(נו תתחיל כבר)
(סליחה, זה הפיצול שלי. סבתא שלי מינתה אותו להשגיח על הנימוסים שלי. הוא רק ממלא פקודות. והוא מתעקש שאני חייב לכתוב משהו.)
(ברור שאתה חייב. יום הולדת או לא?)
(אבל אני לא יכול!)
(כי?)
(א. אני לא יודע לכתוב ברכות.
ב. אני לא יודע להעלות קישורים ולתת מתנות וירטואליות.
ג. אני ביישן.)
(תירוצים. קדימה.)
(טוב...)
ניימלס היקרה, יום הולדת שמח!
אני שמח לבשר לך שאת בין בני הנוער המבריקים באתר הזה, שמפריכים את דברי כל הקוטרים על עתיד הספרות בישראל. את כותבת נפלא, ואני תמיד שמח לקרוא אותך (אהמ אהמ. תכתבי יותר!). ואת עוד לא נכנסת לדף המעקב שלי רק כי אני עצלן נורא, ומכניס אנשים רק כשאני ממילא נכנס לדף שלהם.
ויש לך איזה מנהג מגונה לומר את מה שאני חושב בניסוח הרבה יותר טוב. מוזר שאני לא מכיר אישית אף אדם כזה, וכאן באתר יש המונים.
(אריאל אתה סוטה מהנושא. ביום הולדת מברכים)
(סליחה!!! הנה:)
אז. כרגיל ברכות יום הולדת הן די אגוצנטריות, וכך יהיה גם הפעם:
שיהיו לך חיים ארוכים ונהדרים.
שתקראי המון ספרים.
שתכתבי המון ביקורות.
שתמשיכי להיות מצחיקה מצד אחד ורצינית ומעמיקה מצד שני.
שיקרו לך המון דברים מעניינים. בעיקר כאלה שאת הולכת לספר לנו עליהם.
(אתה לא אמרת את זה הרגע. זה נשמע חטטני.)
(ששששש... עד שנכנסתי לשוונג!)
בקיצור, עד אלף מאתיים ביקורות. מאה ועשרים זה מעט מדי.
ושלא תשני את תמונת הפרופיל הכל כך הולמת הזאת. אם כבר מדברים, קניתי עכשיו ספר של אפרים קישון, ויש שם צילום של שני בריסטולים בכתב ידו: "אני ישן!" ו"אני קורא!!!" בצירוף גולגולת עקומה. סתם נזכרתי :) וזאת היתה יכולה להיות מתנה, לו ידעתי להעלות תמונות. אוף.
בקיצור, יקירתי, רק עושר ואושר ומוזה עד אין קץ. וספרים. וכו' וכו'.
(הגיע הזמן לסיים)
(אני לא יודע איך)
(פשוט תעצור כאן)
(אוקיי)
- - - - - - - -