משחק תפקידים- ימי הביניים. קבוצה ציבורית
אנגליה של המאות 10-15, ימי הביניים. באזור נרחב ומבודד בארץ זו, על פני עשרות קילומטרים, בחבל ארץ מנותק ופורה במיוחד, חיו מספר אצילים, באחוזותיהם, כשהם פורשים את חסותם על הכפריים שסביבם.
לצד המסיבות הקלאסיות, החינוך המוקפד, ההשכלה הנרחבת והאירועים הגודשים את חייהם, קמה תנועת המהפכה, אליה כפריים רבים חוברים, וגם אצילים נבחרים.
חייהם של הכפריים והמשרתים אינם קלים בהכרח.
לעיתים קרובות מתנפלות כנופיות ושודדים על המקום, אז הם מסתתרים באחוזות האצילים. אך הם נאלצים לעבוד קשה, ולא אחת האצילים מתייחסים אליהם ברשעות.
אתם מוזמנים להירשם למשחק-התפקידים ע"י מילוי הטופס שנמצא למטה ושליחתו אל טליה או אל הצבעוני-האדום, ולקחת חלק בשחזור העולם המופלא והמרתק של אנגליה, בתקופת ימי הביניים...

~~~

מנהלות: הצבעוני האדום וטליה.

~~~
פרטי ההרשמה -
שם:
מין:
גיל:
מראה:
מקצוע:
מעמד:
מקום מגורים:
השקפה פוליטית(=בעד המהפכה הדמוקרטית והשחרור\נגד המהפכה הדמוקרטית והשחרור):
השקפת חיים:
סיפור חיים:

~~~
שימו לב:
- כמות האצילים מוגבלת ל6 בלבד, לכן כל הקודם זוכה!
- לא לפתוח דיונים עד פתיחת המשחק, בבקשה! לשאלות\בעיות\רעיונות וכו' מוזמנים לפנות אל הצבעוני או אליי, אבל בלי דיונים!
- אין מלך\מלכה\נסיך\נסיכה.
- במקרה ואתם מעוניינים בקשרי משפחה\ קרבה פיזית בין האחוזות \ מישהו מסויים להיות המשרת שלו, נא לפנות אליינו.



אהההההההה ובבקשה תעשו גם בנות!!!


-טליה-

הרשומים עד כה-

הצבעוני האדום
שם: קייטלין.
מין: נקבה.
גיל: 20.
מראה: שיער אדום גלי-מתולתל, עיניים ירוקות עזות, עור לבן בהיר.
מקצוע: עובדת מטבח באחוזה.
מעמד: משרתת (נמוך).
מקום מגורים: מגורי המשרתים
השקפה פוליטית: נגד. היא חושבת שזו שטות אחת גדולה, ושהם לא באמת ישנו משהו.
השקפת חיים: כל עוד יש אוכל על השולחן ושמחה בלב יהיה בסדר.
ספור חיים: חיה, נולדה וגדלה באירלנד, בגיל 16 גילתה שהוריה רצו לשדך אותה לגבר מבוגר בכפר בו גרו. אז היא אמרה שלום לאמא ושלום לאבא, לקחה את הרגליים שלה והיגרה לאנגליה. אז טכנית, היא מהגרת לא ממש חוקית. היא השיגה עבודה בטירת האציל ועובדת שם במטבח.


לינה מלינה (המכשפה היחידה במשחק, *רשות מיוחדת)
שם: אוונג'לין ריי.
מין: נקבה.
גיל: 18
מראה: רזה וגבוהה,עור ממש חיוור ועיניים אדומות כדם,שפתיים בצבע דובדבן עם חיוך ערמומי שלא יורד מהם, שיער בלונדיני קצר,תמיד לבושה בברדס שחור וארוך.
מקצוע: סוחרת.
מעמד: פשוטת עם (בינוני).
מקום מגורים: בית קטן בקרחת יער קטנה, 20 דקות הליכה מהכפר.
השקפה פוליטית\ השקפת חיים: נגד- טוב לה ככה, למה לשנות?
ספור חיים: בכפר הייתה מכשפה זקנה שגרה ביער, יום אחד היא מצאה תינוקת נטושה ליד סף ביתה, היא גידלה אותה ולימדה אותה את דרכיה ואת כשפיה,כשלאוונג'לין מלאו 15 שנה המכשפה נעלמה כלא הייתה והשאירה את אוונג'לין לבדה, מאז היא למדה כשפים מהספר שעבר לה בירושה,היא רוקחת שיקויים ואבקות קסם ומוכרת אותם בשוק השחור של הממלכה,היא נמנעת מקשר עם אנשים ומעדיפה להיות לבד ולמען האמת אנשים נזהרים ממנה ומנסים להימנע ממנה.


טליה- דמות א'
שם: אלברט מק'לאוד.
מין: זכר.
גיל: 23.
מראה: הוא מרשים; שיער שחור, עיניים כחולות נוקבות, עור בהיר. תמיד הולך זקוף.
מקצוע: רופא.(לא כמו היום עם הציוד והכול- כמו אז, הקזת דם ועלוקות זה תמיד הפתרון)
מעמד: אציל (גבוה).
מקום מגורים: אחוזת מק'לאוד.
השקפה פוליטית והשקפת חיים: נגד המהפכה. בעד לעשות כל דבר בדרך הטובה ביותר שהוא יכול.
סיפור חיים: חי, נולד,גדל וחונך באחוזת מק'לאוד. למד רפואה בהצטיינות, משכיל ומנומס מאוד. אימו נפטרה ממחלה כשהיה בן 8, ושתיים עשרה שנים אחר כך, נפטר האב ; כנראה מצער האובדן. הוא מנהל את האחוזה בהצלחה רבה כבר 3 שנים. יש לו אחות גדולה הנשואה לאציל במקום מרוחק.


טליה- דמות ב' (כן, לטליה 3 דמויות, יש לה *רשות מיוחדת לזה)
שם: לואיז.
מין: נקבה.
גיל: 19.
מראה: יש לה פנים תמימות, יפות ועצובות. עיניים בצבע תכלת בהיר, שיער זהוב שגולש על כתפיה במפל של תלתלים רכים, עור בהיר ולחיים סמוקות. לובשת סחבות.
מקצוע: משרתת מתחילה.
מעמד: משרתת (נמוך).
מקום מגורים: מגורי המשרתים באחוזת אציל\ה כלשהו\יא.
השקפה פוליטית והשקפת חיים: בעד המהפכה. היא מקווה שהמהפכה תתרחש ושתשחרר אותה ועוד רבים אחרים מה"עבדות" אצל האצילים והתלות בהם. היא מנסה לשרוד כל יום לכשעצמו.
סיפור חיים: נולדה בכפר למשפחה ענייה ומרובת ילדים, וקיבצה נדבות ברחובות, כילדה קטנה ועדינה. אימה ואביה שאפו שבגלל מראה הטוב, יקבלו אותה כמשרתת בגיל 13 באחת האחוזות. כל חייה כוונו לנקודה הזאת מינקותה. בגיל 13, היא אכן החלה לעבוד כמשרתת. השנה סילקו אותה מהאחוזה שלה כי אכלה פרוסת לחם אחת יותר מן המותר, ועכשיו היא הגיעה לאחוזה הנוכחית כמשרתת חדשה ובלתי מוערכת. מקווה שיהיה טוב.

טליה- דמות ג'
שם: אדווין.
מין: זכר.
גיל: 8.
מראה: שיער שחור חלק, עיניים גדולות ותמימות בצבע חום, ריסים ארוכים וסבוכים. פנים ילדותיות, עצובות וחמודות. הוא רזה ודי נמוך. הבגדים שלו גדולים עליו בכמה מידות, אבל הוא אף פעם לא מוריד\מחליף\מכבס אותם, כי אחותו, איזבל, תפרה לו אותם ושילבה בהם שאריות מהשמלה של אמא, ואמרה שהבגדים ישמשו לו לשנים רבות. בגדים כאלה אסור להוריד.
מקצוע: גנב, אם הוא יותר מדי רעב.
מעמד: פשוט עם (בינוני).
מקום מגורים: המחסן של חנות הירקות או היער, אם הוא בורח לכמה ימים.
השקפה פוליטית והשקפת חיים: בעד להיות ילד טוב, כי אולי ככה אמא תחזור ויתייחסו אל אזבל כמו שצריך והאחים יפסיקו להיות רעים.
סיפור חיים: נולד למשפחה גדולה. אמו מתה כחודש לאחר שנולד. התינוק הקטן והמוזנח גדל להיות ילד עצוב וחמוד, אל עף מאמציה של אחותו לגדלו כמו שצריך. הוא נוהג לברוח לשטחי הפרא שסביב לכפר ולאחוזות, ולפעמים אפילו ליער. הוא אוהב את התחושה שיש שם - הוא תמיד-תמיד מת-מפחד כשמחשיך והלילה יורד, ולפעמים שומעים זאבים. אבל הוא עדיין אוהב להיות שם. אמא מתה בגללו, אז מגיע לו לסבול ביער, לא? אולי אם הוא יעניש את עצמו היא תצא מהקבר הקר ההוא. מעניין איך היא נושמת שם בכלל, בלי אוויר.
הוא אוהב מאוד את אחותו, ותמיד עצוב כשהוא רואה שהיא עצובה או שהוא מאכזב אותה. אבל הוא לא באמת יודע מה לעשות עם זה.
אורומיס
שם:אלכסנדר (אין על השם הזה)
מין:זכר
גיל:18
מראה:גובה שתי מטריים וחצי שער שחור ועניים שחורות גוף שזןף
מקצוע:איכר ולוחם
מעמד:איכר אביר
מקום מגורים:ביער מבודד
השקפה פוליטית: בעד המהפכה
סיפור חיים: מגיל צעיר חונך להיות אביר אבל בגלל שחתך בטעות את בו החוזה ביד הוא קיבל גזר דין מוות בלילה שבו היה אמור למוות הוא הרג את השומר וברח ליער שם מצעה בית שרוף הוא תיקן אותו ושטל צמחים לשדה ומאז הוא גר שם ומגן על עצמו.


כיפה כחולה
שם: ג'ון מלורניק.
מין: זכר.
גיל: 20+.
מראה: אלגנטי, עור בהיר, שיער שחור מסורק בקפידה. די גבוה. די רזה.
מקצוע: נואם.
מעמד: אציל (גבוה).
מקום מגורים: אחוזה.
השקפה פוליטית: נגד המהפכה הדמוקרטית והשחרור.
השקפת חיים: ההורים שלו תמיד לימדו אותו שבלי תכנון לימוד והשקעה, אין הצלחה.
סיפור חיים: גדל לחוקים נוקשים, הורים שלא מתנהגים כמו הורים אוהבים, בן יחיד. חונך לשאוף ולהגיע למעמד הטוב ביותר, למרות שאינו רוצה בכך.
אף פעם לא היו לו חברים רגילים, או משחקים של ילדים, וכבר מגיל ארבע, התחיל ללמוד שיעורים פרטיים ואיך להיות בעל התנהגות נאותה לאציל.


ליאו ואלדס
שם: סטיוארט.
מין: זכר.
גיל: 18.
מראה: שיער חום, עיניים חומות ועור שזוף.
מקצוע: אביר.
מעמד: אביר (בינוני-גבוה).
מקום מגורים: בית של אציל.
השקפה פוליטית(=בעד המהפכה הדמוקרטית והשחרור\נגד המהפכה הדמוקרטית והשחרור): בעד.
השקפת חיים: טובה?
סיפור חיים: עצוב.


אנג'ל - דמות א'
שם: רונלד.
מין: זכר.
גיל: 17.
מראה: שיער בלונדיני, עיניים חומות, אף סולד, עצמות לחיים בולטות, חתיך, שרירי, פרצוף יפה.
מקצוע: סוחר בצמחי מרפא ובתרופות, מומחה להכנת תרופות.
מעמד: נחשד בכישוף, אסיר נמלט (נמוך).
מקום מגורים: משוטט ביערות, אסיר בעת בריחה.
השקפה פוליטית(=בעד המהפכה הדמוקרטית והשחרור\נגד המהפכה הדמוקרטית והשחרור): בעד המהפכה הדמוקרטית והשחרור.
השקפת חיים: החיים בזבל, העולם אכזר, ומוות זה דבר טוב.
סיפור חיים: סיפור חיים די נורמלי לימי הביניים, ההורים שלו היו איכרים פשוטים שפעלו תחת שלטונו של אדון.
יום אחד ההורים שלו מתו ממגפה, והרבה אנשים הפכו להיות חולים ונפלו למשכב בעקבות המחלה שהרגה את הוריו.
רונלד החליט שהוא רוצה לסחור בצמחי מרפא ובתרופות, מאחר והיה טוב בהכנת תרופות.
זמן מה אחרי שהצליח להציל אנשים מהמגפה, החלו לחשוד בו שהוא מכשף וניסו להעלות אותו על המוקד, אבל הוא ברח וכעת הוא משוטט ביערות.

אנג'ל - דמות ב'
שם: לונה.
מין: בת.
גיל: 14
מראה: שיער ערמוני, עיניים ירוקות, נמשים, עור חיוור, פנים יפות בסך הכל.
מקצוע: סוחרת.
מעמד: איכרה.
מקום מגורים: בקתה קטנה, שם גרה יחד עם אביה עד שמת.
השקפה פוליטית(=בעד המהפכה הדמוקרטית והשחרור\נגד המהפכה הדמוקרטית והשחרור): בעד המהפכה הדמוקרטית.
השקפת חיים: העולם הוא לא כזה נחמד, וכולנו נמות.
סיפור חיים: נולדה כבת לא חוקית (בימי הביניים זה היה חוקי, אבל אין לי איך להסביר את זה...), שראתה את אחיה למחצה לאחרונה חשבה שנשרף על המוקד (רונלד), ועברה לגור עם אבא שלה, לאחר שמת נותרה רק עם אמה.


אריה
שם: קריסטל.
מין: נקבה.
גיל: 20.
מראה: שער אדום לוהט, נחושת בשמש. עיני טורקיז מלוכסנות קצת, גבוהה, רזה, עור בהיר. נושאת קשת ארוכה וחזקה. יש לה זוג חרבות דקות, והיא נושאת עליה תמיד סכין במגף.
מקצוע: שומרת יערות.
מעמד: לא מסלקים אותה מכל מקום, אבל גם לא מקבלים בזרועות פתוחות (בינוני).
מקום מגורים: יער, כל עוד יש עצים ומחסה מאויבים.
השקפה פוליטית(=בעד המהפכה הדמוקרטית והשחרור\נגד המהפכה הדמוקרטית והשחרור): נגד, מי צריך את זה? טוב מספיק ככה.
השקפת חיים: בני אצולה טיפשים. כל מה שמבדיל זה כמות הכסף.
סיפור חיים: נולדה בכפר קטן, להורים שלה הייתה חווה. היא למדה מאז שהייתה תינוקת על כל צמח שיש באזור היער, ובתוכו. מכירה צמחים כמו את כף היד שלה, מזהה בקלות. כשהייתה בת עשר, אח שלה לקח אותה איתו לצוד, כשהם חזרו, ההורים שלהם נאלצו לתת את הבשר לאצילים.
אח שלה לימד אותה לצוד בקלות, ולהכין את האכל, למרות שתמיד נאלצו להביא אותו לאצילים.
אף פעם לא היה לה אכפת, הרי לה יש אוכל, אז מה זה משנה?


לוחמת הפיגיון
שם: רד.
מין: נקבה.
גיל: 12.
מראה: פנים ילדותיות ורזות, עיניים ירוקות בהירות וגדולות, שיער בלונדיני ארוך ופרוע שמסופר בצורה מבולגנת ולא אחידה. נמוכה ורזה, לובשת תמיד חולצות קשורות מאחורה, מכנסיים מלאים קרעים ומגפיי הליכה מעור אדמדם.
מקצוע: בליסנימר. סוג של נגזרת משבט הברברים שפלשו לערים הגדולות וחירבו כפרים, אבל רד טיפה עדינה יותר.
מעמד: מבוקשת בכל עיתון וכרזה- פושעת בין- לאומית (נמוך).
מקום מגורים: כל מקום שיש בו גג.
השקפה פוליטית(=בעד המהפכה הדמוקרטית והשחרור\נגד המהפכה הדמוקרטית והשחרור):עזבו את הילדה מהשטויות האלה, אין לה מושג מה זה בכלל! דואגת רק לעצמה.
השקפת חיים: מופרעת לגמרי, אבל מתנהגת יותר כמו ילדה קטנה וחמודה. היא יודעת שבעולם הזה כל אחד עובד בשביל עצמו.
סיפור חיים: אימא מתה בלידתה ואביה התאבד יום לאחר מכן. חייה לבד כל הזמן, גנבה כמה מהחפצים העתיקים והמיוחדים הביותר מהאחוזה הראשית של המלך, אחד מהם הוא גלימה שחורה עם ברדס ששוליה רקומים בזהב, היא לובשת אותה כשהיא מבצעת גניבה חשובה, רק בשביל להרגיז את השומרים. היא שונאת את האופן בו המלך מנהל את חייהם של האנשים הפשוטים ורוצה להפוך את האנשים המיוחסים לאנשי רחוב, כמוה.




מייטי- דמות א'
שם: איזבל אליארט.
מין: נקבה.
גיל: 10.
מראה: ילדה צנומה ובהירת שיער, בעלת עיני שקד גדולות ומבט מתחנן (ככה היא לרוב מביאה כסף). היא נמוכה ורזה. לרוב היא לובשת בגדים פשוטים עשויים בד, אך היא יכולה לעשות מהם בגדים שנראים כמו של אצילים. היא לרוב מנסה להישאר מחייכת, ולרוב מצליחה.
מקצוע: עוזרת לאביה בחנות הירקות.
מעמד: פשוטת עם (בינוני).
מקום מגורים: המחסן של חנות הירקות (אוכל בחינם!)
השקפה פוליטית(=בעד המהפכה הדמוקרטית והשחרור\נגד המהפכה הדמוקרטית והשחרור): בעד. אם היא תהיה נגד לא יהיה לה מחסה, וגם עוברת בה לפעמים המחשבה שתפגוש אציל שיעזור לה עם כסף. היא בדרך כלל מנסה להיטפל אליהם אבל רובם לא רוצים משרתת בת 10.
השקפת חיים: הכל בשביל כסף, כי כסף זה הכל.
סיפור חיים: איזבל נולדה למשפחה גדולה, עם 3 אחים גדולים, אחות אחת גדולה ואח קטן.
אמה מתה מרעב כחודש לאחר שאחיה הקטן נולד. אחיו הגדולים והגים להאשים אותו במותה כל פעם כשהנושא עולה. והילד בן השבע בורח מהבית וחוזר מי- יודע- מתי. אבל איזבל יודעת שהוא יחזור. לפעמים היא יוצאת לחפש אותו ואם מוצאת אז היא רואה שהוא בוכה. היא רק אומרת לו שכולם דואגים לו, גם אם זה שקר, והולכת.
אביה של איזבל, אדי (קיצור של אדוארד), נותן לאיזבל את רוב המשמרות בחנות הירקות, כי כולם מוקסמים ממנה ובאים לקנות.
איזבל יודעת שמנצלים אותה, והיא מנסה לעצור את זה אבל היא לא בדיוק מצליחה, וגם כשברחה יום אחד מביתה- דאגו לה יותר משדאגו לאדווין, אחיה הקטן.
לאיזבל יש חברה טובה אחת בשם טיארה, וידיד שהיא בקושי מתראה איתו בשם תומס, הם היחידים שהיא יכולה לדבר איתם, אבל כשהם לא נמצאים היא מבלה עם אחיה הקטן.


מייטי-דמות ב' (*רשות מיוחדת)
שם: טליה לנלין.
מין: נקבה.
גיל: 19.
מראה: גבוהה, בעלת שיער שחור גלי וארוך, שלרוב אסוף. עיניים ירוקות בהירות, שבחושך חומות ובאור חזק הן צהובות. (חיחיחיחי) עצמות לחיים גבוהות ועיניה מלוכסנות מעט. קשה להבחין בפנים שלה מתחת לכל האיפור.
מקצוע: אצילה.
מעמד: אצילה (גבוה).
מקום מגורים: אחוזה גדולה במזרח הממלכה.
השקפה פוליטית(=בעד המהפכה הדמוקרטית והשחרור\נגד המהפכה הדמוקרטית והשחרור): נגד.
השקפת חיים: הרבה + הרבה = הכל!
סיפור חיים: טליה הייתה יפה מיום הולדתה. היא הבת היחידה שיש לאביה, אדוארד, ולכן היא מקבל הכל מהכל. והיא חושבת שזה לא מספיק. היא מעולם לא יצאה מהאחוזה שלה ומעולם לא התרחקה יותר מדי ממשרתיה. אבל מדי פעם היא יכלה להשליך חתיכות לחם לכפריים שבאו לבקש עזרה. היא נהנתה לראות אותם מבקשים עוד, והיא נהנתה להגיד שהיום אחד המשרתים ילך לקנות עוד לחם בשוק.
מדי פעם היא הייתה מתלבשת כלא בדרך אצילה והולכת לשוק לקנות בעצמה אוכל, ורק אז היא הצליחה להבין עד כמה חייהם של פשוטי העם קשים, אך הכל נשכח כשחזרה לאחוזה.


סופי
שם: ליליה
מין: נקבה.
גיל: 20.
מראה: שער שחור ארוך וגלי, עיניים ירוקות בצורת שקדים, גבוהה, רזה עם פנים יפות.
מקצוע: אין ממש מקצוע, לצוד, לאסוף מן היער צמחים ופירות.
מעמד: יכולה להישאר איפה שהיא נמצאת, אבל לא ממש מחייכים אליה. (בינוני).
מקום מגורים: יער, כל עוד יש עצים ומחסה מאויבים.
השקפה פוליטית בעד המהפכה הדמוקרטית והשחרור\נגד המהפכה הדמוקרטית והשחרור): נגד, בשביל מה זה טוב?
השקפת חיים: חיים רק פעם אחת, למה ללקק לאצילים? ממילא כסף הוא לא הכול.
סיפור חיים: נולדה במקום קטן, כמעט ללא אנשים. ההורים שלה היו עסוקים בעניינים שלהם והיא בילתה כל היום ביער, שם למדה להכיר כל חיה וצמח.
בגיל 15 היא עזבה את ביתה, בלאו הכי היא לא עשתה שם כלום, רק גרה ביער.


טס
שם: שארלוט (כינוי-צ'ארלי)אודרי אנדרסן.
מין: נקבה.
גיל:17
מראה: צמה בלונדינית עם נגיעות חומות בהירות, שפתיים בצבע אפרסק, ריסים ארוכים, לובשת שמלות ודברים מהודרים רוב הזמן, עיניים ירוקות- כחולות-סגולות מחשלמלות עם נגיעות נחושת.
מקצוע: ליידי אצילה.
מעמד: בת של איזה לורד א משהו.
מקום מגורים: טירת אנדרסן- טירה ששוכנת על גבעה קטנה ויפה ונמצאת לא רחוק מהאוקיינוס.
השקפת חיים: נגד דמוקרטיה, מה לעשות? זה כיף להיות ליידי.
סיפור חיים: יתומה מאם, אביה הלורד רצח את אשתו הלורדית כששארלוט היתה בת 5. יש לה אחוץ בת 14 ואח בן 2 מאישה אחרת.


אן מאבונלי
שם: וילנטיה
מין: בת
גיל: 17
מראה: יפהפיה
מקצוע: אין, חיה אצל הוריה
מעמד: אצילה (גבוה נמוך. לא אצילה ראשית)
מקום מגורים: בית של הוריה. שלושה חדרי שינה, סלון, טרקלין קטן ושירותים + אמבטיה
השקפה פוליטית(=בעד המהפכה הדמוקרטית והשחרור\נגד המהפכה הדמוקרטית והשחרור): בעד
סיפור חיים: הייתי שמחה אם היה לה מאהב ממעמד הביניים או התחתון והיה לה מישהו מהמעמד העליון שהיא הייתה אמורה להנשא לו ואני אשמח אם יהיו אלה שחקנים אמיתיים.


אנבת' ג'קסון
שם: קורד.
מין: זכר.
גיל: 21
מראה: שרירי מאוד, שיער בלונדיני-ג'ינג'י, עיניים ירוקות בהירות וחיוך ערמומי. זיפים.
מקצוע: ברברי.
מעמד: בשבט שלו המעמד שלו גבוה, כיוון שהוא בן של אחד מראשי השבט. בעולם הרגיל מעמד נמוך.
מקום מגורים: נודד עם השבט.
השקפה פוליטית(=בעד המהפכה הדמוקרטית והשחרור\נגד המהפכה הדמוקרטית והשחרור): בעד חקיקת חוק העוגיות והתה!
השקפת חיים: אוהב להשתתף במסיבות תה, יודע נימוסים והליכות ונהנה בצורה מפחידה מהקליק שעושה הגולגולת כשהפטיש שלו מכה בה.
סיפור חיים: נולד בן למנהיג שבט הברברים, התחנך לפי המסורת שלהם ולמד לחימה בסגנון בליסינמר. כשהייה בן 7, אחותו רד נחטפה בידי כפריים שהשבט פשט על כפריהים. לאחר כמה ימי חיפוש הגיעה כפרייה מוזרה שנראת כמו מכשפה, וביקשה כופר בעד החזרת הילדה. כשראש השבט סירב למרות תחנוניו של קורד, המכשפה זעמה ומחקה לילדה את הזיכרון. מאז קורד נודד עם השבט ממקום למקום, בידיעה שגם אם ימצא את אחותו, היא לא תדע מי הוא. (פ'צו פצ'ו וקולות עצובים ) .

דניאל
שם: לורנצו ולַרִיאן
מין:זכר
גיל: 19
מראה: גבוהה. שחום. שיער חום שמשתפל בזווית על עיניים גדולות חומות-זהובות.
מקצוע:
מעמד: אציל (אם ספרתי נכון, יש רק 5...).
מקום מגורים: המפוארת שבמצודות אביו.
השקפה פוליטית(=בעד המהפכה הדמוקרטית והשחרור\נגד המהפכה הדמוקרטית והשחרור):נגד המהפכה הדמוקרטית והשחרור.
השקפת חיים: די מבולבל. בעד להשאיר את חייו כמו שהם, אך לעתים נכמר על העבדים הפשוטים.
סיפור חיים: אביו שוכב על ערש דווי. הוא הבן היחיד, ולכן יקבל את כל הרכוש הרב. אמו לא סימפטית במיוחד, וכמובן שלא אכפת לו ממנה כל כך. מאז ינקותו גדל בפאר ובעושר רב.
תכונות:נטייה להתחבב על אנשים.


נורי-
שם: נלה סואן.
מין: נקבה.
גיל: 13 וחצי.
מראה: בעלת תלתלים זהובים גולשים ורכים עד המותניים. בעלת עיינים ירוקות עמוקות ומלאות חשיבה. בגובה בינוני.יפה מאוד.
מקצוע: בתו של איכר. היא הבת הצעירה במשפחה של 3 ילדים, ויש לה שני אחים גדולים. למשפחתה אין הרבה כסף, ואמה חולה מאוד ועומדת למות. היא צדה ומבשלת בביתה למשפחתה.
מעמד: נמוך.
מקום מגורים: בחלקים נידחים של העיר. איפה שגרים העניים.
השקפה פוליטית: בעד המהפכה. לא אוהבת את בני האצולה.
השקפת חיים: לשרוד את החיים.
סיפור חיים: היא הבת הצעירה במשפחה של 3 ילדים,ובגלל שהיא ענייה ויפה, אבא שלה רוצה למכור אותה לאציל עשיר. היא לא יודעת מזה, ולכן נשארת בביתה. לא אוהבת את משפחתה. היא אוהבת רק את אמה, ומטפלת בה במסירות, אך אביה רוצה שאמה תמות כדי שיוכל למכור את בתו, ולכן בקושי מרשה לה לטפל באמה. נלה יודעת לצוד בחץ וקשת. תמיד היא מסתובבת עם חץ מוסתר.


גדילן קוץ רגל-
שם: איאומר בן תאודן
מין: זכר
גיל: 25
מראהשיער בלונדיני עד הכתפיים וזקן שחור, גבוה מטר שמונים וארבע, שרירי, מראה אגרסיבי.
מקצוע: שילוב של סייר ולוחם פרשי
מעמד: משרת (נמוך)
ציוד: שריון עור מחוזק, חרב ארוכה עם הכתוביות על הניצב "קומו והילחמו, עד שכבשים יהפכו לאריות", פגיון, קשת ארוכה ואשפת חצים(20 חצים)
מקום מגורים: אין, הוא יכול לגור ביערות לבד ולשמור על עצמו
השקפה פוליטית: בעד שיחרור של מעמד המשרתים, לתת להם זכויות, אבל לא להרוס לגמרי את מעמד האצילים
השקפת חיים: "קומו והילחמו, עד שכבשים יהפכו לאריות"
סיפור חיים (בקצרה): איאומר גדל למשפחה של משרתים באירלנד , אבל הרבה להיתאמן בקשת וחרב לבד, למרות זאת הוא לא היה יכול להיות יותר מחובבן בלחימה, כי אף אחד לא ילמד את מעמד המשרתים להילחם, חוששים מהמפכה שאז יעשו המשרתים, למרות זאת, בן האציל שאיאומר שירת לימד אותו איך להישתמש בחרב וקשת וגם לימד אותו סיירות ולחימה על גב סוסים, אבל הם התגלו, הבן קיבל עונש קל אבל, איאומר קיבל עונש קשה מאוד אז הוא ברח ממולדתו אירלנד, והיגר באופן לא חוקי לאנגליה, הוא נשבע להיות לוחם בבית אציל, ולהיתיחס יפה לכל משרת או משרתת שהוא יפגוש



*רשות מיוחדת- גם לכם בא? שלחו לצבעוני הודעה.
הידעת: בשביל להזמין חברים לקבוצה - שלח להם קישור: .
חברי קבוצת משחק תפקידים- ימי הביניים.
הצג הכל מציג 10 מתוך 21 חברים
בת 25
קצה הצוק
בן 25
ארץ החתולים
בן 25
מינס טירית
בן 26
בן 22
רומא
בת 26
המלונה
בת 26
השמיים
בת 26
אוחר מדי עכשיו
קיר הדיונים
 |  הוסף דיון הצג הכל מציג 5 מתוך 22 דיונים שעל הקיר
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-10 חודשים
?
הלוחמת לפני 12 שנים ו-10 חודשים
הו, מייטי, סוף סוף מישהו אומר את מה שאנחנו חושבים במשך שנים.
?!?!!?!?!?!?!!!
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
למה המשחק הוקפץ פתאום?
גדילן קוץ רגל לפני 12 שנים ו-11 חודשים
מישהו כנראה הצטרף
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-11 חודשים
הכפית חיסלה אותנו?
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
צבעוני, טליה, אני מציעה לכן לכתוב שהמשפק בהפסקה עד לתאריך שהוכרז, ולפתו חאותו שוב בפסטיבל משחקי התפקידים.
הצבעוני האדום לפני 12 שנים ו-11 חודשים
מה שהלוחמת אמרה.
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-11 חודשים
פסטיבל משחקי התפקידים?
הלוחמת לפני 12 שנים ו-11 חודשים
אהא. ההכזה הרשמית היום בצהריים :)
Caroline לפני 13 שנים
*חצוצרות*
הנכם מוזמנים למשתה המלכותי שייערך באולם הנשפים הגדול לכבוד יום הולדתו של הלורד ריצ'ארד אור דה לאברמס.
לפני ההגעה עליכם להצטייד במתנה מפוארת ובברכה מכובדת. לכל המאחרים ושוכחי המתנות על כלל סוגיהם, ראו אזהרה זאת כראשונה ואחרונה: כלבי הציד נמצאים במצב היכון ואנחנו לא נחשוש לשסה אותם בכם!
המסיבה תיערך ביום שלישי ה 21.8 בין השעות 16:00 ועד צאת הנשמה!


http://simania.co.il/group.php?groupId=484
מחכים לכם שם (;
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-1 חודשים
פרק חדש!!!!! וקצר, הוא יגמר קצת אחרי שטליה תחזור מהמחנה שלה, ואני אצא למחנה שלי.
בכל מקרה- פרק 3!
לאחר שגברנו על הברברים, שמחת הניצחון מתחילה להתלחף לאט באבל וצער על האבידות.
בפרק הזה אתם מתחילים לבחון את תוצאות הפלישה של הברברים, קוברים את המתים (וקבורה גדולה מאוד לאציל ג'ון ז"ל!), אני מזכירה לכם שבאנגליה של ימי הביינים הקבורות נערכו על ידי הכנסייה, כמו רוב הדברים.
אם למישהו יש בעיה אם זה (עקרונית או דתית) הוא מוזמן לשלוח לי הודעה פרטית ואנחנו כבר נחשוב על משהו.
החדשים מוזמנים להשתלב לאט (או מהר!) במשחק, למצוא את מקומם בהיררכיה ולהכיר את עצמם במילים ולא במכות חרב.
צוואתו של ג'ון תחשף במהלך הפרק!!!!
אז קדימה, זה העיקרון, תיצמדו אליו, תמציאו, תכתבו, תגיבו, ובעיקר- תהנו!!!!
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-1 חודשים
הפרק מתחיל כשאתם בשדה הקרב, מתחילים לחפש את הגופות והנפעים, וכמובן- מתאחדים עם הניצולים ומטפלים בפציעות!!!

וסליחה על הפרק המובלגן אני פשוט מנסה להוציא את הכל לפני שהשבת תיכנס!
גדילן קוץ רגל לפני 13 שנים ו-1 חודשים
הסתכלתי על הלורד שנהרג וכל גופות הברברים מסביבו, כל כך הרבה מוות...
הסתכלתי על הברברים, לקחתי שלוש פגיונות מהם ותחבתי שנים במגפיים ואחד בחגורה שלי
הרמתי את גופה האציל על הכתפיים שלי "אתה כבד עם השריון הזה!" אמרתי ונאנקתי
הלכתי בסביבות המייל שראיתי את הטירה, או את מה שנשאר ממנה, הקדרתי למראה החורבות
הטירה כנראה עברה חתיכת קרב...
ראיתי נפש זזה ליד השער
לא הצלחתי לזהות מי זה או אם זה בן או בת
הנחתי את הגופה שלך האציל ליד השביל, מוחבאת
הורדתי את הקשת ומתחתי חץ על המיתר
קפצי מלפני אותו אדם
"הזדהה עכשיו! או שאני יורה!" צעקתי
(מי שרוצה להיות אותו אדם אז שיגיב)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(אנשים, רד הצילה את העיר והיא קבורה מתחת לחומה. שמישהו יציל אותה לפני שהיא תמות, תודה?)
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(איפה אני נמצאת לעזאזל?!)
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-1 חודשים
זהו. הכל נגמר. ההרגשה הנוראית של מוות עוד עמדה באוויר, והשקט היה שקט מכדי להיות אמיתי. הכל נראה כמו חלום בהלות שנמשך ונמשך.
הבטתי בפחד באחרוני הברברים מתים, ותרועות חלושות של ניצחון נשמעו כלאחר רבע שעה של בהייה באוויר.
חשתי בהתחלה הקלה ענקית. נשענתי אחורנית על קירות האבן וחייכתי כשאני עוצמת את עיניי. עוד יכולתי להרגיש את ההרגשה הנוראה ההיא כשאדווין נפל מדמם על האדמה, ולא יכולתי להגיע אליו.
איפה אדווין?
הוא לא כאן. הבטתי סביבי בבהלה כשאני מתחילה להבין שהוא נמצא איפשהו מאחור.
"אדווין!" אני מסתובבת ומתחילה לרוץ.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(טליה!!)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"הזדהה עכשיו! או שאני יורה!" נשמע קול שבבירור היה מכוון אלי.
הרמתי מקל מהארץ "מה דעתך שאתה תזדהה או שאני אכה אותך במקל הזה?" צעקתי אליו חזרה.
גדילן קוץ רגל לפני 13 שנים ו-1 חודשים
זיהיתי את המטרה שמה בתור אישה, ועוד אישה אירית!
הורדתי את הקשת אבל השארתי את המיתר דרוך עם חץ
"את מאירלנד?!" קראתי בהפתעה
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-1 חודשים
יש לו מבטא אירי!
"תניח את הקשת ואז נדבר!" צעקתי לו חזרה.
הוא הניח את הקשת בחשד, התקרבתי אליו, "אז, את מאירלנד אני מבין?"
הוא היה גבוה, עם זקן שחוא ושיער צהוב, לוחם זה ברור.
אבל לא ברברי.
"קייטלין" עניתי לשאלתו הראשונה.
גדילן קוץ רגל לפני 13 שנים ו-1 חודשים
לקחתי את ידה, התכופפתי ונישקתי את ידה "איאומר בן תאודן"
ראיתי שהיא הייתה אחרי קרב קשה, אבל אפשר לראות שהאישה הייתה יפיפה!
שיערה אדום כמו אש, עיניים חזקות ועור בהיר ולבן
היא הייתה מכוסת דם, לא ידעתי אם זה דמה או דם אויביה
"את צריכה עזרה?" שאלתי בחשש
☂inbal☂ לפני 13 שנים ו-1 חודשים
לפתע הרשת שבה כלאו אותי נשמטה לקרקע איתי.
הכאב הלם בי בחוזקה.
לפתע התכסיתי בדם, ונפל עליי אחד משוביי.
נבהלתי.
ניסיתי להתפתל ולהאבק על מנת להזדחל ממשקולת גופו של הברברי המת.
אבל אני כלואה ברשת.
לפתע מישהו הרים את הברברי מעליי.
(כל אחד מוזמן)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"מה שאני צריכה זה שיכר" עניתי לו.
הוא ברצינות נישק לי את היד? הוא אציל או משהו? לא, לא הגיוני... המ....
גדילן קוץ רגל לפני 13 שנים ו-1 חודשים
היסתכלתי עליה בחיוך, אירית אחרי הכל
"במקרה אני תמיד מוכן למקרים כאלו" הוצאתי בקבוק קטן
קייטלין לקחה את הבקבוק ושתה הרבה, היא הפסיקה והתנשמה "מה זה?" היא שאלה
"מי דבש, קיבלתי את המתכון מנורדים" חייכתי אליה
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"זה טוב" אמרתי והחזרתי לו את הבקבוק החצי ריק.
"אז מה אתה בדיוק?" אמרתי לענק המגחך.
גדילן קוץ רגל לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"אני הייתי משרת, עד שלקחתי את גורלי בידי, ולא בידי אנשים אחרים" אמרתי בקול עמוק ורציני
"ומה את בדיוק?" שאלתי את הנערה היפה
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"אני משרתת" עניתי לו בחצי חיוך.
גדילן קוץ רגל לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"אז נהדר לפגוש מישהי מהמעמד שלי" אמרתי לה בחיוך קטן "ולא מישהי שתסתכל עלי מלמעלה"
ראיתי שהיא נראת זוועה עם הבגדים "את בסדר?" שאלתי בדאגה "את פצועה?"
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-1 חודשים
סרקתי במבטי את ערמות הגופות.
כמה מדורות התחילו לבעור, שורפות את הגופות של הברברים, עיוויתי את פני.
זו בדיוק הסיבה שאני מעדיפה קרבות אחד על אחד או אפילו אחד על חמישה, כי קרב בהיקף כזה גדול משאיר אחריו יותר מדי גופות.
התחלתי ללכת למקום שבו רד הייתה אמורה להיות.
שמעתי צעקות, וכמה קללות מדמות קטנה שהייתה חצי קבורה מתחת לחומה.
נעמדתי ליד רד בחיוך רחב "אז המצילה של העיר... שוכבת תחת הריסות חומה. לא בדיוק תמונה מחמיאה" צחקקתי ואז התחלתי להזיז ממנה את האבנים.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"אולי" אמרתי והתחלתי לבחון את גופי.
צריבה משונה וקרירות התפשטו במוד השוק שלי, הרמתי מעט את החצאית המלוכלת וחתך גדול נגלה לפני, אדום בוהק מקיף את השוק שלי בספירלה, פלטתי רצף מהיר ויסודי של קלוות.
"כנראה שכן" עניתי לענק האצילי באופן מוזר.
הענק הסתכל על הפצע ב... לא יודעת, הבעה כלשהי.
גדילן קוץ רגל לפני 13 שנים ו-1 חודשים
נתתי לה לשבת, הסתכלתי עליה בחיוך "זה יהיה בסדר" למרות שהחתך היה רציני
הלכתי ושמתי את הפגיון שלי בתוך האש, הלהב נעשה אדום
חתכתי פיסת בד מהגלימה שלי, אחת עשיתי ממנה תחבושת, והשניה מחסום פה, קייטלין הסתכלה עלי בזוועה "מה בשמו של השטן אתה עושה?!" היא הזדעזעה
"אני לא בטוח מה נמצא פה אם יש עוד ברברים, אני הולך לצרוב את זה" מבט נוראי היה עליה "אני יודע, אבל הפצע פתוח מידי"
"א-א-אוקי..." היא גימגמה
שמתי את המחסום עליה, לקחתי את היד שלה "תלחצי ברגע של כאב" היא הנהנה
צרבתי את הפצע, היא תפסה את הזרוע שלי, נועצת את הציפורניים שלה בתור הזרוע שלי, סימנים אדומים הופיעו על הזרוע שלי
מהר מאוד שפכתי חצי ממה שנשאר על הבקבוק של האלכוהול על הפצע, לחטא אותו, מהר חשבתי את השוק שלה
קייטלין נראתה ממש חיוורת, הסרתי את המחסום ומהר נתתי לה לשתות את שארית הבקבוק
"את מרגישה שאת יכולה ללכת??" שאלתי
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"כן, אני יכולה ללכת" אמרתי וצעדתי צעד קדימה. מיותר לציין כמה זה כאב, אני חושבת ששטף הקללות היסודי הסביר את זה מצוין. הענק העדין (או האיום, מרוצה גדיל?) עמד להגיד משהו, אבל עצרתי אותו "אני אסתדר" אמרתי בהחלטיות והמשכתי ללכת (אם אפשר לקרוא לזחילה המגמגמת הזאת הליכה בהשוואה לריצה הקופצנית הקודמת שלה)
הענק פנה אל השיחים אל הכיוון ההפוך מהשער, לערמת שיחים (כן, יש כזה דבר) במרחק כמה מטרים משם.
"לאן אתה הולך?!" צעקתי אליו "האחוזה שם!"
גדילן קוץ רגל לפני 13 שנים ו-1 חודשים
משכתי את גופתו של האציל ג'ון מלורניק, קייטלין התסכלה על הגופה בתדהמה
"אני לא מכיר אותו, חוץ משמו" אמרתי שמשכתי את הגופה על הכתפיים שלי "אבל לפני שהוא מת, הוא ביקש קבורה של אציל" אמרתי
"אני מבינה" אמרה קייטלין
"את במקרה מכירה מישהי או מישהו שמכירים אותו יותר טוב ממני?" שאלתי
☂inbal☂ לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(היי!!! מישהו????)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"הוא היה האדון שלי" אמרתי לענק.
התכופפתי וירקתי בפרוצופו (סורי כיפ!) התרוממתי ואמרתי בהקלה "אין לך מושג כמה פעמים רציתי לעשות את זה".
"לא אדון טוב, אני מבין?" אמר הענק.
"לא לרוב" עניתי "בוא, האדון החדש שלי מכיר אותו, חברים, אני אקח אותך אליו"
החלנו להתקדם באיטיות אל הכפר.
גדילן קוץ רגל לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"אז אני מנחש שנצטרך למצוא את החבר של האציל הזה" אמרתי, יופי, עוד עוול על הכתפיים שלי, תרתי משמע!
אני ראיתי שלמרות הכאב קייטלין הלכה בקצב אחיד, היא אולי מעמד משרתים, אבל באמת חזקה!
"אולי את תרצי שאני אלמד אותך איך להישתמש בכלי נשק אחרים?" שאלתי
היא באה לענות אבל שמעתי בכי חנוק של ילדה והשתקתי אותה מהר
"יש שמה מישהו" אמרתי בקול שקט
(צבעוני תשלימי)
הצבעוני האדום לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"זה שם!" הצבעתי על מקור הקול החנוק, מתחת לקערימת קרשים חצי שרופים והריסות.
התחלתי לפנות את ההריסות הצידה, תוך זמן קצר הענק הצטרף.
קצוות שיער מפוחמות נגלו לעינוני, העפנו את ההריסות ביותר מרץ.
שני ילדים, כבני 11, ישבו שם מחובקים, הילד חצי מעולף הילדה משתעלת קשות.
(תורך גדיל)
גדילן קוץ רגל לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"בשמו של פטריק הקדוש!" קראתי! (רק אירים יבינו את זה ^^)
הרמתי מהר את הילדה, היא הייתה חלשה מידי להיתגונן, נתתי אותה לקייטלין "תטפלי בה בינתיים"
מהר הרמתי את הילד המעולף למחצה, הוא בקושי שם לב לסביבה שלו
שלפתי את בקבוק האלכוהול שלי, אבל נזכרתי שהוא נגמר
"לעזאזל" קראתי, מהר מאוד ראיתי שהוא סובל רק מחבלה בראש, כנראה זעזוע
מהר מאוד עשיתי אלונקה לגרור את הילד עליה, הדבר האחרון שאני צריך עכשיו זה לטלטל אותו
עכשיו אני סוחב את גופת הלורד ואלונקה עם ילד, המצב שלי פשוט קורן!
"יש כנסיה במקום הזה?" שאלתי את קייטלין
☂inbal☂ לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(עזרה??)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
אחרי עוד פרץ קללות מעורפלות, פקחתי את עיני.
קריסטל היתה פצועה קלות, אבל נראה שהצליחה להסתדר היטב בקרב.
היא הרימה אבן נוספת מעל רגליי.
נאנקתי. "שברתי את הרגל. אבנים דפוקות...למה לא יכלו לבנות חומה מדשא?" קריסטל הביטה בי בשעשוע.
"חבל, חשבתי שהשכל אולי יחזור למקום שלו אחרי שנפלו עלייך אבנים. רד, אם החומה היתה עשוייה מדשא, היית מפילה אותה בנשיפה." ניסיתי לקום, אבל היא דחפה אותי בעדינות על אבן גדולה.
"תודה," לחשתי. בחנתי את הפציעות שלי בתחושת בחילה.
חתכים התנוססו על זרועותיי מחיצים חולפים, חתך ארוך חצה את עיני מרסיסי חומה. היה לי קשה לפתוח אותה. רגלי התעקמה בזווית לא טבעית. ראשי הלם בכאב.
"אני מתה." יבבתי.
"את לא מתה." אמרה קריסטל בעקשנות. "אני אביא אותך למקום בו יוכלו לטפל בך." היא הביטה סביב בדאגה. "אם נשאר מקום כזה."
הנהנתי באיטיות. "אתם...עשיתם עבודה מעולה. אף ברברי לא עקף את היציאות. אני בטוחה שהקשת שלך עבדה קשה," חייכתי.
בחנתי את שדה הקרב במבט אטום. משום מה, המחשבה היחידה שעלתה לי בראש היתה 'מגיע להם.'
אֵרִיַה לפני 13 שנים ו-1 חודשים
צחקקתי והרמתי את רד, היא נאנקה מכאב כשהזזתי בטעות את רגלה.
"אז מי שרד את הקרב?" שאלתי את רד כשהבחנתי בזוג דמויות.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(גדילן וצבעוני, אתם מדברים על אדווין ואיזבל?)
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-1 חודשים
טליה לנלין-

הבטתי מסביבי כשהגעתי לסביבת המתקפה. אנשים מגודלים שכבו מתים על הארץ, עיניהם הפעורות מביטות בי באימה טהורה.
התקדמתי לאט קדימה, מחפשת אולי מישהו שעדיין נמצא כאן. מישהו שראה מה קרה כאן ויכול להסביר לי איך הם פרצו העירה.
החנקתי צווחה כשדרכתי על משהו חד. סכין, אולי, ושמעתי קול מגיע ממקום במרחק.
"יש כאן מישהו?"


(מוזמנים :)
☂inbal☂ לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(החלק הקודם מבוטל)
הרגשתי חוד ננעץ בי. החרב של הברברי שיספה את ירכי בכאב.
"אי!" זעקתי. סובבתי את ראשי לכיוון הרגל. ראשי הסתחרר.
ראיתי דם. הרבה דם. נוזל מהרגל שלי, כנהר. החתך העמוק התמלא דם. עיני החלו להעיצם.
לא!
נאבקתי להשאיר את עיני פקוחות. זה הזמן למות או להתעלף.
"יש כאן מישהו?" שמעתי קול.
"כן," אמרתי חלושות, מתפללת שישמע קולי.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-1 חודשים
טליה לנלין-

לא שמעתי קול עונה.
הבטתי מסביב, וניסיתי להבין מאיפה הגיע הקול ששמעתי. הרמתי את קווצות השמלה שלי ורצתי מהר ככל שאני יכולה למקום המשוער (משואר?), כשקול חלוש נשמע.
קול של בחורה.
"איפה את?" צעקתי ברחבי החלל.
☂inbal☂ לפני 13 שנים ו-1 חודשים
שמעתי שוב את הקול הזה. הוא כנראה של אישה, ולא של גבר. קול נעים למשמע אוזני.
"כאן!" אספתי את שארית כוחותי, וניסיתי שישמעו אותי. לרגע הייתה לי תחושה רעה. אבא מת. האחים שלי מתו ווודאי. וגם אמא. ועכשיו גם תורי.
אבל אני לא אתן לזה לקרות. אמא רצתה שאברח על מנת שאשאר בחיים, ולא על מנת שאמות.
אני אחיה.
אני מקפידה להשאיר את עיני פקוחות, שלא ארדם, אתעלף או אמות.
אני מקווה שהיא תמצא אותי.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-1 חודשים
ראיתי אותה. ילדה, כבת 13- 14 שכבה שם כשרגלה מלוכלכת בדם ודמעות כאב שוטפות את פניה מלאות בעפר.
רצתי לעברה ורכנתי מולה.
"מה קרה לך?" שאלתי, כשאני מביטה באימה בדם.
הבחנתי שרוב הדם מגיע מהרגל. אני חושבת שזה אומר שזה לא נורא כל כך... היא לא תוכל ללכת, זה בטוח, אבל היא תחיה. "איך זה קרה?"
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"אוי לא...קייטלין! אלברט!" הבטתי בה בבהלה.
"אלברט לא איתך?!"
☂inbal☂ לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"ה... החרב שלו..." גימגמתי. אני יודעת שאני אוכל להבריא. אני יודעת לטפל בעצמי, אם רק היו לי כוחות לעשות את זה!
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"אל תדאגי." אמרתי בקול אימהי. "אני חושבת שאצליח להביא אותך עד לאחוזה שלי, ושם יטפלו בך."
הבטתי בשמלה שלי, והבנתי שאצטרך להיפטר מרוב הבד כדי להגיע עד לשם.
לרגע תהיתי אם אוכל לשמור על השמלה כמו שצריך, אבל כבר הבנתי שהיא תיקרע ותתלכלך כל כך שאי אפשר יהיה לתקנה.
הורדתי את שכבות הבד, וקרעתי את הבד התחתון כדי לא לדרוך עליו.
קיוויתי שהיא לא תהיה כבדה, והרמתי אותה.
לאקי לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(אני כועסת! אנג'י, אהובי, ל ה ג י ב!)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"אני לא יודעת איפה אלברט...הוא נעלם לי באיזשהוא שלב..." לפתע שמעתי קולות מאחת הסמטאות. קריסטל גררה אותי לשם במהירות, בתקווה למצוא עזרה.
במקום זה ראינו שתי נשים מדברות. לא, בעצם לא נשים. ילדות, אחת אולי גדולה ממני בשנה, האחרת קטנה יותר. הן שתיהן נראו כמו אצילות שנלכדו ביער-חסרות אונים.
מתעלמת לגמרי מהעובדה שאני פצועה הרבה יותר מהן, דידתי לקראתן ואמרתי לקריסטל "אני אשאר כאן. לא ידעתי שילדים מעורבים בקרב הזה," דמעות עלו בגרוני.
"רוצי להביא חובש או משהו כזה. קדימה, קריסטל!" היא היססה, לא רצתה להשאיר אותי לבד. אבל לבסוף היא פנתה לאחור בריצה.
"את בסדר?" פניתי לילדה שנראתה מבוגרת ממני בשנה, שרגליה היו פצועות קל. לנערה השניה היו רק כמה שריטות.
היא הביטה בי. קרסתי לישיבה נוחה יותר, מתעלמת מהחתך שעוד מדמם לי על העין והרגל השבורה, והיד המבותרת והראש הכואב...בעצם, היה קשה מידי להתעלם מזה. דמעות שטפו מעיני חרש.
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-1 חודשים
"איך זה שנפגעת כל כך קשה?" הבטתי בה בבהלה כשהיא התחילה לבכות ללא קול, ועזבתי לרגע את הילדה האחרת. "איך זה שנקלעתן לכל זה?"
הייתה לי בחילה רק מלראות את זה.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
עצרתי את הדמעות בכעס.
"אני מקווה שהברברים שילמו על זה. כשיריתי להם בתחת-"
"ירית? על מה את מדברת?" שאלה המבוגרת בהבעת אימה.
"-הם פגעו בילדים! זה דוחה!" בלעתי את שארית הדמעות ואמרתי לילדה "אני כל כך מצטערת...קריסטל תביא מישהו בקרוב. איך נכלאת לקרב הזה? חשבתי שהצלחנו להביא את הילדים למקום בטוח..." המבוגרת עדיין הביטה בי בהלם. "את שואלת איך נפצעתי? כשנקברתי מתחת לחומה כשהברברים נסוגו."
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-1 חודשים
השתתקתי בפליאה. מה יכולתי לומר? אני לא מאותן אמיצות שיצילו מישהו ממוות, ואני אפילו לא יודעת איך לדבר בצורה מרגיעה.
"אממ... אני- יכולה לעזור במשהו, אולי? האחוזה שלי די קרובה לכאן." אמרתי וניסיתי להיראות... טוב, נחמדה.
חידוש מוזר ביותר.
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(אני קצת מחליטה בשבילכן, סורי, אבל יש משהו שאני רוצה לעשות אחר כך...)
"האחוזה שלך?" קצה זנבה של נימת גועל התגנבה לקולי.
"כן, היא ממש קרובה." אמרה ה...האצילה.
"קריסטל כבר תביא מישהו." אמרתי בקול קריר. האצילים, אלה ששמרו את השומרים של העיר לעצמך להגן על האחוזות שלהם,במקום להגן על העיר. הם השאירו לילדה בת 12, לשומרת יערות, לאציל בפיג'מה ולטבחית לעשות את העבודה.
"אבל אול יזה יעזור לנו..." מלמלתי.
לפני שהאצילה הספיקה להסביר, קריסטל רצה אלינו ואחריה שני חובשים לבושים מדי אצולה.
"אלה מהאחוזה שלך, אני מניחה?" מלמלתי. האצילה הנהנה בהקלה.
החובשים הסתערו עלינו, חיטאו את פצעי הילדה קודם-אני התעקשתי על כך- באלכוהול ששרף מאוד, אל אל פי שהילדה התמודדה עם הכאב בגבורה.
אחרי שחבשו את רגליה, הם ניגשו אלי.
"איך עשית את זה?" שאל אחד מהם בהלם.
"פשוט תנקה. תחבוש. תתפור. מה שאתה רוצה, אבל אני צריכה לחפש אנשים ששרדו."
מגדת העתידות לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(קריסטל לא קשורה לאחוזה שלי בכלל -_-)

ישבתי על הרצפה מסוכלת רגליים והבטתי בהם מטפלים בילדות.
המחשבות שלי הובילו אותי להרהורים על זה שאני יושבת על הרצפה עם שמלה קרועה ומנסה לעזור לבני כפר.
אוי, אלוהים. אבא שלי ניסה להרחיק אותי מכל זה, ובצדק.
בני הכפר גם ככה שונאים את בעלי הרמה הגבוהה, ומה הם יצפו ממני?
זה שיצאתי מהאחוזה היה בכלל הישג גדול. והאמת, רק רציתי לפגוש שוב את אלברט.
מחשבותיי הובילו אותי ממנו חזרה אל השמלה הקרועה, ואז אל הילדה הפצועה קשה.
"אז איך קוראים לך?"
☂inbal☂ לפני 13 שנים ו-1 חודשים
נערה אחת באה אלינו, והתחילה לדבר עם זו שעזרה לי. הקפדתי לשמור על שתיקה, כמו בבית, בארוחות המשפחתיות, שאבא הציע כל מיני חתנים אצילים ועשירים שאיתם אוכל להתחתן, ואחי או שפסלו אותם במהרה, או שאמרו "כן, אולי," בכובד ראש. אמא הייתה במיטה וגססה למוות, בזמן שאבא חיפש לי חתן, אבל עכשיו אין לי משפחה. אני אחראית לעצמי. מצד שני אני גם אחראית על פרנסתי.
הלוואי שיכולתי לפרנס את עצמ לבד....
"איך נפצעת?" שאלה הנערה שהצטרפה אלינו, וקטעה את מחשבותי.(אני קצת משנה)
"ה....חרב של הברברי נפלה עלי לאחר שגופתו נפלה עליי." אמרתי חלושות, מנסה להדחיק את הכאב כשכל תנועה שלי מסחררת את ראשי.
לפתע הגיעה נערה ומאחוריה שני אנשים בלבוש חובשים.
נאנחתי בהקלה.
הבנתי שהנערה שהוציאה אותי מחומת הברברים היא אצילה. היא הייתה נחמדה מדי כדי להיות אצילה, אחת מאלו שאיימה על חיי משפחתי אם לא נמסור את האוכל....
הם הגיעו עם ציוד.
הנערה השנייה התעקשה שישתמשו באלכוהול שורף.
לרגע תהיתי אם היא רוצה שאסבול או שאבריא.
החובש הניח יריעת בד מהולה ברבה אלכוהול על החתך.
ברגע שהניח החובש את יריעת הבד על רגלי העפתיאת ידו הצידה. הכאב היה נורא. הרגשתי כאילו הנפח מכניס את רגל י לתנור הרותח.
"זה בסדר, זה טוב שזה כואב," אמר החובש ברוגע.
הרפיתי מידו האוחזת בתחבושת.
האו הניח את יריעת הבד על החתך. בהתחלה הכאב היה נורא, אבל לאחר מכן נחלש בהדרגה.
לאחר שסיים לחטא את החתך העמוק, הביא לי בקבוק עם נוזל שקוף בעל ריח חריף. אלכוהול כנראה.
"שתי," הוא אמר. תהיתי מה הוא הולך לעשות שיכאב כל כך.
בבית שתיתי אלכוהול רק פעמיים, כשנפלתי לשיח ורדים קוצני וכשנתקעתי בעץ כשאחי כיסו את עיני וברחו, על מנת שיוכלו לשחק לבדם, ואמרו שנשחק את המשחק "פרה עיוורת".
שתיתי לגימה אחת קטנה מהבקבוק. "זה לא מספיק. תשתי עוד," אמר החובש.
שתיתי עוד שתי לגימות גדולות שצרבו בגרוני לאחר שבלעתי אותן.
הרגשתי מסוחררת ושמחה, אבל הרגשות האלו התפוגגו אחרי שהרגשתי משהו חד ננעץ בחתך, ויוצא מהחתך, ננעץ, ויוצא, ננעץ ויוצא.
נאנקתי בכאב, וניסיתי לשרוט את הקרקע בציפורני. נשכתי את שפתי חזק, עד שהרגשתי טעם של דם.
"זהו," לפתע אמר החובש לאחר זמן שהרגיש כנצח. עדיין כאב לי. סובבתי את ראשי לכיוון רגלי. המון דם קרוש היה מרוח על הרגל, ותפר קטנטן ומדויק התנוסס כעת היכן שהחתך הגדול והכעור התנוסס לפני כמה דקות. עדיין כאב לי. מאוד כאב. אבל אני יודעת שאני אהיה בסדר.
התיישבתי אף על פי שכל תנועה שלי כאבה פי שתיים. החובשים הדליקו מדורה קטנה לעומת המדורות הגדולות והמצחינות ששרפו את גופותיהם של הברברים. הם טיפלו בנערה שהצטרפה.
חיממתי את עצמי ליד המדורה, וחשבתי על מה שקרה היום. אמא מתה. אבא מת. האחים שלי מתו. אף על פי שהברברים היו רעים גם חלק נכבד מהם מת. היום לא יהיו יותר מתים.
"אני אעזורלטפל בפצועים," אמרתי לפתע.
החובשים הביטו בי מופתעים. "את? מה את יודעת ברפואה?" שאל אחד מהם.
"אני יודעת, זה בטוח," אמרתי והוספתי "צריך לעין שלה צמח מיוחד. שיח שלעלים שלו יש ארבעה קודקודים. תביא ענף כזה. וגם לבנדר ורוזמרין לא יזיקו,"
הם הנהנו, קצת בהפתעה שילדה קטנה תדע באילו עלים להשתמש.
נטלתי את המחט מידיו של אחד החובשים, והתקרבתי לנערה. היא פצועה קשה. במקומות מסוימים אולי אפילו היו כורתים לה את הרגל, אבלנאני חושבת שאצליח לטפל בה.
חטאתי את הפצעים,והבאתי לה אלכוהול לשתות. תפרתי את החתכים בדייקנות, והכנתי חליטת צמחים שמרחתי על עפעפיה.
היא נימנמה לאחר שסיימתי. היא תהיה בסדר. כמו שאמרתי. לא יהיו היום מתים.

)
)
הלוחמת לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(קלוב-אני אקרא לך פשוט נורי- אני מקווה שלא החלטתי יותר מידי על הדמות שלך, אבל היית יכולה להגיד שאת לא מסכיהמ למשהו אם היתה לך בעיה, נכון? אז נגיד שלא נמנמתי, ואני בחלק שאת רק מתחילה לטפל בי, כי אני ממש לא הולכת לתת לך לעשות את זה. סורי, האופי של רד שונה משלך.)

הילדה ניגשה אלי וניסתה לטפל בפצעיי. "תעזבי אותי." אמרתי בתוקף. היא הביטה בי בעקשנות. היא אמרה משהו לרופאים וקריסטל הביטה בי בהרמת גבה. כן, די מצחיק שהיא זאת שאומרת לרופאים מה לעשות כשקריסטל בסביבה. "ני יכוהל לעזור." אמרה הילדה. "אני לא צריכה. הרופאים טיפלו כבר ברוב הפציעות הרציניות, תודה על המשחה לעין..." ניקיתי את הדם מגופי, אבל לא צריך יותר.
"אז נפצעת מגופת ברברי?" מלמלתי לעצמי. אני נפצעתי מברברים חיים. והרבה. איזה סיכוי יש לילדה ב ת12 נגד ברברים בקרב פנים מול פנים? 0. לכן לא נלחמתי בקרב שדורש מיומנות ועוצמה, אלא רק יריתי ברובה הקשת שלי או תכננתי את האסטרטגיה של הקרב. פתאום הפציעות של הילדה נראו לי מטופשות מאוד.
"אז איך קוראים לך?" שאלה האצילה.
הבטתי בה בצורה מוזרה. "רד."
☂inbal☂ לפני 13 שנים ו-1 חודשים
(לוחמת זה בסדר, את יכולה לשנות)
מגדת העתידות לפני 13 שנים
רד. כמו צבע אדום.
"ו... הממ... בת כמה?"
הלוחמת לפני 13 שנים
"12." היא נראתה המומה.
מגדת העתידות לפני 13 שנים
"איך בגעת לכאן?"
הלוחמת לפני 13 שנים
"לאן? למלחמה?" חשבתי לרגע, ניסיתי להיזכר. "אחי חטף אותי, ואז ברחתי והתחלתי לתכנן את האסטרטגיה של העיר. חיפשתי בני ברית, ומצאתי רק את אלברט מקלאוד ואת קייטלין. ירדנו איתם, ואז מצאתי את קריסטל ונתתי את אלברט לשמירה..." ניסיתי להיזכר בפרטים. נשמתי עמוק. "קייטלין נעלמה, ואז הסברתי את התוכנית שלי וניסיתי להגיע אל החומה. ברברים רדפו אחריי, נתקע לי חץ ברגל, האציל-אביר הציל אותי, ברחתי עם הסוס שלו, הגנתי על כמה אנשים, משכתי את הברברים ברחובות העיר לכניסה, בית דואר-שלחתי הודעות, הכניסות נחסמו, רכבתי לחומה, טיפסתי, יריתי, ניצחנו." אמרתי בלי נשימה.
מגדת העתידות לפני 13 שנים
שתקתי. עיניי נפערו למימדים ענקיים מרוב פליאה. לא ידעתי מה להגיד.
הלוחמת לפני 13 שנים
המבט שלה, המופתע-מעריך, הזכיר לי את וליוטינה. (זאת רק אני או שאני ממציאה לדמות לשך שם חדש בכל פעם, ג'די? O.O)
זה הזכיר לי שלא כל האצילים נוראים. אפילו אלברט הצליח לחבוט בנימוס בלוחם אחד או שניים.
"ואת?" שאלתי אותה. "איך את הגעת לכאן? מה את עושה מחוץ למקלט המוגן באחוזה שלך?" קיוויתי שאני אל נשמעת מתנשאת.
מגדת העתידות לפני 13 שנים
"אני... אה... רציתי לראות את אלברט." אמרתי, וקיוויתי שאני לא מסמיקה יותר מדי.
זה באמת היה מטופש לצאת משם כדי להגיע אליו ולנסות להסביר לו שאני חושבת שמשהו הולך לקרות, אבל- צדקתי. גם אם לא הגעתי אליו.
אני מקווה שהוא חיי. אני עוד לא מצליחה לשכוח את ההרגשה שהייתה לי כשהסתכלתי עליו ואיחלתי לו יום הולדת שמח.
"הוא חי?" שאלתי.
☂inbal☂ לפני 13 שנים
הקשבתי לשיחה בסקרנות. הבנתי שלנערה שטיפלתי בעינה קוראים רד. אני לא יודעת מה שמה של השנייה.
הנערה שכנראה בעלת אחוזה שאלה משהו על איזה אלברט. "הוא חי?" היא שאלה קצת בחשש למקרה שרד תענה את התשובה השלילית.
הלוחמת לפני 13 שנים
הבטתי בה בריכוז. מצד אחד, אני ראיתי את אלברט לפני לא יותר משלוש שעות. הוא היה עם קריסטל, יכול להיות שהוא לא נשרט אפילו. מצד שני, אם אני אגיד לה וזה יתברר כלא נכון, היא תתמוטט.
"אני-" קריסטל בדיוק חזרה, עם תחבושות ביד.
"ואו, אני רואה שטיפלו בפצעים האלה היטב..." אמרה לי וסרקה את הקהל.
"קריסטל, אלברט בחיים?" שאלתי אותה.
אֵרִיַה לפני 13 שנים
שיחקתי בסכין שלי "מהרגע שבו הלכתי לטפל במה שאמרת? לא, הוא נעלם"
גדילן קוץ רגל לפני 13 שנים
הלכתי עם קייטלין לכנסייה שטיפלה בפצועים אחרי המלחמה
הם לקחו את הילדים וטיפלו ברגל של קייטלין
האחות שמה הסתכלה עלי "אתה צריך עזרה אדוני?" היא שאלה
"לא, לא תודה" אמרתי לה
התיישבתי בחוץ והוצאתי מקטרת והתחלתי לעשן
"אני מקווה שהמצב ישתפר בקרוב" אמרתי, דואג לקייטלין ולילדים האלו
הלוחמת לפני 13 שנים
הבטתי באצילה באכזבה.
"אני מצטערת...כנראה שפשוט נצטרך לחפש אותו." ניסיתי לקום. כל סנטימטר של עור היה פצוע וכאב מאוד.
קיללתי כמה קללות שלא היו מביישות את קייטלין. "סוס! אני צרכיה סוס! איפה הסוס של האציל-אביר ההוא?"
מגדת העתידות לפני 13 שנים
פניי נשארו אדישות, ורק הבטתי במבט המתנשא שלי באופק מולי.
למדתי איך להסתיר את הרגשות שלי כבר ממזמן, וההרגל הזה הופיע מייד כשהרגשתי שנשימתי נעצרת.
הרגשתי מטומטמת. מנסה להישאר אדישה מבחוץ, כמו כל האצילים והאצילות, שאחרי המפגש עם הילדות התחילו להיראות לי...
פחות משעממים, ויותר אכזריים.
המשכתי לשתוק, והמשכתי להסתכל בפרצוף חסר הבעה באופק, כשאני שומעת קולות מסביבי, שעכשיו נשמעים כאילו מגיעים אלפי קילומטרים מכאן.
כבר הבנתי אחרי היום שפגשתי את אלברט, שהוא שונה מכל אדם אחר שפגשתי, למרות שגם הוא נראה משמים מבחוץ...
והוא היה נחמד אליי. קשה להאמין שהוא... נעדר. נעלם.
"זה בסדר. לא אכפת לי." מצאתי את עצמי אומרת, ואז מצמצתי לעבר רד. "אמרת משהו?"
הלוחמת לפני 13 שנים
"אמרתי שאני צריכה סוס." רטנתי.
באותו הרגע סוסו השחור של מר אציל-אצילי דהר אלי וחיכך את פניו בכתפי.
"היי!" צהלתי. "היית כאן כל הזמן?" הסוס נראה עצוב.
"מענין איפה הבעלים שלך..." מלמלתי. האצילה הביטה בי בבלבול.
"את יכולה לעזור לי לעלות עליו?" שאלתי. היא נרתעה צעד אחד אחורה.
קריסטל גילגלה את עיניה והרימה אותי על הסוס. (אריה, אני מנסה נואשות לשלב אותך בסיפור למרות שאת לא מגיבה!) "אני אלך לראות מתי הקבורה מתקיימת." היא הלכה משם.
הבטתי אל האצילה. "אני יכולה לבוא איתך לאחוזה שלך? יש משהו שאני צריכה לעשות."
מגדת העתידות לפני 13 שנים
המחשבה הראשונה שעלתה לי בראש הייתה שאבא שלי ירצח רותי אם יראה אותה שם.
אז הסכמתי.
"אני יכולה לעלות איתך על הסוס ולבוא? אני חייבת להחליף בגדים."
הלוחמת לפני 13 שנים
רכבנו על הסוס של מר אציל-ז"ל לאחוזה של טליה. היא היתה קטנה במעט מאחוזתו של אלברט, אבל עדיין היתה מרשימה מאוד.
(אני אמשיך כשצבעוני תגיד לי מה קורה עם אלברט.)
מגדת העתידות לפני 13 שנים
נכנסתי לחדר שלי ברגע שהגענו.
פשטתי מעליי את השמלה הקרועה ושטפתי את הלכלוך מפניי וידיי, ואת הדם שזלג קלות מכף רגלי.
הוצאתי שמלה אחת מהארון, צבעה היה תחול והיא הייתה יחסית פשוטה. רק שתי שכבות של בד, ורק כמה חוטי זהב שהיו מושחלים בה.
לבשתי אותה, ורחצתי שוב את פניי, וסידרתי מחדש את השיער שלי.
יצאתי החוצה, וחיפשתי את הילדה.
הלוחמת לפני 13 שנים
(אין לי מושג מה קורה עם אלברט. לא נורא, טליה יקירתי, אם הוא לא יגיב עד סוף הפרק אני פשוט יספיד אותו כדי למנוע תקיעות.)
נכנסתי לטירה במהירות, צולעת קלות בגלל הרגל. העבודה של החובשים היתה טובה, אבל לרגל הזאת יקח הרבה זמן להירפא.
פגשתי משרת באחד המסדרונות ושאלתי אותו איפה האגם הקרוב. "לא התרחצתי כבר שנתיים." אמרתי לו בחיוך. המשרת הביט בי בהלם קל. "שנתיים?"
הנהנתי. "אני יודעת שזה לא מחייב, אבל אני מאוד רגישה ללכלוך." אמרתי במבוכה.
הוא הניד בראשו באיטיות. "מאיזו טירה את, גברת? הנימוסים אצלכם כה ברברים. הגבירה איזבל מתרחצת אחת לשבוע." פערתי את עיני. "אחת לשבוע?! למה היא צריכה להתרחץ אחת לשבוע?!"
המשרת לא ענה לי. "ואמרת אגם? גברתי, ה'אגם' נמצא בקומה העליונה." הוא חייך ורץ לדרכו.
עצבן אותי שהאחוזה הזאת לא נפגעה כלל. עליתי במדרגות ופתחתי תא הדלת הראשונה.
גיגית מצופה זיגוג מבריק ולבן יצאה הישר מתוך הרצפה בחדר. מים חמימים העלו אדים מתוכה.
"ואו..." מלמלתי. פשטתי את בגדיי ונכנסתי אל האמבטיה (רוצים תיאור שלה היא עשתה שם? לא?! חבל מאוד.)
יצאתי כעבור זמן קצר, נקיה יותר מאי פעם. הבטתי בבגדי והתכוונתי ללבוש אותם, כשדלת ארון עץ כהה נפתחה מהרוח שבקעה מהחלון. פתחתי אותה וכמעט נפלתי. על מדף עץ עדין היתה שמלה שחורה יפיפיה. שרווליה היו קלילים והיא היתה שזורה שבבי פנינים. הושתתייד אליה, נגעתי בבד הרך בעונג.
צחקקתי והנדתי בראשי, ולבשתי במהירות את בגדיי הרגילים.
כשחציתי את המסדרונות ראיתי את איזבל. נופפתי לה.
"אז את גרה ממש כאן?" אמרתי בהתרגשות. "זה מדהים! האגם בתוך קערה!"
מגדת העתידות לפני 13 שנים
(הגבירה טליה!!!!!! האמ!)
מגדת העתידות לפני 13 שנים
"כן, כן..." מיהרתי לומר, והנפתי את ידי בביטול. "אני הולכת לבדוק אם אבי נמצא כאן, תרגישי בבית בינתיים."
מיהרתי לעזוב את המקום.
הצבעוני האדום לפני 13 שנים
"המצב תמיד ישאר חרא בצורה כזאת או אחרת" אמרתי לו "אבל כל עוד יש אוכל על השולחן ושמחה בלב יהיה בסדר." אמרתי בנימה מחה ואפטימית.
הוא נראה מהורהר.
הענק המהורהר. לא, זה גרוע, אני צריכה למצוא לו כינוי טוב בהזדמנות.
"טוב, קדימה" אמרתי וקמתי על הרגליים, מרפרפת בעיניי על הבתם ההרוסים והמשפחות הזועקות, רצון לעזור ולהשליט קצת סדר ניקר בי, אבל הוא יאלץ לחכות לאחר כך "צריך למצוא את לורד תקוע-לי-מקל-בתחת, ואין לי מושג איפה להתחיל לחפש." הסתכלתי אליו.
(גדיל, תורך)
הלוחמת לפני 13 שנים
לא איזבל??? מייטי, את לא כותבת איזה דמות אתת!!!
מגדת העתידות לפני 13 שנים
(מה קשור? אמרתי לך בהתחלה שהמבוגרת יותר היא טליה, ולא יצאתי מהדמות שלה...)
קישורים רלוונטים
 |  הוסף קישור הצג הכל מציג 0 קישורים רלוונטים
סרטוני הקבוצה
 |  הוסף סרטון הצג הכל מציג 0 סרטונים

אירועים
 |  הוסף אירוע הצג הכל מציג 0 אירועים של חברי הקבוצה
ביקורות ספרים של חברי הקבוצה
הצג הכל מציג 3 מתוך 400 ביקורות ספרים
קיץ 2014. קצת יותר משנה. חמאס משגר טילים על חלק נרחב של הארץ. גם על מדינת תל אביב. ו.. לא. לא ממש פחדתי. ידעתי שיש מקלט, וכיפת ברזל, ושיש לנו הרב... המשך לקרוא
19 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
POLLO לפני 10 שנים ו-1 חודשים


אני אוהב את אח שלי. אני אוהב אותו יותר מההורים שלי, אני די בטוח בזה. לא הבנתי את זה כל כך במשך רוב החיים, לקחתי את הקשר שלנו כמובן מאליו. וזה... המשך לקרוא
55 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
POLLO לפני 10 שנים ו-5 חודשים


"כִּי אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין--עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי. בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת, וְשָׁם א... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
סהר לפני 10 שנים ו-6 חודשים



ספרים שיש לחברי הקבוצה בבית
הצג הכל מציג 8 מתוך 300 ספרים שיש לחברי הקבוצה בבית
עודכן לפני 9 שנים ו-8 חודשים


רשימות ספרים של חברי הקבוצה
הצג הכל מציג 1 רשימות ספרים
אלסר בן 25 ממינס טירית

ספרים משומשים של חברי הקבוצה
הצג הכל מציג 3 ספרים משומשים
עודכן לפני 11 שנים ו-11 חודשים




©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ