“פעם מישהו סיפר לי שעבר חודש מיום שהוא הציע לחברה שלו להתחתן איתו ועד שהיא ענתה. לא הבנתי את זה. גם כי הוא היה כזה שווה, אז איפה המקום להתלבט, בפרט כשהיא באופן עקרוני רצתה להתחתן, וגם, כי מה כבר יקרה בחודש הזה שלא קרה בככה וככה שנים שהם היו ביחד. אני אימפולסיבית. לוקח לי שנייה וחצי לקבל החלטה, לא משנה באיזה עניין. זה לא שההחלטות שלי כאלה טובות, רק שאני לא מרגישה שההתלבטות תורמת, בטח כשאין פה משהו שצריך ללמוד. בלאו הכי יקח לי גם שנייה וחצי להחליט את ההיפך במידה שיתברר הצורך. את הבית שרכשתי בזמנו, זה שאני גרה בו, למשל, התחלתי לחפש חודש לפני שהסתיים חוזה השכירות של הדירה הקודמת. בחודש הזה הספקתי לשלם מקדמה על בית בפרוייקט אחד, שבוע אחר כך להבין שאני לא רוצה לגור שם, לבקש את המקדמה בחזרה, לשלם מקדמה על בית בפרוייקט אחר, לראות, לגמרי במקרה, כי מה אכפת לי לראות עוד בית, ועוד מוכן, את הבית הזה, לגשת מיד עם המתווך למשרד שלו, לחתום על זכרון דברים (כן, אני יודעת שזה לא נבון לעשות דבר כזה בלי לדבר עם עורך דין, ובכל זאת..), לבקש את המקדמה השנייה בחזרה, לשלם את הכסף ולעבור. אז נכון שלבן הזוג שלי היה קצת קשה לעקוב. הוא אחד שיודע איך נראה כל כפתור ומה כל היתרונות והחסרונות שלו לפני שהוא קונה איזה מכשיר חשמלי, אבל גם הוא לא רצה להמשיך לשלם שכר דירה ואני חושבת שהוא הבין שאם הדברים יתקדמו בקצב שלו זה ייקח שנים ארוכות. הוא שחרר, אני לקחתי, וככה יצא. יכול להיות שיכול היה לצאת יותר טוב אם היינו מתלבטים אבל זה מסוג הדברים שאני לא מתעסקת בהם. לפי הספר הזה שמבוסס על היומנים שתומס מאן כתב בקפידה רבה (שלא לומר באובססיביות) מדובר באדם ששוקל כל דבר לפני ולפנים. נכון שההחלטה שהוא צריך היה לקבל לא עסקה בזוטות כמו קניית דירה אלא בהכרעות שהתוצאות שלהן אכן משנות חיים, אבל כיוון שהספר מתאר את ההתנהלות שלו גם בענייני היומיום אפשר להבין שהוא פשוט איש כזה, שקול ומהוסס. ב 1936 תומס מאן הוא כבר חתן פרס נובל. הוא חי בשוויץ ואינו יכול לחזור לגרמניה. הספר מתאר שלושה ימים בהם עליו להחליט האם לפרסם מכתב שכתב ויוצא נגד המשטר הנאצי. אני חושבת שהספר הזה מעניין דווקא מפני שעבור תומס מאן מדובר פה במעשה שמנוגד לאופיו. מדובר באדם שאין בו שום דבר מיליטנטי. שלא כמו ברכט, למשל, שהיה קומוניסט, פרסם יצירות פוליטיות וספריו נשרפו ונאסרו לקריאה בגרמניה, תומס מאן היה שמרן וקונפורמיסט. מעבר לזה, חשוב היה לו שגרמנים ימשיכו לקרוא את הספרים שלו. מבחינתו הם עיקר הקהל שלו. נכון שכשמסתכלים בדיעבד על ההתלבטות של תומס מאן לא ברור מה עצר אותו. אבל מדובר ב 1936 והוא לא היה היחיד שנמנע מנקיטת עמדה. רבים מאנשי הרוח הגרמנים, גם אלה מתוכם שנמלטו מגרמניה, לא השמיעו קול. המשטרים, הן באירופה והן באמריקה, עדיין משתפים פעולה עם הגרמנים. העולם כולו עתיד להשתתף אוטוטו באולימפיאדה שתתקיים בברלין וגולים, בהיעדר יציבות כלכלית בעולם, לא מתקבלים בברכה בשום מקום. חשבתי על נאום המנהיגות החלולה של גרוסמן, "במקום שבו שורפים ספרים ישרפו בסוף גם בני אדם" של היינריך היינה, פסוקי השטן של רושדי, לא חסרות דוגמאות של סופרים שנקטו עמדה כנגד משטרים או תהליכים פוליטיים בזמן שקרו. יש אפילו ציפיה כזאת מאנשי רוח, לנקוט עמדה בזמן אמת, להוות עמוד תווך מוסרי, בעיקר כשהם מזהים את התמוטטות עולם הערכים שבו הם מאמינים. אבל זה שאתה סופר גדול לא בהכרח אומר שאתה גם אחד שמסוגל להוביל את קול המצפון כנגד קול ההמון, ודאי כשהדבר כרוך בסכנה וכשאתה עלול לאבד את הקהל של היצירה שלך שהיא גם מרכז חייך.”

“כשגרתי בהולנד יצא לי להכיר כמה "תומאס מאנים". חלקם תפקדו כפרופסורים באוניברסיטת ליידן, אחדים עבדו במשרות מכובדות בארמון השלום הממוקם בהאג, מקום מושבו של בית הדין הבינלאומי לצדק. בלומדי את השפה, לא הסתפקתי בשיחות עם הסטודנטים ושאלות אודות דקדוק שיכולתי להציג למורים. חקרתי היכן אוכל למצוא את מקני הדעת האמיתיים, חוקרי השפה ההולנדית על מנת שאוכל להתמצא בנבכי הלשון ולהבין מה מקורה ואז יקל עלי לבאר את הדקדוק, המתמטיקה שלה. היו אלו שנים שלפני האינטרנט והוויקיפדיה. לא היה לי מחשב נייח ולו רציתי לחקור אודות נושא מסוים, היה עלי לגשת לספרייה ולהמתין לתורי עד שיתפנה מחשב או לקרוא ספרים ולהשכיל. מכיוון שלא נמצא חומר בעברית אודות השפה, ועם ההולנדית הבסיסית שלי יכולתי לקרוא רק ספרי ילדים, ארבתי "לרמי המעלה" שהיו למרבה הפלא מקסימים ביותר והסכימו לשבת עמי לארוחת צהריים קלה ולשוחח על הניב, הלהג, ההיסטוריה והתרבות. כל מה שמעניין ועוד לבסוף קיבלתי רשימת ספרים באנגלית + 50% הנחה (אמרי למוכר שאת תלמידתו של פרופ' ברבירס). כך למדתי את השפה. בשוחחי עם אנשים דייקנים, מאורגנים, נחושים מאוד וחדורי מטרה בתחומם. כך אני גם אוהבת לקרוא ספרים עד היום: כנים, אמיתיים עם שמץ קל של בדיון אחרת חוסר האמונה שבי גובר על שיקול הדעת. תומאס מאן היה איש שכזה. אדם שלעיתים יראים ממנו כשעובר ברחוב. גרמני מוקפד, מסודר, פדנט וכמעט חסר הומור. לבוש ללא דופי ובעל תשוקות מודחקות. כותב יצירות מופת המבוססות על חייו ואישיים הקרובים ללבו ולכל ספר מקדיש ממיטב שנותיו משום שחשובות היו לו העובדות, תכונותיהן של דמויותיו ורוח הזמן. ברצינותו הרבה וחוש הצדק החברתי שקינן בו הוציא תחת עטו מאמרים, מסות וסיפורים בלתי נשכחים שנגעו בלבבות רבים, גם מחוץ לגבולותיה של אירופה. את "הר הקסמים" קראתי כל כך מזמן ועדיין זכורים לי ממנו סצנות שלמות משום שבכל משפט דמיינתי את עצמי פוסעת במקומות הרריים, אפופי שלגים שואפת לתוכי אוויר צח וקר, נכנסת למוסד טיפולי עם דעות מקובעות על אנשים ומצבים ובהדרגה משנה את דעותיי והופכת לישות חדשה, בעלת הבנה והבועה שאטמה אותי מסביבתי רוב חיי, מתנפצת לה. קראתי את רוב ספריו של מאן למעט "יוסף ואחיו" ונהניתי מהדיוק שבהם, מאמתותם של הדברים. אני טיפוס כאותי, מבולגן ולעולם אהיה חצויה בדעותיי ועל כן היה זה מרענן לקרוא אדם מגובש כל כך, חריף שכל ובעל דעות נחרצות. ספרה של בריטה בוהלר "ההחלטה" נותן לקורא הצצה לחייו של האיש המוערך הזה: שלושה ימים בהם מתלבט מאן האם כדאי לשלוח מכתב למערכת העיתון בגנות המשטר הנאצי. התקופה המדוברת הינה שנת 1936 הסופר עזב זה מכבר את מולדתו, גרמניה והתמקם בשוויץ. הוא אינו יכול לסבול את התנהגותם הקיצונית של היטלר וחבר מרעיו אשר הורסים כל חלקה טובה בגרמניה, מפריע לו יחסם הנבזה אל היהודים ומדיניות החוץ המפוקפקת כלפי מדינות אירופה. הוא כותב מכתב/מאמר חריף לעיתון אודות התנהלותה של גרמניה החדשה ושש לשלחו ללא דיחוי אך מבין שבעשותו כן, עלול לסכן אנשים רבים, לאבד את רכושו שנותר מאחור הכולל גם כתבי יד עליהם עמל זמן רב, יומניו האישיים ושמו הטוב. העלילה ריתקה אותי מאוד, לא רק משום הערצתי הרבה למאן אלא כי למדתי רבות על התקופה החשוכה, על גבורה ועמידה בפני לחצי החברה. הסופר מצטייר כאדם נוקשה אך נעלה ובעל עקרונות. הוא מתלבט, מתקשה ונוצר הרושם כי עוד מעט יתכופף וייכנע: מצד אחד נקרע מגעגועים למולדתו משום שאוהב אותה אהבת נפש ומצד שני אינו מסוגל לשוב ולחיות בה כי עברה תהפוכות והשתנתה עד לבלי הכר. הסיפור שרקמה בוהלר מבוסס על יומניו האישיים שפורסמו בגרמניה כ-20 שנה לאחר מותו. על אף שלא קראתי אותם, מצאתי את עלילת הסיפור מפוכחת וקרובה למציאות. אין בה כל סילוף והיא נאמנה לעובדות ולאווירת האימים בה התנסה איש העט הנודע. היצירה מתומצתת אך היא קולעת, מעניינת ומאפשרת להכיר איש גדול, בקטנה. הספר חושף בפנינו רק את קצה הקרחון באישיותו המסקרנת אך אם תרצו לחזות ביופיו המלא, בגדולתו אתם מוזמנים לקרוא אחד מספריו הנשגבים ולהתענג מכל רגע.”

“פעם מישהו סיפר לי שעבר חודש מיום שהוא הציע לחברה שלו להתחתן איתו ועד שהיא ענתה. לא הבנתי את זה. גם כי הוא היה כזה שווה, אז איפה המקום להתלבט, בפרט כשהיא באופן עקרוני רצתה להתחתן, וגם, כי מה כבר יקרה בחודש הזה שלא קרה בככה וככה שנים שהם היו ביחד. אני אימפולסיבית. לוקח לי שנייה וחצי לקבל החלטה, לא משנה באיזה עניין. זה לא שההחלטות שלי כאלה טובות, רק שאני לא מרגישה שההתלבטות תורמת, בטח כשאין פה משהו שצריך ללמוד. בלאו הכי יקח לי גם שנייה וחצי להחליט את ההיפך במידה שיתברר הצורך. את הבית שרכשתי בזמנו, זה שאני גרה בו, למשל, התחלתי לחפש חודש לפני שהסתיים חוזה השכירות של הדירה הקודמת. בחודש הזה הספקתי לשלם מקדמה על בית בפרוייקט אחד, שבוע אחר כך להבין שאני לא רוצה לגור שם, לבקש את המקדמה בחזרה, לשלם מקדמה על בית בפרוייקט אחר, לראות, לגמרי במקרה, כי מה אכפת לי לראות עוד בית, ועוד מוכן, את הבית הזה, לגשת מיד עם המתווך למשרד שלו, לחתום על זכרון דברים (כן, אני יודעת שזה לא נבון לעשות דבר כזה בלי לדבר עם עורך דין, ובכל זאת..), לבקש את המקדמה השנייה בחזרה, לשלם את הכסף ולעבור. אז נכון שלבן הזוג שלי היה קצת קשה לעקוב. הוא אחד שיודע איך נראה כל כפתור ומה כל היתרונות והחסרונות שלו לפני שהוא קונה איזה מכשיר חשמלי, אבל גם הוא לא רצה להמשיך לשלם שכר דירה ואני חושבת שהוא הבין שאם הדברים יתקדמו בקצב שלו זה ייקח שנים ארוכות. הוא שחרר, אני לקחתי, וככה יצא. יכול להיות שיכול היה לצאת יותר טוב אם היינו מתלבטים אבל זה מסוג הדברים שאני לא מתעסקת בהם. לפי הספר הזה שמבוסס על היומנים שתומס מאן כתב בקפידה רבה (שלא לומר באובססיביות) מדובר באדם ששוקל כל דבר לפני ולפנים. נכון שההחלטה שהוא צריך היה לקבל לא עסקה בזוטות כמו קניית דירה אלא בהכרעות שהתוצאות שלהן אכן משנות חיים, אבל כיוון שהספר מתאר את ההתנהלות שלו גם בענייני היומיום אפשר להבין שהוא פשוט איש כזה, שקול ומהוסס. ב 1936 תומס מאן הוא כבר חתן פרס נובל. הוא חי בשוויץ ואינו יכול לחזור לגרמניה. הספר מתאר שלושה ימים בהם עליו להחליט האם לפרסם מכתב שכתב ויוצא נגד המשטר הנאצי. אני חושבת שהספר הזה מעניין דווקא מפני שעבור תומס מאן מדובר פה במעשה שמנוגד לאופיו. מדובר באדם שאין בו שום דבר מיליטנטי. שלא כמו ברכט, למשל, שהיה קומוניסט, פרסם יצירות פוליטיות וספריו נשרפו ונאסרו לקריאה בגרמניה, תומס מאן היה שמרן וקונפורמיסט. מעבר לזה, חשוב היה לו שגרמנים ימשיכו לקרוא את הספרים שלו. מבחינתו הם עיקר הקהל שלו. נכון שכשמסתכלים בדיעבד על ההתלבטות של תומס מאן לא ברור מה עצר אותו. אבל מדובר ב 1936 והוא לא היה היחיד שנמנע מנקיטת עמדה. רבים מאנשי הרוח הגרמנים, גם אלה מתוכם שנמלטו מגרמניה, לא השמיעו קול. המשטרים, הן באירופה והן באמריקה, עדיין משתפים פעולה עם הגרמנים. העולם כולו עתיד להשתתף אוטוטו באולימפיאדה שתתקיים בברלין וגולים, בהיעדר יציבות כלכלית בעולם, לא מתקבלים בברכה בשום מקום. חשבתי על נאום המנהיגות החלולה של גרוסמן, "במקום שבו שורפים ספרים ישרפו בסוף גם בני אדם" של היינריך היינה, פסוקי השטן של רושדי, לא חסרות דוגמאות של סופרים שנקטו עמדה כנגד משטרים או תהליכים פוליטיים בזמן שקרו. יש אפילו ציפיה כזאת מאנשי רוח, לנקוט עמדה בזמן אמת, להוות עמוד תווך מוסרי, בעיקר כשהם מזהים את התמוטטות עולם הערכים שבו הם מאמינים. אבל זה שאתה סופר גדול לא בהכרח אומר שאתה גם אחד שמסוגל להוביל את קול המצפון כנגד קול ההמון, ודאי כשהדבר כרוך בסכנה וכשאתה עלול לאבד את הקהל של היצירה שלך שהיא גם מרכז חייך.”

“כשגרתי בהולנד יצא לי להכיר כמה "תומאס מאנים". חלקם תפקדו כפרופסורים באוניברסיטת ליידן, אחדים עבדו במשרות מכובדות בארמון השלום הממוקם בהאג, מקום מושבו של בית הדין הבינלאומי לצדק. בלומדי את השפה, לא הסתפקתי בשיחות עם הסטודנטים ושאלות אודות דקדוק שיכולתי להציג למורים. חקרתי היכן אוכל למצוא את מקני הדעת האמיתיים, חוקרי השפה ההולנדית על מנת שאוכל להתמצא בנבכי הלשון ולהבין מה מקורה ואז יקל עלי לבאר את הדקדוק, המתמטיקה שלה. היו אלו שנים שלפני האינטרנט והוויקיפדיה. לא היה לי מחשב נייח ולו רציתי לחקור אודות נושא מסוים, היה עלי לגשת לספרייה ולהמתין לתורי עד שיתפנה מחשב או לקרוא ספרים ולהשכיל. מכיוון שלא נמצא חומר בעברית אודות השפה, ועם ההולנדית הבסיסית שלי יכולתי לקרוא רק ספרי ילדים, ארבתי "לרמי המעלה" שהיו למרבה הפלא מקסימים ביותר והסכימו לשבת עמי לארוחת צהריים קלה ולשוחח על הניב, הלהג, ההיסטוריה והתרבות. כל מה שמעניין ועוד לבסוף קיבלתי רשימת ספרים באנגלית + 50% הנחה (אמרי למוכר שאת תלמידתו של פרופ' ברבירס). כך למדתי את השפה. בשוחחי עם אנשים דייקנים, מאורגנים, נחושים מאוד וחדורי מטרה בתחומם. כך אני גם אוהבת לקרוא ספרים עד היום: כנים, אמיתיים עם שמץ קל של בדיון אחרת חוסר האמונה שבי גובר על שיקול הדעת. תומאס מאן היה איש שכזה. אדם שלעיתים יראים ממנו כשעובר ברחוב. גרמני מוקפד, מסודר, פדנט וכמעט חסר הומור. לבוש ללא דופי ובעל תשוקות מודחקות. כותב יצירות מופת המבוססות על חייו ואישיים הקרובים ללבו ולכל ספר מקדיש ממיטב שנותיו משום שחשובות היו לו העובדות, תכונותיהן של דמויותיו ורוח הזמן. ברצינותו הרבה וחוש הצדק החברתי שקינן בו הוציא תחת עטו מאמרים, מסות וסיפורים בלתי נשכחים שנגעו בלבבות רבים, גם מחוץ לגבולותיה של אירופה. את "הר הקסמים" קראתי כל כך מזמן ועדיין זכורים לי ממנו סצנות שלמות משום שבכל משפט דמיינתי את עצמי פוסעת במקומות הרריים, אפופי שלגים שואפת לתוכי אוויר צח וקר, נכנסת למוסד טיפולי עם דעות מקובעות על אנשים ומצבים ובהדרגה משנה את דעותיי והופכת לישות חדשה, בעלת הבנה והבועה שאטמה אותי מסביבתי רוב חיי, מתנפצת לה. קראתי את רוב ספריו של מאן למעט "יוסף ואחיו" ונהניתי מהדיוק שבהם, מאמתותם של הדברים. אני טיפוס כאותי, מבולגן ולעולם אהיה חצויה בדעותיי ועל כן היה זה מרענן לקרוא אדם מגובש כל כך, חריף שכל ובעל דעות נחרצות. ספרה של בריטה בוהלר "ההחלטה" נותן לקורא הצצה לחייו של האיש המוערך הזה: שלושה ימים בהם מתלבט מאן האם כדאי לשלוח מכתב למערכת העיתון בגנות המשטר הנאצי. התקופה המדוברת הינה שנת 1936 הסופר עזב זה מכבר את מולדתו, גרמניה והתמקם בשוויץ. הוא אינו יכול לסבול את התנהגותם הקיצונית של היטלר וחבר מרעיו אשר הורסים כל חלקה טובה בגרמניה, מפריע לו יחסם הנבזה אל היהודים ומדיניות החוץ המפוקפקת כלפי מדינות אירופה. הוא כותב מכתב/מאמר חריף לעיתון אודות התנהלותה של גרמניה החדשה ושש לשלחו ללא דיחוי אך מבין שבעשותו כן, עלול לסכן אנשים רבים, לאבד את רכושו שנותר מאחור הכולל גם כתבי יד עליהם עמל זמן רב, יומניו האישיים ושמו הטוב. העלילה ריתקה אותי מאוד, לא רק משום הערצתי הרבה למאן אלא כי למדתי רבות על התקופה החשוכה, על גבורה ועמידה בפני לחצי החברה. הסופר מצטייר כאדם נוקשה אך נעלה ובעל עקרונות. הוא מתלבט, מתקשה ונוצר הרושם כי עוד מעט יתכופף וייכנע: מצד אחד נקרע מגעגועים למולדתו משום שאוהב אותה אהבת נפש ומצד שני אינו מסוגל לשוב ולחיות בה כי עברה תהפוכות והשתנתה עד לבלי הכר. הסיפור שרקמה בוהלר מבוסס על יומניו האישיים שפורסמו בגרמניה כ-20 שנה לאחר מותו. על אף שלא קראתי אותם, מצאתי את עלילת הסיפור מפוכחת וקרובה למציאות. אין בה כל סילוף והיא נאמנה לעובדות ולאווירת האימים בה התנסה איש העט הנודע. היצירה מתומצתת אך היא קולעת, מעניינת ומאפשרת להכיר איש גדול, בקטנה. הספר חושף בפנינו רק את קצה הקרחון באישיותו המסקרנת אך אם תרצו לחזות ביופיו המלא, בגדולתו אתם מוזמנים לקרוא אחד מספריו הנשגבים ולהתענג מכל רגע.”