“לפעמים אני כותבת ביקורת שאני יודעת שהיא די מיותרת, כי מי בכלל, מקוראי הביקורות כאן, יקרא את הספר הזה. אבל היה לי פעם מורה שאמר שאם למישהו יש שאלה, גם אם היא נשמעת לו טיפשית - שישאל, כי מניסיון שלו כשמישהו שואל שאלה אחת זה תמיד אומר שעוד לפחות חמישה רוצים לשאול את אותה שאלה, אבל מתביישים.
אז ככה אני מתייחסת לספר הזה - יתכן שעוד מישהו כאן ימצא אותו מעניין, ויקרא.
למען האמת, למרות הצורך בהתייחסות רצינית לספר - הוא פשוט שעשע אותי. הרבנים בתקופת המהפכה המדעית התייחסו ברצינות רבה לשינויים שמתחוללים סביבם. הרי אם צריך לאשר, מבחינה הלכתית, מנהג כזה או אחר, ראוי לבדוק מאין הגיע המנהג החדש ואם אין או יש לו תקדימים בפרשנויות קודמות, פרשנויות גם מימי חז"ל. וכאן מתחילה הבעיה. האם ראוי לשנות משהו שנקבע לפני מאות שנים, בהתייחס למדע הידוע היום. מי קובע יותר? קופרניקוס עם תאוריית הכוכבים שלו או אריסטו הסטטי. והאם לקבל את דעתו של רופא שטוען שגם גבר עם ביצה אחת (כך בספר) יכול להוליד ילדים או הגמרא טוענת שאדם כזה צריך להוציא מכלל ישראל, כי אינו יכול להוליד ילדים, על כל המשתמע מכך. לדעתי הכי פשוט היה לשאול את אותו אדם או את אשתו, אבל זה לא כך היה ביהדות של אז - הרבנים קבעו לא האדם עצמו. וכך ממשיך הספר ומספר לנו על עוד סוגיות שונות שעומדות למבחן.
בשני הקצוות של הדיעות היו יעב"ץ (רבי יעקב עמדין) השמרן, ולעומתו רבי יהונתן (אייבשייץ). הראשון "חפר" לעומקה של התרבות היהודית והשני פנה אל אוניבסיטאות הנוכרים כדי לקבל כל מידע חדש שקשור לתחום אותו הוא בודק. שניהם חכמים, שניהם נבונים, שניהם יודעים את התורה לבוריה... ועכשיו לך תבחר לך רב, כמאמר מסכת אבות.
בקיצור, נחמד ללמוד על הלך הרוח היהודי בתקופה שבה היהודים הרגישו קצת יותר בטוחים, אבל הכנסייה הנוצרית עדיין שלטה בכל.”