הוצאה לאור›לדורי

כשהייתי בתיכון ספרי הוצאת לדורי היו דרך פשוטה וזולה להתחיל לבנות אוסף מד"ב - אותם ספרים קטנים בכריכה רכה ועטיפות מכוערות בצורה יוצאת דופן היו בכל מקום ועלו גרושים (בשלב מסויים בשנות ה-80 היה נראה שחנויות מסויימות מוכנות לשלם כדי שיקחו מהן את הספרים הנ"ל). איכשהו הסתננו לספרי ההוצאה מספר מרשים של קלאסיקות מד"ב שלא מאכזבות גם בקריאה חוזרת לאחר 25 שנה, שלא לדבר על הסדרה הבאמת המעולה "מדע בדיוני הטוב

האנושואידים הוא ספר מדע בדיוני של פעם. כזה שהיום כבר אין, כי אין זמן, והדמיון נמחץ ע"י המציאות, ורעיונות פילוסופים נדחים בבוז על ידינו כי אנחנו רוצים פשוט – איך יודעים? כי מתרצים את זה שספרים כאלה כבר אין כי הם "לא כלכליים".
ובכל זאת מפעם לפעם יוצא לי לחטט בחנויות יד שנייה ששם הם עוד קיימים, שוכבים מאובקים ומחכים (בעיקר כדי להגיד לנו "אמרנו לכם")- מעטים נחשבים לקלאסיקה ואז מודפסים שוב ע"י הוצאות

הסיפורים שבספר מסופרים על ידי ידידו הוותיק והטוב של שרלוק הולמס, מר ואטסון.
ואטסון הוא יד ימינו של שרלוק אוסף עובדות וראיות מהשטח וגם מסייע לו בכל אשר יבקש ממנו וכל זאת לפתור פשעים, העלמויות מקרי הונאה ועוד.
ואטסון מעריץ ומוקיר את שרלוק . שרלוק מצטייר הוא דמות של הג'נטלמן הבריטי היהיר .
הספר בנוי בתבנית אחידה : הצגת המקרה והמשימה על ידי האדם שמבקש את עזרתו. הפרטים הראשונים שדולה שרלוק מבעל ה

ספר מצוין של קליפורד סימאק, ברוח המד"ב של תור הזהב. הסיפור הוא לא העיקר בספר, בכנות, אלא יותר הרעיון. מדובר באדם שחי באותו בית כבר מעל למאה שנה ואינו מזדקן, ובמהרה מתברר שהבית משמש תחנת דרכים בין עולמות שונים, אבל שהאנושות עדיין לא מודעת לכך, כי היא לא הגיעה לרמה שתאפשר לה להצטרף למסחר הבינכוכבי.

ספר אטי, מהורהר, קצת פלאי.

לא הפעם הראשונה שבה סימאק משחק ברעיון של בית שמשמש תחנת מעבר. אני ז

ספר טוב, בסיסי וממצה איך לקפל את הנייר כדי להוציא ממנו דמות, קופסה,פרח,וכמעט כל דבר שנרצה.
"אוריגמי" - קיפולי נייר, היא אומנות יפנית עתיקה שהחלה עם התקנת בובות נייר מורכבות, והתפרשה לעיצוב כל מיני חפצים ובעלי חיים,לעיסוק מהנה ומרתק בכל העולם כולו.
אפשר להגיד שזהו גם תחביב וגם תרפיה,וגם מוסד המנהל מדריכים ותערוכות, וכל זאת עם פיסות נייר שאפשר להשיג בכל מקום ובית.
כדי להבין את שיטות הקיפול, יש לה

מופסאן ידוע בסיפוריו הקצרים בעיקר, אבל גם בספרים המלאים הוא מצליח להביא יצירות מרתקות לקרואיו. לפני חיי אשה (חיים, בצרפתית) קראתי את בל אמי המרתק ואת פייר וז'אן הפחות טוב. האם חיי אשה טוב? חיי אשה נהדר.
מופסאן יודע לתאר נוף, בין אם זה הטבע או נוף אנושי. התאורים מרתקים ואין סופרים רבים המצליחים בתאור השניים, כמו גם היכולת הפנומנלית לתאר סיפור אנושי קטן בכישרון גדול.
ז'אן(ט) יוצאת לחופשי לא מכלא,

את הספר קראתי בעקבות המלצה של אמיל אז'אר בספר "חרדתו של המלך סולומון". אז'אר העלה על נס את השפה העשירה במילים של פלובר, וכמובן צדק (הגם שמדובר בתרגום).

זהו אתגר לא קטן לקרוא את ספר זה, אך למי שיענה לו מובטחת הנאה מרובה.
זהו אתגר משתי סיבות. ראשית, כיוון שהתרגום העברי של אריה חשביה אמנם עשיר במילים ורהוט, אך גם מעט מיושן. מצד שני, אפשר ללמוד מילים בעברית, אשר כבר לא בשימוש.

שנית, כדאי

עולם שמחוץ לזמן, לארי ניבן
סוגה: מד"ב
במילה אחת: מד"ב קלאסי ישן עם הרפתקאות קצת משמימות
דירוג: 3 כוכבים

בקצרה: ג'ייבי קורבל התעורר לאחר יותר ממאתיים שנה כגוויה, בתוך גופו של מישהו אחר, ותחת איום של כלייה מיידית, אם יעשה תנועה בלתי נכונה. שעה שהם אימנוהו לשילוח אל הכוכבים, שילוח לכיוון אחד בלבד.
ואולם, קורבל הוא שבחר את המועד ואת התנועה...

מד"ב: מד"ב קלאסי, כבד. הרבה אסטרו-פיזיקה, עקומות

הספר הזה כמו גם "ענקי הג'אז" של סטאדס טרקל לא מתכוון לפרוש ולהציג את כל הג'אז בשביל זה צריך באמת אנציקלופדיה שלמה אבל זה בהחלט ספר עיון שיצליח לעניין אתכם להביט איתו על הג'אנר הנפלא הזה על כל גווניו, מימיהם של קוטפי הכותנה במדינת מיסיסיפי ועד לימינו. כל אחד מהגוונים זוכה לפרק משלו שנפתח בהסבר היסטורי קצר, הספר דיי מזכיר את הספר "אלף אישים", כי יש בו לא מעט ביוגרפיות קצרות של כל מיני אמנים.

לא