ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 23 באפריל, 2020
ע"י Mero
ע"י Mero
עולם שמחוץ לזמן, לארי ניבן
סוגה: מד"ב
במילה אחת: מד"ב קלאסי ישן עם הרפתקאות קצת משמימות
דירוג: 3 כוכבים
בקצרה: ג'ייבי קורבל התעורר לאחר יותר ממאתיים שנה כגוויה, בתוך גופו של מישהו אחר, ותחת איום של כלייה מיידית, אם יעשה תנועה בלתי נכונה. שעה שהם אימנוהו לשילוח אל הכוכבים, שילוח לכיוון אחד בלבד.
ואולם, קורבל הוא שבחר את המועד ואת התנועה...
מד"ב: מד"ב קלאסי, כבד. הרבה אסטרו-פיזיקה, עקומות זמן ונסיעה בזמן ולא מעט דברים בלתי הגיוניים בעליל (אבל קצת חינניים). מדובר במד"ב של שנות השבעים וגם בספר הזה מוזכרות טכנולוגיות מתקדמות כמו קלטות וידאו לצד טיסה לחור שחור.
מאוד אהבתי את השימוש בהעברת מודעות של אדם גוסס לגוף אחר לאחר שנת החורף. חבל שהוא לא הרחיב יותר סביב זה בתחילת הספר שכן זה היה משעשע ומעניין לקרוא כיצד קורבל מתמודד עם גוף חדש.
מתח: החצי השני של הספר מוריד כמה הילוכים במד"ב ומנסה לעבור קצת להרפתקאות ומתח. בואו נאמר שעדיף היה לו להוריד את המינון לרבע ספר "מתח". אין כאן ממש מתח.
טכנולוגיה: אם שמים את המד"ב בצד, ניבן ממציא/משתמש בלא מעט טכנולוגיות מעניינות. אבל הכל ניתן לעיכול ע"י טכנופובים.
אלימות: לא ממש (יש, אבל לא תיאורים קשים כמו בספרות מתח מודרנית).
PG: יש כמה קטעים בספר שאינם בטוחים לנוער, בעיקר במנהגים יותר מתירניים בעתיד הרחוק.
מתאים ל: אוהבי מד"ב קלאסי כבד של אמצע המאה הקודמת. לא מתאים לאחרים.
קריאה חוזרת: לא
סיכום: הדבר הכי בולט בספר הזה הוא הכתיבה העתיקה ובעיקר התרגום הארכאי. מצד אחד, נחמד לפעמים לקרוא שפה של פעם ולראות שימוש נכון בפעלים. מצד שני, לקוראים של היום קשה להסתדר עם הכתיבה הישנה. לא פעם מצאתי את עצמי קורא משפט/פסקה מספר פעמים כדי להבין.
שתי דוגמאות קצרות:
"אלפיים-מאה-ותשעים, לפי התאריך שלך. לא יהיה עליך להיטרד באשר לתאריך שלנו."
"היה הכרח למתוח כבלים מוליכי-על של חום לקוטב הצפוני כדי לשאול מקרתו."
יותר קשה היתה קריאת הטקסט. הספר נראה כאילו נכתב במכונת כתיבה. מידי פעם חלקי אותיות דהויות לצד אחרות מודגשות, הפונט קטן ולא נעים לקריאה.
לגבי הסיפור עצמו, הספר מרגיש לי כאילו ניבן כתב שני סיפורים ואיחד אותם לספר אחד. החצי הראשון מוביל את הקורא למחוזות האסטרו-פיזיקה הכבדה שאפיינו את המד"ב במאה העשרים. החצי השני של הספר הוא מעין הרפתקה של מספר אנשים בעתיד הרחוק.
מי שמחפש מד"ב כבד, כנראה ייהנה לקרוא את הספר הזה. חלקים אחרים בספר מעוררים מחשבות סמי-פילוסופיות וסוציולוגיות. למשל, בנערותי פינטזתי על כניסה בגיל מאוחר יותר לשנת חורף לכמה מאות שנים כדי להתעורר לעולם עתידני. קורבל מגלה שחיים שבהם אינך מכיר אף אחד וגם לא את החברה עצמה, אינם כיף גדול. ספר למיטיבי לכת (במד"ב) בלבד.
12 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
י. ווליס
(לפני שנתיים ו-10 חודשים)
המתרגמת, שירה טמיר, היתה מסוגננת מהממוצע
גם בגילה הצעיר. המשיכה לתרגם את ספרי סמיואל דילייני ב'זמורה ביתן'
|
|
|
Mero
(לפני 5 שנים ו-4 חודשים)
די מסכים איתך
ברוב הספר, הכתיבה לא היתה קוהרנטית וברורה. |
|
|
yaelhar
(לפני 5 שנים ו-4 חודשים)
לא אוהבת את ניבן.
לרוב אני מרגישה שהסיפור שלונפרם ומתפזר ולא מבינה מה הוא רוצה לומר. |
|
|
Yudkin
(לפני 5 שנים ו-4 חודשים)
כתבת יפה, תודה על הביקורת. הספר אכן התיישן אבל זה גם קיסמו:
לקרוא ספרי מד"ב עתיקים ומוזרים על העתיד הלא ברור, נישמע ומרגיש מאוד פסיכדלי.
בכלל הריח של ספרים ישנים, התוכן המוזר, המראה המיושן והמוזנח של הספר משרה איזו עננת כישוף דקיקה סביב הספרים הללו, שפורסמו לפני 30-50 שנה. והנושא המיסתורי... כשהייתי בארה"ב ניתקלתי בדפי ספר מד"ב עתיק מתגלגלים ברחוב מוזנח, ההבנה שזהו מד"ב וכל האווירה מסביב הורגשה כאילו אתה מנותק זמנית מההווה ונימצא בעצם ביקום אלטרנטיבי. גם אם הספרים הישנים הללו לא תמיד מענינים עדיין לאחוז וליקרוא ספרים אלו זו חוויה שאין כדוגמתה. |
12 הקוראים שאהבו את הביקורת
