ביקורות ספרים על הספר היה היתה

ספר נדיר על אישה נדירה שחיה כאן בינינו וכאילו איש לא ידע מקיומה ... המשך לקרוא

יוסלה

גרתי בויזל 3 בשנת 99 כ7 שנים אחרי שפזית גרה שם. הייתי משוכנע בכך עד שחזרתי לשכונה שגרתי בה וגילית שגרתי ברחוב יהלל – קרוב אבל לא בדיוק. אני לא חושב שהייתי מצליח להיות עד מהימן. פזית ( סילביה ) פיין נפטרה ב2002 וביקשה להמחק. יעל נאמן פגשה אותה לרגע בויזל 3 אבל הן מעולם לא דיברו והיא לא הכירה אותה. עשר שנים לאחר מותה נאמן פוגשת באקראי אנשים שמזכירים את פזית ומחליטה לחפור ולהוציא את זכרה מן האוב. למה? גם היא לא בדיוק מצליחה להבין. כשיצא הספר התעורר הדיון האם זה מוסרי לכתוב ספר על אדם שלא רצה להשאר בזכרון, על אישה שגזרה עצמה מתמונות ומחקה את הערותיה מספרים ושב... המשך לקרוא

cujo

"'הבעיה שלי' אמרה לי הרבה פעמים 'הבעיה שלי היא שאני צוחקת כל הזמן. בגלל זה אנשים לא מתייחסים אלי ברצינות' אמרה וצחקה, התגללה מצחוק". (עמ' 165). המשפט החנוך לוויני הזה נאמר על ידי פזית פיין, אישה שנולדה במחנה עקורים בגרמניה בשנת 1947 ונפטרה מסרטן בשנת 2002, אישה אקסצנטרית בכל מובן, מבריקה, חכמה, יצירתית ויצרית, שנונה, מוכשרת בכתיבה ותרגום, אך רדופת פחדים, אבדנות, סרקזם, קלסטרופוביה ודיכאון. רצון קיצוני לשמירת מרחק ולבדידות, אישיות אובססיבית, ויחד עם זאת כמיהה עזה להיות נאהבת, להיות ייחודית אצל האחר. הספר מורכב מקולאז' של סיפורים שאספה נאמן במשך עשר שנים. את ה... המשך לקרוא

יוֹסֵף

מעניין.... המשך לקרוא

רוני pery

חיכיתי לסיים את הספר כדי לכתוב לכם ביקורת עליו. והנה. סיימתי אותו ופתאום לא ידעתי מה אומר עליו. אולי כמו הטקסט של תומר ברנהרד "מחיקה" המצוטט בפתח הספר, גם אצלי דומה: "אנו חושבים שאנו יכולים להתחיל במשימה כזאת ובכל זאת, איננו מסוגלים, הכל פועל נגדנו ונגד משימה כזאת". הספר עצמו הוא מאבק. מאבק בין הנכחה ומחיקה. במרכזו נחקרת דמותה של פזית, בת להורים שורדי שואה שנולדה בעצמה במחנה העקורים בגרמניה. דמות של קוראת מיוחדת, של מתרגמת בחסד (כנראה) של אדם יוצא דופן ועם זאת נשכח. פזית בחרה במודע להתקיים באופן מנותק מן החיים ככל הניתן ולעשות כל שביכולתה למחות את זכרה ב... המשך לקרוא

זרש קרש

כשסיימתי לקרוא, חשתי צורך לשים את הספר במדף ספרי הקודש.... המשך לקרוא

אלישבע

... המשך לקרוא

yael sch

עשרים ושישה עמודים, זה מה שנדרש לי כדי להבין שהפעם זה לא בשבילי. אולי בעיקר להבין שמצפוני המלוכלך, לא ייתן לי לקחת חלק במאורע שנקרא 'היה היתה' מבית היוצר של יעל נאמן (כבודה במקומו מונח). מאז שהגעתי למסקנה הנחרצת, שוכב לפני הטקסט הזה, כמו תפוח אדמה אפוי שהרחיק לכת, מהסוג שהריח החמים-נעים שלו התפוגג כבר, או הפך מאוס ומיותר. מדובר בטקסט שהשאיר בי תחושה לא נעימה, מלווה בניחוח אפל וטעם מר. זה התחיל בקריאה עניינית של ביוגרפיה (ואפילו לא מהזן היבש), שמקורה באיסוף פרטים קטנים עד קטנים מאוד על גיבורה מיוחדת, רובו לאחר מותה (שאחרת היתה חובתם של העוסקים במלאכה, ל... המשך לקרוא

Misskipod

הגעתי לספר כיוון שהיה מועמד לפרס ספיר. קראתי את הספר ביומיים, אני חושבת שהסיבה לכך היא שפשוט רציתי לגלות את פזית פיין. אותה אישה בת לניצולי שואה, עורכת וכותבת מכושרת ופרפקציוניסטית, שביקשה למחוק את עצמה מהחיים. קראתי את הספר בתחושת אשם, מצד אחד לא יכולתי להוריד אותו מהידיים כי רציתי לגלות עוד פיסות מידע על פזית (כמו להציץ מהחלון לחיים של מישהו אחר), מצד שני משהו בלב רישרש לי שזה לא בסדר. היה היתה אישה שרצונה האחרון בחיים היה להמחק, והנה אני בניגוד מוחלט לרצון המאוד ברור שלה משתפת פעולה עם יעל נאמן ומחזירה אותה לתודעה. אחרי שסיימתי לקרוא את הספר ה... המשך לקרוא

Danielle

לקראת סוף חייה, אישה בשם פזית, מחליטה להשמיד כל זכר לקיומה. היא תורמת את גופתה למדע, מבקשת שלא תיערך הלוויה וגם שלא ידברו בה. עוד לפני כן גזרה את דמותה מתמונות, מחקה הערות שרשמה בספרים ומסרה אותם. אחדים אפילו גרסה. מדוע עשתה זאת? כעשור אחר מותה של האישה, הסופרת יעל נאמן מחליטה להפר את בקשתה של המנוחה ולהנציח את זיכרה. היא מתחילה לאסוף עדויות על חייה של פזית מאנשים שהכירו אותה, לארוג את העדויות הללו כשמיכת טלאים ומוציאה אותן כספר. אין זה ספר פרוזה שלגיבורה בו שם בדוי. זהו ספר אודות פזית, תוך ציון שמה המלא. פזית (סילביה) פיין. מדוע בחרה המחברת, שנתקלה בפ... המשך לקרוא

כרמלה

קראתי בעבר את סיפרה של יעל נאמן "היינו העתיד" על ילדותה ונעוריה בקיבוץ ודווקא די אהבתי אותו כך שהיו לי ציפיות כשהתחלתי לקרוא את סיפרה זה החדש יותר. ואכן נאמן כותבת באופן רהוט וקריא מאוד ועל כך ממש אין לי טענות. אלא שהבעיה בספר הזה היא על מה היא כותבת או יותר נכון על מי היא כותבת... כשהייתי ילד קראתי את הספר "חברים מספרים על ג'ימי", על אותו ג'ימי בנו של הצייר מנחם שמי, שנהרג במלחמת השחרור. מאז הספקתי לקרוא עשרות ספרים וקונטרסים ובהם פרקי זיכרונות בעיקר על חיילים שנפלו. אז באופן די מוזר לדעתי הספר הזה דומה בדיוק לספרים הללו. אז כשמוציאים ספר זיכרון והנצח... המשך לקרוא

סדן

מחיקה ככפרה לקראת יום כיפור, אני בדרך כלל מחפש ספרים המצליחים להתקשר להלך הרוח שלי ביום הזה, יום של התכנסות פנימית והרהורים, על מי שאני כאדם הנושא זיכרונות מוארים ואפלים כאחד. השנה קרה לי דבר שונה, בקשתי לקרוא ספר אחר, שלא ציפיתי ממנו להתחבר לאווירת יום כיפורים. אך בניגוד למצופה, היה היתה של יעל נאמן, הפתיע אותי בכך שהוא הצליח לאפשר לי להביט לפינות אפלות בחיי, להן אני בדרך כלל מבקש לעשות דליט, כאילו הן לא היו קיימות מעולם, באומץ ובכנות המאפשרים לגלות חמלה, ולחפש את האור הבוקע מתוך אפלת הסבל האנושי. שם הספר, היה היתה, הוא היפוך מעניין לפתיחה הגנרית,... המשך לקרוא

רץ

קריאת הספר הזה היא חוויה מיוחדת. להיכנס לחייה הפרטיים של דמות אמיתית שחייתה ביננו - מוזר ושונה. פזית פיין שחייתה בצנעה ובבדידות, מסתבר, תוך כדי הסיפור שהייתה מוכרת לרבים. דמותה הולכת ונבנית טלאי תפור לטלאי - סיפורי מכריה ומוקיריה, והם נארגים בידה האמונה של יעל נאמן. ומתוך סיפור חייה קמים וניצבים גם ימיה הראשונים של המדינה, שרידי השואה שהגיעו אליה, אך לעולם לא ניצלו מן הזיכרונות , והם תוקפת אותם בסיוטים אינסופיים, ימי השכונות הראשונות בחולון, צפון תל אביב על רחובותיה הישנים, חיי הנוער המתבגר ועוד... ופתאום מסתבר שרבים וטובים ואף מפורסמים קשורים בא... המשך לקרוא

יוסי נינוה

היה היתה, מאגד את סיפורה וחידת דמותה של פזית פיין, אישה ברוכת כישרונות, רבת סתירות דרך סיפוריהם של חבריה, משפחתה הקרובה, שכנים ומכרים נוספים. פזית פיין, מבחירה חופשית החליטה לא להשאיר כל עקבות אחריה ולמחוק ולהסיר כל עדות מחייה. כל מי שפוגש את פזית מואר מחוכמתה וצחוקה הכובש. פזית הינה דור שני לניצולי שואה , והספר מתאר את חייהם של הדור השני לניצולי שואה מפולין. הספר עורר בי מחשבות ורגשות רבים. ספר לא קל לקריאה , הוא כמו ענן שחור הרובץ ומעיק עליך. הספר עניין אותי, היות ובתחילה לא הבנתי מהי פזית ומדוע בעצם הוכן עליה ספר. אך לקראת הסיום הרגשתי שזו מעין הכר... המשך לקרוא

צילה