיבלתי מתנה, כהכרת תודה למעשה שעשיתי (באותה עת הייתי זקוק למתנה כזו). אני מביט בו בערגה, זכר אל אותה תקופה, אבל הוא משיב בי מבט ואומר לי 'לך קדימה, צא למסע שלך וחפש את מה שברצונך למצוא'.
קראתי את זה כמבוגר, אבל זהו ספר היכול לאפשר לילד – לכל אדם - לצאת מהמקום שלו, ולצעוד יחד עם רצונותיו, צרכיו, בעיותיו, פתרונותיו ובכך לתת לו את המקום המגיע לו מתוך תחושת שייכות, ייחודיות ומקום אמיתי לילד ולאדם עצמו.”