ספר טוב

הביקורת נכתבה ביום שבת, 22 בינואר, 2022
ע"י cujo
ע"י cujo
גרתי בויזל 3 בשנת 99 כ7 שנים אחרי שפזית גרה שם. הייתי משוכנע בכך עד שחזרתי לשכונה שגרתי בה וגילית שגרתי ברחוב יהלל – קרוב אבל לא בדיוק. אני לא חושב שהייתי מצליח להיות עד מהימן.
פזית ( סילביה ) פיין נפטרה ב2002 וביקשה להמחק. יעל נאמן פגשה אותה לרגע בויזל 3 אבל הן מעולם לא דיברו והיא לא הכירה אותה.
עשר שנים לאחר מותה נאמן פוגשת באקראי אנשים שמזכירים את פזית ומחליטה לחפור ולהוציא את זכרה מן האוב. למה? גם היא לא בדיוק מצליחה להבין.
כשיצא הספר התעורר הדיון האם זה מוסרי לכתוב ספר על אדם שלא רצה להשאר בזכרון, על אישה שגזרה עצמה מתמונות ומחקה את הערותיה מספרים ושביקשה שלא תהה לה הלוויה כדי שחבריה לא יפגשו וידבר עליה.
יעל נאמן מתייחסת הרבה לנקודה הזאת. היא לא מתנצלת על הפעולה אלא מנסה להבין אותה ונותנת מקום לביקורת. היא מנסה להסביר אותה בעקיפין בצורה שלא ניתן לדעת אם מכוונת או לא :
1. היא מתארת את האובססיה לכתוב על פיין שמתודלקת ממקור לא ידוע ומכך שנוצרים הרבה צירופי מקרים בהם השם של פזית פיין פוגש אותה – אישה שלא הכירה אותה. כאילו משהו מיסטי מבקש להתגלות. גם מתיאור אופיה של פזית אפשר לראות שהיא תמיד נעה בשני וקטורים הפוכים וכך מול הכוח שדרש מחיקה , קיים הוקטור שדורש הכרה.
זה לא נאמר כמו שכתבתי אלו רשמיי וזה נוכח.
2. היא מציינת שפזית פיין מאוד אהבה את קפקא ואם העולם היה מקשיב לרצונו של קפקא לא היה קפקא.
מי הייתה פזית פיין? , אשאיר זאת למי שירצה לקרוא אבל למען האמת דמותה המאוד מוחשית שעולה בין דפי הספר נמוגה בין העדויות עליה וכך גם בספר שמעלה באוב את דמותה היא סוג של נעלמת.
יעל נאמן תשאלה את האנשים שהכירו את פזית בילדותה בחולון ובבגרותה בתל אביב. היא תשאלה את חבריה ואת משפחתה ולפעמים אנשים שרק חלפו לידה. מכל נשאל היא הוציאה זווית של פזית בזמן ובמרחב אבל לא הסתפקה בכך. מכל מתושאל היא גם שאבה\שאלה את הסיפור הפרטי שלהם גם הסיפור שלא היה קשור במישרין לפזית.
דמיינו את השבלונות הללו שמשמשות לגרפיטי , לדוגמא , ובהן יש דמות גזורה שמתיזים עליה צבע ועל הקיר נשארת הדמות הגזורה. הספר הזה הוא הצבעים שנשארים על השבלונה סביב הדמות הגזורה.
כך בעצם נפרשת מול הקורא חולון של שנות החמישים שישים עם המורה מכיתה ד שכפתה על הילדים של המהגרים לשנות את שמם לשם ישראלי וכך סילביה הפכה לפזית. יש לי מכרה שעלתה מחבר העמים ורק בשנים האחרונות שבה לשמה סווטלאנה מהשם העיברי מלא האור שניתן לה כשעלתה כאילו לא הרבה השתנהבארבעים השנים בין ילדותה של פזית לעליתה של סווטלאנה.
כך נחשף הקורא לדור השני לשואה ת לאותם ילדים שגדלו להורים שיצאו מהתופת והמחיר שזה גבה. אני לא בא ממשפחה של ניצולי שואה, סבי וסבתי עלו בנפרד לפני השואה ורוב משפחתם נמחתה שם אבל הם לא באו עם התופת. לגדול במדינת ישראל ,אי אפשר להתחמק מזכר השואה ומהעדויות וגם יצא לי לדבר ולקרוא על דור שני ושלישי אבל הספר הזה ממרום גילי גרם לאסימון ליפול בהבנה מהו הדור השני ועם מה התמודדו.
אני זוכר שבילדותי קראתי את בשם כל בני ביתי של מרטין גריי . לאורך השנים מה שנשאר לי ממנו זו הגבורה של אדם שמאבד את משפחתו ומקים חדשה. יש בספר עדות של אביגדור פלדמן ,שדרכו הפגישה אותו עם פזית פיין ,על אביו שיצא לעבודה וכשחזר אישתו ובנו בן השלוש לא היו שם יותר ועל הדרך בה בנו ( אחיו של פלדמן ) מצא את מותו. אולי זה כי בגרתי וכנראה בגלל שיש לי ילדה בת שלוש אבל המחשבה על אותו ילד ועל האבא שלימים ינשא בשנית ויביא לעולם את אביגדור פלדמן לא יוצאת מראשי.
יש עוד הרבה בספר ולמרות שדמותה של פיין מרתקת לכאורה היה אפשר לעשות פרויקט כזה על כל רוב האנשים ולבנות סיפור של תקופה – לכאורה בלבד – לא אקח את זה מזכרה של פזית סילביה פיין.
אני לא רואה סרטים דקומנטריים , אני לא קורא ממוארים או ביוגרפיות או אוטוביוגרפיות. אני אפילו לא אוהב ספרים שכתוב עליהם מבוסס על סיפור אמיתי. אני מרגיש שיש בכך משהו שמגביל את הדמיון. זה קרה ואני צריך מומצא. גם מומצא בתוך מציאות קיימת זה טוב אבל לא אמיתי , כך שלא הייתי אמור לקרוא את הספר הזה , לא הייתי אמור לאהוב אותו ( כן שמתי לב שבזמן האחרון הביקורות שלי אומרות את המשפט הזה אבל הוא נכון ). שמעתי אותו באודיו בהקראה נפלאה של ליליאן ברטו ( שמעכשיו זהו קולה של יעל נאמן לא משנה מה תגיד ). הספר משך אותי מהרגע הראשון . אני לא תמיד יודע מה הקסם הזה שמבדיל בין ספר טוב או ספר שאוהב לספר שלא ,פה משהו בכתיבה המעט יבשה של נאמן עבד וסיקרן.
אם הייתי צריך לשים אותו בקטגוריות הוא נכנס לי באותה משבצת של hhhh של לורן בינה למרות שאין בהם שום קשר ודמיון – משהו בספר דקומנטרי שמערב את לבטי הסופר על מה ואיך לכתוב אותו.
סיכמתי לא מזמן את שנת הקריאה של 2021.זו הייתה השנה שקראתי בה הכי הרבה מזה מעל לעשור גם בלי האודיו. כתבתי שאהבתי את רוב הספרים שקראתי וחלקם היו מצויינים אבל לעומת שנה שעברה לא היו לי ספרי וואו. הספר הזה למרות שלא קיבל ממני 5 כוכבים הוא הכי קרוב לוואו שהיה לי, הוא מטלטל הוא מסקרן הוא ממולץ מאוד גם למי שזו לא כוס התה שלו.
32 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
dina
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
בטח היא מתהפכת בקברה לו ידעה שהיא מככבת בספר, ולא רק זה - רב מכר היסטרי.
|
|
cujo
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
תודה רבה יוסף:)
מסכים
|
|
יוֹסֵף
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
סקירה טובה!
אף שעצם הרעיון של הספר שנוי במחלוקת, הספר עצמו מיוחד ונוגע. אולי ייחודי זו המילה המתאימה. תודה.
|
|
רץ
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
ספר מופתי
|
|
פרפר צהוב
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
מורי, השאלה היא מה אתה רוצה.
אם תרצה שתפצנה את הסקירות והתמונות, תן להן הרשאה כבר מעכשיו, ואם לא, עשה מה שעשו ב"משימה בלתי אפשרית" :-)
|
|
מורי
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
פרפר, בוא נלך צעד הלאה. אנחנו בעידן בו הכל בנייד. האם יוכלו בנותי להשתמש
במאות הסקירות שלי לספרים ומאות התמונות שצילמתי ולהפיצן?
האם כשהכל ינעל בסיסמה, זה כאילו אבד לעד? |
|
פרפר צהוב
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
cujo, במחשבה שניה, עידנתי קצת את תגובתי.
יעל, אני לא יודע אם יש לאדם זכות לצוות שלא יזכרו אותו, אבל לאדם פרטי צריכה להיות איזושהי זכות לפרטיות, וכדאי לכבד את רצונו. יש גם הבדל בין לזכור מישהו לבין לכתוב עליו ספר. לגבי מנהיג פוליטי או אדם שהוא מראש דמות פומבית, המצב שונה. |
|
yaelhar
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
פרפ"צ נראה לי שיש הבדל עצום
בין יצירה שיוצרה לא רצה לפרסם, לבין החלטה שאף אחד לא יזכור אותו אחרי שימות. במקרה הראשון אני מסכימה שמי שמפר את רצונו של היוצר מועל באמונו ועושה מעשה אסור. במקרה השני - הזיכרון (גם של האדם הרוצה להישכח) אינו שלו. הזיכרון הוא של הזוכר. אין לאדם זכות לצוות שלא יזכרו אותו אחרי מותו. (גם לא לצוות שיזכרו אותו אחרי מותו...) |
|
פרפר צהוב
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
פואנטה, נראה לי שיש הבדל בין משהו שלא יודעים, לבין בקשה מפורשת של האדם שמחליטים להפר אותה.
כמו במקרה של קפקא, למשל.
|
|
פואנטה℗
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
קוראת עכשיו את סיפוריה של תרצה אתר שהוסתרו עמוק עמוק בבוידעם
ורק בזכות נחישותם של שני אנשים, נמצאו ונערכו לספר. האם זה בסדר? מי אנחנו שנחליט. אני בטוחה שהיא לא רצתה לפרסם אותם, לא בחייה ובטח לא אחרי מותה. במקרה של מחיקת זהות, זה נראה יותר כמו אקט של מצוקה, סוג של 'תחזיקו אותי', וגם נראה לי שאלמלא היא הייתה מתאמצת למחוק את עצמה, הספר הזה לא היה נוצר. |
|
cujo
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
תודה רבה כרמלה:)
|
|
cujo
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
עמיחי תודה רבה:)
אבוא יותר :)
|
|
cujo
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
פרפר דעתך היא דעתך
לגיטימית אם כי מעט בוטה. בסופו של דבר מי שנתן לה את החומרים היו חבריה של פזית.
זו לא ההרגשה שעולה מהספר . |
|
כרמלה
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
סקירה מצויינת.
שמחה שהעלת את האפשרות שפזית לא באמת רצתה שזיכרה יימחק. מסכימה איתך וכתבתי על כך בסקירתי (שנמצאת בדף המשתמש השני שלי בעל אותו שם, שאיני יכולה להיכנס אליו עכשיו.) |
|
עמיחי
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
תודה רבה.
חבל שאתה ממעט לכתוב כאן סקירות. תמיד נהנה לקרוא אותך. |
|
פרפר צהוב
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
לדעתי, ליעל נאמן אין שום זכות לנצל את פזית פיין כדי לכתוב עליה ספר.
מבחינתי, היא מבצעת ניצול של המנוחה כאשר היא פועלת בניגוד לרצונה. זה מסוג הדברים שהייתי מכנה "חוקי, אבל מסריח".
אני דווקא אוהב ביוגרפיות על אנשים מעניינים, כמו לאונרדו דה־וינצ'י או איינשטיין. לא חושב שראוי לכתוב ביוגרפיה על כל אדם, בעיקר אם הוא מתנגד לכך עוד בחייו. יש מספיק שרוצים שיכתבו עליהם. |
|
cujo
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
,תודה פואנטה:)
אז הייתה לנו ראש ממשלה בשם זהבה או זהבית אני משער.
|
|
פואנטה℗
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
הדימוי של שבלונות גרפיטי שמתיזים עליהן צבע זה וואו :)
איך הגיעו מסילביה לפזית?! אם כבר אז כספית. תאר לך שגולדה הייתה מסכימה שיעברתו אותה לפזית. מזעזע. |
|
cujo
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
תודה רבה אנקה:)
אני בטוח שהיא הייתה מזועזעת משגיאות הפיסוק:)
זה טוב שלא כל ספר הוא וואו אחרת היינו צריכים לדבר על ספרים שהם וואו וואו וואו ( מספיק לראות את כמויות המהממ שנשפכות בריאליטי כדי להבין שזה לא הולך למקום טוב) . ספרי הוואו צריכים לנצנצ מעל . לא חייב כל הזמן וואו. |
|
cujo
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
תודה רבה יעלהר:)
שמח שיש עוד כמוני - :) הבהרת יפה את המוסריות וגם סידרת לי קצת את הראש בנושא.
|
|
cujo
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
תודה רבה זרש קרש
שמח שגם אהבת את הספר - בקשת המחיקה הזאת יש בה משהו כל כך הפוך מתרבות האינסטגרם והפייסבוק והטוויטר של להנציח כל דקה וכל זוית . כל אלו לא היו בתקופתה ( שזה מטורף לחשוב - כולה 20 שנה ) מעניין אם הייתה עומדת בפרץ . מאמין שכן.
|
|
cujo
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
חני הרחבת לי את הלב על הבוקר :)
לצערי רעיון הכתיבה הולך מתרחק עם שגרת החיים. נהנה מכתיבת אחרים כניחום.
לא ממש יומני קריאה - מסתכל אחורה על שנה וקצת מזהה מגמות. אולי אעלה את הסיכום לאחד הפורומים. |
|
אנקה
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
כתבת ביקורת מרתקת. אולי במקרה שלך פזית פיין הייתה מאשרת.
מניסיוני, ספרים וואוו קיימים מעט מאוד. למרבה צערנו אוהבי הספרים, הרוב הדומם הם בינוניים.
|
|
yaelhar
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
ביקורת טובה.
כמוך גם אנילא קוראת ביוגרפיות, אוטוביוגרפיות וממוארים. גם לי "מבוסס על סיפור אמיתי" מוריד. גם אני זקוקה למומצא וכמה שיותר מומצא יותר טוב. ולגבי השאלה האתית כביכול - האם מוסרי לכתוב על אישה שלא רצתה להשאיר זכר? אני אומרת - מוסרי בהחלט. דמותה - גם אם מבוססת על שיחות עם אנשים אחרים, היא מומצאת לחלוטין. אף אחד אינו יכול לצוות על אחרים לא להזכיר אותו אחרי מותו. זה כוח שאין וטוב שאין לבן תמותה. |
|
זרש קרש
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
תודה על סקירה מצוינת.
מזדהה עם התחושה שלא הייתי אמורה לאהוב ספר כזה, ובכל זאת היטב נשאבתי עמוקות לתוכו. אל השבלונות הגזורות שתארת, אל מחיקת הטיפקס של ההערות, אל העדר החיבורים בין המכרים. אל פזית ופניה המבקשים להעלם. מעניין כי מי שפנו אל הספר במשאלה להתחבר אל חולון של אז, שבו בידיים ריקות ובפנים מאוכזבות, לפחות אלו שיצא לי לשוחח עמם. |
|
חני
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
אוהבת לקרוא את הסקירות שלך בנימה המיוחדת שלך.
(אמרת שתוציא ספר מתי שהוא).
לגבי פזית אין לי שמץ מי היא.אבל עכשיו הסתקרנתי. איזה יופי שאתה עושה יומני קריאה! |
32 הקוראים שאהבו את הביקורת