אבולוציית הנפילים ~ משחק תפקידים קבוצה ציבורית
**המשחק בהקפאה**

זהו, האנושות עברה את הגבול. מצבה של אמא טבע מעולם לא היה אנוש יותר:
במרוצת השנים המין האנושי שאב מכוכב הבית שלו כל טיפת משאבים שעוד נותרה, ומלחמת העולם ה-4 באמת היתה הגב ששבר את גב הגמל: בני האדם סחטו מהאדמה כל טיפה של אנרגיה.
זהו, מספיק.
בכוחותיה האחרונים אמא אדמה השמידה כל מה שבראה: סדרה של אסונות טבע מחרידים השמידה הכל. אפשר לומר שאמא טבע התאבדה.
האנושות נמחקה כליל, רגע לפני שנהיתה חזקה יותר מבוראה.
הכל נמחק.
רגע לפני ששקעה בתרדמת נצחית, יצרה אמא טבע מהמעט שנותר את ארבעת ילדיה:
את ויספוטה, בכורה, יצקה מלבה לוהטת
את אסקימו, בנה השני, סיתתה בקרח
את לאהארה, בתה השלישית, יצרה מגלי הים ומאור הירח
ואת סורייה, בת הזקונים, ארגה בעדינות מקרני שמש.

(אגב, אם זה מעניין מישהו, כל השמות מהינדית. תודה לך גוגל טרנסלייט!)

לכל אחד ואחת מילדיה העניקה כוח מוגבל, בהתאם ליסוד ממנו נוצר, ושקעה בתרדמת נצחית.
האחים חיו בהרמוניה (עד שאומת האש החליטה לתקוף! סתם, הייתי חייב), והחליטו לאחד את כוחותיהם כדי ליצור חיים נוספים.
לבסוף הם יצרו את הנפילים, יצורים משונים, דומים כמעה לבני האדם שקדמו להם, אך גם שונים - בניגוד לנשמתם המוגבלת של בני האדם, בנשמותיהם של הנפילים היו ניצוצות של קסם.
בפי הנפילים, ויספוטה, אסקימו, לאהארה וסורייה כונו "אלים". הם גם קיבלו יחס של אלים, בהתאם: הנפילים החלו לסגוד ולהתפלל אליהם, ובניה של אמא אדמה התרשמו מהמחוות. תאוות כוח התעוררה בהם והם החלו להתחרות על הערכתם וסגידתם של הנפילים. האלים העניקו למאמינים שלהם אוצרות ומשאבים, על חשבון משאביהם של האלים האחרים. לאט לאט התחיל להיווצר מתח בין האחים, עד שלבסוף, הכל התפוצץ.
האלים לא התכוונו להלחם אלה באלה, כמובן. הם ידעו שהם חשובים מדי. במקום, הם אספו אליהם את המאמינים הנאמנים להם, ושילחו אותם אלה באלה. אך האלים בכל זאת השתתפו. כל אל השתדל לחזק את הלוחמים שלו, להעניק להם כוחות ויתרונות. אך האלים כבר לא הבחינו בין החיילים שלהם לבין הלוחמים של האחים שלהם, והחלו לפתח את כל הנפילים. בטיפשותם, האלים זירזו את תהליך האבולוציה של הנפילים, ופתחו אותם למספר גזעים, לכל אחד יתרונות משלו (הגזעים יפורטו בהמשך).
כפי שכתבתי כבר, האלים איבדו עניין בקרב בשלב מסוים וכבר לא יכלו להבדיל מי לוחמים לצדם, בכלל. הלוחמים כבר לא היו נפילים, והם לא זיהו אותם. אבל האחים עדיין זעמו אלה על אלה, ולכן החליטו פשוט להתרחק אחד מהשני. הם נדדו לארבעת רוחות השמיים, וכל אחד הקים לעצמו ממלכה וקרא למאמיניו לבוא בעקבותיו:
ויספוטה נדד דרומה, והקים ממלכה געשית על שמו.
אסקימו בנה ארמון של קרח בצפון הארקטי, והכריז עליו בירת ממלכת אסקימו.
לאהארה הקימה גם היא ממלכה על שמה, מוסתרת במעמקי האוקיינוס, במערב.
סורייה הקימה את ממלכתה במקום זריחת השמש.
מאמינים החילו לזרום בהמוניהם לממלכות. האלים העניקו לבני חסותם מאפיינים שיבדלו אותם מבני האומות האחרות, ויתנו להם יתרונות עליהם.
שנים נוספות של שלווה עברו על העולם. כל אחד מהאלים טיפל בנתיניו בנדיבות ובמסירות.
אלא שאז, האלים נעלמו.
לפתע, הם פשוט נעלמו, התאדו, ומאז לא ראו אותם יותר.
העולם הידרדר לאנרכיה (מצב בו אין שלטון מסודר וכל אחד עושה ככל העולה על רוחו). הממלכות נפלו. המאמינים הנאמנים נטשו את הממלכות שלהם ויצאו לעולם. הזכר היחיד שנותר מהעולם הקודם הוא ההבדלים במאפיינים הייחודיים של בני הממלכות השונות, שנותרו איתם גם אחרי נפילת האימפריות.
אבל לאחרונה התחילו להתפשט שמועות על יצור מסתורי, שרוצה לנצל את האפוקליפסה לצרכים שלו. לפי השמועות, הוא מתחיל לגייס צבא גדול ומסוכן. אין לכם יותר מדי מידע על המטרות או הכוונות שלו. אתם יודעים רק שהוא קורא לעצמו "האח האבוד" ושבעזרת הצבא שלו הוא מתחיל לכבוש לו שטחים, שהיו פעם ברשות הממלכות. השליחים שלו שורפים את הכפרים ורוצחים את היושבים בהם (אם יש לכם עבר איתו, תציינו את זה בדף הדמות).

אתם בני הממלכות. ההתרסקות לא היתה לפני זמן רב מדי וכנראה שהמבוגרים ביניכם עוד זוכרים איך זה היה, לחיות בקרב האלים. אולי אפילו, חלקכם עוד נאמנים. אולי, רק אולי, חלקכם עוד מאמינים בשובם של האלים..?

הממלכות:

ויספוטה: ויספוטה היא מקום חם ואגרסיבי משהו, מן הסתם, לכן רב בני ויספוטה הם אנשים שחומים ובעלי מראה כללי גס וכהה (אבל ברור שיש יוצאי דופן.) היתרונות העיקריים שויספוטה העניק למאמיניו הם כוח פיזי מרשים, ומבחינת קסם - היכולות שלהם לרב קשורות באש (אני סומך עליכם להיות יצירתיים)

אסקימו: ההפך הגמור מויספוטה. המאפיין החיצוני הוא לרב צבעים בהירים. הם אנשים נבונים ודי שתקנים, לרב, ולכן הכוחות הקסומים שלהם הם דברים כמו טלפתיה, היפנוזה, קריאת מחשבות וכו', או דברים שקשורים בכפור או קרח (שוב, אני סומך על היצירתיות שלכם)

לאהארה: טוב, לאהארה בכל זאת היתה ממלכה תת ימית. לאנשיה אין בעיה להתנהל על האדמה, ובכל זאת, הם מעדיפים ורגילים למים. אנשי לאהארה ידועים ביופיים החיצוני. עדינים ואינטיליגנטים (שוב מזכיר שתמיד ישנם יוצאי דופן). רב אנשי לאהארה ניחנים בכוחות של שליטה במים או נשימה במים, אבל מעטים זכו דווקא בכוחות הקשורים לחיצוניות המרשימה שלהם: יכולת שינוי צורה, למשל, או פיתוי.

סורייה: יש לציין כי סורייה היתה כנראה האלה שהכי נקשרה לנתיניה. רב בני חסותה לקחו את האובדן שלה קשה מאוד. קשה למצוא סוריינים שבאמת מאמינים בשובה של האלה, אך רובם אומללים ומרגישים ריקים. מבחינה חיצונית הם אנשים עדינים ובהירים, לובשים לרב בגדים קלים, אם הם סוחבים נשק - סביר שגם הוא קל. קסם הוא מעלה חשובה מבחינתם - כוחות שקשורים לחיצוניות (שינוי צורה וכו') מאפיינים גם אותם. בנוסף, לסוריינים רבים יכולות הקשורות למושגים על טבעיים או לא מוחשיים (אנרגיה, למשל)

הגזעים:

קוסמים: יצורים גבוהים, דומים מאוד לבני האדם שחיו לפני ההתאבדות של אמא אדמה, אלא שאין להם אישונים - כל העין שלהם בצבע אחיד. מן הסתם, יש להם זיקה לקסמים. הם מאוד מוכשרים בשימוש בקסמים הממלכתיים שלהם, וישנן שמועות על קוסמים שהצליחו אפילו ללמוד קסמים של ממלכות אחרות. לרב קוסמים אינם נושאים נשק (הקסם שלהם חזק מספיק להגן עליהם)

אסאסינים: אל תתנו לשם להטעות אתכם, אסאסינים הם לא בהכרח מתנקשים, ולמען האמת יש ביניהם גם יצורים סימפתיים מאוד. השם הופץ על ידי קוסמים לפני שנים רבות ונטמע באופן מפתיע. מעולם לא הייתה סימפתיה הדדית בין הקוסמים לאסאסינים, שכן האסאסינים הם ההפך מהקוסמים: יכולות הקסם שלהם מוגבלות, לרב, אלא שהם אשפי נשק. מבחינת מראה הם מגוונים מאוד: בדומה לקוסמים, גם הם מזכירים בצורתם בני אנוש אלא שהמראה שלהם מגוון הרבה יותר: ישנם אסאסינים ענקיים, שריריים ושזופים עם התמחות בגרזנים למשל, אך ישנם גם אסאסינים רבים שהנשק המועדף עליהם הוא דווקא חרב סיף. בהתאם, הם קלילים ורזים.

פיות: הגזע הנפוץ ביותר בעולם, הם מהווים את האיזון בין הקוסמים לאסאסינים. חלקם טובים בקסם, חלקם מעדיפים נשק קר, אך בדרך כלל יש איזון. אפשר לומר שפיה הוא הגזע למי שאינו רוצה להיות מרותק למגבלות הגזע שלו, שכן פיות הם יצורים מגוונים מאוד, חסרי מאפיינים חד משמעיים.

צללים ורוחות: צללים ורוחות הם בעצם נפילים שהתנוונו בשלב האבולוציה המזורזת. הם איבדו את הגוף שלהם ונהיו לישויות לא גשמיות. כרוחות, יכולת התנועה שלהם חופשית כמעט לחלוטין: הם יכולים לעוף ולעבור דרך חפצים מוצקים, אלא שהתקשורת וההשפעה שלהם על העולם הגשמי מוגבלת מאוד, שכן הם אינם נקלטים ברב החושים (ניתן לראותם באור אם מתאמצים, או להרגיש צמרמורת של קור כשהם בסביבה). כדי שבכל זאת יוכלו להיות חלק מהעולם החומרי הם נוהגים להשתלט באופן זמני על יצורים חיים עד שהם מגורשים על ידי הנשמה השוכנת שם, או להשתלט על גופות, עד שהגוויה כבר אינה ראויה לשימוש. הכוחות והיכולות קבועות אצל הרוח או הצל ולא מושפעות מהגוף בו הן שוכנות, שכן הקסם טמון בנשמה.
אגב, ההבדל היחיד בין צללים לרוחות הוא שרוחות נדחו על ידי המוות ונותרו לשוטט בעולם בעל כורחן, לעומת צללים, שחיים במנוסה מתמדת מהמוות, שתמיד בעקבותיהם.

כחולי דם: זהו גזע נדיר מאוד, חלק רואים בו לא יותר משמועה. כחולי הדם הם יצורים הדומים במראיתם לבני אנוש, אלא שבעת הצורך, הם יכולים להיהפך לדרקונים. דרקונים, אינם זוחלי ענק מעופפים, אלא אחד מהשלבים הקדמונים באבולוציה המזורזת של הנפילים. זה היה אמנם שלב קצר שהתרחש לפני אלפי שנים, אך רבים טוענים כי זהו השלב בו הנפילים היו בשיא כוחם: דרקונים הם יצורים גשמיים אך למחצה - יש להם גוף, אך הנשמה דומיננטית יותר. לכן ניתן לראותם בהבלחות בלבד, והשפעתם הפיזית על העולם החומרי מוגבלת. מנגד, כשכחולי דם לובשים צורת דרקון, יכולות הקסם שלהם מרשימות מאוד. העניין הוא, שכחולי הדם הם מיעוט נרדף. הם רואים בעצמם גזע טהור ונעלה (מכאן שמם), והשחצנות שלהם הביאה לשנאה. ציד דרקונים נהיה למקצוע נפוץ, במיוחד מאז נפילת הממלכות. לכן, כחולי דם מעדיפים להיראות בצורתם האנושית ולטעון להיותם פיות. להיהפך למפלץ רב עוצמה מוגדר כמוצא אחרון.

את דף הדמות צריך למלא ולשלוח אליי, Ortash:

שם:
מין:
גיל:
גזע:
אומה:
מראה חיצוני:
אופי ואישיות:
רקע:
יכולות קסם/כלי נשק:
פרטים נוספים:

בהצלחה!

------------------------------------------------------------

- הומורה -

שם:לוסיה דאמורה
מין:נקבה
גיל:16
גזע:פיה
אומה:לאהארה
מראה חיצוני:שער שחור ארוך וגלי,גבוהה,חיוורת,שפתיים אדומות,עצמות לחיים גבוהות ועיני ספיר
אופי ואישיות:רגישה,עדינה ומנומסת
רקע:חייה חיים רגילים לגמרי עד שהכפר שלה הושמד ואז היא יצאה לנדוד עם אחיה הגדול
יכולות קסם/כלי נשק:יש לה יכולת שליטה במים נשימה במים ושינוי צורה אבל ליתר ביטחון היא תמיד מחזיקה איתה פגיון קטן
פרטים נוספים:

- קרן תקווה -

שם:מאגי פיליניג
מין:נקבה
גיל:17
גזע:אסאסינית
אומה:אסקימו
מראה חיצוני:שער שחור,עיינים חומות כהות וצלקת שנמשכת מאוזן ימין שלה עד זווית הפה
אופי ואישיות:שקטה,קרה מסוכנת ואכזרית
רקע:היא ניזרקה מביתה כשהיתה בת 7 ומאז נדדה בעולם וחיה בעיקר מגנבות
יכולות קסם/כלי נשק:היא שולטת בהיפנוזה ובכפור וביא משתמשת בחרב סיף
פרטים נוספים:

- (LOVE) < נטוטו > (אף חתול) -

שם: מוניקה
מין: נקבה
גיל: 17
גזע: כחולת דם
אומה: סורייה
מראה חיצוני: שיער חום כהה וגלי שמגיע עד אמצע הגב, עור בהיר אבל לא חיוור, עיניים אדומות, גמישה, רזה. כשהיא הופכת לדרקון הקשקשים שלה אדומים כמו אבני חן, ומנצנצים כאלה. למרות הצורה של הדרקונים היא נראית קלילה וחיננית כזאת, באופן שקצת מזכיר אקרובטית.
אופי ואישיות: נחמדה רוב הזמן, קצת עוקצנית, מרבה לחשוב לעצמה, דיי חברותית אבל לא אוהבת שכל תשומת הלב ממוקדת בה.
רקע: תמיד הייתה צריכה להיזהר שלא יגלו שהיא כחולת דם. היא מעמידה פנים שהיא פיה בגלל שזה מה שההורים שלה אמרו לה שנייה לפני שמתו. ממלכת סורייה לקחה אותה תחת חסותה בגלל שהם חשבו שההורים שלה ניסו לחטוף אותה. אף אחד לא יודע מה היא באמת. היא גדלה במסבאה בה היא עובדת.
יכולות קסם/כלי נשק: יכולה לקרוא רגשות, והיא יכולה לזמן כל חפץ שהיא מסוגלת לדמיין. היא גם יכולה ליצור כדורי אנרגיה בצבע אדום - שחור ששורפים את כל מה שרוצה להזיק לה, אבל זה ניתן לשליטתה היא יכולה להחליט במי זה לא יפגע) - כמו חומצה, אבל היא כמעט לא משתמשת בכוח הזה. בדרך כלל מסתובבת עם כפפת סרבוסייק (הייתי חייבת) בגלל שלא כל האנשים שבאים למסבאה הם נחמדים (בעיקר הגברים).
פרטים נוספים: מסתדרת טוב עם חיות, בעיקר ציפורים.

- POLLO -

שם: לוקאס האנטר
מין: זכר
גיל: 19
גזע: רוח
אומה: ויספוטה
מראה חיצוני: אין. נוהג להשתלט על גופים של נערים בוגרים או גברים צעירים. לעיתים נכנס גם לבנות שמוצאות חן בעיניו.
אופי ואישיות: אמיץ ולא חושב הרבה לפני החלטות, בגלל ששום דבר לא יכול לקטוע את החיים שלו. מצד שני, יש לו צד חכם ואסטרטגי שדואג לחשוב איך לנצל את המצב בדרך הטובה ביותר. קצת ערמומי, אבל בדרך כלל פשוט מתרכז בהנאות החיים. מדבר הרבה אבל גם מתרכז בסביבה שלו. הוא אף פעם לא ישתלט על יצור שהוא מעריך. אוהב ללמוד דברים חדשים ולהכיר אנשים חדשים. מאמין שיום אחד ויספוטה יחזור.
רקע: לא זוכר את החיים הקודמים שלו לפני המוות. אחרי שהמוות דחה אותו הוא החל לטייל בין משפחות שונות ואנשים שונים, ולמד להכיר את הממלכה מכול מיני נקודות מבט. בדרך למד הרבה על האופי שלו ועל התרבות בה הוא חי והחל להתחבר לאל ויספוטה. באותו זמן גם למד לנצל את יכולות האש שלו.
יכולות קסם/כלי נשק: יכול לחמם דברים עד למצב בעירה או פיצוץ רק מלהביט בהם, אש לא מזיקה לו.
פרטים נוספים: לא אוהב להיות הרבה זמן ללא גוף להיות בו.

- אנג'ל -

שם: קולטרו סאנוויניס.
מין: זכר.
גיל: 24
גזע: קוסם.
אומה: ויספוטה.
מראה חיצוני: שיער בלונדיני, עיניים אפורות, ללא אישונים, שנוצצות בקביעות שכזאת. הוא שזוף, צנום, וגבוה. כעיקרון, גבר החלומות של כל אחת, חוץ מהעיניים ללא הבדל הצבע, שנראות קצת כמו עיניים של שד. וחוץ מהעובדה שהבן אדם מכוסה צלקות ונהנה מזה.
אופי ואישיות: מתנשא כמובן, ותחרותי ברמות. אגו ששואף לגורד שחקים. הוא חייב להיות הכי חכם, הכי נכון, הכי בסדר, הכי מושלם. פרפקציוניסט לא קטן ששואף לשלמות ברמה מופתית. הוא מאוד גזען ומכליל הרבה. מצד שני הוא יכול להיות מאוד מבין, יש לו שכל לא קטן. הוא אדם טוב, נחמד, רציני, יודע הרבה פעמים לומר את המילים הנכונות, מלא הומור וחיוך, אבל אטום מעט-מאוד שכזה. מה שגם, הוא פרנואיד ברמות. בנוסף, הוא ערמומי ושתלטן, מה שגורם לו להיות אסטרטג - אחת הסיבות שהוא תמיד מסתובב עם בקבוק של חומק דליק עליו. הוא דואג להיות מאוד הגיוני ולא לרחף במחשבות למרות שיש לו דמיון משוגע - אז הוא משתדל לא להאמין שויספוטה יחזור.
רקע: הוא נולד למשפחה של עשירים. אבא, אמא, ומספר אחים נוספים. אבא שלו הוא ממזר לא קטן, פצצת אנרגיה, אך אדם טוב, אמא שלו אדם שליו ורגוע - ממש ההפך מאבא שלו. הוא גדל להיות איחוד בין שניהם; אביו לימד אותו להיות מתנשא, גרם לו לרצות להיות טוב יותר מכולם, מושלם. אמו חינכה אותו להיות חכם, לחשוב גדול. אביו חנק אותו בלי כוונה, ואמו דחפה אותו להיות עצמאי, לחשוב טוב. בגיל 15 עזב את הבית וחיי חיי נוודות עם מלאי של כסף ואפשרויות.
יכולות קסם/כלי נשק: קסמי אש מגוונים שמתחילים בלבה וכלה בהלטת האוויר, התזת ניצוצות מהאצבעות והבערת מים (כרוך בחמצן שקיים במים. משהו מוזר).
פרטים נוספים: לא ממש.

- זאבה -

שם: קרון
מין: נקבה
גיל: 18
גזע: כחולת דם
אומה: אסקימו
מראה חיצוני: שער כסוף בהיר אסוף בצמה כבדה\קוקו, עניים בצבע תכלת בהיר ועור בהיר. היא בגובה ממוצע, עור לבנבן וצלקות שמכסות את גופה. היא לובשת פרוות במגוון צבעים, בעיקר שחור דהוי ולבן מלוכלך. יש לה צמיד עור עבה עם כיתוב בצבע אדום דהוי בשפה העתיקה.
אופי ואישיות: מהירה, לרוב לא מהססת, אדישה כלפי חוץ, קולטת את הדברים הכי קטנים תוך שניות, חכמה, זוכרת דברים ושקטה לפעמים עם זאת היא קטלנית בקרב ומעט אכזרית. היא הופכת לדרקונית רק במצב דוחק, היא די מדחיקה את החלק הזה בה. היא מרגישה כאילו כל רודפים אחריה ובגלל זה אף פעם לא נשארת במקום אחד יותר מכמה ימים.
רקע: היא ממזרה (זו הסיבה שאין לה שם משפחה) היא דומה מאוד לאביה ולכן אמה שנאה אותה כל כך. אביה הכיר בה והיא תמיד שאפה להיות הבת המושלמת אך היא ויתרה על זה כשאחיה הקטן נולד, מאז שהוא נולד אמה החורגת דאגה שהיא לא תרגיש בת משפחה אך אביה לימד אותה הרבה.
הוא לימד אותה לצוד, לרכב על סוסים, להלחם בחרב קצרה ולהפוך לדרקונית בעת הצורך אך היא תמיד הייתה מקום שני. כשהגיע לגיל 16 אחיה נרצח ואמה האשימה אותה וגירשה אותה לגלות. מאז אמה הרתה שוב והולידה יורש אחר.
יכולות קסם/כלי נשק: חרב קצרה, סכין צייד,חץ וקשת וקריאת מחשבות.
פרטים נוספים: היא למדה אילו צמחים רעילים ואילו אפשר לאכול.

- אנוביס -

שם:אנדרו
מין: זכר
גיל:18
גזע: פיה
אומה: סורייה
מראה חיצוני: שיער שחור מבולגן קצת, הבעה תמידית של אדישות או חיוך, עיניים חומות
הוא לובש בדרך כלל מעיל לבן ארוך שמגיע עד לרגליים עם שני כיסים, יש לו שרשרת שקיבל מאביו של המשפחה אותה הוא לובש תמיד יש לו צלקת של איקס על הבטן, שרירי, ממוצע בגובה.
אופי ואישיות: קר רוח, נחמד, בעל נימוסים, מאוד מחושב, מגונן, חכם.
רקע: יתגלה בהמשך
יכולות קסם/כלי נשק: קשת מוצלבת, הוא יכול ליצור מהאנרגיה שבמרחב הגנות נגד קסמים ונשקים כאחד הוא גם יודע קיסמי ריפוי פשוטים
פרטים נוספים: נוהג ללכת לברים ולמסבאות

- גולגולת הרעם -

שם: סמית'
מין: זכר
גיל: נשכח
גזע: צל
אומה: לאהארה
מראה חיצוני: גוף ערפילי, מבליח, חסר צבע מוגדר, מתפוגג לעיתים, ודמוי ערפל. שיער חסר צורה, נופל על הפרצוף, ושחור. פרצוף מתוח על הפנים, דמוי גולגולת, עטוי צללים. אין עיניים, חורים אפלים ושקועים. פה מתוח, חסר שפתיים. שיניים לבנות וישרות, לא טבעיות, וגדולות. ציפורניים ארוכות, מלאות לכלוך. פצעים מוזרים על הגוף. חסר הבעה. עמוד שדרה בולט,ונראה לעין.
אופי ואישיות: קודר, גורם לאנשים אי נוחות. נוטה להגיד אמיתות כואבות. חסר טקט. שונא אנשים רגשנים
רקע: יתגלה בהמשך
יכולות קסם/כלי נשק: יכולת למתוח את האיברים שלו, ולשנות את הצורה של האיברים. מדי פעם, הוא יכול למתוח את כל הגוף שלו, ולבלוע את האויב בשלמותו.
פרטים נוספים:

- elbereth -

שם: סופיה
מין: נקבה
גיל: 20
גזע: אסאסין
אומה: אסקימו
מראה חיצוני: בעלת תווי פנים זוויתיים ועזים, שיער סבוך בצבע זהב כהה, עיניים אפורות בהירות בעלות מבט נוקב. גבוהה חזקה ומצולקת.
אופי ואישיות: קשה וקרה נוטה להסתגר. מעדיפה עבודות פיזיות קשות על- פני דיבורים. בסופו של דבר היא יודעת להעריך אנשים ולברור את מי שנראה לה מתאים בתור חבר לדרך. ויכולה להיות די מגושמת בשיחות.
רקע: חיה לבד את חייה כמעט מאז שהיא זוכרת את עצמה. היא משכירה את עצמה לביצוע כל מיני עבודות מלוכלכות לישויות עשירות עבור אוכל- נפש. והייתה יוצאת למסעות צייד אחר דובי קוטב נכחדים ובעלי חיים מסוג זה בשביל למכור או לאכול. בזמן הנפילה היא שהתה במדבר- קרח ולמשך זמן מה היא חשבה שהיא נותרה היצור האחרון בעולם. לאט- לאט היא מגלה שטעות בידה.
יכולות קסם/כלי נשק: גרזן מלחמה וכמה סכינים בגודל של אצבע.
פרטים נוספים: שמאלית

- Giuls -

שם: ריק
מין: זכר
גיל: 17
גזע: פייה
אומה: לאהארה
מראה חיצוני: גובה ממוצע, עיניים אפורות, שיער שחור, נראה מבוגר לגילו.
אופי ואישיות: אינטליגנט, קולט מהר, פזיז, מתבודד.
רקע: התייתם בגיל 14 לאחר שהוריו נהרגו ע"י כנופיה. לאחר שהוריו מתו החל להתבודד והחל לבנות המצאות כדי להעסיק את עצמו. אחת ההמצאות המצליחות שלו היה רובה צלצל, שבעזרתו נקם את מות הוריו. הוריו האמינו שהאלים יחזרו יום אחד, ובצעירותו לימדו אותו עליהם.
יכולות קסם/כלי נשק: יש לו יכולות שליטה במים אך מעדיף להשתמש בהמצאותיו.

- ♥ toolip ♫ -

שם:איילה ריד
מין:בת
גיל:17
גזע:פייה
אומה: לאהארה
מראה חיצוני: עיניים כחולות פנים עדינות גבוהה ורזה שיער שחור נוטה לכחול כהה
אופי ואישיות: זורמת חייכנית אופטימית וקופצנית
רקע: רוב שנות חייה גרה מתחת למים עד שיום אחד נימאס לה ועלתה על פני השטח למדה לבד להשתמש בחרבות ולא הפסיקה לטייל בעולם!
יכולות קסם/כלי נשק: יכולת מינימלית על שליטה במים וחרבות שמונחות ב X על הגב
פרטים נוספים: יש לה כלב (טוב, זה לא בדיוק כלב, אלא מוטציה שדומה כלב, אבל הוא כלבי באופיו)

- הבלגית המעופפת -

שם: לאייס אדמנור.
מין: זכר.
גיל: 7.
גזע: קוסם.
אומה: סורייה.
מראה חיצוני: עיניים כחולות, (ממש כחולות, כחולות כמו... עדיף שאני אשתוק. אפשר פשוט לבהות בצבע הזה לנצח ולקלל את העובדה שהייתי עסוקה מדי בלבהות בצבע מכדי להבחין שזו הטארדיס שאני בוהה בה. איפה הייתי?) יש לו כמה נמשים על הזרועות, ואף קטן וקפיצי. הוא קטן יחסית לאבא, אבל גדול יחסית לפירור. לפחות, זה מה שאמא תמיד אומרת. ואמא תמיד צודקת. יש לו שיער שמסורק בשביל בצד. השביל בצבע ממש בהיר, אבל גם השיער, אז זה בסדר. נכון?
אופי ואישיות: אמא אומרת שהוא מקסים. ליאן אומרת שהוא פוץ בלתי נסבל. אבל מה היא מבינה? היא רק בת ארבע-עשרה. היא לא אמא. אמא גם מוסיפה שהוא פטפטן, נלהב, קופצני, עמוק מתחת לפני השטח וחכם. ליאן מוסיפה על זה שהוא קשקשן שלא יאמן עם כמה מאות קוצים בתחת שכל החיים שלו לא יספיקו כדי להוציא אותם, חנפן יותר בכל רגע שעובר ומתחכם. לאייס אוהב לחשוב על עצמו בתור חברותי ורגוע. בשאר הזמן הוא עסוק בתכנון מכונות שיעזרו לאמא ואולי קצת לליאן, אם היא נחמדה באותו היום, אז הוא לא חושב על עצמו הרבה יותר.
רקע: אתם יודעים, אמא, אחות, אבן מחמד. כמו כל ילד. אבא שלו מת בזמן הלידה שלו. בגלל זה ליאן שונאת אותו. היא ממש אהבה את אבא. כשלאייס היה צעיר, הוא ואמא יצאו כל יום לאסוף אבנים מבחוץ, ואחרי שהוא כבר היה גדול והיו לו כבר מלא מלא המון אבנים, הוא אמא וליאן עברו על כל אבן ואבן ובחרו את האבן הכי יפה. זו הייתה הפעם הראשונה שליאן הייתה נחמדה אליו. זו לא הייתה הפעם האחרונה. בפעם האחרונה שהיא הייתה נחמדה, ליאן שיחקה משחק קפיצות, ולאייס הצטרף אליה, והיא לא דחפה אותו כדי שיפסל. בכוונה, כמובן. כשהם חזרו הביתה ליאן נתנה לו קצת מהקינוח שלה. אולי זה היה כי זה היה יום ההולדת שלו. זה היה אתמול. אולי גם היום ליאן תהיה נחמדה.
יכולות קסם: להטוטים במים. לגרום להם להתכדרר כמו כדור ולקפץ ממקום למקום. לגרום להם לשיר לו. להשפריץ אותם על המיטה של ליאן כשהיא הייתה ממש לא נחמדה לאמא. לכדרר אותו בתוך בועה. להוציא אותם מהאף. לגרום להם לרדת כשעצוב לו. ליאן פעם אחת הציעה לבדוק האם הוא יכול לנשום מתחת למים, אבל משום מה היא שכחה מזה כשאמא באה ונתנה לה סטירה.
פרטים נוספים: הכל יכול לקרות, אתם יודעים.
(לא שאמרתי שיקרה משהו. אני לא צופה שיקרה משהו. אבל תמיד טוב שיש לי עוד מרחב לשנות.)

- חלומות-כן-מתגשמים -

שם: סנדרה וונד
מין: נקבה
גיל: 19
גזע: קוסמת
אומה: לאהארה
מראה: לא רזה במיוחד, בעלת קימורים נשיים. שיער חום כהה וגלי שמגיעה עד מותניה. עיניה סגולות. יש לה כתם לידה כתם על גב ידה השמאלית.
אופי ואישיות: סנדרה היא אחת כזאת שתראה שקטה וביישנית ממבט ראשון. היא לא נפתחת בקלות לאנשים. היא צינית ושנונה, חצופה, רצינית. היא מתייחסת אל אנשים כמו שהם מתייחסים אליה: אנשים שמכבדים אותה- יזכו לכבוד, וההפך. אמיצה. בעלת הומור עצמי. תופסת בקשת עזרה כהבעת חולשה ולכן לא עושה את זה אף פעם. עצמאית. סגורה מאוד.
רקע: אימה מתה בלידתה. היא מעולם לא פגשה את אביה. אין לה אחים ואחיות. גדלה בבית יתומים מוזנח. פעמיים ניסתה לברוח משם- פעמיים היא גם נכשלה. בית היתומים לימד אותה להיות רצינית, עצמאית וסגורה. בגיל 16 עזבה את בית היתומים ויצאה לחיים האמיתיים.
יכולות קסם/ כלי נשק: היא יכולה לשלוט במים. בעלת יכולת פיתוי. בנוסף לזה, היא גם יכולה לדבר עם יצורים ימיים למיניהם.
פרטים נוספים: הממממ... אין.

- argo - עין הנץ מיהוק -

שם : ג'אק או'ניל
מין : זכר
גיל : 23
גזע : אסאסין
אומה : וויספוטה
מראה חיצוני : גבוה, שחום, שרירי ורזה, שיער שחור חלק ועיניים חומות בהירות, תווי פנים חדים מעט עם מעטה בוז מוסווה ומלאכותי למדיי עליהם, תמיד נראה כאילו עומד לזנק עם משהו ולפרק אותו לגורמים כמו חתול עם כדור צמר, רק בגדול יותר ומסוכן יותר.
אופי ואישיות : משתדל להראות בדרך כלל שחצנות אבל ממש לא כזה למי שקרוב אליו, סקרן ובעל כושר המצאה גדול, לוחם טוב מאוד ולא נכנע למצבי לחץ. לפעמים פועל באגואיסטיות גמורה אבל רק לפי מצבי רוח, מסוגל לעבוד בקבוצה טוב באותה מידה, תלוי שוב, במצבי רוח ובמי שבקבוצה. חסר זהירות לפעמים, אבל מצליח להתחמק כמעט מכל מצב. די חסר טאקט, רודף שמלות מושבע אבל עם סגנון.
רקע : ג'אק תמיד אהב כלי נשק, ובאופן אירוני לאבא שלו הייתה חנות כלי נשק. משפחתו התכלכלה בעיקר מהחנות, וג'אק גדל עם נשק בידו תמיד. הם גרו בעיירה רחוקה ממרכז הארץ, אך אמו הייתה מאמינה, והוא מעולם לא הבין למה.
יום אחד, הגיע שליח, ובישר על היעלמות האלים. מלבד אמא של ג'אק, אף אחד לא הושפע במיוחד מהחדשות, אך אביו הופתע ומאז נעשה מסוגר מעט יותר. ג'אק המשיך לגדול, וכבר כמה זמן שהנשק האהוב עליו היה במובהק הגרזן, אך הוא נאלץ תמיד להשתמש בו בשתי ידיים, כיוון שעדיין לא גדל מספיק. באחד הימים נעלם אביו לפתע. אמו, שגם ככה נעשתה מרוחקת יותר ויותר מאז היעלמות האלים, חלתה, וכעבור חצי שנה מתה. מאז ניהלו ג'אק ואחיו את החנות וחיו לבדם. באחד הימים, הגיעו השליחים של "האח האבוד" לביתו של ג'אק, ורצחו את אחיו רומור כשג'אק לא היה בבית. כשחזר, הרג אותם בפרץ זעם ועזב מהר ככל שאפשר.
כעבור שלוש שנים, פגש במקרה ביער את קאורי, ומאז נדדו יחד, עד שלבסוף הפכו לזוג.
יכולות קסם/כלי נשק : גרזן חד צדדי גדול הדומה לגרזן של חוטבי עצים אך דק וארוך יותר. קשת ארוכה מתקפלת שהמציא ואשפת חצים, פיגיון ארוך וסגין ציד. טוב בקסמי אש במיוחד, והגיע לשלב שהוא ממציא קסמים חדשים שיעזרו לו בקרב, אך הוא עדיין לא לגמרי שולט בהם.

- אריה -

שם : קאורי
מין : נקבה
גיל : 18
גזע : אסאסין
אומה : וויספוטה
מראה חיצוני : רזה, בגובה בינוני-נמוך, שיער ארוך מתולתל בקצוות בצבע נחושת בגוונים, עיניים חומות גדולות, צבע עור בהיר. יש לה את המבט והחיוך הכי תמימים בעולם שגורמים לרוב האנשים להניח שהיא נערה עדינה שלא פגעה בחיים בזבוב.
אופי ואישיות :ריאליסטית, שקרנית גרועה, אינטואיציה חדה, חסרת דימיון בעליל, מתעצבנת מהר, חסרת סבלנות, יודעת להגיד את הדבר הנכון בזמן הנכון, אכזרית במידה מסויימת. היא מסוג האנשים שמתחבבים על אנשים ממבט ראשון והיא מנצלת את זה עד הסוף, בזכות המראה שלה רוב האנשים לא לוקחים אותה ברצינות אבל היא יכולה להרוג שלושה לוחמים מיומנים בכמה שניות עם פגיון. יש לה מזל גדול בכל דבר שדורש מזל כדי להצליח בו.
רקע: היא גדלה במשפחה גדולה ואמידה של ארבע אחים ושלוש אחיות, היא הייתה הכי קטנה ובגלל זה גם הייתה יחסית מפונקת. כשהיא הייתה בת שבע, חבורה של אנשים שאמרו שהם חלק מהצבא של "האח האבוד" תקפו את הכפר שבו היא גרה ורצחו כמעט את כולם, רק היא ועוד כמה מבוגרים הצליחו להימלט.
מאז היא הייתה לגמרי לבד, במשך שמונה שנים. היא למדה להילחם ולהשיג אוכל, עכשיו היא מסוגלת לשרוד לבד בלי שום בעיות. כשהיא הייתה בת חמש עשרה היא יצאה לצוד ופגשה את ג'אק. הם נשארו ביחד לשלוש שנים ובמהלך שלוש השנים האלה הפכו להיות זוג.
יכולות קסם/כלי נשק :פגיון, קסמי אש מכל סוג שדרכם היא יכולה להשתמש קצת באוויר (חמצן, וכל זה) וגם חלקית בצורה מאוד מוגבלת וחלשה במים.

- קריפ -

שם: קאנאק(שם משפחה לא ידוע)
מין: בן
גיל:17
גזע: אסאסין
אומה: סורייה
מראה חיצוני: עינייו צהובות ושיערו זורם בין הצבעים אדום וצהוב הוא חיוור קצת והוא קצת שרירי(לא רואים)
אופי ואישיות: שונא את "האח האבוד" בעל העדפה לנדוד ובעל סקרנות
רקע: לאחר שעיירתו הושמדה בידי "האח האבוד" הוא מצא את עצמו בורח משם לא ידוע לו עם עוד ברחו והוא נישאר לבד עם הזמן משום שאיש לא דיבר איתו שכח את שמו המלא וקרא לעצמו קאנאק הוא הגיעה לעיירה אחת ושם הוא הצטרף לפנימיית יתומים ושם בעצם היו שיעורים ואימונים סודיים כדי בשביל להתמודד נגד "האח" כשהוא הגיעה לגיל 16 תקפו את העיירה(וכמובן גם את הפנימייה)החיילים של "האח"(עוד פעם)ומאז הוא נודד
יכולות קסם\כלי נשק: שינוי צורה לכמה מוטציות ספציפיות, שליטה מוגבלת בסוגי אנרגיה. הוא בעל 2 בומרנגים.
פרטים נוספים: אלוף במגוון רב של אומניות לחימה ומומחה בנגרות ונפחות מאולתרת

- הלוחמת -

שם: הליקס
מין: נקבה
גיל: מי טורח לזכור דברים לא חשובים כאלה, היא אומרת. אבל היא נראית בת 17 בערך.
גזע: פיה.
אומה: סורייה.
מראה חיצוני: מבנה גוף אתלטי של נערה. נמוכה. עור בהיר חלק לגמרי שקצת מבריק כמו מראה. פנים עדינות באופן כללי, חוץ מהעיניים שאישוניהן גדולים והן משנות צבעים בצורה שגורמת לסחרחורת אם מסתכלים בהן זמן רב. שיער ארוך וגלי בצבע בורדו עם פסים מתכתיים. לובשת לרוב שמלות קלילות בצבעים זהובים. נעה בצורה חתולית וקופצנית.
אופי ואישיות: חברותית מאוד, אם כי רוב האנשים שפגשה לא ממש רצו ליצור איתה קשר. משדרת כמעט תמיד תחושת אי נוחות שנובעת מנעיצת מבטים ממושכת, תזזיתיות יתר ותקיעת מרפקים כדרישה לתשומת לב. לא מרוכזת בדרך כלל בשיחה אם היא ארוכה מידי, נוטה לפלוט את כל מה שהיא חושבת על כך דבר שקורה או לא קורה, לה, לסובבים אותה, לעולם, לגלקסיה.
חבריה, אם היו לה כאלה, היו אומרים שהיא נאמנה מאוד.
לא חכמה בצורה מטורפת, אבל מאוד פיקחת.
ולרוב אף אחד לא תומך במה שהיא אומרת.
רקע: נחטפה כשהיתה תינוקת על ידי כוהנת מסתורית של סורייה, עדיין לא הצליחה לברר למה. היא גדלה בביתה של הכוהנת האלמנה בכפר קטן ליד יער פראי ומקסים. ילדות סבירה למדי. היא הכירה ילדים נוספים והתחברה איתם, אבל אף אחד מהם לא היה פיה והיא תמיד הייתה חריגה. כשסורייה נעלמה, מתה אימה החורגת מהתקף לב באמצע תפילה. הליקס בת ה7 עברה לביתה של אחת מחברותיה לזמן קצר, אבל את רוב היום בילתה בביתה הישן, לבד.
יום אחד הליקס נעלמה ביער ואיש לא ראה אותה יותר
יכולות קסם/כלי נשק: שינוי צורה שהיא התאמנה עליו הרבה, שכולל שלוש חיות שהיא ממש טובה בשינוי אליהן. מסתובבת תמיד עם רובה נשיפה וחיצים עם רעלים שונים וסכין כסף ארוכה.
פרטים נוספים: השהות בבידוד ביער קצת חירפנה אותה. אחרי הכל, היא יצור פיה, והיא לא ממש שפויה ומסתכלת על העולם בדרך קצת אחרת.

- הזאב השחור -

שם: שאדו נייט
מין: זכר
גיל: 18
גזע: אסאסין
אומה: אסקימו
מראה חיצוני: עור שמזכיר לבקן עין אחת ירוקה והשנייה כתומה שיער שחור ופרוע ופנים מלאי צלקות יש לו בגב קעקוע 闇 (חושך ביפנית). תמיד לבוש ברדס
אופי ואישיות: מאוד חשאי שקט אדיש גם כלפי אנשים חוץ לאלה שקרובים אליו חכם וקולט דברים מאוד מהר וחובב מוסיקת רוק ורוק פופ
רקע: הוריו נרצחו כשהיה בן 5 וכל מה שהוא זוכר זה את העיניים הצהובות של הרוצח ככה שגדל ברחובות עד שכחול דם גידל כשהיה בן 12 האבא החדש ברח והוא גדל ברחובות שוב עד ששבר לתוך בית של מתנקש שראה את הפונטציאל שלו להמשיך אותו כך שגידל אותו
יכולות קסם/כלי נשק: חץ וקשת, להבים נסתרים (כמו לאציו AC) יכול לירוק אש קפואה מהפה
פרטים נוספים:

- Per Vacuum -

שם: לורנס וייט
מין: נקבה
גיל: 23
גזע: אסאסינית
אומה: ויספוטה
מראה חיצוני: עור שזוף בגוון ברונזה שעשרות צלקות מעטרות אותו, עניים בצבע טורקיז נוצצות ושער שחור כמו פחם שמבליט את העניים שלה.
היא לובשת חולצה לבנה נקייה, מכנס עור ומגפי ירח. יש לה רצועות על הירכיים שבהם נמצאות הפצצות, הקאטאנה נמצאת על הגב עם הניצב כלפיי מעלה ושני קוקרי ליד הקאטאנה עם הניצבים כלפי מטה.
אופי ואישיות: קרה,אכזרית ומחושבת אבל היא כמעט תמיד תהיה בשקט מסיבה מאוד פשוטה: היא שונאת שמדברים איתה, עצם המנהג לנהל שיחה נראה לה דבר מטומטם מאוד מבסיסו. לא תהסס להרוג אבל תעשה את זה רק עם זה משתלם לה ויש לה חיוך אכזרי מאוד.
רקע: אבא שלה נרצח לנגד עיניה בגיל 10(נשרף עד שנראו רק עצמות), אמה מתה כשנולדה. כשאבא שלה מת היא עברה לדוד שלה והאחוזה שלו ניצתה כשהייתה בת 11 ואז היא ברחה ולוחם אימץ אותה ולימד אותה להילחם(הוא מת כשהייתה בת 20 והיא נקמה את מותו).
יכולות קסם/כלי נשק: קאטאנה,קוקרי ופצצות BBr3 שיוצרת עשן רעיל מאוד וחומצי במקצת(לא ימס אתכם כליל אבל כן יפגע במערכות פנים במידה וינשם )
פרטים נוספים: היא שונאת וקצת פוחדת מאש.

- Stingray -

שם: והאן לאו
מין: נקבה
גיל: 26
גזע: אסאסינית
אומה: ויספוטה
מראה חיצוני: רעמת תלתלים שחורה ופראית שמגיעה עד למותניה. עיניים אפורות וקרות בעלות מבע מתנשא ושליו באופן מעצבן מעט. עור כשל רוב הויספוטים (או שאלו ויספוטאנים? ויספוטיונים? ויספטים? לא משנה. תושבי ויספוטה), או יותר נכון, הויספוטים לשעבר. יש לה בגדים פשוטים וישנים ומכנס כהה עם חור בברך מאז שהחליקה ונפלה על אבן. היא לא בעלת גובה מרשים או מבנה חסון אבל יש משהו קשוח במראה, אולי הזרועות החזקות שלה עם עשרות הצמידים. למרות המראה המחוספס שלה, גינוניה שלווים למדי.
אופי ואישיות: והאן היא שקטה למדי. היא לא מדברת יותר ממה שנדרש לה, או ממה שנראה לה נחוץ. את מדיניות החסכנות שלה במילים היא משליטה גם בפרצי האכפתיות שלה. לעיתים נדירות יש לה פרצי זעם, אך כשהם ישנם הם עזים למדי. אם הצקת לה, אפילו צביטה או 'כאפת-שטות', היא תחזיר לך פי שתיים יותר. מצד אחד יש לה התנהגות בוגרת, אבל היא שונאת זאת ובהזדמנות הראשונה הייתה חוזרת להיות ילדה. יש לה חוש קצב טוב והיא ספונטנית מאוד ואחד הקשיים הגדולים שלה ביותר הוא להחליט. כנראה בגלל זה במשך עשר שנים היא נודדת ללא מטרה.
רקע: מאז ומתמיד היא גרה בבית הגדול על הגבעה. בפעמים שהייתה חייבת לצאת החוצה היא שמעה על העשירים שגרים בו, או על אנשים מסוכנים. אולי אפילו יצורי קסם אפלים. כשסיפרה זאת למשפחתה לא היה אחד שלא היה צוחק. הישג מרשים עם משפחה גדולה כשלה. משפחה גדולה שהצדיקה את הבית הגדול על הגבעה. המשפחה שלה לא פיתחה בה מעולם חמימות כלשהי, או אכפתיות. הם רק גרמו לה לרצות לבד. כשהאל ויספוטה נעלם המצב הידרדר. לאט לאט, כשהסתובבה בשטחי הבית, היו יותר ויותר חדרים ריקים. ולאחר מכן הם התמלאו באנשים שוב. והתרוקנו. ושבו לתפוסה. המבטים הריקים של קרובי משפחתה הקטנים היו הדבר האחרון שהייתה צריכה כדי לעזוב. לאחר שבן הדוד האחרון עזב, ואמה נפטרה, הבית הגדול על הגבעה היה מקום של אנשים מסוכנים באמת. היא ידעה זאת מהפעמים המעטות שחזרה אליו, מקלפת את הצבע מהקיר.
יכולות קסם\כלי נשק: זוג סכינים שסבה נתן לה פעם. או שאולי היה זה אחיה הגדול. יכולת האש שלה היא להבעיר את עצמה בלי לחרוך את עורה או את שערה (או את הבגדים שלה, סוטים :P). אם היא מתרכזת מספיק היא יכולה להבעיר אנשים מבפנים, אבל כשהיא לא מתאמצת זה רק מחמם אותם.

- הוריקן -

שם: מאגנוס דאמורה
מין: זכר
גיל: 17
גזע: פייה
אומה: לאהארה
מראה חיצוני: שער שחור עיניים חומות עור כהה צלקת על הלחי
אופי ואישיות: שקט אכזרי קר וחסר מצפון
רקע: הכפר שבו גר הושמד ומאז הוא נודד עם אחותו הקטנה
יכולות קסם/כלי נשק: הוא שולט במים ויש לו סכין מורעלת מתחת לבגדים
פרטים נוספים:
הידעת: בשביל להזמין חברים לקבוצה - שלח להם קישור: .
חברי קבוצת אבולוציית הנפילים ~ משחק תפקידים
הצג הכל מציג 10 מתוך 27 חברים
בת 15
הרקיע השביעי
בת 17
מעמקי האוקיינוס
בן 17
ארץ החתולים
בת 18
המקום שממנו באים הרגשות
בן 18
חלום של פסיכופת
בת 19
חלום אבוד
בת 16
הדרך
בת 18
קצה הצוק
בת 18
ארץ הצעצועים המנודים
בן 17
הדואת
קיר הדיונים
 |  הוסף דיון הצג הכל מציג 5 מתוך 10 דיונים שעל הקיר
behind the music לפני 3 שנים ו-11 חודשים
מצד אחד , רשום שההרשמה פתוחה . מצד שני נראה שהתקדמתם , אז אני פשוט אשאל את זה:
עדיין אפשר להירשם?
זאבה~ לפני 3 שנים ו-11 חודשים
כנראה..
פוונסי לפני 3 שנים ו-11 חודשים
גם אני רוצה להירשם
אבל איך זה מיתחבר לאלילה אם יצתרפו עוד שתיי דמויות
זאבה~ לפני 3 שנים ו-11 חודשים
די בקלות, ותראלו את אורט-Ortash-
תלתן התמנון הירוקׁׁׁׁׁׂׂ לפני 3 שנים ו-11 חודשים
טעיתם לא שתיים.. אלא שלושה
ג'קס לפני 3 שנים ו-10 חודשים
הממ... למרבה הצער נראה שמיסטר קורנליוס לא מתחבר
זאבה~ לפני 3 שנים ו-11 חודשים
היי אנשים! תגיבו! המשחק הזה לא קיים רק כדי להתרסק!!!
Ortash לפני 4 שנים ו-1 חודשים
אין לי הקדמה מיוחדת, ולכן פשוט אפתח את...

הפרק החמישי!!

האנשים נוהרים החוצה, והאישה קופצת בעקבותיהם.
אתם נוחתים בבוץ, והגשם, שמתוך התא נדמה ככמה נתזים קרירים ותו לא, התגלה כסופה קפואה המטיחה את עצמה באלימות על ראשיכם.
הראייה מוגבלת בשל הגשם והאפלוליות, אך אור צהוב, הבוקע ממקור לא מזוהה במרחק מה מכם, מאיר את פניה הנחושים של האישה, המתרחקת בריצה אל תוך יער דליל הממוקם במרחק לא גדול מכם.
אתם קמים על רגליכם, ובריצתכם בעקבותיה הבוץ ניתז לכל עבר, בעיקר על האנשים הרצים לצדכם בצפיפות.
אתם נעצרים, סוף סוף, קצת אחרי קו העצים. העלווה הצפופה שבאזור הצמרות משמשת כסככה, והגשם הופך להיות לא יותר מרחש עמום ברקע.
האור החמים, אתם מגלים כעת, בוקע מכדור אור המרחף בכף ידה המושטת של האישה.
"גרין ויל היא לא עיירה רגילה", היא פותחת בשצף, כאילו פוחדת שדבריה יופסקו על ידי איום חדש.
"לפני זמן רב, גרין ויל היתה מקום יפה וירוק. בשל המיקום האסטרטגי שלה, התיירות בה פרחה והתושבים שלה חיו באושר ובשפע.
אבל זו היתה תקופה זמנית, ותו לא. לפני כמה שנים, גרין ויל נכבשה על ידי האח האבוד ואנשיו. אז הוא עוד היה בתחילת דרכו. הוא שרף את הכפר ונפטר מכל תושביו, תיעל את גרין ויל כמפקדה והכניס את אנשיו העייפים להתמקם בבתי התושבים; אותם השמיד, או שילח לגלות." היא קטעה את עצמה, כדי שתוכל לקחת אוויר.
"מאוטה, המשיך במסע הטרור שלו, מלווה בקומץ אנשים. שאר חייליו נותרו בגרין ויל והקימו משפחות. דורות על דורות של חסידי האח האבוד נולדו וחיו בגרין ויל. הם הקימו את פונדק 'ארני השיכור', שהתעשר ושגשג. הוקמו בתי מלאכה והאנשים השתכרו יפה, החיים בגרין ויל היו חיי שפע ואחווה, אבל אנשי גרין ויל לא שכחו את מי שהעניק להם את עירם, ונותרו נאמנים לאח האבוד.
זמן מה לאחר הקמתה המחודשת של גרין ויל, הגיעו לעיירה פליטים מאסון נפילת הממלכות. אנשי גרין ויל הסכימו לקבלם לקרבם ולהציע להם קורת גג, בתנאי שישבעו אמונים ויהיו נאמנים לאח האבוד, ולאח האבוד בלבד.
הפליטים הסכימו. בלית ברירה אימצו את מנהגיהם של אנשי גרין ויל, התלבשו והתנהגו בהתאם, הכל בכדי להתערות בחברה המאוטאיסטית שהתקיימה שם.
אלא שלפליטי הממלכות נותרה תקווה קלושה לגבי חזרתם של האלים, והם לא האמינו בלבב שלם בגאולתו של האח האבוד. תושבי גרין ויל נידו אותם והרחיקו אותם מקרבם, לבל יניאו את ילדיהם מהאמונה היחידה שהכירו.
הפליטים הקימו את הפונדק השני, הפונדק שבכניסה אליו היה חרוט הסימן "म". שם, התבודדו וחיו כפליטים מנודים.
כיוון שהם היו באיו היחידים של הפונדק הכושל, הוא נותר מאובק וקודר. הסמל "म" הוא אחד מסמליו של האח האבוד, האות הראשונה בשמו. ניסיון נואש להוכיח את נאמנותם לזה שזיכה אותם בקורת גג.
גרין ויל ממוקמת במרכז העולם, ומאז נפילת הממלכות המשיכו להגיע אליה נוודים מכל קצוות תבל. רק אלה שלא נותרה להם פרוטה פנו אל פונדק הפליטים, שנותרו בעצמם עניים ומנודים.
זמן רב הפליטים מתכננים לנקום בתושבי גרין ויל על חיי הנידוי וההשפלה שכפו עליהם. אתם, הגעתם בתזמון משונה: חג האותת'אנה, בו אנשי גרין ויל חוגגים את הקמתה המחודשת של העיירה, היה בשיאו. משום מה, מרביתכם פניתם ללון בפונדק הפליטים." היא מעיפה בכם מבט שואל, אך לא מחכה לתשובה;
"הענקתם להם השראה, וביטחון. החג גם היה זמן מצוין, מבחינתם, להוציא את תכניתם לפועל; כולם היו שיכורים.
הם התכוונו לשרוף את גרין ויל ולהקים עיר חדשה במקומה. אבל הם נתפסו. הו, הם בהחלט נתפסו." הבעה של זעם מרושע מרצדת על פניה לרגע.
"החדר בו... שהינו...", היא מגמגמת במבוכה מסוימת, "ממוקם בטירת האח האבוד בכבודו ובעצמו, אליה הם נלקחו אחרי הניסיון הנואש שלהם למהפכה. כיוון שהגעתם זמן קצר כל כך לפני השריפה, אנשי האח האבוד שהגיעו למפקדה הראשונה בהתראת חירום כה קצרה, היו בטוחים שאתם שותפים לתחבולה", היא נעצרת, וקולה עוטה גוון עגום במקצת. בעוד דריכותכם מתפוגגת, רחש הגשם גובר וטיפות כבדות ניטחות על ראשיכם מפעם לפעם.
"אבל אתם לא אשמים." היא מחפשת בקהל את המאפיינים הסוריינים, בהם הבחינה בטירה. "אתם אנשי סורייה. אתם לא יכולים להיות אשמים." לאורו של כדור האור הקלוש, אתם מבחינים בעיניה המנצנצות מרטיבות. בפעם הראשונה, אתם מבחינים בצבען, הירוק-כחלחל. צורתן עדינה והן די יפות, למען האמת.
"גילחתי את ראשי והשחתתי את פניי כדי לשכוח את עברי", היא ממצמצת. "אבל אני תמיד אהיה בת סורייה."
אותן טיפות שהיו בגדר נצנוץ בלבד לפני שניות מספר, נהיו לדמעות של ממש שזלגו במורד לחייה המצולקות.
"אתם..." היא לוקחת נשימה עמוקה, "הזכרתם לי את חיי הקודמים", היא מהססת, לפני שהיא מוסיפה:
"תודה לכם", בנימה קיטשית למדי.
אך אופיים הרגשני של דבריה מתחלף בטון נחוש.
"האלים עדיין קיימים." היא עוצרת, ונותנת לדבריה להדהד.
"מאוטה הוא בנה החמישי של אמא אדמה. היא יצרה אותו משרידיו של העולם הקודם, שהושמד. הוא התהווה מרוח המוות והחורבן, כמיצוי של העבר. אחיו נידו אותו, ובצדק, יש להוסיף. הנפש שלו אפלה והוא נטה ל... ובכן, רשע.
האח האבוד התרחק מאחיו, וחי לבדו. היה לו די והותר זמן לתכנן את נקמתו.
הוא חטף את אחיו, והמיט אפוקליפסה על העולם. לאנשיו המיוסרים של העולם האפל שיצר הציע מציאות חדשה בחיקו, והוא אסף אליו מאמינים מכל קצוות תבל.
האלים נמצאים היכן שהוא בטירתו. עלינו למצוא אותם." היא עוצמת את עיניה. "סורייה", לוחשת, ודמעה נוספת זולגת במורד פניה.
היא שבה ומביטה בכם, מבטה נחוש מתמיד; "האח האבוד מתכנן מכה ניצחת על העולם. הוא מתכוון לספח את העולם כולו לממלכה החמישית, ממלכת מאוטה. אחרי שהעולם כולו יהיה נתון למרותו, יהיה לו די כוח להיפטר משאר האלים אחת ולתמיד." צמרמורת עוברת בגוה מעצם המחשבה.
"המתקפה הגדולה מתוכננת למחרתיים", היא מטיחה בדרמטיות. נימה מפוחדת נשמעת בקולה. "אין לנו זמן לקבץ צבא ראוי לשמו", היא סוקרת אתכם בזריזות. "נאלץ להסתפק בחומרי הגלם המידיים". היא נאנחת.
"אנשי סורייה ולאהארה, בואו אתי". היא מביטה לעבר השמים. קרני שחר דקות מבצבצות בין ענני הסערה, למראיתן פניה מתעוותות בפחד. "לא נישן הלילה", היא מודיעה, לא מותירה מקום לוויכוחים.
"אנשי אסקימו יכולים לבוא איתי", קול צרוד בוקע מבין העצים. האישה השרפה פוסעת בנחישות אל מעגל האור שיוצר כדור האנרגיה של האישה הקירחת, נתמכת בהליקס.
"מה לעזאזל את עושה כאן?!" הבעה מבועטת מבליחה על פניה של האישה הקירחת.
"אוי, שתקי. את יכולה ללמד את אנשי סורייה כמה טריקים של אורות צבעוניים, זה הכל. אני מוכנה לאמן את קרי הדם, בניו האמיצים של אסקימו שיש לך מזל שנקלעו לכאן, ועלייך להיות אסירת תודה על כך." האישה המקועקעת מפטירה בזלזול.
האישה הקירחת פותחת את פיה לענות, אך שולחת שוב את מבטה אל הטירה הענקית ונאנחת.
שלושת הגברים עטויי הברדס מגיחים גם הם מבין הצללים.
"כמדומני שויספוטה ולאהארה יעברו הכשרה מוצלחת יותר בהדרכתנו", אומר אחד.
האישה הקירחת מסננת גידוף, אך נעתרת בלית ברירה, מוותרת על הויכוח, הפעם.
"סורייה, אליי." אומרת האישה הקירחת ומגבירה את אורו של כדור האנרגיה.
"אסקימו" מכריזה המקועקעת.
"ויספוטה, התלוו אליי", לוחש אחד מהגברים המבורדסים, המתרחק מהשניים האחרים.
השניים הנותרים מכריזים, כמובן מאליו, "לאהארה".

בהצלחה!

*אגב - לוחמת, כיוון שהתעקשת להישאר עם האישה המקועקעת, הליקס התעכבה ולא שמעה את הנאום המלא. אפצה אותך במשימה מיוחדת מאוחר יותר*
Stingray לפני 4 שנים ו-1 חודשים
אני בוחנת את כולם במבט חד. אולי עליי לברוח. כמו תמיד.
ברגע שמישהו מזיק לי, אני מתחמקת מאחיזתו. אני לא נשארת להיאבק באיזו תקווה הירואית שאני אשרוד. כי אני לא.
אני מביטה בריכוז במבנה של האנשים. אם אנסה לברוח, אני מאמינה שהם לא ימנעו ממני. השאלה היא: לאן אברח? אם המלחמה ההיא תתרחש בעוד יומיים, כל העולם יסחף אחריה. וכשכל העולם מושך אותך למלחמה אחת אתה לא יכול להימלט באמת. בכל מקום אליו תפנה תתחולל מלחמה.
אני נושפת בכעס. אני מתעבת מצבים כאלה. מצבים בהם לא משנה מה אבחר, כי אני מפסידה תמיד.
את כל זה חשבתי בזמן שלקח למדריך ויספוטה לחזור שוב על המילה, כדי שאתעורר. אני קמה בהפגנתיות והולכת אחרי קבוצה של אנשים ויספוטה.
הלוחמת לפני 4 שנים ו-1 חודשים
(הש"המ קובע ;)

לא מצאתי סיבה הגיונית לתת לפסיכופתית הזאת לאמן אותי. אבל היא ממשיכה להאמין בנאמנות לסורייה...אני חייבת לגלות מה קרה כאן.
וממתי הגיון קשור לבחירות שלי?
הבטתי בפניה המושחתות של המקועקעת. מסתבר שיש בה יותר כוח משנראה בהתחלה. הרגע העלו אותה באש, אבל היא בהכרה ונחושה להמשיך להצטדק מול הפסיכופתית.
מצמצתי ועזבתי אותה. העיניים שלי נצבעו בגוון בורדו מבריק.
"מקווה שתתאוששי." אמרתי לה, מנסה להעביר את כל השאלות הרבות שלי בלי לומר אותן בקול.
ואז הפניתי את גבי והתקדמתי לעבר הפסיכופתית החברה החדשה שלי.
זאבה~ לפני 3 שנים ו-11 חודשים
משכתי בכתפיי לעצמי והלכתי לאישה המקועקעת.
שמתי לב שהייתה שם עוד מישהי. אמדנו זו את זו במבטנו ולבסוף אמרתי
"קרון," אמרתי והושטתי את ידי ללחיצה.
היא הביטה בי שנייה ארוכה ואז הושיטה את ידה ואמרה
"הליקס,"
Ortash לפני 4 שנים ו-1 חודשים
נו, ציפיתי שהפרק השלישי יהיה ארוך יותר. אבל גם ציפיתי שאנשים באמת יכירו את ה22 באפריל, אז אני פשוט אנמיך ציפיות, ואפתח את...

הפרק הרביעי!!

אתם מתעוררים בחדר די קלאוסטרופובי - גדול, אבל טחוב וחשוך.
כשהניסיונות הנשנים להזדקף עולים בתוהו, אתם מבינים שאתם אזוקים: כפות הידיים כלואות מאחורי גבכם, כשמכל אחד מהאזיקים יוצאת שרשרת ברזל. שתי השרשראות מתלכדות לשרשרת אחת, בנקודת מפגש המאחדת אותן עם השרשרת שמחוברת לטבעת הברזל בה נתון הצוואר שלכם. קצה של השרשרת המשולשת, נעלם בחור אפלולי בקיר. התזוזה אפשרית, אך מוגבלת מאוד. ישנה התנגדות מתישה לכל תנועה זעירה שלכם.
כשאתם מתעוררים לגמרי, בסופו של דבר, ועיניכם מתרגלות לאורו הקלוש של הלפיד היחיד במרכז החדר, אתם רואים שאתם בחדר מלבני ענק, חסר פתחים, הבנוי אבנים אפורות כבדות למראה. טחב וירוקת מציפים את החריצים שבין האבנים, אך לאוויר יש טעם חולי יבש, והלחות נמוכה.
אתם צמודים לאחד משני הקירות המוארכים של המלבן. מצדדיכם ישובים מספר אנשים במצב זהה לשלכם.
כשראייתכם מתחדדת עוד יותר, אתם מבחינים באנשים נוספים, ישובים לאורכו של הקיר הנגדי לשלכם. גם הם אזוקים באותו האופן.
ואז אתם מבחינים במשהו מוזר: כל תנועה שלכם, מושכת את השלשלאות של האדם שמולכם, ומצמידה אותו לקיר. ככל שאתם מתרחקים מהקיר שלכם, השלשלאות של זה שיושב מולכם נעלמות לתוך הקיר.
למרגלות הקיר הראשון יושבים אלה לצד אלה כל מי שלן ב"ארני השיכור" (קרון ביניהם).
דרי "म" אזוקים לקיר השני. בסוף השורה יושבים הגברים המבורדסים והאישה המקועקעת, שתלבושתה המינימלית הוסרה משום מה, וכעת היא יושבת קפואה על הרצפה עם מבט טראומתי בעיניים.

לפתע נפתחת בטריקה דלת שלא שמתם לב לקיומה קודם לכן, כנראה בשל האור המעומעם. בכניסה עומדת דמות תמירה, לבושה בדומה לגברים עטויי הברדס שישבו בפונדק האפור. הדמות צועדת לתוך החדר לאט, כשוקלת את צעדיה. לבסוף היא נעצרת בסמוך ללפיד, ויורקת לכיוון אחד הגברים לבושי הברדס. היא מעיפה את הברדס מראשה בתנועה קלה של הראש, וחושפת ראש קירח ופנים מצולקות, מעוטרות בנזם ברזל ענק שנתקע באפה בידי אדם בהחלט לא מיומן, או שיכור. הגבר מתקרב ללפיד, ולאורו נחשפות יתר פניו: אלא שאלה פנים של אישה!
מבלי לתת לכם זמן להלם, היא לוקחת את הלפיד בידה וצועדת לעבר האישה המקועקעת.
"הזדמנות אחרונה, זנזונת שכמותך. דברי."
האישה המקועקעת מביטה לתוך הלפיד ופוצחת בבכי תמרורים. הדממה כה כבדה, שממש ניתן לשמוע את הדמעות ניטחות ברצפת האבן. היא מנסה להגיד משהו, אך לא מצליחה להתגבר על הבכי.
וזעמה של האישה עטויית הברדס ניכר באור הלפיד.
זעקה קוטעת את בכיה של האישה ומפלחת את האוויר הטחוב, כשהאישה הקירחת משחיטה את פניה של האישה המקועקעת בעזרת הלפיד הבוער.
בזעקה של תערובת של זעם מהול בתסכול ורשע טהור, האישה הקירחת מציתה באש את שערה של האישה וכווה את שאר גופה, וצרחותיה של זו השנייה מרעידות את הטחבים במקומם בעוד האש מכלה אותה וכופה עליה מוות אטי וכואב.

*יש המשך, אבל אני רוצה לתת לכם הזדמנות להגיב על מה שקורה עד עכשיו. בהצלחה!*
הלוחמת לפני 4 שנים ו-1 חודשים
אבל למה?
למה אני כאן? למה לאניג'ה יש טעם לוואי מעצבן?
למה לא לקחתי איתי את השמלה עם השרוולים הארוכים?
למה הלהבות מריחות כמו דם שרוף והצרחות שלה נחלשות למרות שזה נראה כואב יותר כל רגע?

שמעתי את הלב שלי פועם במהירות גבוהה יותר ויותר ואת הנשימות שלי מואצות בבת אחת. לא יכולתי לחשוב ככה.
עצמתי עיניים בכוח.
הדמעות התפוגגו, פעימות הלב שלי הואטו לקצב נורמלי.
הבעת הפנים האדישה ננעלה על הפרצוף שלי. התחלתי להריץ קדימה את האירועים שעברו מהבוקר.
לא...
זה נעלם. התעוררתי כאן אחרי שביליתי את הלילה בפונדק בוער. פשוט ברחתי משם, הייתי חייבת להתרכז בבעיה הקטנה שלי במקום לא בוער.
למה. אני. קשורה. לקיר.
הכעס התחיל לפעפע בי, אבל הוא לא השתלט עליי הפעם. לא כמו אז. הוא היה מבוקר וחד.
פקחתי את עיניי שהוצפו באור זהוב לוהט.
"למה את עושה את זה?" אמרתי בקול חזק מאוד, נטול פאניקה. האגרופים שלי נקפצו מתחת לשרשראות.
הזאב השחור לפני 4 שנים ו-1 חודשים
ראיתי אנשים שאני מקיר ממולי הייתה קרון מינמני הייתה לוסיה ומשמולי מאנגוס.היה לי כאב ראש אבל שרדתי.
קריפ לפני 4 שנים ו-1 חודשים
האשה הסתכלה עליי בזמן שהלכה מפה הייתי מבועת,אולי שתיתי יותר מדיי
"אני בורח מפה"
הפכתי לקפא נחש עשווי ממים וראש קרח מחודד הנוהג לחפור באדמה בעזרת זה שמסובב את ראשו 90 מעלות מהר
ומשום שלקפא אין ידיים איך אני איהיה אזוק לאזיקים שנועדו לאססינים
הפכתי לעצמי
"אני לא יודע מה אתם עשיתם אבל ני חף מפשע,ביי"
באתי לברוח אבל הכל נעול ואני לא יכול להפוך ליצור מספיק טוב בשביל לברוח
"טוב אם אנחנו הולכים להיות תקועים כאן לכמה זמן לפחות שנכיר אחד ת'שני"
"אני קאנאק אתם בטח שואלים איזה מן שם זה אבל שכחתי את שמי האמיתי מזמן"
אנשים רבים בחדר התחילו להגיד את שמם בחדר
Stingray לפני 4 שנים ו-1 חודשים
בתור מישהי שמבעירה את עצמה, אפשר לחשוב שזה לא מזיז לי לראות אנשים בוערים.
יש רק הבדל אחד - אני לא נשרפת למוות. האישה הזו כן.

לא היה לי שמץ של מושג מה קרה מאז שהייתי בפתח גרין וויל עד שגיליתי שאני אזוקה בשלשלאות אל קיר אפל וטחוב. האור היה מועט, וחשבתי להבעיר את עצמי כדי להפיץ קצת אור, אבל לפני שהספקתי לפעול האישה המקועקעת נכנסה. והיא שיתקה אותי מפחד.
ישבתי, קפואה מהלם, ובהיתי באישה הנשרפת. ניסיתי לנחם את עצמי ביופי של הלהבות, אבל זה לא הצליח. חשבתי להגיב, להתנגד להתמרד.
אבל הייתה לי הרגשה שמצפה לי סוף כזה. אם לא מוות משריפה - אז מוות מדבר אחר.

מוות הוא מוות, לא משנה מה גרם לו.
מה שמשנה הוא הזמן שארך הדבר.
Ortash לפני 4 שנים ו-1 חודשים
(האישה המקועקעת זו המלצרית בפונדק האפור, היא זו שנשרפת. האישה הקירחת עם הברדס היא זו שנכנסה ומחזיקה בלפיד)

האישה לבושת הברדס מפנה את מבטה. הזעם בעיניה שוכך והיא עוטה הבעה קרה ומחושבת. האדישות הפתאומית על רקע צרחותיה של האישה השנייה מצמרר.
היא צועדת לעבר מרכז החדר, איפה שעוד ניצב מחזיק הלפיד, ומישירה מבט קדימה.
"איך אתם מעזים..?" היא מסננת, לא ברור לאיזה צד.
"איך אתם מעזים?!" קולה מתגבר לכדי זעקה.
"מאוטה!" היא זועקת, וכורעת על ברכה. "וינסטה!"
המילים נשמעות מוכרות, לחלקכם, ומעוררות אסוציאציה נשכחת, נוראה...
"היית צריך להכחיד את כולם! מאוטה! וינסטה!"
היא פונה בפתאומיות כלפי הקיר של דרי הפונדק האפור. "פאנג'א חשד בכם מההתחלה!" היא נובחת. "תולעים! חולדות! הוא חשד בכם מההתחלה, כפויי טובה!"
"מאוטה! וינסטה! למה לא הקשבת לו??"
השם שוב מעורר אסוציאציה לא נעימה, אלא שפתאום, ללא סיבה ברורה, האישה הקירחת פורצת בבכי שקט.
צווחותיה ובכייה של האישה המקועקעת מהסות את היבבות השקטות, אך הדמעות שמנצנצות על אפה המושחת לא מותירות מקום לספק.
"סורייה..." היא לוחשת ונעצת מבטה ברצפה השחורה.
אך לפתע האישה ההקועקעת זועקת צרחה קורעת לב ואוזן, ולוחשת "לא, בבקשה..! אני מתנצלת! אני מתנצלת בפניך, מאוטה! מחל לי, האח האבוד! מגיע לי לחיות!"
האישה עם הנזם מפסיקה לבכות באחת, ומסתובבת לעבר האישה השנייה. "מגיע לך לחיות?!" היא יורה בארסיות. "מגיע לך לחיות?! איך את מעזה לבקש ממנו מחילה, איך את מעזה לפנות אליו בשמו אחרי הבגידה שלך?!"
"הצילו..." היא מעיפה מבט מתחנן לשאר יושבי החדר. הלהבות מרצדות סביבה בבוהק כתום.
הלוחמת לפני 4 שנים ו-1 חודשים
סורייה?
סורייה לא קשורה לדבר המזוויע הזה.
משכתי בכוח בשרשראות. זה לא עזר במיוחד.
"אני בחיים לא שותה יותר!" צרחתי בזעם בעוד העור שלי מתחיל לזהור כמו קרני שמש על מראה.
שיניתי צורה לבז צוקים, ועוד לפני שהאור דעך חמקתי מהשרשראות שנשרו ממני והתקדמתי לעבר הנערה העולה בלהבות. השתניתי חזרה מעל הנערה הבוערת והשלכתי עלייה את הגלימה שלי. ידעתי שזה הסיכוי היחיד, גם אם לא בטוח שהיא תשרוד במילא.
הלהבות דעכו מתחת לגלימה ואני נחתתי מול הבחורה המטורפת עם הברדס.
שלפתי את הסכין שלי וניסיתי שהידיים שלי לא ירעדו כשכיוונתי אותו אל ליבה.
"למה את עושה את זה?" שאלתי בפשטות, מיישרת מבט בוער אל עינייה.
הזאב השחור לפני 4 שנים ו-1 חודשים
מחק הקפאתי את האזיקים ושברתי אותם וגם על הגרון.
פניתי לעבר מאנגוס ועשיתי אותו דבר וגם ללוסיה ואז הלכתי לעבר קרון ונתנתי לה אגרוף בלסת "זה על הסוס שלי." אמרתי ושיחררתי אותה "את חייבת לי."
argo - Woodie לפני 4 שנים ו-1 חודשים
באמת הייתי חייב להוריד את ההגנה שלי, מה ? קאורי המרושעת. ברגע שלא הסתכלתי היא חבטה לי בראש. ואחרי האלכוהול.. כן, מביך. התעלפתי. חשבתי שהיא כבר סלחה על ה"תקרית" עם המקלחת...
בכל מקרה, עכשיו בגללה אנחנו כלואים. ואזוקים. ואנשים משנים צורה ונשרפים וצורחים לנו מול העיניים. אם היא לא הייתה מעלפת אותי עוד הייתי יכול להגן עליה.. עכשיו היא תקועה כאן איתי. מסכנה.
זה ממש ממש מעצבן, להיות אזוק. האזיקים משפשפים וכואבים באופן מעצבן ואין הרבה לאן לזוז. ויש גם את הקטע הזה, שכל תזוזהב שלי מקבילה זו של זה שמולי רק באופן הפוך. אני צריך להשתחרר.
Stingray לפני 4 שנים ו-1 חודשים
נכון.
אני קרה, וחסרת הומור וכל זה.
וגם קרה כל העניין של השריפה, והשמות..וכל זה.
אבל פאנג'א? באמת? פאנג'א?
התאפקתי לא לפרוץ בצחוק. כנראה הסיטואציה המבעיתה הזו גורמת לי לנסות לברוח. אם לא פיסית, אז לפחות מחשבתית.
עם ההומור.
אני בוחנת את האישה המקועקעת. אני לא מתכוונת לעזור לה. האנוכיות שלי הצילה אותי יותר מפעם אחת. אני מהאנשים שהם אנוכיים מספיק כדי לומר שהאנוכיות היא המפתח להישרדות.
Ortash לפני 4 שנים ו-1 חודשים
הלהבות דועכות והאישה הבוערת-לשעבר משתתקת.

בכייה של האישה הקירחת נפסק באחת, על אף שעיניה עדיין נדמות מזוגגות.
היא מרימה את ראשה ומבט מבועט מתפשט על פניה כשהיא קולטת שהאסירים העזו להשתחרר בזמן גילוי הרגשות הכנה והמרגש שלה.
ואז היא מבחינה בסכין במרחק אפס מלבה.
ללא התרעה מוקדמת, היא נאנחת.
אנחה כנה להפליא, אנחה... אנושית.
"הוא לא היה חכם כל כך, למען האמת." היא לוחשת, ומישירה מבט בעיניה של הליקס.
"פאנג'א, אני מתכוונת. הוא היה הרבה דברים, אבל הוא בהחלט לא היה בלש אינטליגנט במיוחד."
היא בוחנת את חזותה העדינה ושערה הדי-בהיר של הליקס, וממבט קצר סביב קופצים לעיניה עיניו הצהובות של קאנאק, עורו הבהיר של אנדרו, עיניו הכחולות והרטובות של לאייס (מצטער בלגית, הוא אולי בן שבע אבל גם את צריכה להתקדם עם הסיפור), וגווניה הבהירים של מוניקה.
"אתם לא אחראים לשריפה, נכון?" היא מייבבת לעבר הליקס.
שביבי הכריזמה האפלה האחרונים שנותרו בקולה התנדפו כלא היו.
"השריפה בגרין ויל. אתם לא הדלקתם אותה, נכון?"
היא מביטה במבטיכם המבולבלים והמפוחדים ונאנחת שוב.
"לעזאזל, אתם אפילו לא יודעים מה טבעה האמתי גרין ויל, נכון?!"
אך לפתע, את פרץ הכנות והאהדה הבלתי מוסברים של האישה, קוטעת גניחת הקלה עמומה מצד האישה המקועקעת.
פניה של האישה הקירחת מתעוותים שוב בזעם מחודש.
"שתקי! את עדיין פושעת כפוית טובה!"
האישה המקועקעת מנערת מעליה את הגלימה, וחושפת עור מצולק וכווי.
פניה הושחתו כליל ועיניה מכווצות בעיוורון.
"את לא טובה ממני, בגדת באומה שלך.
חוץ מזה, פירוש המילה 'פאנג'א' הוא מכוער". היא עוקצת בחיוך שנראה כעת מחריד על רקע פניה החרוכות.
האישה הקירחת זועקת בזעם ומסתערת לעברה של האישה השרופה, אך נעצרת באמצע הדרך.
היא יורקת לעברה של המקועקעת, ובועטת בפניו של אחד הגברים המבורדסים, שנותרו דוממים במשך כל ההתרחשות.

היא חוזרת ובוחנת את המאפיינים החיצוניים של הסוריינים, וגומרת בדעתה שאתם קרבנות הנסיבות.
היא ניגשת למרכז החדר, מנתקת את מעמד הלפיד ממקומו ברצפה, ממשיכה לקיר של באי הפונדק האפור ובעזרת המעמד (וגילוי כוח מפתיע), מרסקת את השלשלאות. ברגע שבעלי השלשלאות משתחררים, גם האסירים המקבילים להם נופלים קדימה, יחד עם שרשראות באורך החדר כולו המחוברות לאזיקיהם.
היחידים שנותרים כבולים הם האישה השרופה ושלושת הגברים המבורדסים.

הקירחת פונה אליכם במבט משונה.
"גרין ויל היא לא עיירה רגילה. לפני זמן רב, גרין ויל נכבשה..." היא פותחת בקצב דיבור מהיר להפליא, אלא שדבריה נקטעים בגסות על ידי קול צעדים מתכתיים מחוץ לדלת האבן.
"לעזאזל..." היא מעווה את פניה. היא מישירה מבט לקיר האבנים שמולה ומכווצת את עיניה. תנועה זריזה באצבעותיה, והאבנים במרכז הקיר מתעופפות החוצה בקול רחש ומותירות פתח גדול למדי במרכזו של הקיר. בהתחשב בעונה, האפלוליות ונתזי הגשם הקפואים שחודרים פנימה מפתיעים למדי. האישה נעמדת ליד הפתח וקוראת לכם לקפוץ החוצה, מתעלמת מהעובדה שכמה רגעים קודם לכן היא שרפה בן אדם אל מול עיניכם.
הלוחמת לפני 4 שנים ו-1 חודשים
כל הזמן הזה לא הורדתי את הסכין, אבל לא נראה שאכפת לה. המחשבות שלי עברו לנתיב אחר ומבולבל יותר, וזה הקשה עליי להמשיך לאיים עליה.
כשהיא התרחקה ממני והצביעה על החור בקיר, אפילו בשבילי זה היה מוזר וזיהיתי שזו לא התנהגות אנושית.
החזרתי לה התעלמות, ורצתי אל הבחורה שנראתה יותר כמו פסל שעווה.
בחנתי אותה ביסודיות. לא היה נראה שאני יכולה לעזור לה איכשהו. לחבוש אותה יהיה הדבר היחיד, וגם ככה לא נראה לי שהיא תחזיק מעמד.
הבטתי סביב בתחינה לעזרה. אולי יש כאן פיה שיכולה לרפא את הכוויות האלה.
זאבה~ לפני 4 שנים ו-1 חודשים
שלפתי במהירות סכין וחתכתי קו בלסתו של הדביל שהרגע הרביץ לי בלי לראות מי הוא.
התקופפתי ופתחתי את עיניי. כשראיתי את שאדו מצמיד יד ללסתו נתתי לו אגרוף חזק על הפצע.
"לעולם אל תרביץ לי" לחשתי לו בארסיות וחזרתי לשבת חסרת תנועה. לא מתייחסת למה שקורה.
התבוננתי באישה הנשרפת, להבות נחמדות. הם מעניקות חום אך חושפות אותך ליריבים. נענעתי את ראשי ועצמתי את ראשי בכוונה לישון קצת אבל פתאום נשמעו צעדי מתכת כבדים, מה שגרם לי לפקוח את עיני בשנייה ומה שראיתי היה חור שכולם מיהרו לצאת בעדו אל הגשם הקר.
קמתי והלכתי אחריי כולם, נותנת לעיני להסתגל לאפלוליות.
כשהגשם נגע בי חייכתי, הגשם הזה כל כך נעים. הרמתי את מבטי אל השמיים האפורים והחזרתי אותו אל הדרך תוך כדי שאני שולפת את החרב הקצרה שלי ביד אחת וסכין הציידים ביד השנייה.
הזאב השחור לפני 4 שנים ו-1 חודשים
התגנבת מאחורי קרון תפסתי אותה והורדתי אותה לרצפה והחתפתי לה עוד אגרוף בלסת היא ניסתה לדקור אותי עם סכין ציידים אבל תפסתי את היד ובתנועה אחת פירקתי אותה משני הנשקים היא נתנה לי מרפק וקמנו. היא בעטה לי בבטן וניסתה לתת לי עוד אגרוף אבל התחמקתי הוצתי את אחד הסכינים ושרתטי אותה בכתף. היא הרימה את סכין הצידים ושוב ניסתה לדקור אותי ושוב תפסתי את היד ופיקתי אותה מנשק שתפאום אני שם לב שהיא בעטה לי במקום הרגיש אני תופס לה נקודה בגרון הנקודה הורידה אותה אבל לא עילף אותה כמו שהיה צריך לעשות. היא חזקה חשבתי.
Ortash לפני 4 שנים ו-1 חודשים
היי! הפרדת כוחות! ):<
זאבה~ לפני 4 שנים ו-1 חודשים
-תאשים אותו, הוא התחיל!-
לרגע ראיתי חושך אך הראייה שלי התבהרה כמעט מיד.
קמתי במהירות ונתתי לו מכה מהירה לגרון. מכה שתעלף אותו לכמה שעות.
"ככה עושים את זה." סיננתי לעברו. הוצאתי חבל עבה וקשרתי את הדיים שלו והרגליים שלו והשארתי קצת חבל כדי לגרור. אז תפסתי בקצה החבל והתחלתי לגרור אותו, מקפידה שהראש שלו יתקן בכל אבן וענף שנכלא לדרך שלנו.
אחרי כמה דקות הוא התעורר וצעק. מה לא עשיתי את זה טוב? משכתי בכתפיי והתעלמתי מכל מה שהוא עשה.
הוא לא יוכל להשתחרר מהחבל בקרוב, אלא עם כן ילעס את החבל וזה ייקח הרבה מאוד זמן.
הרשתי לעצמי לחייך.
אֵרִיַה לפני 4 שנים ו-1 חודשים
(יאללה מכווותתתתת! XDDDDD)

אז... בהתפתחות מעניינת מאוד של המצב, זכיתי בצפייה מחודשת באדם נשרף, למדתי מילה חדשה בשפה שונה, ונשבעתי לעצמי למצוא את ג'אק ולהרביץ לו על זה שהוא שוב פעם הכניס אותנו לצרות ברגע שאני אצליח לסדר את השאלות בראש שלי.
אבל... זה התברר כעניין קשה יותר משציפיתי, המסקנה היחידה שהגעתי אליה הייתה שאנחנו כנראה *לא* רוצים לגלות מי מתקרב לכאן. איפה זה לכאן לכל הרוחות?
יצאתי אל הגשם, אני שונאת גשם, כל כך... רטוב, וקר. והשמיים בצבע לא טוב.
שני אנשים הספיקו להתחיל להלחם, קלטתי רק משהו על זה שהוא הרביץ לה, מטומטמים. באמת אין להם דברים יותר חשובים לעשות כרגע?
נענעתי בראשי, כן, גם לי יש. למצוא את ג'אק ושוב להאשים אותו שכל מה שקרה היה אשמתו המלאה.
הזאב השחור לפני 4 שנים ו-1 חודשים
החבלים לחצו לי. היא בטח חשבה שאני אלעס אותם. חבל כי לי יש סכינים בשרוולוים הוצאתי את הסכין ושחררתי לעצמי את היד הוצאתי חץ וקשת ויריתי באלה שברגלים והם נקרעו. קרון עמדה עם הגב אלי "יופי." משחתי אחורה עוד חץ ויריתי החץ חתך לה את הכתף היא היסתובבה ונתנתי לה מכה בגרון. היא התעלפה. שפתאום חץ עף לי מול העיינים ראיתי שעל הראש שלו כתוב 龍 (דרקון ביפנית).
"לעזעזל." אני רואה אדם בן 19 קירח עם עיניים בצבע ירוק טחב וזקן תיש. "הרבא זמן עבר לא שאדו."
אני שותק הוא מסתער עלי עם אגרופן אני מתחמק ובועט לו במותן הוא נותן לי ברך ואב נותן לי אגרוף
אני תופס לו את היד ונותן לו מרפק לגרון שיעלף אותו. "עדיין לא מצליח לנצח אותי."
"מי זה היה?" שואלת קרון בקול משועמם
"אח שלי"
"למה שתילחם איתו?" היא אמרה בליגלוג של "מי מנסה לרצוח את שלו?"
"היסטוריה משפחתית"
היא מושכת בכתפיים.
Ortash לפני 4 שנים ו-2 חודשים
לאור ההפצרות, וללא הקדמות מיותרות, אני פותח את...

הפרק השלישי!!

(ודוחף לתוכו את כל מה שלא הספקתי מהפרק השני)

מבט אחרון אחורה, מפגיש את מבטכם עם חורבה בוערת. ריח של מוות נישא באוויר.
ייתכן וזה רק הדמיון שלכם, אבל נדמה שהסימנים म वि बु מופיעים באופן נשנה. חרוטים על קירות המבנים, מרוססים על החומות.
בשלב מסוים, דרככם מצטלבות, לא רחוק משער העיר (כולכם). אתם מעיפים ביניכם מבטים. ניצולי השריפה. ריח חזק של עשן צורב את אפיכם, וצרחה קלושה נשמעת מכיוון מה שהיה עיירה חביבה על אם הדרך. רק מתבקש להניח שמלבדכם, כל מי שהיה בגרין ויל נספה.
לכאורה, אין כל סיבה שתמשיכו יחד. מבט קצר בעיני הדמויות האחרות חושף אכפתיות מינימלית כלפי העיירה הזאת. כולכם בסך הכל מבקרים, ולעיירה הזאת אין שום דבר מיוחד כלפיכם. וכולכם מתכננים להמשיך בדרככם.
אלא שאז הכל מחשיך.

**להגיב עד ה"אלא שאז הכל מחשיך". אשתדל לפרסם המשך במהירות**
Stingray לפני 4 שנים ו-2 חודשים
טוב, הנה אני כאן, מוכנה ומזומנה לחפור!!
----

האש החלה להתפשט, חגה בזהירות סביב "ארני עם הנגאובר", נוגעת-לא נוגעת.
אני לא מוכנה לקחת את הסיכון הזה.
לקחתי את הדברים שלי, ורצתי לעבר היציאה, מבעירה את עצמי מחדש כהגנה מאש מפתיעה. לא חיכיתי להחלטות של האנשים מהפונדק האפור.
שהם יבערו בסבבה.
אני אחיה.
הומורה אקמי לפני 4 שנים ו-2 חודשים
זריחה היא עדיין הדבר הכי יפה בעולם.
אפילו בזמן שריפה.
הבטתי אחורה, כל הכפר עלה בלהבות.
למרות שאני עכשיו בסכנת חיים עדיין במבט מקרוב אפשר לראות שיש יופי בשריפה,איך הלהבות רוקדות בהרמוניה זו עם זו ואיך שהן נשזרות זו בזו בצורה מרהיבה
''לוסיה,בפעם ה10000 תפסיקי לחלום!''מאגנוס כמעט צעק
אה,נכון,שכחתי,אני בסכנת חיים עכשיו
זאבה~ לפני 4 שנים ו-1 חודשים
דהרתי במהירות מחוץ לכפר ופתאום ראיתי שתי דמויות מתקרבות לשער. אחת על סוס והשנייה רצה ולפני רגע נדמה היה שהיא מוקפת באש.
האיש עם הסוס היה זה שנתן לי את הפתק.. שאדו, שדאו או משהו בסגנון.
לקחתי אבל וזרקתי עליו, בדיוק מושלם בין העיניים.
הוא נפל מהסוס ושפשף את המקום שהאבן פגע בו. הסוס דהר קרוב עליי עד שיכולתי לתפוס את המושכות שלו וכך עשיתי.
"מה לעזאזל?" שאל
"הקפאת את הרגל של הממוטה שלי," אמרתי "ועכשיו לא יהיה לך סוס!" ובאימרה זו חבטתי בסוס והוא דהר משם.
"לא! את יודעת כמה הוא עלה לי?" אמר בכעס
"לא אכפת לי." אמרתי "שילמת על מה שעשית וזה הגיע לך!"
-קדימה כולם!-
הזאב השחור לפני 4 שנים ו-1 חודשים
התעצבנתי עליה לא היה לי כח להכנס למריבה אז בסך הכל קיללתי בשקט. היה לי חם אבל שרדתי עדיין עמדתי שם לא היה לי כח אז ישבתי על הרצפה והוצאתי מהתיק תפוח ופשוא אכלתי אותו.
הומורה אקמי לפני 4 שנים ו-1 חודשים
אורטאש? מה קורה?
הזאב השחור לפני 4 שנים ו-1 חודשים
כשסיימיתי. זרקתי את התפוח לשמים ויריתי בתפוח החץ עבר בתפוח וחצה אותו לשתיים הנערה עם השיער הכסוף לא התרשמה. ראיתי את מאנגוס ולוסיה מרחוק מתקרבים אני מוציא עוד תפוח ושואל "שמך?"
"ליה." אמרה "אני יודע שזה לא השם האמיתי שלך"
היא נאנחה "קרון" אמרה ונראתה מעוצבנת.
הזאב השחור לפני 4 שנים ו-1 חודשים
נו אנשים.
זאבה~ לפני 4 שנים ו-1 חודשים
-אני אזרום אבל קרון לא ממש רואה חשיבות לשם. הרי אפשר להחליף אותו בקלות אבל מראה נשאר לנצח.-
"קרון" אמרתי והתבוננתי בו. לא נראה שהוא ממש מכיר אותי. למה לי להישאר כאן?
"הלכתי." אמרתי והתכלתי ללכת.
"חכי!" אמר שאדו.
"למה לי?" שאלתי אותו ולא הסתובבתי
"למה את חושבת שרק אנחנו שרדנו?" שאל "למה האישה המקועקעת נעלמה ואנשים הבורדסים?"
"לא אכפת לי." השבתי לו והמשכתי ללכת.
"לא אכפת לך למה הם ניסו להרוג אותך?" שאל. הסתובבתי וצעדתי לעברו במהירות עד שהגעתי קרוב לפניו.
"אתה תעזוב אותי." לחשתי לו בקול הארסי שלי. "ולא תגיד כלום לאף אחד עליי, זה מובן?" אמרתי וצעדתי מעט אחורה. הוא מצמץ פעמיים והסתובבתי וצעדתי בנחישות לאיזור הקרח המוכר.
פתאום הרגשתי כאב חזר באזור כל שהוא בראש שלי וחושך.
Stingray לפני 4 שנים ו-1 חודשים
ראיתי שני אנשים, בן ובת, כנראה רבים.
טוב, הבעירה שלי בטוח תפסיק את הריב שלהם.

אנשים תמיד הסתכלו עליי במבט מופתע ומבועת בזמן שבערתי, בעיקר בזמן האחרון. כש"האח האבוד" מבעירים כפרים הם מבעירים לעיתים אנשים. יש הרבה אנשים שקרוביהם בערו למוות.
או נדקרו. או בותרו. או נקצצו. או הורעלו.
שמעתי שיש כאלה שאפילו שופדו. נראה לי שארבעת האחרונים הם מעשיותץ

אני מקווה.
קישורים רלוונטים
 |  הוסף קישור הצג הכל מציג 0 קישורים רלוונטים
סרטוני הקבוצה
 |  הוסף סרטון הצג הכל מציג 0 סרטונים

אירועים
 |  הוסף אירוע הצג הכל מציג 0 אירועים של חברי הקבוצה
ביקורות ספרים של חברי הקבוצה
הצג הכל מציג 3 מתוך 373 ביקורות ספרים
היי! אוו מיי גאד, מה קורה? לא הייתי בסימנייה הרבה זמן. רשמית כבר אמרתי את מילות הפרידה שלי וארזתי את חפציי והלכתי. ואפילו לפני זה, עבר נצח מא... המשך לקרוא
23 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
no fear לפני חודש


ניסיתם פעם לדמיין איך ניאה סיפור? אני לא מתכוונת לדמויות, זה קל, אני מתכוונת לסיפור עצמו. כי הוא חיי, הוא תנוע שאי אפשר לסים אליה את האצבה. ס... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
פוונסי לפני 3 חודשים


אני מרגישה שאני כותבת את הביקורת הזו מהסוף להתחלה. אני חייבת להודות שלא חיבבתי את ארי. אם הייתי נפגשת איתו במקרה בחיים האמתיים, לא הייתי ... המשך לקרוא
22 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
no fear לפני שנה ו-3 חודשים



ספרים שיש לחברי הקבוצה בבית
הצג הכל מציג 8 מתוך 467 ספרים שיש לחברי הקבוצה בבית
עודכן לפני שנה ו-8 חודשים


רשימות ספרים של חברי הקבוצה




©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ