ביקורות ספרים על הספר המעידה

הרמן קוך הוא פטפטן בלתי נלאה. לפעמים זה חינני ויש גם כמה וכמה פנינים בדרך, רוב הזמן זה אפילו מעניין. הבעיה היא, שכשמסיימים את הספר, שואל הקורא את עצמו שאלה גורלית: האם אקרא את הספר שוב? האם יעלה למדף העליון בארון לאיזה עתיד משוער, או שיימסר לסיפור חוזר. ובכן, יימסר. ללא נקיפות מצפון. הרמן קוך כותב בגוף ראשון. רוב הכותבים בגוף ראשון משתדלים להקנות לדמות הראשית אופי תקין ואינטלקט משובח. נדירים הם הסופרים שמתארים גיבור מגוחך, טיפש או רע לב. הרמן קוך הוא מומחה גדול בגיבורים שליליים. רוברט (שם בדוי), הוא ראש עיריית אמסטרדם. בחגיגת תחילת השנה הוא רואה את... המשך לקרוא

אפרתי

אני מודה שזוהי הפעם הראשונה שאני קורא ספר של הרמן קוך. אמנם שמעתי עליו כסופר, אבל משום מה התייחסתי אליו בזילזול. לאחר שקראתי את הספר הזה, אני יכול רק לומר שהופתעתי לטובה! קוך יודע לספר סיפור שיש בו אלמנטים של מתח אבל תוך כדי כך מדברים גיבוריו בדיאלוגים פילוסופיים של מהות החיים ובכלל הכל פה הרבה יותר עמוק ממה שמסופר לנו ונראה לנו לכאורה על פני השטח. מדובר פה במי שהוא ראש העיר אמסטרדם שהוא מאוד הולנדי מכל היבט. הוא חי באושר עם אישתו שנולדה בארץ אחרת שקוך טורח לא לזהות אותה אבל ברור שמדובר שהיא באה מתרבות אחרת ואיכשהו לעובדה הזאת יש חשיבות רבה במה... המשך לקרוא

סדן

קוך דומה לאוסטר בזה שנכנסים לסיפור מיד כמו נעילת נעל בית נוחה. החמימות, הגודל הנכון, הדריכה. אחרי שזה נאמר, ניתן רק לציין מה נרקח הפעם. רוברט, שם בדוי, הוא ראש עיריית אמסטרדם. בתפקידו זה הוא בעל השפעה גדולה מראש ממשלת הולנד. כך עברו אצלו קלינטון, אובמה ועוד כהנה וכהנה פנים ושמות. אבל לא בזה הסיפור. חברו של רוברט, ברנהרד, עוסק ביקום. הוא מין מדען כזה, שהבין שמוח האדם מוגבל, שאין תפישה מה התרחש לפני פרוץ היקום כפי שאנו מכירים אותו היום. אבל לא על זה הסיפור. הוריו של רוברט מבוגרים מאוד, אבין בן 95 ומתכנן להתאבד בגיל 95 עם אשתו, אמו של רוברט. הם עושים זאת והאב קו... המשך לקרוא

מורי

הקריאה בספר האחרון לבינתיים של הרמן קוך, "סרט עם סופיה" היתה מבחינתי כלכך מהנה שבזכותה חזרתי לספרים שהוא כתב לפני ובלי כוונה דלגתי עליהם. הספר "המעידה" הוכיחה שהצעד הזה שהחלטתי לעשות הוא נכון, וזאת למרות שאת הספר "מר מ' היקר" לא אהבתי (אני בכל זאת מתכוון לפחות בשלב זה, לשמור עליו). אם צריך לסמן שינוי לטובה שחל בקוך בין ספריו הראשונים לבין האחרונים, זה ככל הנראה חל עם הספר הזה. בספר הזה מוצגות כמה מערכות יחסים של ראש עיר באמסטרדם, האחת עם אשתו והשניה עם הוריו. מוסר ההשכל של כל אחת מהמערכות היא שכנראה אין מצב לא למעוד, כל אחד מועד בדרכו שלו. לרוברט יש הרגש... המשך לקרוא

אהוד בן פורת

מצטרף לדעת קודמי: רוב מהומה על לא מאומה. חבל"ז במשמעותו הישנה.... המשך לקרוא

יוסי נינוה

# ראש העיר של אמסטרדם מגלה, לדעתו, סימנים לכך שאשתו זה שלושים שנה אינה נאמנה לו. ועוד עם מי? חבר מועצת העיר, חסר כריזמה והומור, נחות בכל מובן מבעלה החוקי של האישה. והאישה, ששמה בסיפור בדוי (כמו שמות כמה מהדמויות, מסיבה לא ברורה). היא "מציאה". בתוך הבלונד והגובה ההולנדים, על התנהגותם הממוצעת ודרכיהם הפושרות, היא "זרה", שחורת שיער ועיניים, עם התנהגות יותר ספונטנית מהתנהגות ההולנדים שסביבה, שהתנהגותם מתוכננת. קוך לא מגלה את ארץ מוצאה של האישה. הוא מציין רק שמוצאה ממדינה דרומית להולנד, שאנשיה נמוכים מההולנדים, שחומים מהם ובעלי "פתיל קצר", מה שאי אפשר לומר על ה... המשך לקרוא

yaelhar

**** פעם הייתה לי חברה שלא בטחתי בה לגמרי. אני זוכר איך באיזה ערב היא נסעה לכתוב עבודה עם איזה עידו אחד, בחור שלמד איתה באוניברסיטה, ואני, בבית, טיפסתי על הקירות. לא ראיתי את הבחור הזה אף פעם, אבל ידעתי שיש לו אופנוע ולי (ולתחושתי, גם לה) - זה היה מספיק. בעיני רוחי יכולתי לראות אותם זורקים את העבודה - שהייתה רק תירוץ - הצידה, ועושים את זה על השטיח אצלו. או במטבח. או במרפסת, מול כולם. הדמיון, כידוע, הוא הגיהנום האמיתי. כשהיא חזרה הביתה באיחור לא יכולתי לסבול את ההכחשות המבטלות שלה לשאלות הכאילו-תמימות שלי. השתגעתי. ידעתי שהיא משקרת. ידעתי. לא משנה מה עשיתי, ל... המשך לקרוא

אלון דה אלפרט

התחיל טוב. ההמשך לא מובן. כמה אפשר להתאמץ כדי להבין מי נגד מי? ... המשך לקרוא

שלום

אמאלה לא הבנתי כלום אם יש מישהו שהצליח להבין מה הפאנץ' 'ההרמן קוכי' של הספר אני אשמח אם יגיב לי בתגובות... אחרי שקראתי את רוב ספריו הייתה לי ציפיה מסויימת מהרמן. אז נכון הכתיבה הנשכנית שלו נשארה ובגלל זה לא היתה לי בעיה לקרוא את כולו בציפיה שבטח בסוף יגיע משהו שיסגור את הכל וישאיר אותי עם אותה תחושת ה 'איזה קטע' שאני כל כך התרגלתי אליה מספריו הקודמים. אז אני מניחה שלא הבנתי משהו או פיספסתי מרוב שרוב הספר הוא על כלום כמעט. ראש עיריית אמסטרדם על שלל מחשבותיו הם עיקר הספר הזה. עלילה כמעט אין. מחשבות והזיות בלי סוף... אכן השם מתאים לספר. יש פה בהחלט מעידה.... המשך לקרוא

אוהבת לקרוא

מישהו, לא חשוב מאיזו עדה (אבל נגיד שהוא הולנדי) הלך ברחוב אקראי מרוצף באבנים משתלבות (אבל נגיד שהוא רחוב הולנדי). הוא הלך והלך והלך והלך והלך עד שנתקל באבן לא כל כך משתלבת ומעד. הרמן קוך, יקירי, אהובי, משוש חיי וגיבור ילדותי השנייה, כתב ספרים מצויינים אבל בספר הזה הוא נכשל. נפל. מעד. אם קוך נתן לספר את שמו רק בסיום הכתיבה אז הוא ידע למה. ואם קוך החליט על שם הספר בתחילת הכתיבה אז היה לו חזון למועד. ובכל זאת, עבורי זה ספר שובר שיאים. קוך הותיר אותי חסרת מילים לא מהסיבות הנכונות ולכן זו גם הקצרה שלי אי פעם וגם הציון הנמוך לקוך אי פעם. עונש הודי לסופר הו... המשך לקרוא

שונרא החתול

רוברט הוא ראש העיר הפופולרי של אמסטרדם. אישתו שמוצאה ממדינה שהמחבר לא מעוניין לחשוף בוגדת בו- כך חושב רוברט. רוברט ואישתו בילו ערב אחד במסיבה ובזמן שהוא שוחח עם חבר הוא הבחין באישתו משוחחת עם מרטן שהוא ראש מחלקה בעירייה. הצורה שבא שוחחה איתו והמבט בעינייה משכנע אותו שהיא בוגדת בו עם מרטן. סביב ההבחנה הזו בונה קוך את הרומן הזה. האם באמת בגדה בו? כיצד יוכיח זאת? הקריאה זורמת ומי שאוהב את קוך אולי יצליח להנות גם מספר זה. חסר עניין בעלילה והשנינות הקוכית פחות באה לידי ביטוי. בכל זאת הצלחתי לקרוא עד הסוף. אם אין לכם משהו טוב לקרוא באותו הרגע הוא יכול למ... המשך לקרוא

משה

יש סופרים שכשאני רואה שהוציאו ספר חדש עוברת בי התרגשות נעימה כזו של ציפייה. הרמן קוך עושה לקורא שלו הכל. מהמם אותו, מעצבן אותו, מקומם, גורם לו לזוז בחוסר נוחות על הכסא, הכל, בקיצור. אבל זו הפעם הראשונה שקוך הפגיש אותי עם תחושה שלא חוויתי באף אחד מספריו הקודמים אותם קראתי: אדישות. ועל כן מסכימה בפה מלא עם שם הספר: המעידה. הייתי מרחיקה לכת ונותנת לו שם אחר: הנפילה. מה קרה לילד הרע והבועט של עולם הספרות ההולנדי? הגיע לשלב בו החליט שמספיק עם הכתיבה הבוטה והגיע הזמן לכתיבה מרוככת, כזו שמעגלת את הפינות החדות? קוך,שנראה כי חס על גיבוריו,זה שבדרך כלל יודע למקסם א... המשך לקרוא

dina