ביקורת ספרותית על ג'אז מאת ז'ראל ארנו

---

הספר הזה כמו גם "ענקי הג'אז" של סטאדס טרקל לא מתכוון לפרוש ולהציג את כל הג'אז בשביל זה צריך באמת אנציקלופדיה שלמה אבל זה בהחלט ספר עיון שיצליח לעניין אתכם להביט איתו על הג'אנר הנפלא הזה על כל גווניו, מימיהם של קוטפי הכותנה במדינת מיסיסיפי ועד לימינו. כל אחד מהגוונים זוכה לפרק משלו שנפתח בהסבר היסטורי קצר, הספר דיי מזכיר את הספר "אלף אישים", כי יש בו לא מעט ביוגרפיות קצרות של כל מיני אמנים.

לא משנה שבמשך השנים הצלחתי להתוודע לעוד אמנים מהג'אנר הזה ולעומק יותר, אני עוד אוהב אחת לכמה זמן לפתוח אותו ולהיזכר מה נכתב בו. מה שלי באופן אישי חסר בספר הזה זה שאין בו דיסקוגרפיות, אם מוזכרות בו כמה יצירות זה רק בדרך אגב וחבל, במיוחד בהתחשב לעובדה שמי שערך אותו הוא לא פחות מאשר דני קרפל שאני מוריד לפניו את הכובע. בעניין זה אני חייב להרחיב מעט ולומר שכמי שגילה את רוב המוסיקה שהוא אוהב דרך תוכניות רדיו של עורכים מוסיקליים מסויימים, את הג'אז למדתי לאהוב דרך התוכניות של קרפל (בגלי צה"ל לפעמים לבד ולפעמים עם שותפו, דובי לנץ) כך שהעובדה שהוא ערך את הספר הזה הוא ערך מוסף עבורי.

הספר הוא בעיקר למאזינים שרק מגלים את הג'אנר הזה ואם כבר הזכרתי בתחילת דבריי ספר אחר שעוסק גם הוא במוסיקה אז לדעתי הספר הזה יכול להיות נפלא בתוספת ל-"ספר המוסיקה" של ג'יל רולי שהוא ספר בפורמט דומה.

» ביקורות נוספות של אהוד בן פורת
» ביקורות נוספות על ג'אז