“מופסאן ידוע בסיפוריו הקצרים בעיקר, אבל גם בספרים המלאים הוא מצליח להביא יצירות מרתקות לקרואיו. לפני חיי אשה (חיים, בצרפתית) קראתי את בל אמי המרתק ואת פייר וז'אן הפחות טוב. האם חיי אשה טוב? חיי אשה נהדר.
מופסאן יודע לתאר נוף, בין אם זה הטבע או נוף אנושי. התאורים מרתקים ואין סופרים רבים המצליחים בתאור השניים, כמו גם היכולת הפנומנלית לתאר סיפור אנושי קטן בכישרון גדול.
ז'אן(ט) יוצאת לחופשי לא מכלא, כי אם ממנזר. לא מדובר במקרה יוצא דופן. כך מקובל לחנך בנות ובנים במאה התשע עשרה. 5 שנים בילתה במנזר, למדה מה שלמדה, כמובן פחות מכל על החיים, וכשהיא חוזרת אל הוריה האהובים ואל טירת הצפצפות שבחבל נורמנדי אשר על שפת האוקיינוס, אושרה גדול.
מה צופנים החיים? ז'אן בת 17 וכל החיים לפניה: אביר חלומות, אהבה גדולה, ילדים, חיי חברה בחברה הגבוהה. אפשר כבר לנחש שלא על זה כותבים ספרים. סביר יותר שמדובר על גודל הציפיה וגודל האכזבה, השבר ושרשרת האסונות.
החיים דווקא יפים. הנוף מהמם, מזג האוויר האביבי נפלא, הבית גדול ומרווח, ההורים אוהבים והיא הרי בת יחידה, שאינה מתחרה על תשומת הלב. גם האביר הגר, כמה נוח, ממש בסמוך מזדמן עד מהרה. חודשים ספורים והנה חתונה, שכמו אצל רבים הממהרים לעשות כך, דמותו האמתית מתגלה עד מהרה, דמותו של הבעל האוהב, היפה, הרומנטי. בתחילה זו רק קמצנות ומזג קצר-רוח בירח הדבש ועד מהרה היא מוצאת עצמה חוזרת הביתה להשאר לבד כל היום עם הוריה, כשבעלה כלל לא מתייחס אליה. כשהוא כבר בבית הוא נוזף בכולם על בזבוזים.
זה אולי נשמע משהו בר-תיקון, אבל זו התחלה זניחה לים של דמעות. רק כדי לא להישאר חייב ולא לקלקל, בהמשך פרידה כואבת מבן, בגידה, מוות.
מופסאן מיטיב לתאר הלכי רוח. חיים המבטיחים הופכים לחיים שבורים, כל ההוד שבטבע בכלל ובפיסת ארץ נורמנדית בפרט זו לא עוזרים לאחות לב שבור. הקריאה בספר הקטן הזה מרתקת ומעלה על נס את הספרות הצרפתית בכלל וכתיבתו של מופסאן בפרט.”