הוצאה לאור›יצירה עברית

רקוויאם לעמק

תמונת הכריכה של ספרו החדש של יצחק בן נר, "האיצחקיה: רומן אנטיביוגרפי", היא פרי מכחולו של האמן אלי שמיר, יליד כפר יהושע. בציור נראית חבורת בנות העומדת כמקהלה בשדות העמק, ולצדן אקורדיוניסט היושב על כיסא בעייפות. החבורה שרה את השיר שפעם היה המנון העמק והציונות, "באה מנוחה ליגע", אך כעת השיר הולך, נחלש ונמוג. העמק וכפר יהושע כבר אינם בלב הקונצנזוס הציוני כמייצגי ערכי החלוציות.

כשראיתי א

גיבור הספר ערן, משאיר הכול מאחור, ובהחלטה של שניה נוסע לנתב"ג וטס לאיסלנד.
הוא חושב שכך הוא לבד בחו"ל, ישיג חופש, יברח מבעיותיו ויהיה מאושר. אך כאשר הוא נוחת הוא נתקל בלומי, האישה החידתית, ויורן גבר איסלנדי מסביר פנים. שניהם יחד עם ערן, יוצאים לטיול מלא חוויות במטרה להגיע לאי מבודד.
ערן השאיר בארץ בת זוג וילד לא שלו, עבודה בתור מורה בתיכון וחיים שלמים.
הוא בן 46 אביו התאבד לפני כמה שנים. הוא מספר

סיימתי לקרוא את הספר החדש של מיכל בן נפתלי, והוא לא מרפה ממני. הספר מורכב משתי נובלות יפהפיות ומשלימות, שכל אחת מהן תוקפת מכיוון אחר את המושגים הכי בסיסיים של החיים שלנו: הורות, היעדר, ומשפחה.
בנובלה הראשונה, "הסטודנט", אנחנו פוגשים זוג מרצים מבוגרים לפילוסופיה שבחרו לא להביא ילדים. השקט שלהם מופר כשהם "מאמצים" רוחנית סטודנט צעיר, אבל ההיעלמות הפתאומית שלו מותירה אותם עם שאלות קשות על הבחירה שלהם

אני אוהבת ספרות מקור ובמיוחד ספרי ביכורים שבהם סיפור מיוחד וחזק , שנוגע ונכנס ישר ללב
כזה היה לי הספר דיויד ואני של יואב רותם ובטוחה שהוא ישאר איתי זמן רב לאחר קריאתו חוץ
מזה שאהבתי את האיור המקסים על הכריכה איתו הפלגתי על כנפי הדמיון במהלך הקריאה ....

העלילה נפתחת בשיחת טלפון המודיעה לקובי שחקן בשנות העשרים בעת סיומה של הצגה
בתיאטרון על כך שאביו התאבד .
קובי לא היה בקשר עם אביו ב

אוטיסט הוא הספר הראשון הפותח סדרת ספרים חדשה בהוצאת יצירה עברית .
יוזמה מבורכת מקוונת של ספרים בפורמט דיגיטלי וקולי , המביאים את קולותיהם של אימהות ואבות לילדים מיוחדים .
אוטיסט ? סימן שאלה , מהו ?
בכתיבה כנה חשופה אמיצה ונוגעת ללב מעוררת הערצה הערכה והשתאות בעיניי , כותבת ליאת מדם ליבה את מחשבותיה , הרהוריה וקולה של אמא ואף לא שוכחת בין לבין לתבל בהומור כיאה לכתיבתה השובת לב קורא .
ל

בעלה של מלכה נפטר , ולראשונה לאחר שנים רבות מלכה (+60) היא גברת לעצמה.
אין מי שיכתיב לה מה לעשות ואיך לדבר, וזה הזמן שלה למצוא את עצמה.
כבר בשבעה קיוותה מלכה לאיזושהי דרמה. אולי תשמע משהו מעניין על הבעל המקובע שהיה לה.
שיקרה משהו לא צפוי בזרזיף החדגוני של אנשים שהשתתפו בצער על כוס קפה, שיתפו בזיכרון או חווויה חיוורת,
החליפו דעות פוליטיות שקראו בעיתון ואחרי זמן קצוב קמו להמשיך בשגרת חייה

יש ספרים שאני קוראת, והגיבור הראשי כל כך מצליח לעצבן אותי, שמיד אני מפתחת כלפיו אנטי. והדמות שלו לא עוברת לי בגרון, היא נשארת לשבת אי שם באמצע הדרך, לא כאן ולא שם, מרגישה אותה תקועה לכל אורך הדרך. כמו הביס האחרון הזה שאכלתי, מתוך ידיעה שזה יעלה לי ביוקר, ובכל זאת.
אבל אז..

אז עולה בי מחשבה שגוררת איתה שאלה.

אוקיי, לא אהבת את הגיבור. אבל אולי בעצם זו בניית דמות מבריקה?

כי אם יש משהו הכי מ

לפני שנה קראתי את "הדבר הנכון" של גל ליבר ואהבתי, זה היה בפברואר ועכשיו שוב פברואר, ואני מקווה שגם שנה הבאה יהיה לי ספר לקרוא ממנה.
אני פשוט אוהבת את איך שהדמויות בספרים שלה מרגישות לי.

היה כאן המון סקס, זה ללא ספק רומן ארוטי, אבל זה בעיקר קומדיה רומנטית שנוטה יותר לכיוון של - קומדיה אירוטית, אם היה דבר כזה.
היו משפטים בספר הזה שפשוט הרגו אותי, ולא כי הם היו מצחיקים במיוחד, אלא כי הזדהיתי והבנתי.