ביקורת ספרותית על מה שבא ליד מאת אושי שהם-קראוס

---

יש ספרים שאני קוראת, והגיבור הראשי כל כך מצליח לעצבן אותי, שמיד אני מפתחת כלפיו אנטי. והדמות שלו לא עוברת לי בגרון, היא נשארת לשבת אי שם באמצע הדרך, לא כאן ולא שם, מרגישה אותה תקועה לכל אורך הדרך. כמו הביס האחרון הזה שאכלתי, מתוך ידיעה שזה יעלה לי ביוקר, ובכל זאת.
אבל אז..

אז עולה בי מחשבה שגוררת איתה שאלה.

אוקיי, לא אהבת את הגיבור. אבל אולי בעצם זו בניית דמות מבריקה?

כי אם יש משהו הכי מעליב שיכול לקרות לסופר.ת זה שהקורא יישאר אדיש אל מול הגיבורים אותם הוא פוגש בין דפי הספר. אז גם כשהגיבור מעלה לך את הסעיף, צריך להודות שכנראה כן נעשתה פה עבודה נכונה.

והנה אני מכריזה: אשר הצליח לעצבן אותי. ממש. הוא בן ארבעים ושתיים, דתל"ש, אשר חצה את הקווים גם בפוליטיקה והפך שמאלן. החיים שלו מצומצמים, נעים בין העבודה שלו בתריסים -כל הסוגים: ידניים, גלילה, חשמליים. הוא נע מקריאה לקריאה. הוא אחראי על השקיית הצמחים בבית, ואם יש דבר שכן חיבבתי בו, זו החיבה של שנינו לצמח הבת שבע. ובין שני אלו, בשאר הזמן הוא מסתובב באפליקציות שמצליחות להעניק לו את האשליה המושלמת שכל קשר בינה ובין המציאות הוא מקרי בלבד.
הוא קשור בחבל הטבור לא רק לאמו, גם לסבתו. ואם נשאר בו משהו מחייו הישנים, זו הידיעה שצריך למצוא אישה ולהתחתן. כי ככה. וזו דרכו של עולם.

הריקוד שלו בין ההנאה הפיזית, הרגעית והעצמית, לבין הבריחה שלו מכל סוג של קשר, או כל אינטימיות שהיא, מולידה סיפור מוטרף, הזוי לעיתים, שמסופר בעוצמה גבוהה, והולך על הקצה.

הכתיבה מאוד מצומצמת, ייחודית, והספר כולו נשען על דמותו של אשר, והוא זה שלחלוטין עושה את הסיפור. אז ככה לאט לאט הצליח בסוף אשר לחדור אל לבי. יש בדמות שלו הקיצונית משהו מכמיר לב.

זה לא ספר שיתאים לכל אחד, והיזהרו מאלו שמצליחים לעצבן אתכם, אתם עוד עלולים להתאהב בהם.

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על מה שבא ליד